לעשות את העולם מקום טוב יותר

פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.

אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם.

ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית.

בפודקאסט היום אני מארחת את אלברט חדד,

סיומת לפתיח:

אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.
~מוזיקת פתיחה~

גילי: איזה כיף לפגוש אותך. אני חושבת ששנה לא נפגשנו. הכרנו בקורס 'סוד הכסף', אתה היית המנטור של גדי* (*בעלי) ושלי.                                                              

הרעיון של הפודקאסט הוא שינוי בקריירה. אני מכירה אותך משלב מסוים באמצע החיים שלך, 

אבל הייתי שמחה אם תספר על מה שהיה לפני.

אלברט: היו לי 12-13 עבודות, התעסקתי בכל מיני תחומים. כל פעם התחלתי נושא, למדתי אותו, עשיתי את זה תקופה מסוימת, ואז עברתי למשהו אחר.

או שלמדתי כמה דברים במקביל ואז ראיתי למה אני מתחבר יותר.

בראש שלי זה סוג האדם שאני, אחד שרוצה ללמוד כל דבר, כל הזמן.

זה שאני לומד הרבה מאוד דברים, משפר לי את נקודות המבט בכל מה שאני עושה. 

אבל מצד שני גם מוציא אותי מפוקוס.

גילי: חשוב לי שתדבר על העניין הזה של 'לא ממוקד'.

שני דברים מאוד זכורים לי: אחד הוא שהתעסקת בעולם של הנדל"ן בארה"ב ובגלל זה לא היית במפגש הראשון של הקורס, והשני- הייתה לנו שיחה, משמעותית מאוד מבחינתי, על העניין הזה של לעשות הרבה דברים ביחד ושצריך להתפקס.

איך בכל זאת, עם כל הדברים שאמרת שעשית במקביל, איך הגעת למודעות הזו שמה שאתה צריך לעשות זה להתפקס? איך הגעת להיות מנטור ב'סוד הכסף'?

אלברט: וואו, זו שאלה גדולה. כנראה אגע בה בהרבה נושאים.

עד גיל 17 הייתי בטוח שאני שונא לקרוא ספרים, לא סובל לקרוא ספרים. זה היה סיוט בשבילי כל הזמן. בגיל 17 קיבלתי מאיפשהו, אני לא זוכר אפילו ממי ואיך, ספר שקוראים לו 'כוחו של התת מודע', של ג'וזף מרפי. התחלתי לקרוא אותו והיה לי מעניין מאוד. אמרתי 'וואלה מגניב, אז אני כן אוהב לקרוא ספרים'. ואז קראתי עוד ועוד, ואמרתי 'אוקיי זה מעניין, איזה ספר עוד מעניין אותי בתחומים האלה?'

נכנסתי לעולם של שיווק רשתי. חברה סינית לא הצליחה להיכנס לישראל, וכמה חבר'ה רוסים הצליחו לפתוח פה סניף עצמאי. איתם נכנסתי לעולם העסקי.

זה היה מגניב בעיני והחלטתי שאני רוצה ללמוד עוד על העולם הזה. חיפשתי מה הדרך הכי טובה לעשות את זה.

המליצו לנו כמנטורים שם, לקרוא את 'אבא עשיר, אבא עני', 'חשוב והתעשר'. כשקראתי את הספרים האלה, נפתחה לי במודעות כל ההבנה של איך האנשים העשירים מתעשרים.

איך הם חיים את החיים שלהם בצורה מסוימת, מה סגנון החיים שלהם.

החלטתי שאני רוצה את הדרך הזו והיא מעניינת אותי.

אני חושב שזה הוביל להרבה מאוד ספרים. התגייסתי לצבא כמובן, ובמהלך השירות קראתי לדעתי 20 ספרים.

כשהשתחררתי הבנתי שאני רוצה להיות איש עסקים. אני רוצה להבין איך אני מקים עסק ומנהל אותו בצורה נכונה. הדבר הראשון שאמרתי לעצמי היה שכדי לנהל עסק טוב אני צריך להבין את הצד של הלקוח.

כדי להבין את הצד של הלקוח, אני צריך לעבוד כרגע בתפקיד מסוים שילמד אותי מה זה הצד של הלקוח.

אז בשנת 2007 התחלתי לעבוד בבזק בינלאומי בתפקיד לא קל בכלל. משכורת של 3000-4000 ₪ בחודש. תפקיד שבו אתה מקבל הרבה מאוד לקוחות והרבה מאוד צעקות מלקוחות. צריך לדעת איך להתמודד עם זה.

הבנתי שאני חייב את זה, אני רוצה את זה, כדי להבין איך הלקוח שלי חושב ואיך אני נותן לו את הפתרון הכי טוב.

התחלתי לעבוד ואני זוכר את השיחות הראשונות שלי, וואו. בשיחה הראשונה הייתי לחלוטין בבלקאאוט, לא ידעתי מה לעשות עם הלקוחה. אמרתי לה 'חכי רגע', שמתי אותה בהקפאה ובדקתי מה אני צריך לעשות הלאה.

בנקודה מסוימת כבר הגעתי למצב שאני שולט בכל המערכת, יודע בדיוק מה להגיד ללקוח, איך לקצר את השיחות. אני יודע בדיוק איך להוציא לקוח מרוצה.

הכריזו עליי נציג מצטיין במוקד ושמו אותי בקבוצה מצומצמת של 16 איש, לקוחות שהם לפני פנייה למרכז, אנחנו קיבלנו אותם.

אחת הסיבות לכך היא שתמיד הסתקרנתי, מאוד אהבתי להבין את המערכת על בוריה. אהבתי להבין את השירות שאני נותן ללקוח, ניסיתי להבין את הצד השני כמה שיותר.

כל הזמן חקרתי יותר ויותר. אפילו הגעתי למצב שביקשתי מהמנהל שלי ללכת למחלקה שלא קשורה אליי, שאני אמור להעביר אליהם את השיחות, כדי לקבל תשובות. אבל החלטתי שאני רוצה ללכת למחלקה הזו, ללמוד ממחלקת פיננסים אילו פתרונות אני צריך לתת ללקוח שלי במקום להעביר אותו לאיש פיננסים. שאני אתן לו את הפיתרון כי אני יודע את הגישה למערכת.

כאן הבנתי מהי הגישה שלי לגבי עולם העסקים. הבנתי שאני רוצה להבין מכל דבר קצת, לא צריך להיות המומחה בהכול אלא להבין קצת. ברגע שאדע קצת מכל דבר, אני אבין את העולמות שלהם וגם אדע לגייס את הבן אדם שיודע לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש, כי זו המומחיות שלו, אבל אני אבין את זה.

זו הייתה הדרך שלי בבזק בינלאומי, גם רציתי להיות מנהל שם אבל זה היה בזמן התואר שלי בכלכלה ויזמות. לא יכולתי להיות מנהל בזמן התואר. עברתי למכירות, שילמו לא פחות. גם שם עשיתי עבודה מאוד טובה, אבל בנקודה מסוימת הבנתי שזהו, היה לי טוב והגיע הזמן להתקדם לדברים אחרים.

גילי: אולי תיתן דוגמאות לדברים אחרים, אתה אומר שבזק בינלאומי היה מאוד משמעותי. דברים שנתנו לך קפיצה במחשבה, נתנו לך נתיב כלשהו, אנשים שהשפיעו.

אלברט: החבר הכי טוב שלי באותה תקופה הכניס אותי לעולם של שיווק רשתי. הוא כמובן אדם שהשפיע עליי מאוד, עשה לי סוויצ' במוח. קראתי את הספרים שקראתי, כל זה הכניס אותי למוד של עסקים.

הכרתי אנשים, התחלתי לעשות מכירות בפעם הראשונה בגיל 17-18. התחלתי להבין שיש עולם כזה, וזה עולם שאם אצטיין בו אני יכול לעשות אחלה כסף.

משם לבזק בינלאומי, לשירות לקוחות שאותו הפכתי גם למכירה בסופו של דבר.

עוד דבר שהכניס אותי לתהליך מעניין היה שפתחתי קבוצה בפייסבוק. המטרה שלה הייתה לעזור לאמנים צעירים בתחום המוזיקה. זה התחיל לפתח לי בראש את עניין הקהילתיות: זה דבר מאוד חשוב, אנשים רוצים להיות חלק מקבוצה.

לנסות להבין אותם, את הראש שלהם, ולתת להם את מה שהם רוצים – לאו דווקא את מה שאני רוצה לתת להם. גם אלה תובנות שצברתי בדרך, בתוך התהליך הזה. מתוך קבוצת פייסבוק הפכנו גם להיות עמותה רשומה וגייסנו כספים לעמותה הזאת.

לצערי השותפים שלי לא הצליחו לגייס מספיק כסף,אז היינו צריכים לוותר על זה, אבל עברתי את התהליך שם.

גם הפקתי אירועים, והבנתי את המשמעויות של עולם האירועים.

כל דבר שאני מספר לך פה, מין פאזל קטן בתוך התמונה הגדולה שיש לי היום.

זה מעניין, רציתי לכתוב על זה פוסט: ישבתי עם אמא שלי אתמול והרכבנו פאזל של 'הנוקמים'. אני כבר פיזרתי את כל החלקים והתחלתי להרכיב לאט לאט, והיא אומרת לי 'אבל רגע, איפה התמונה? שאני אראה איך הדבר הזה נראה בכלל'.

אמרתי לה 'אני לא צריך את התמונה, אני בונה תוך כדי. אני מבין תוך כדי איפה כל דבר צריך להיות וככה זה נבנה לי'.

הבנתי שזה משהו מרכזי בחיים שלי גם: יש לי לפעמים, באחוז נמוך יותר, את האפשרות והרצון לראות את התמונה הגדולה ואז להרכיב את הפאזל לפיה. אבל רוב הזמן אני חי את החיים שלי בהרכבה תוך כדי, כשאני אומר לעצמי שזה איכשהו יסתדר, תהיה פה איזושהי תמונה והיא תהיה נכונה עבורי. ככה ראיתי את החיים, צברתי חוויות וזה עיצב לי את האישיות בדרך שאמרתי.

הייתה לי הקבוצה, הייתה לי העמותה, אחרי זה הלכתי ללמוד את העולם של שיווק שותפים, העולם של ניהול מדיה חברתית, מסחר בשוק ההון, נדל"ן בארץ, אחרי זה נדל"ן בארה"ב. עבדתי בחברה שמתעסקת בתכנים לאתרים, קופירייטינג. וכל פעם למדתי משהו נוסף.

בגיל 27 ישבתי פעם ראשונה עם מיליארדר לקפה, הוא הזמין אותי לארוחת בוקר. זה היה רוברט שמין, הייתי אמור להיות העוזר האישי שלו. ראיתי כמה זה כיף לשבת עם אדם שיש לו המון ידע והמון רצון טוב. אף פעם קודם לכן לא ראיתי בן אדם שהוא מיליארדר וגם כל כך נעים וכיפי. כל הזמן מדברים איתנו על כמה אנשים עשירים הם אנשים שלא אכפת להם, הם אנשים של מספרים ולא באמת חשוב להם שום דבר אחר. ואני ראיתי משהו אחר.

זה שינה לי את התפיסה לגבי מה זה אנשים עשירים, וזה מאוד התחבר למה שקראתי ב'חשוב והתעשר, 'אבא עשיר אבא עני' והספרים שקראתי בתחום הזה.

גילי: איפה מתחבר 'סוד הכסף?'

אלברט: בסוף 2014 היה לי משבר קטן. עזבתי את התחום של קופירייטינג ותוכן. שיווקתי חברה שזה מה שהיא התעסקה בו, כעצמאי.

רוב החיים שלי עבדתי כעצמאי, הייתה תקופה קצרה מאוד כשכיר אבל רוב הזמן הייתי עצמאי. כשעזבתי את החברה הזו, עברתי לתחום הפקת אירועים, שיווקתי חברה להפקת אירועים. אחרי כחודשיים הם שיחררו אותי.

ישבתי עם עצמי במשך תקופה, בזמן שקיבלתי את האבטלה, וחשבתי: איך אני עושה סדר? איך אני רוצה שהחיים שלי יראו? כמה טיולים אני רוצה לעשות בשנה? אילו קורסים בא לי לקחת? כל מיני דברים כאלה. חשבתי כמה כל הדבר הזה הולך לעלות לי. בראש שלי היה בית שתי קומות עם בריכה בצורת כליה, ליד זה מגרש טניס, שני רכבים אחד קרייזלר אחד קאדילאק. ככה חישבתי את החיים שלי, אמרתי 'כמה הדבר הזה עולה?' ויצא לי שבפועל זה יוצא 50 אלף נטו.

גילי: בחודש?

אלברט: בחודש, זה מה שאני צריך, 50 אלף נטו.

אז אמרתי אוקיי, בשביל 50 אלף נטו, כמה נכסים אני צריך להחזיק? 15 נכסים, שכל אחד מהם יביא לי X כסף לאורך תקופה. זה מה שאני צריך. כמה כל נכס עולה?

חישבתי את זה, וכמה זמן ייקח לי לגייס את הכסף הזה בשביל כל נכס. שמתי לעצמי יעד של שנה בשביל כל נכס. אם כל שנה אני קונה נכס, עוד 15 שנה אני אדם חופשי, בגיל 45 אני אמור להגיע לנקודה שאני אדם חופשי.

איך אני מכניס הכנסות כאלה שמביאות אותי למצב הזה? התחלתי לחפש עבודה שמביאה אותי למצב הזה.

הייתה תקופה שנמנעתי מאוד מתחום מסוים, העולם של שוק ההון, והחלטתי כן להיכנס אליו. גיליתי עולם מדהים. אחד הדברים שקיבלתי שם כשיעור לחיים, זה שכל החיים שמתי לעצמי תקרה.

התקרה הייתה 7,000 ש"ח, זה מה שאני יכול להרוויח. זה כבר שכר גבוה. אבל אז כשהתחלתי לעבוד שם ושברתי את התיקרה, פעם ראשונה היה 7 א', אחרי זה  10 א', 15 א', 20 א', אחרי זה 25 א'.

אתה אומר לעצמך איך זה קרה? אני זוכר שברגע שקרתה הפריצה הזו, הבנתי שאין לי תיקרה. אני קובע את התיקרה כל פעם. ואז, במקסימום שלי הגעתי למשכורת של 42 אלף שקל ואמרתי לעצמי אוקיי, מגניב. מעניין.

גילי: זאת אומרת ש- 50 א' זה לא כזה בשמיים.

אלברט: לא כזה רחוק. התחלתי ללמוד עוד ועוד, התפתחתי מאוד כאיש מכירות, כמנהיג ומנהל של צוות. הצלחתי לייצר לחץ חיובי בתוך הצוות שלי. הם גם אוהבים אותי מצד אחד, ומצד שני הם מחויבים למטרות שלהם ומאוד רוצים להשיג אותן. הצלחתי ללמוד על עצמי כמה אני טוב עם אנשים, לא רק כמישהו שמוכר להם משהו אלא גם בתור מישהו שמנהל את המערך, איך אני מצליח לתת להם מוטיבציה.

גילי: זה היה ב'סוד הכסף' או לפני?

אלברט: זה היה לפני.

אחד הדברים שחיפשתי זה ללכת ללמוד מה זה NLP.

ידעתי שזה פריצה לתת מודע, שינוי כל מיני תפיסות ומחשבות חבויות, תבניות שיצרת על עצמך ואתה רוצה לשבור. התחלתי לחפש עם אנשים שאני סומך עליהם. פניתי לבחור בשם ברק פזטל. הוא שאל אותי למה אני רוצה ללמוד NLP. אמרתי לו שאני רוצה להתפתח, ללמוד קצת יותר, לראות איך אני עוזר לכל הלקוחות. שאני יודע להיכנס למיינדסט שלהם, להיכנס לתת מודע שלהם.

הוא אמר לי 'אתה יודע, אני עוקב אחריך מהתקופה של נדל"ן בארה"ב'. זה היה ב-2012. מסתבר שהוא היה התלמיד הראשון של רוברט שמין פה בארץ. הוא כתב איתו ספר:'מאה ימי חופשה בשנה'. הוא אמר לי: 'אני שם לב שרוב החיים שלך אתה מתחיל משהו ואתה לא מסיים אותו. אתה כאילו הולך אחרי האדם שאמרת לעצמך שאתה רוצה ללכת אחריו, עד שאתה לא רוצה ללכת אחריו'.

דיברנו קצת יותר לעומק על הנושא הזה והוא ריתק אותי. הוא אמר לי, 'אני אתן לך אופציה אם תרצה. זה אדם שמחזיק 40 נכסים בארה"ב והוא חי חיים מאוד משוחררים, לא כבול. הוא מתחיל את הבוקר שלו במדיטציה, נוסע אחרי זה לים לגלוש. אחר כך הולך למסאז'ים, לכתוב את השירים שלו לאלבום שלו. חי חיים מאוד רגועים. והוא אמר לי, 'יש לך שתי אופציות. או שתמשיך בדרך שלך, שזה בסדר. תתקדם דרך אותן תוצאות. או שמעכשיו תקשיב רק לי'.

גילי: למי, לברק?

אלברט: כן. אז אמרתי לו: 'יודע מה, אני איתך.' והוא אמר לי שאחד הדברים שאני צריך לעשות הוא ללכת ל'סוד הכסף'.

גילי: למה?

אלברט: באותה תקופה הוא גם שיווק את הקורס הזה ומאוד האמין בו. הוא אמר לי: 'יש לי הרגשה מאוד פשוטה, אתה נכנס לקורס הזה כי אתה צריך לעבור בו כמה דברים. אבל בנוסף לזה אתה גם יכול להיות שם מנטור. יש לי הרגשה שתהיה מנטור'.

נכנסתי לקורס ובאמת התעניינתי מאוד. כמובן אחרי שסיימתי אמרתי שאני רוצה להיות מנטור, ונכנסתי לזה.

חלק מהתהליך שלי איתו היה שאני אעזוב את שוק ההון ואני אחזור למשהו שמאוד עניין אותי בזמנו, וזה נדל"ן.

הוא היה איתי בזה, אבל אמר לי 'בינתיים תיכנס בתור שכיר בחברה שמתעסקת בנדל"ן. משם תגדל חזרה לתוך התחום הזה'. אז התחלנו את התהליך הזה.

זה היה אחד הצעדים הגדולים בשבילי, אני זוכר שקיבלתי הצעה מאוד מפתה לעבור לקפריסין. לקבל 2,500 יורו, רכב, דירה, ולהמשיך שם בתור איש מכירות. כבר הייתי נשוי, מדובר ב-2016, אז לא יכולתי לקבל לבד את ההחלטה הזו. שאלתי את אשתי והיא אמרה לי 'לא'. החיים ויתרו בשבילי, אולי אני לא צריך את זה.

התחלתי לעבוד בתחום הנדל"ן. שם למדתי עוד כמה שיעורים טובים מאוד על נדל"ן ואיך להתמודד עם לקוחות. כל פעם למדתי עוד משהו חדש ועוד משהו חדש, גישה שונה, דרך לפתוח שיחות, דרך לסגור שיחות, דרך להיפגש.

בסביבות יולי הוא אמר לי שבנובמבר הוא רוצה לטוס למיאנמר ותאילנד, והציע לי לבוא איתו. הסכמתי, אמרתי שאשאל את אשתי אם היא רוצה להצטרף והוא אמר 'לא לא, רק אני ואתה לתאילנד לכ-21 יום'.

ואז טסנו. עדיין עבדתי בחברה כשכיר, אז לקחתי חופש. בזמן הטיסה, זה איפשר לי לצאת החוצה רגע ולהסתכל על הדברים מלמעלה ומהצד, לא להיות בתוך הדבר הזה.

וזה משהו שאני מציע, דרך אגב, לכולם. כשאנחנו נמצאים בתוך מקום העבודה שלנו, אם אנחנו לא לוקחים את החופשה לעצמנו, שבוע-שבועיים, לא משנה. לוקחים את החופשה הזו ולרגע מסתכלים על החיים שלנו מהצד, אם לא ניקח אותה יהיה לנו הרבה יותר קשה.

אנחנו ניכנס לתוך השיגרה כל פעם ויהיה קשה להסתכל עליה מהצד. ברגע שלוקחים חופשה, אתה לא נמצא בתוך העבודה, אתה יכול להסתכל עליה מהצד ולחשוב האם מה שאתה עושה זה באמת מה שבא לך לעשות? האם מה שאתה עושה, אתה עושה בצורה מיטבית ביותר? האם אתה צריך לעשות משהו אחר?

כבר בטיול עצמו הבנתי שאני מוכן להיות עצמאי. גם הוא אמר לי שאני מוכן להיות עצמאי. חזרתי, תוך חודש כבר התפוטרתי, הם הרגישו ממני את הרצון שלי להיות עצמאי, לא המשכתי להיות שכיר שם.

אז התחלתי להיות עצמאי בנדל"ן בארה"ב. התחברתי כמובן לשותף.

אחת מהתובנות הכי חשובות לי בחיים, אני חושב שזו תובנה חשובה לכולם, אנשים לא מבינים שבסופו של דבר עסקים עושים עם בני אדם. קשה מאוד למצוא אנשים טובים שיכולים להיות לך שותפים לדרך. לקח לי המון כשלים עם שותפים עד שהגעתי לשותף הנוכחי שלי בנדל"ן, יונתן. מצאתי בן אדם שרואה דברים כמוני, אנחנו שמים את האגו שלנו בצד ומסתכלים על הצד של הלקוח.

הבנתי את כל הדבר הזה, המושג הזה, שעסקים עושים עם אנשים. הייתה נפילה מאוד חזקה של האסימון. מאוד שמחתי על ההזדמנות הזו, כי אותו הכרתי בזמן שהייתי שכיר באותה חברה.

אז כנראה שהייתי צריך לעבור את הדבר הזה וזה חלק שאני מאוד מאמין בו, לפעמים אנחנו צריכים לעבור שיעורים שאנחנו לא מבינים למה אנחנו צריכים אותם. אנחנו צריכים אותם כדי לפגוש את האדם שאחרי זה הוא..

גילי: חלק בפאזל

אלברט: בדיוק.

אני זוכר שסטיב ג'ובס אמר את זה בהרצאה שלו בסטנפורד 'אי אפשר לחבר את החלקים קדימה, אפשר לחבר אותם רק אחורה'

הציטוט המקורי: You can't connect the dots looking forward; you can only connect them looking backwards. So you have to trust that the dots will somehow connect in your future. You have to trust in something — your gut, destiny, life, karma, whatever).  

זה החיבורים שלי, אז הבנתי למה עבדתי פה, למה עשיתי את זה, למה פגשתי אותו, והכול התחבר לי. ככה אני רואה את החיים כרגע. כל הזמן רואה למה זה בחיים שלי, איך זה מתחבר ואיך זה אמור לעשות לי טוב. יש כאלה שיגידו מקריות, אבל זה לא משנה לי כי לי בסופו של דבר זה עושה טוב.

 ….. הייתי כבר ארבעה מחזורים ב'סוד הכסף'. הרגשתי גם איזושהי נקודה של מיצוי ושחררתי.

גילי: אנחנו היינו מחזור 30

אלברט: כן, 30. עשיתי את מחזורים 27-30. הייתם המחזור האחרון שלי.

גילי: ייאשנו אותך (צחוק)

אלברט: מצד אחד כן רציתי להמשיך, אבל מצד שני לא יכולתי להגיע למפגש טרום של התוכנית אז לא שיבצו אותי במחזור. אז אם כבר לא שיבצו אותי במחזור, הבנתי שאני לא צריך להיות שם אז שחררתי.

גילי: בפגישת סיום שלנו על הגג ביפו,

אלברט: וואו

גילי: כן, היה נהדר. סיפרת לנו על היוזמה החדשה שלך, נכון לאז. איך קראת לזה?

אלברט: ROLE MODEL?

גילי: כן, אתה יכול לספר על זה קצת?

אלברט: כן. זה מאוד התחבר לי, כי מגיל קטן הייתה לי שאלה ששאלתי את עצמי: 'למה אין שלום?' זו השאלה הכי תמימה, ילד קטן ששואל את עצמו למה אין שלום.

כשהתחלתי לקרוא ספרים וזה פתח לי את כל המחשבות, הבנתי שזה כי אנחנו לא מצליחים לוותר על איזשהו אגו שיש לנו. לא מצליחים לוותר על ההיסטוריה בשביל העתיד.

והדרך הכי טובה להשפיע על העתיד, היא להשפיע על הצעירים של היום, הילדים של היום.

אם נשפיע על הילדים של היום, אז עוד 30-40 שנה אולי אנחנו נזכה לשלום. אמרתי שצריך להתחיל כמה שיותר מוקדם ועם כמה שיותר צעירים, כי אפשר לזרוע בהם את הזרעים האלה שיכולים להתפתח לכיוונים טובים. בסופו של דבר הם יהיו המנהיגים. עם כל הכבוד לביבי נתניהו, הוא לא יישאר איתנו לתקופה מאוד ארוכה. בסופו של דבר יבואו צעירים ויחליפו אותו. אז חשוב מאוד שהצעירים האלה יבואו עם הערכים הנכונים, הידע הרחב, יכולת ההובלה.

צריך להתחיל מוקדם לתת להם את הכלים האלה, שכשהם יגיעו לנקודה החשובה, לנקודת ההנהגה, ששם יעשו את ההחלטות הנכונות עבור כולנו.

אז החלטתי שאני רוצה לפתוח בית ספר. בראש שלי תכננתי מגיל 0 עד גיל 30, כך שיהיו להם ממש כל השלבים בתוך המערכת שלי ואני אדע שאני אוכל לשלוט בכל המערכת, מה הם יכולים לקבל, אילו תובנות הם יכולים לקבל כדי להתפתח לכיוונים שהם נכונים עבורם.

גם שם התפתחתי, זו הייתה קהילה קטנה שגדלה לאט לאט. היום מדובר ב-6,500 איש. כחלק מהתהליך גייסתי מתנדבים, למדתי לעבוד עם מתנדבים.

לייצר WIN-WIN וזה חלק מאוד חשוב בעולם העסקים ובכלל בחיים. זה מצב שלהרבה אנשים לא מובן, אנשים חושבים רק 'איך הוא יכול לעזור לי'. הם לא חושבים 'איך הוא יכול לעזור לי, אבל איך גם אני יכול לתת לו משהו שאין לו או שהוא צריך'.

כשאתה מבין את הWIN-WIN  יהיו לך את כל הפריצות בחיים. תצליח לפרוץ כל דבר כי תצליח להבין איך אתה יכול לשרת את הצד השני כמו שהוא משרת אותך. ברגע שהתחלתי להבין איך לתת לצד השני את מה שהוא צריך, ראיתי שגם נותנים לי. ואז זה התחיל לעבוד.

לדוגמה, היום יש לי 3 מנהיגים נוספים איתי בתוך הקהילה, שכל אחד אחראי על משהו אחר. אני רציתי מאוד שהקהילה שלי תתעסק גם בהתפתחות אישית, גם באורח חיים בריא, גם בחינוך פיננסי וגם ביזמות. כל פעם גייסתי אנשים, שכל אחד מהם זה העולם שלו. אחד מתעסק בהתפתחות אישית, אחת מתעסקת בתזונה, אחד בפיננסים, אני מתעסק ביזמות. היום דרך אגב, אני ממשיך עם זה. אני כל פעם מגייס עוד אנשים.

עכשיו יש לנו בקהילה מועדון הספר, אז גייסתי עוד מישהו, הבנתי מה הוא צריך ומה אני יכול לתת לו, והוא בעצם נותן לי את זה – את הניהול של מועדון הספר של הקהילה. כי עם כל הכבוד אני רוצה להתעסק בהכול, אני רוצה לשלוט ולהנהיג, להוביל את המהלכים. אבל אני לא רוצה להיות מי שמנהל את זה כל הזמן כי אז יש לי יותר מדי דברים לנהל.

אני, כבן אדם, אני אדם מאוד יזם ויצירתי. יש לי המון דברים בראש. אז אסור לי, אני לא יכול להרשות לעצמי כל הזמן לנהל את הכול, אחרת אני קורס.

גילי: גם זה כנראה פחות מתאים לך

אלברט: כן. מאוד נוח לי להעלות רעיונות, למצוא מישהו שזה מתאים לו, לראות איך הWIN-WIN  מתבטא שם, לתת לו לנהל את המהלך וזהו. לשחרר את זה, והוא עושה את המהלך. ואני אוהב את זה, זה כיף לי.

גילי: ואיך הקהילה הזו משפיעה באמת? נחזור למטרה שלה?

אלברט: איך היא משפיעה בכללי או איך היא משפיעה עליי?

גילי: קודם כל מבחינת החזון. החזון, אמרת, היה לתת השכלה לילדים אז איפה זה קורה?

אלברט: מבחינת מה שאני רואה היום, הקהילה של ROLE MODEL צריכה להגיע למצב שהיא… הקהילה עצמה בפייסבוק, היא קהילה שיתופית, נותנת השראה, מפרגנת, תומכת, מחבקת. היא הופכת להיות קהילה. ממש קהילה של אנשים טובים.

זו ההתחלה מבחינתי, והיא התחלה מצוינת לכל מהלך שאני ארצה לעשות. חלק מהמהלך הבא שאני רוצה לעשות, וזה מה שאני כבר עושה, זה קורסים. אני מריץ קורסים בתוך הקהילה. אנשים מקבלים את ההשראה, את התמיכה וההבנה. וכדי להתקדם לשלב הבא הם צריכים לעבור קורסים בתחום יזמות, פיננסים, התפתחות אישית.

גילי: אני אדייק את השאלה. הקהילה הזו של 6,500 איש, הם אנשים באילו גילאים?

אלברט: רובם בגילאי 25-45 ונהיה משהו מעניין.

בואו נגיד שכרגע אני לא פותח בית ספר לילדים, אלא מתחיל מהמקום שהילדים פוגשים בפעם הראשונה: ההורים.

אז אני רוצה לתת את ההשראה, התמיכה, החיזוקים, הידע, הכישורים, דווקא להורים. ברגע שלהורים יש את זה, זה חלק מהפאזל.

האישיות של האדם נשענת על כמה נקודות: יש את בית הספר, את המסגרות החיצוניות, יש את המסגרות המשפחתיות, ויש בכלל את כל העולם. אנשים חיצוניים נוספים.

אם נטפל קודם בצד המשפחתי, הצד שיותר קל לשלוט עליו, קודם כל נטפל בהורים.

נקים בית ספר להורים, אחר כך נקים בית ספר לילדים, ואז נקשר את העולמות האלה. בכל מקרה רציתי שבית הספר שיוקם יהיה בית ספר גם של הורים וגם של ילדים. הילדים גם יוכלו לראות את ההורים שם וללמוד ביחד. לדעתי, ברגע שהילדים נחשפים לעולמות חדשים, המיינדסט שלהם משתנה, מתבגר.

אם הם מגיעים הביתה וההורים לא מבינים את התפיסות האלה, גם ככה יש פערים בין הורים לילדים, אז אני פוער פער עמוק יותר ביניהם. אז אני חייב שיהיו גם ההורים וגם הילדים, כולם יקבלו יחד את הכלים האלה וידעו להתנהל בצורה טובה יותר ביחד.

גם יש BONDING חזק יותר בין ההורים והילדים. אני מאמין גם שילדים מוצלחים גדלים במשפחות שבהן מאמינים בהם, נותנים להם את הביטחון, דוחפים אותם להגשים את עצמם. לא משנה באיזה תחום.

תמיד יש את היוצאים מן הכלל, דווקא הגדולים ביותר הם היוצאים מן הכלל, האנשים האלה כמו טוני רובינס לדוגמה, כמו לס בראון, אנשים שבאו מכלום ושום דבר. משפחה הרוסה, שבורה, ודווקא ממנה צמחו להיות הכי חזקים שיש.

אבל בינינו, רוב רובם לא צומחים. הם לא הופכים להיות טוני רובינס או לס בראון. אני מבין שברגע שאני בא לתת להורים את הכלים האלה, זה יעזור מאוד אחר כך לפתוח בית ספר לילדים ולעשות את החיבור הזה. זה מה שאני רואה, זה מה שבא לי לבנות. זה חלק מהכיף שלי בשלב הזה. וזהו.

גילי: אסור להגיד זהו בסוף משפט, זה תמיד מקטין את כל הסיפור.

אלברט: אחרי שעתיים, 'זהו', שום דבר משמעותי… (צחוק)

גילי: תגיד לי, איזה טיפ..? נתת הרבה דברים תוך כדי, אבל איזה טיפ ספציפי שהיית רוצה להגיד לאנשים? בייחוד היום, קורונה.

אולי נדבר קצת על הקורונה לפני הטיפ.

אלברט: אני חושב שזו הזדמנות. הרבה מאוד אנשים מפחדים מהדבר הזה, אבל אני חושב דווקא שהקורונה נתנה הזדמנות לאנשים לגלות את העידן החדש.

הרבה אנשים ברחו מזה ועדיין כיום בית הספר מותאם לעידן התעשייתי. אנחנו לא בעידן התעשייתי, אנחנו בעידן של יזמות, והילדים לומדים כאילו הם הולכים להיות עכשיו מוצר על המדף באיזו חברה וזה לא נכון.

זה לא מכין את הילדים. הם גם מרגישים את זה, הם חווים חלקית את העולם החיצוני ואז מגיעים לבית הספר ולומדים. והם רואים שמה שהם לומדים בבית הספר לא באמת עוזר להם בעולם החיצוני. יש שם דיסוננס.

הקורונה נתנה עוד הזדמנות לגלות את זה עוד יותר חזק, במיוחד להורים. זו הזדמנות לגלות שמשהו דפוק במערכת. אני אומר את זה עכשיו המון ללקוחות שהקורונה גרמה להם להבין שהכנסה אחת זה מהלך לא נכון, מהלך חשיבה לא נכון. ולכן כדאי להתחיל לחשוב.

העידן עכשיו הוא עידן היזמות, ובעידן יזמות מה אתה עושה? יזמויות, משקיע במקומות, תמצא כל מיני דברים שמייצרים לך הכנסות לאו דווקא ממקור אחד. לא במקום שבו אתה מוכר את הזמן שלך. אתה מוכר את הזמן שלך, אין בעיה, תקבל על זה כסף. זה אחד ממקורות ההכנסה שלך, ולא היחיד.

זה מה שאני אוהב בקורונה. ראיתי בה הזדמנות לייצר דברים חדשים. לקח לי קצת זמן, אני מודה, לקח לי זמן להתאושש, להיכנס לזה ולהבין שזה הולך להישאר איתנו תקופה. ברגע שהבנתי את זה, אחרי חודש וחצי, נפל לי האסימון. אמרתי שהבנתי, מה אני עושה את זה עכשיו? ואז התחלתי לייצר את כל הקורסים של הקהילה, התחלתי לייצר שיתופי פעולה עם מומחים. עשיתי כל מיני דברים שלפני הקורונה דחיתי כל פעם.

גילי: וטיפ לסיום?

אלברט: האמת, אני חושב ששמעתי את הטיפ הזה כל כך הרבה פעמים אבל אני מאמין בו מאוד.

אני מקווה מאוד שקהל היעד שמאזין פה יהיה גם קהל יעד מבוגר, שיש לו ילדים צעירים.

לתפוס אותם כמה שיותר צעירים שאפשר, וזה טיפ להורים. אני חושב שכדאי מאוד למצוא את הדרך לתת לילדים שלכם את ההזדמנות לגלות את עצמם, לעשות את הטעויות שלהם.

כמובן לתת להם חלק מהטעויות שלך אבל גם תן להם לעשות את הטעויות שלהם. תן להם לגלות את העולם בדרכים שלהם, לזרום עם המחשבות והדמיונות שלהם.

אי אפשר לדעת לאן זה מוביל.

בדיוק אתמול דיברתי עם ההורים שלי והם אמרו לי, 'כולנו רוצים שהילד שלנו יהיה עו"ד, רופא או פרופסור או משהו כזה. אבל אם זה לא עובד אז שיהיה, לא יודע מה, איש עסקים עם קיוסק או משהו'. זה הצחיק אותי כי זו תפיסה מיושנת. עד עכשיו אני רואה אותה כמיושנת, ואני לא מתווכח עם ההורים שלי כי זו התפיסה שלהם. זה התגבש אצלם כל כך חזק שאין סיכוי שאני אשנה את זה, אני לא אתווכח עם זה. אבל אני גם לא מסכים איתם, אני אומר להם שאני לא מסכים איתם, אבל אין בעיה שזה מה שהם חושבים.

אני מחנך את הילד שלי עכשיו, שאני הולך לאהוב אותו ולתמוך בו, ולתת לו ביטחון עצמי, לא משנה מה הוא הולך לעשות בחיים. לא משנה בכלל מה הוא הולך לעשות בחיים. וגם לא משנה מה תהיה הבחירה שלו בזוגיות שלו. לא מעניינת אותי. אני רוצה באמת שהוא יהיה מאושר, זה מה שאני רוצה.

בסופו של דבר כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים. פשוט יש לנו רצונות, איזשהם אידיאלים שבנינו בראש שככה היינו רוצים שהדברים שלנו יראו אבל זה לא תמיד קורה. ככל שנקבל את הילדים שלנו, ככה הם יהיו אנשים טובים יותר לעולם הזה.

אני הייתי רוצה להגיע למצב, אבא שלי פעם אמר לי שאם אני לא הופך את העולם הזה לטוב יותר ממה שהוא היה לפני שבאתי, לא עשיתי כלום. אז זה מה שאני מנסה לעשות. מנסה להפוך את העולם הזה לקצת יותר טוב משהוא היה לפני שבאתי. זהו.

גילי: אני חושבת שזו צורה מצוינת לסיים. תודה רבה

אלברט: תודה לך

 סגיר~

אהבתם? דרגו את הפודקאסט ושתפו חברים. 

רוצים לקבל את הפרק הבא?

הרשמו באתר שלי  career-coaching.co.il  ואעדכן אתכם.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי דרך האתר שיחת מיקוד ללא עלות

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~