"הזמן עובר מהר כשנהנים"
שאלתם על שינוי הקריירה שלי – ואני עונה

דמיינו לכם שעון שנע במהירות מטורפת אחורה ונעצר בבוקר ה- 31/12/2018.
בתמונה הנגלית אליכם אתם רואים אותי, מתעוררת ביקיצה טבעית לראשונה מזה 26 שנים,
ולא, השעה היא לא 5:20 😊

זה היום הרישמי האחרון שלי בבנק הפועלים, אבל אמרו לי בפירוש שאין צורך שאגיע לעבודה. רק אתמול עוד הייתי בעבודה ועבדתי בנמרצות (אמיתי לגמרי!!) והבוקר אין משהו קונקרטי לקום אליו. ההרגשה מוזרה ולא ברורה. בעיקר ציפייה גדולה להתחלה חדשה ולמה שצופן לי העתיד.


ועכשיו חיזרו למציאות.

לפני כמה ימים נפל לי האסימון. מבלי שהרגשתי חלפו להן ביעף 3 שנים תמימות: שנה ראשונה מתנה, שנה שנייה קורונה עם סגרים ושנה שלישית – השנה הראשונה שלי כעצמאית.

התגובה הראשונה היתה שוק, אחר כך עלתה מחשבה שאני חייבת לכתוב על זה פוסט, אבל מאיפה להתחיל?
אז שלחתי קול קורא לחברים ומכרים וביקשתי שישאלו אותי שאלות על הפרישה שלי. 

הם שלחו שאלות ממש טובות, ששלחו אותי לעשות עבודה עם עצמי, והנה תשובותיי בצורה מסודרת:

הפרישה שלי היתה צפויה מראש, הגורם הלא ידוע היה העיתוי, מתי תגיע ההזדמנות.

כשהתחלתי את עבודתי בבנק הפועלים ידעתי/ החלטתי שזו תהיה הקריירה הראשונה שלי. התקבלתי לקורס הכשרה לניהול (ל"ב למתעניינים, כנראה משהו שזוכרים כמו מספר אישי) ואמרתי לעצמי, כמו כל חברי לקורס, שאשאר בבנק כל זמן שזה ישרת אותי.
אז זה שירת אותי 26 שנים, אבל כל הזמן קיננה בי המחשבה ההיא והזכירה לי שאני צריכה למצוא את ההזדמנות לצאת לקריירה השניה.
בינואר 2018 הופיעה בפורטל של הבנק הצעת פרישה לגילאי 53 שריגשה אותי ממש! הרגשתי פרפרים בבטן ושמחה רבה, כאילו מישהו העלה את הידיעה הזאת בדיוק בשבילי. אבל אחרי כמה שניות באה האכזבה, כי הבנתי שרק בספטמבר אהיה בת 53 וחששתי שעד אז זה כבר לא יהיה רלוונטי. מה גם שהייתי מחויבת לפרויקט חשוב בבנק עד סוף השנה. בקיצור הרגיש לי קצת כמו ציפור על העץ. 

אבל הזרע נזרע…
לקראת סיום הפרויקט עשיתי כמה ניסיונות לחפש תפקיד מעניין. כמעט הצלחתי לשכנע את עצמי שמצאתי כזה, אבל הוא נפל ברגע האחרון בעקבות ביטול תקן.

בסופו של דבר, מה שהיטה את הכף היו 3 דברים:
האחד
– במהלך השנה שלפני הפרישה, החלטתי שאני רוצה להיות עוזרת מחקר באוניברסיטה. מה לך ולאוניברסיטה? איך? לא אלאה אתכם בפרטים, אבל התקבלתי.
השני – חברה טובה שאלה אותי: "בהנחה שאת יכולה לקבל כל תפקיד בבנק שאת רוצה, האם יש כזה?" עניתי שלא. ואז היא אמרה לי: "מותק את לא במקום הנכון". עבור מישהי שלאורך כל הקריירה ידעה מה היא רוצה וכיוונה לשם, זו היתה תגובה אמיתית אך מטלטלת, שגרמה לי להבין שהחיים הנוכחיים שלי כבר לא מתאימים לי ואני צריכה משהו אחר.
השלישי – החלטתי שאעשה עבודת חקר מקדימה לפני שאחליט. עבדתי בלפגוש פורשים רבים וללמוד מניסיונם. כולם ללא יוצא מן הכלל היו שמחים ושלמים עם השינוי, כולם אמרו שהנושא הכלכלי הוא לא באמת מכשול. גילוי נאות – כולם היו מבוגרים ממני, אבל הבנתי שאני חייבת להתגבר על המחסום של החשש מההשפעה הכלכלית.

בעלי והבוסית שלי היו היחידים שעודכנו בכל שלבי התהליך בזמן אמת, והם תמכו בי לכל אורך הדרך. לאחרים סיפרתי רק אחרי שחתמתי על הסכם הפרישה. 

החברים בעבודה היו ממש בשוק. חלקם לא האמינו שאני בכלל בת 53, רובם אמרו שאני ממש אמיצה ושאלו מה הוביל אותי להחלטה, איך אסתדר, מה בכלל אעשה בכל החופש הזה. חברים ומכרים אמרו שהם מקנאים בי והיו רוצים לפרוש אם היו יכולים.

ממבול השאלות והלחץ שחשתי סביבי, הבנתי שכדאי שאנסח עבורם וגם עבור עצמי, הסבר מנומק לגבי התוכניות שלי, ולאופן שבו אבטיח שהמשפחה לא תיפגע כלכלית.

אז ניסחתי: 

  1. השנה הראשונה תהיה שנת מתנה. שנה בה לא אעבוד ואתרכז בלעשות דברים שתמיד רציתי לעשות ודברים שכרגע עדיין אין לי מושג שארצה לעשות.
  2. בשנה זו גם אהיה עוזרת מחקר ואעשה התמחות נוספת בתואר שני בתחום של ניהול שינוי אסטרטגי.
  3. כדי לא לפגוע ברמת החיים לה הורגלנו, חישבתי מהו הפער בהכנסה החודשית בעקבות הפרישה, ואת הסכום הזה אשריין מתוך כספי הפרישה שאקבל מהבנק והוא יהיה זמין בחשבון העובר ושב שלי. (וביתר פירוט למתעניינים = ההכנסה החודשית לה הייתי רגילה פחות הקצבה החודשית שאקבל מהבנק כפול 15 כמקדם ביטחון).
  4. למדתי מהניסיון של אבי, שפרש גם הוא מעבודתו כבכיר בתעשייה האווירית בפרישה מוקדמת, שהשנה הראשונה היא זמן התנסויות וזה די הגיוני ואפילו סביר שזה לא יהיה מה שנמשיך לעשות בשנים שלאחר מיכן.


לא יודעת אם זה עזר להם, אבל לי זה הספיק כדי לצאת לדרך החדשה.

בשנת המתנה שוטטתי רבות באינטרנט, הייתי בהלם מעושר וכמות המידע והייתי מקדישה שעות רבות לקריאה, האזנה ולמידה. 

הקשבתי לפודקאסטים וקראתי חומרים של אנשים רבים, איני זוכרת את כל השמות. 

עשיתי יחד עם בעלי את קורס "סוד הכסף" של גיל אורלי שעזר לנו לעשות את הקפיצה התודעתית והמחשבתית ואת שינוי ההתנהלות המשפחתית, הכלכלית והעסקית שלנו.

אחרי שטיפלתי בדברים שלא התפניתי אליהם לפני הפרישה, פגשתי חברים וחברות, עדכנתי את עיצוב חדר השינה שלנו והסדרתי את ענייננו הכספיים, התפניתי למימוש חלום וטסתי עם בעלי ללפלנד. 

פעם ראשונה בחיי יכולתי לבחור את תאריך הטיסה הנוח והמשתלם ללא החובה להתאים את עצמי לצרכי מקום העבודה והקולגות.


זו היתה הרגשה משחררת שהמחישה לי את היתרונות שביציאה לפרישה מוקדמת. וברור שהחופשה ענתה על הציפיות ואף יותר.

קצת אחרי שחזרנו מלפלנד מצאתי את עצמי לומדת במקביל בשלושה קורסים וגם משמשת כעוזרת מחקר. אם חששתי, או שאנשים חששו עבורי איך אמלא את זמני, הנה חזרתי, שוב לרוץ מהר (מדי) על גלגל אחר.

הריצה הזו היתה קשה מאוד עבורי והבנתי שאין היגיון במה שאני עושה, לא לשם כך פרשתי מהעבודה. עברו עליי שבועיים קשים מאוד של התלבטויות על מה אני מוכנה לוותר. שאלתי את עצמי האם העובדה שאוותר על אחד מהדברים בשלב כה מוקדם אומרת עליי שנכשלתי, והמחשבה הזאת היתה קשה לי. 

פניתי למנטור שלנו ב"סוד הכסף" ותוך כדי ההסבר שנתתי לו הבנתי מה אני רוצה לעשות, לוותר על ההתמחות ועוזרת המחקר ואכן חתכתי ממש מהר.

איך ידעתי שזו החלטה נכונה? כבר ברגע ההחלטה הרגשתי שירדה לי אבן מהלב.

כשפרשתי לא ידעתי מה אעשה ב"שארית חיי", אבל הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון עבורי. לקראת סוף שנת המתנה התחלתי להרגיש לחץ פנימי לפעול ולהתחיל לחפש את הקריירה החדשה שלי, אבל החזקתי את עצמי, כדי שאנצל את השנה עד תומה.

היה לי ברור שבסיומה של השנה הזו לא אחזור להיות שכירה, אחרת מה ההגיון בפרישה מהבנק? הדהד לי גם משפט שאמר לי לפני הרבה שנים חבר טוב שהוא איש עסקים מצליח, שיש לי את התכונות והיכולות להיות עצמאית מצליחה.

בהתחלה חשבתי שאעשה FLIP-ים בנדל"ן ולכן למדתי את התחום, אבל בהמשך הבנתי שאני רוצה להיות מאמנת. זה מה שעשיתי בפועל בכל חיי המקצועיים, בהתנדבות ובבנק. היה לי חשוב להתמקד בתחום ספציפי, אבל לקח לי זמן עד שהצלחתי להגדיר לעצמי מהו.

קונפוציוס אמר: "תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך" וצדק כמובן. לא הייתי מודעת לכך, אבל לאורך כל שנת המתנה פנו אליי אנשים, ואני סייעתי להם ללא תמורה, להתמודד עם דילמות וחששות לגבי שינוי קריירה. זה התחום שבו אני עוסקת כעת ואני אוהבת מאוד את מה שאני עושה.

בפברואר 2020 מיהרתי למשרדי מס הכנסה בפתח תקווה ופתחתי עוסק פטור. זו היתה ההכרזה שלי לעצמי שהסתיימה לה שנת המתנה וצריך להפשיל שרוולים.

מה שהעולם לא צפה וגם אני, זה את בואה של הקורונה. לקח לי זמן, אבל די מהר התעשתתי והחלטתי שזה זמן מצוין להשקיע בפיתוח המקצועי שלי ושל העסק. לקחתי קורס דיגיטלי מעמיק באסטרטגיה שיווקית ובמאי 2020, כבר היתה בידי תוכנית עסקית מפורטת.

היה לי חשוב לבנות תשתית יציבה לעסק, ולכן החלטתי שאשקיע בבניית אתר מקיף ומקצועי שיהווה את הבסיס והעוגן לפעילות העסקית שלי. אחרי התלבטויות ובדיקות בחרתי את החברה שתבנה עבורי את האתר בוורדפרס וגם תעשה את עבודת קידום האתר. היה לי חשוב לכתוב את כל התוכן בעצמי, ושהאתר יעלה כבר מהיום הראשון עם כל המרכיבים שרציתי שיהיו בו. זה היה מאתגר מאוד, אבל ב- 13/9/2020, יום הולדתי, השקתי את האתר והכרזתי על עצמי כמאמנת קריירה

אחד המרכיבים החשובים באתר הוא הפודקאסט שלי "מחילת הארנב". הסיבה שיצרתי אותו היתה שרציתי להתנסות וגם ראיתי בכך דרך נעימה יותר עבורי ליצירת היכרויות עסקיות. בעת השקת האתר עלו גם 2 פרקים בפודקאסט. עד היום, הקלטת השיחה, עריכת הפרק, בניית הסיפור, התמלול וכל שאר המרכיבים נעשית על ידי, בסיוע משמעותי של בעלי.

במקביל, ליוויתי את הלקוחה הראשונה שלי. היא פנתה אליי כשהיא מודעת לכך שאני עדיין בשלב בניית החומרים, ומוכנה להיות לקוחת הפיילוט שלי. זה הפך את התקופה למאתגרת עוד יותר, אבל בזכותה הצלחתי בזמן יחסית קצר לבנות תשתית לתוכנית הליווי שלי. כמובן שמאז אני כל הזמן מתפתחת, מפתחת ומשתפרת, אבל הבסיס האיתן נבנה בתקופה ההיא.

במסגרת התוכנית העסקית, התחייבתי כלפי עצמי לפרסם אחת לשבוע פוסט ואחת לחודש פודקאסט. אני מקפידה לעמוד בכך עד היום ואמשיך גם בעתיד.

ברבעון האחרון של 2020 עסקתי בעיקר בבניית קהילה, כתיבת פוסטים והקלטת פודקאסטים.

בסוף השנה התקדמתי ממשלוח ידני של הפוסטים למערכת ממוחשבת בזכות גידול בכמות הנמענים, ואף פרסמתי כתבה בישראל היום.

במרץ 21 עשיתי קפיצה שיווקית משמעותית: התחלתי להפיץ את הפודקאסט שלי בכל הפלטפורמות המוכרות: ספוטיפיי, אפל פודקאסט, גוגל פודקאסט, יוטיוב וכו'. בתחילת ספטמבר חגגתי 1,000 השמעות ונכון לרגע זה נמדדו מעל 1,500 השמעות! 

לפודקאסט חיים משלו. ואם בתחילת הדרך הייתי צריכה לשכנע א.נשים להקליט איתי, הרי שבחודשים האחרונים אני ניהנית ממאגר הקלטות שממתין לעריכה, כך שאני פועלת מתוך נינוחות והנאה.

ביוני 21 כבר הרגשתי יציבה מספיק כדי לחזור ולהתנדב. אני מתנדבת במסגרת עמותת "הלל" ומלווה צעירים יוצאים בשאלה בתחום הקריירה.  באותו זמן גם חברתי לשרון בג על מנת להתחיל לכתוב את הספר שלי. לא ארחיב על כך, אבל אנחנו עושות ביחד עוד הרבה מעבר לדבר הזה. לדוגמה: המדריך "למה לא לעשות שינוי קריירה", המהווה צעד ראשון בדרך לבחינת הקריירה.

באוגוסט צילמתי את ההרצאה הדיגיטלית שלי "השינוי ואני" והיא זמינה באתר שלי, תוך שימוש בגישת ה"דאנא" הטיבטית או בעברית מדוברת: שלם כפי רצונך.

מיולי חלה קפיצה משמעותית בכמות הלקוחות והפגישות, עד כדי כך שבאוקטובר מצאתי את עצמי נוקבת ביעד הכנסות עד סוף השנה. "אפשר להוציא את הגברת מהמכירות, אבל לא את המכירות מהגברת", כך אמרה עליי בזמנו הבוסית שלי. 

נכון לרגע זה אני עומדת ב74% מהיעד. חברה שאלה אותי אם אני רואה זאת כהצלחה. התשובה שלי היא: כן ולא. כן – כי לפני קצת יותר משנה, כשיצאתי לדרך, לא שיערתי שאגיע לאן שהגעתי וזה מרגש ומרשים. לא – כי בבנק הפועלים חונכתי לעמוד ביעדים במלואם ואף יותר. 

בימים אלו אני לומדת NLP כדי להעשיר את סל הכלים שלי.

השינוי הזה הוא לא פשוט. לא מדובר רק על הכנסה שהיא לא יציבה, אלא גם על להמציא את עצמך מחדש.

אני צריכה להתרגל לעובדה שאמנם אני עדיין מנהלת פרויקטים, אבל הפעם הפרויקט הוא אני, כלומר העסק שלי, וזה ONE WOMEN SHOW, בלי עובדים או קולגות שיכולים לסייע לי. 

אני אדם יצירתי, קמה כל בוקר עם רעיונות חדשים, כלומר המון משימות. אני מלהיבה את עצמי ואז קולטת שאת כל המשימות האלה אני צריכה לעשות בעצמי, וזה קשה ולפעמים מפחיד. כמובן שאני נעזרת בבעלי מקצוע שונים, אבל זה דורש מצד אחד להגדיר במדויק את הרצונות והדרישות שלי ומצד שני לאתר אותם, להכיר לעומק ולבנות מערכות יחסים טובות.

אני צריכה גם ללמוד בעצמי המון תחומים שבעבר לא הייתי מודעת אליהם ובוצעו ע"י אנשים אחרים בארגון. 

איך אני מתמודדת? בעזרת החוזקות שלי שהן: ראיית התמונה הרחבה, יכולת הניתוח והתכנון, מציאת הטוב בכל דבר, אופטימיות, משמעת עצמית חזקה, ניהול עצמי הדוק של זמן ומשימות.

אני סובלת כמו כל אדם מנפילות אנרגיה, אבל לימדתי את עצמי כבר לפני שנים רבות להתאושש מהן כמה שיותר מהר.

יכול להיות שבהמשך אצרף שותפ/ה או אהיה פרילנאסית, אני פתוחה למה שיביא העתיד.

עבודה מסודרת ושיטתית. (מי אמר תוכנית עבודה שנתית ולא קיבל? 😊 ) ובעיקר העובדה שאני משימתית בטירוף.

אני בונה תוכנית ועושה את כל המאמצים לעמוד בה. לא מוותרת לעצמי גם כשקשה, משתמשת בחוזקות שלי שציינתי קודם ומקפידה על מעקב צמוד אחר הביצועים באמצעות קובץ אקסל שבניתי לי. 

אני מתעדת שם גם אירועים חשובים שקרו בעסק לאורך השנה כדי שאראה את ההתפתחות בכל נקודת זמן, וגם כדי להקל עליי עצמי בסיכומי סוף שנה ובניית התוכנית לשנה הבאה.

הדבר הנכון בעיני זה לפעול על פי סדר הדברים הבא:

  1. לקחת פסק זמן לעצמך – לא למהר לעבודה או העיסוק הבא.
  2. לסדר את העניינים הפיננסיים כדי ליצור שקט בגיזרה הזו.
  3. להתמקד בלעשות דברים שאנחנו אוהבים ולא מצאנו עבורם את הזמן לפני הפרישה.
  4. להתנסות וללמוד כמה שיותר.
  5. רק אחרי כל אלה, לנסח לעצמך את התוכניות להמשך .

אין לי מודל ספציפי אחד. 

אני משתדלת ללמוד מכמה שיותר אנשים ולקחת מכל אחד את מה שמעניין אותי ואני מרגישה שמתאים לי.

בהחלט.

אני אוהבת מאוד את החיים החדשים שבניתי לי, ושמחה על ההזדמנות לעשות זאת בגיל מספיק צעיר. החיים קצרים ואין לנו מושג מה יקרה מחר בבוקר, לדחות דברים לפנסיה (הרישמית) זו לא אופציה מבחינתי. 

אני אוהבת מאוד לזהות הזדמנויות ולנצל אותן, הפרישה המוקדמת היא דוגמה מצוינת לכך.

הם טובים יותר. 

יש לנו שליטה על הפעולות שאנחנו עושים, אבל לא על התוצאות שלהן. אמנם בניתי תוכנית עסקית מפורטת ואני עושה כל מאמץ לעמוד בה, אבל המציאות נותנת לזה כיוונים ועוצמות שלא חזיתי מראש וזה נפלא בעיני.

כשיצאתי לדרך לא שיערתי שתוך זמן קצר יחסית אצליח לממש את כל מה שרציתי ואף יותר, וזה ממלא אותי גאווה ואנרגיה להמשיך קדימה בכל הכח.

שיש חיים נפלאים בפנסיה, עולם שלם שאנחנו לא מודעות אליו כשכירות. 

אני חושבת שיציאה לפנסיה עבור נשים וגברים כאחד, היא הזדמנות למימוש עצמי והתגברות על החסמים והקשיים שמגבילים את כולנו מעצם היותינו שכירים. 

זה נכון שלא לכל אחד מתאים להיות עצמאי, אבל יש פתרונות אחרים כמו להיות פרילאנס למשל, או לעבוד באחוזי מישרה נמוכים יותר.

כל אחד מהפתרונות נותן חופש ואולי אפילו את האפשרות לבטל את תקרת הזכוכית המפורסמת, כי השליטה עברה לידיים שלנו.

חשבתי על השאלה הזו רבות ולא מצאתי כאלה.

במהלך 3 השנים האלה עלתה בראשי פעם אחת בלבד השאלה האם אני רוצה לוותר, והתשובה המיידית היתה שברור שלא. 

אני שלמה מאוד עם הדרך שלי, למרות הקשיים הרבים וחוסר הוודאות. אני מתנהלת בתחושה של חופש ויצירתיות.

כל בוקר אני מודה לבנק הפועלים שאיפשר לי לעשות את השינוי הזה, ולעצמי שלקחתי בשתי ידיים את ההזדמנות.

אני מודה על:

היכולת לתכנן לעצמי את סדר היום שלי, כך שיכלול גם זמן עבודה, גם זמן למשפחה, לחברים ולהתנדבות, וגם זמן לעצמי: 

לדפי הבוקר שאני כותבת, למדיטציה היומית, הספורט היומי והתחביבים.

אני מודה על כל מה שהשגנו בעלי ואני בחיינו ולא מקבלת זאת כמובן מאליו.

מבחינת משפחה וזוגיות – שאמשיך ליהנות יחד עם בעלי מהעולם שיצרנו לעצמינו, שהילדים יצליחו לממש ולבסס את עצמם, שיהנו גם הם ממערכות זוגיות יציבות.

שאמשיך לחיות את החיים שאני רוצה, אממש רצונות וחלומות, כולל אלו שאני עדיין לא מודעת לקיומם.

שאתפתח כאשת מקצוע 

שאצליח לפתח את הסדנאות שאני רוצה ולהוציא לאור את הספר שלי

שהעסק שלי יגדל ויתרחב ואצליח לעזור לכמה שיותר אנשים.

ההחלטה לפרוש היתה החלטה מצוינת. 

אני שלמה איתה ושמחה על כל ההתנסויות והאתגרים שעברתי בשנים האלה. 

מסתכלת בציפייה קדימה לשנים הטובות הבאות שמתחילות ממש עכשיו.

מוזמנים גם להקשיב לפודקאסטים שלי באתר, או בפלטפורמה בה אתם מקשיבים לפודקאסטים: ספוטיפיי,  יוטיובאפל פודקאסטגוגל פודקאסט וכו'

מידי שבוע אני מעלה תכנים מעניינים על אנשים, קריירה ותעסוקה

מכיר מישהו שהמסר הזה יכול לעניין אותו? תהיה חבר ותשתף

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

4 תגובות

    1. תודה מירי, היה איזה רגע שהתלבטתי עד כמה לחשוף את עצמי אבל הוא עבר מיד 🙂

    1. תודה אורית שטרחת לכתוב, שמחה שאהבת .
      כתבתי מתוך אהבה וכוונה שיועיל לאנשים רבים שחוששים או מתלבטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חושבים על שינוי קריירה?
קבלו ממני שיחת מיקוד ללא עלות
גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה - רעיונות לשינוי

היי! אני מעלה לאתר שלי תכנים רבים בנושא קריירה ואפקטיביות בעבודה, שממש חבל לפספס!

מלא.י כאן את המייל שלך

וכך נוודא שתשמע.י ממני בכל פעם שתוכן חדש, מקורי ואיכותי יעלה לאתר. מבטיחה לא להציק יותר מדי 🤞
גילי 🙂

דילוג לתוכן