(כותרת ארוכה במיוחד לאחד הפוסטים החשובים שכתבתי)
אורנה עובדת שנים רבות כמורה לספרות. היא כבר לא זוכרת למה בחרה את המקצוע הזה. אבל היא יודעת שבכל שנה, ככל שהקיץ מתקרב, משתלטים עליה תחושת הלחץ וחוסר הוודאות.
כמורה על תקן זמני היא מפוטרת בסוף כל שנה וצריכה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש. צריכה להספיק, בזמן הקצר הזה של חופשת הקיץ, לחפש ולמצוא (!) את בית הספר שיעסיק אותה בשנה הקרובה.
לשמחתה, כל אותן שנים הצליחה למצוא ופתרה את בעיות הפרנסה הבוערות. אבל חיבוטי הנפש וחיפוש המשמעות, מה יהיה עליהם? עמוק בלב היא יודעת שזאת לא הדרך שלה.
היא נכנעת לצורך להתפרנס ונמנעת מלקיים עם עצמה את שיחת "יחסינו לאן", (מונח המוכר לנו מעולם הזוגיות).
שיחה שמטרתה לשאול שאלות חשובות וגם לענות עליהן:
כיצד נראים החיים שהיא רוצה לעצמה?
מהם היכולות והכישורים שלה?
מה מונע ממנה לחיות את החיים האלה?
לפני שאנחנו ממהרים לקיים שיחות כאלה עם בני זוג, חברים, מנהלים ועובדים, כדאי שנאמץ שיחה כנה עם עצמינו כהתנהלות שגרתית ולאו דווקא בנקודות משבר.
שיחה זו יכולה למנוע מאיתנו להגיע לאותם מצבים.
למה כדאי לעשות עם עצמנו שיחת "יחסינו לאן"?
- השיחה נותנת מקום והתייחסות לקושי שאנחנו חווים כצעד הראשון לחידוד המודעות.
- עצם ההתייחסות לשאלות עושה סדר בראש ומרגיעה את המוח. אנחנו מעלים על פני השטח את הרחשים והחששות שהדחקנו עד עכשיו.
- אם לא נקיים את השיחה הזו, הסיבה שבגללה עלו המחשבות מלכתחילה לא תעלם. להיפך, היא תלך ותגדל והנוכחות שלה בחיים שלנו תשבש את ההתנהלות שלנו. אם נשאל את עצמינו שאלות וניתן תשובות, נעבור ממצב של תקיעות לתנועה קדימה.
תאום ציפיות
זוהי שיחה שהיא ראשיתו של תהליך.
תהליך בו אנחנו מאפשרים לעצמינו עצירה ומתן זמן לבחינת המחשבות, הרצונות, הכישורים והיכולות. לזמן קצר אנחנו לא מקשיבים למה שההורים, הסביבה, או בני הזוג אומרים לנו, אלא רק לעצמנו: ללב, לבטן, לאינטואציה.
בעזרת השאלות אנחנו מאווררים את החלומות, הכוונות והתוכניות. מחפשים את שורש הבעיה שהובילה אותנו למצב הנוכחי.
מפסיקים את הריצה אחרי חיפוש הצעות עבודה, משלוח קורות חיים והגעה לראיונות עבודה.
למה? כי הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להבין מהו הכיוון הנכון.
כדי לא לבזבז זמן ואנרגיה יקרה בכיוונים שלא בטוח שהם הנכונים עבורינו. אם נחפש עבודה לפני שדייקנו את התפקיד שאותו אנחנו מחפשים, סביר להניח שנבחר הצעות שהן דומות למה שעשינו בעבר, כי הן משאירות אותנו במוכר והידוע, אזור הנוחות שלנו. אנחנו עלולים להתפתות ולהסכים להצעת עבודה אקראית שאינה מספקת את הרצון האמיתי שלנו, שמהווה התפשרות. חבל שנחזור לאותה נקודה שבה היינו לפני השיחה, במקום להתקדם לעבר העתיד שיכול להיות לנו
חושבים על שינוי קריירה?
קבלו ממני שיחת מיקוד ללא עלות
איך עושים שיחת "יחסינו לאן" עם עצמינו?
כותבים על הדף את כל השאלות שיש לנו בנושא.
ומתחילים לענות.
לחיפוש העבודה נחזור בהמשך, כאשר כבר יהיה ידוע לנו הכיוון הכללי.
בתחילתה של השיחה אנחנו יודעים את נקודת המוצא אבל לא יודעים לאן נגיע.
חשוב שנתחיל בראש פתוח ונאפשר לכל המחשבות והרעיונות לעלות. נהיה מודעים לכך שתידרש השקעה והתמודדות פנימית משמעותית, שייתכן ולא נצליח לממש את כל הרצונות.
יכול להיות שבסופו של תהליך נבין שהכי נכון לנו להישאר במקום הנוכחי שלנו, וזה בסדר. התהליך לא היה מיותר. אנחנו זקוקים לבדיקה המעמיקה והמעגלית הזו כדי להיות שלמים ושמחים בהחלטה שלנו.
בבית הספר לא לימדו אותנו לחקור ולשאול שאלות נתנו לנו את התשובות ואותן היינו צריכים ללמוד בעל פה.
ומה יותר חשוב מאשר לחקור את העתיד שלנו?
מזמינה אתכם לפנות אליי ונחקור ביחד.
