שליחות של שמחה – על פרחים ונתינה

~מוזיקת פתיחה~

נעים להכיר,

אני גילי פיינשטיין, מאמנת קריירה.

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.

אם תלמדו ליהנות ממנו, הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם.

עבור רובינו העבודה היא קודם כל מקור פרנסה.

אנחנו שואפים שהיא תהיה גם הזדמנות ללמידה, עניין, סיפוק, הנאה והתפתחות אישית.

אבל ישנם כאלה שהעבודה שלהם בוחרת בהם, ואף מתפתחת לשליחות רבת משמעות.

ברוכים הבאים לפרקי "עבודה מתוך שליחות" בפודקאסט "מחילת הארנב",

בהם נפגוש אנשים מרתקים, ונגלה איך תחושת השליחות שינתה באופן מהותי את הקריירה,

אורח החיים והתפיסה העצמית שלהם.

בפרק היום אני מארחת את ליאת רדליך, אישה שגילתה את ייעודה האמיתי בגיל 30.

ליאת היא מעצבת אירועים המשמחת אנשים באמצעות פרחים.

היא יודעת להפוך חלל ריק לחוויה קסומה שנחרטת בזיכרון לנצח ומגשימה חלומות של אנשים.

אנחנו משוחחות על:

• הרגע שבו הבינה שהיא באמת מוכשרת
• איך משפט אחד של מורה לפרחים שינה את מסלול חייה
• האופן שבו בנתה עסק משפחתי מצליח יחד עם בעלה צחי
• על הכוח הטמון ביצירת שמחה לאחרים כדרך להגשמה עצמית
• טיפים למאזינים ועוד,

מוכנים לצלול לעולם של משמעות ושליחות?

מיד מתחילים…

~מוזיקת מעבר~

גילי: שלום ליאת רדליך, ברוכה הבאה למחילת הארנב.

ליאת: תודה, אני שמחה להיות פה.

גילי: אנחנו נפגשות היום כדי לדבר, במסגרת פרקי עבודה מתוך שליחות, על הדרך שלך בקריירה,

וגם על האופן שבו את משמחת אנשים באמצעות פרחים.

אז בואי נתחיל מזה שתגידי לנו מי את ליאת רדליך היום.

ליאת: אני אישה אופטימית. אני תמיד בהודיה על מה שיש ושמה את הפוקוס על מה שכן.

אני אוהבת אנשים, אני אוהבת פרחים. נשואה לצחי המקסים, אמא לשלושה ילדים, ירדן, רז ועמיתוש.

אני אישה שקמה בתשוקה לעשייה היומיומית שלה. המהות שלי והעבודה שלי הם חוברים זה בזה,

וכל יום שאני קמה אני מתרגשת לצאת ליום שלי, ואני מרגישה הגשמה מאוד גדולה כלפי עצמי.

כשהייתי קטנה, ביום הולדת שלי היינו נוסעים מרחובות באוטובוס לתל אביב, והיום כיף זה היה הגלריות

של גורדון, מוזיאון תל אביב.

דרך האהבה של אמא שלי, שהיא מעבר לעבודתה כאחות, היתה אמנית פסלת ויצרה כל השנים,

חילחלה אליי ולאחים שלי האמנות, ובחרנו חלקנו להתעסק גם באמנות כשגדלנו, והפכנו את זה למקצוע.

גם אחותי אמנית וגם אני, ואחי הלך לתחומים אחרים.

ביום -יום אני מגשימה את עצמי בעזרת זה שאני משמחת אנשים ברגעים הכי מאושרים שלהם.

אני יושבת עם הלקוחות, אנחנו בוחרים פָּלֵטָה של צבעים, אנחנו בוחרים את הקונספט של האירוע,

ואנחנו מביאים אותו לידי ביטוי ביום הגדול. מה שאני עושה בעצם, אני מחוללת קסמים.

(שומעים את החיוך והביטחון בקול) מחוללת קסמים בחיים של אנשים.

גילי: נכון! (מדגישה בשמחה)

ליאת: גם בעבודה שלי וגם במהות שלי כאדם. ואני מאוד סומכת שדברים טובים יקרו.

גם לי וגם למדינה שלנו. אני סומכת שיהיה טוב.

גילי: מקסים. אני אקדים ואומר שאנחנו בעצם מכירות מ…עוד מלפני שנולדנו.

ליאת: נכון.

גילי:  ההורים שלנו הם חברים מגיל מאוד צעיר בעצמם. אבא שלי הגיע אחרי השואה בגיל שמונה לישראל,

והכיר את אבא שלך והם היו חבורה. וכולנו היינו משפחה הרבה שנים.

ליאת: נכון.

גילי:  אז זה מגניב שאנחנו נפגשות היום!

ליאת: נכון! גם היינו מתכתבות, ובאות עם שמיכת הפיקה לישון אחת אצל השנייה. (גילי צוחקת)

אני לרמת השרון ואת לרחובות. תקופה מרגשת וכיפית, פשוטה וטובה. זיכרונות נעימים.

גילי:  נכון. יפה. איפה נולדת?

ליאת: אני נולדתי וגדלתי ברחובות, מאוד אוהבת את רחובות. חברות הילדות שלי אלו החברות מרחובות.

אני רחובותית גאה. (צוחקת).

גדלתי בבית של הורים מאוד מאפשרים ואוהבים ללא תנאי. ההורים שלי מאוד סמכו עלי,

בגיל מאוד צעיר הם נתנו לי את ההרגשה שאני יכולה להסתובב בעולם, להמציא המצאות

ו… כל מה שאני אעשה זה בסדר.

ההרגשה הזו שאפשר לסמוך עלי בכל גיל, וגם כשהייתי מאוד מאוד צעירה, זה מה שאני חושבת

שנתן לי את האפשרות לעוף על עצמי.

גילי: ואיפה למדת?

ליאת: ביסודי ב"בן-צבי", בתיכון ב"קציר". נסענו לבית ספר באופניים. ימים אחרים, ימים של חברות

מאוד מאוד צמודה והרבה משחקים בחוץ. הפשטות של החיים שהיו אז.

גילי: ומה למדת בתיכון? משהו שילמד על אחר כך?

ליאת: בתיכון מאוד אהבתי אמנות והיסטוריה. את כל השאר ממש לא אהבתי. זאת גם הסיבה

שלא רציתי להיות לא בנקאית כמוך, (נשמע צחוק בקול) ולא בתחומים כאלו נורא מסודרים. והלכתי

לתחום העיצוב, לאמנות.

גילי: ומה קרה אחרי התיכון?

ליאת: כמו שאת יודעת, גדלתי בבית שכולו נתינה, וכל העבודה שלי וההתעסקות שלי היו סביב דברים

שקשורים בנתינה, ועבדתי שש שנים במוקד סקיוטק, שזה מוקד מצוקה לקשישים.

גילי: רגע, רגע, שנייה! אני מדי פעם אעצור אותך כדי שתהיה רציפות בסיפור.

את מסיימת תיכון ומתגייסת לצבא?

ליאת: כן.

גילי: לאן? מה עשית בצבא?

ליאת: מפקדת חילות השדה. המפקד שלי ואני, אנחנו שיבצנו ביחד חיילים לכל מיני חילות.

חיילים שהיו בהחלפת תפקידים, והדשא ממול המשרד שלי היה מלא בחיילים.

כל בוקר חיילים חדשים שבאים להשתבץ. צחי היה אחד מהחיילים האלו שהגיעו למפח"ש להשתבץ.

היו לו שברי הליכה בקורס קצינים והוא היה צריך לעבור איזשהו שיקום.

והמפקד שלי אמר לי: "אבא שלו היה המפקד שלי, תשגיחי עליו". וככה השגחתי עליו.

הוא היה צנחן צעיר, בן 20. בערך בגיל של הבן שלי הצעיר היום, עמית הוא בן 19,

אז… הוא הגיע למשרד שלי, וככה התאהבנו.

גילי: יפה. השגחת עליו.

ליאת: השגחתי עליו מעולה. (צוחקות).

גילי: יפה. כל הצבא היית שמה, במקום הזה?

ליאת: כל הצבא הייתי במפקדת חילות השדה. אנחנו שירתנו שנתיים, ואחר כך נסענו לאמריקה.

גילי: מה זה אומר?

ליאת: נסענו לטייל, ונשארנו שנתיים. טיילנו טיול מאוד מאוד ארוך. נשארנו שם גם כי רצינו קצת לעבוד,

ולהתאוורר. גרנו לבד, בלי ההורים, בלי חברים, ככה אנחנו סוליקו.

גילי: ומה עשיתם?

צחי עבד במובינג, ואני גם עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות.

גילי: חזרת מארצות הברית ו? …

ליאת: עבדתי בחברת סקיוטק, מוקד מצוקה לקשישים, ושם שלחנו עזרה לאנשים שהיו זקוקים לעזרה.

אדם מבוגר לוחץ על לחצן מצוקה, יש פעולות שצריך לעשות. עבדתי שם שש שנים.

זה היה מאוד משמעותי. הבוסיות שלי, ציפי וסמדר, שהיו גיסות, הן היו נשים של נתינה. וגם כל המוקדניות

שעבדו תחתיי היו נשים של נתינה. ובעצם אנחנו שלחנו עזרה לאנשים 24 שעות ביממה,

וזו עבודה של שליחות מאוד גדולה.

גילי: אני טוענת שכל הדברים שאנחנו עושים לאורך החיים, בסופו של דבר הם מתכנסים והם משרתים

אותנו באיזשהו שלב עתידי. האם כשאת מסתכלת על החיים שלך, את רואה את הדבר הזה?

יש איזה תכונות ספציפיות שאת יודעת שגילית אותן דווקא שם, שאת משתמשת בהן היום?

ליאת: בסקיוטק את מתכוונת?

גילי: כן.

ליאת: אותן תכונות שהשתמשתי גם שם וגם היום. זה להיות קשוב לצורך של הבן אדם ולתת לו

את המענה הכי נכון, הכי מדויק. אז שם זה היה באמת צורך יותר של לשלוח עזרה, לשלוח אמבולנס,

לשלוח עזרה דחופה. וכאן זה לענות על אותו צורך, רק בתחום של שמחה.

ואז, אחרי שנולדו לי שם שני ילדים, גם ירדן וגם רז, אמא שלי מאוד מאוד דחפה אותי לצאת לעבודה

בתחום שהוא יותר אני. שאני ארגיש מוגשמת בצדדים חדשים.

והיא אמרה לי: "אוי, ראיתי שיש בקתדרה העממית איזה קורס של מנחה ששמעתי שהוא מהמם,

קוראים לו אורן פרבדה, ואני חושבת שכדאי לך להירשם. זה קורס של פרחים, ואולי יהיה לך כיף קצת,

יפתח לך את הראש. ותחשבי כזה, אולי בא לך לנוח, יש לך שני תינוקות.

ירדן הייתה בת שלוש, רז רק נולד, אני אשמור לך על הילדים". וככה גיליתי את תחום הפרחים.

הלכתי ללמוד חוג שזירת פרחים פשוט, של נשים שכולם הגיעו עם כמה גרברות, ואני באתי עם כל חנות

הפרחים… פשוט התאהבתי בפרחים, ובעלת החנות מאוד שמחה לראות אותי בכל יום ראשון.

ככה למדתי במשך שנה שלמה עיצוב פרחים, ואז אורן פרבדה, המורה שלי, אמר: "לא, את חייבת להמשיך,

זה ממש… "

גילי: זה את.

ליאת: זאת אני.

גילי: בת כמה היית?

ליאת: הייתי בת 30. בגיל 30 גיליתי פעם ראשונה שאני באמת מוכשרת.

כשהגעתי לפרחים ולמדתי את כל רזי עיצוב האירועים, נפתח לי עולם שלם, התאהבתי באפשרות ליצור

דרך הפרחים, הבנתי שאני במקום הנכון.

גילי: מאיפה בא החוסר האמונה הזה שלך? מצד אחד סמכו עלייך וידעת, מצד שני רק בגיל 30 להבין,

אני מוכשרת גם.

ליאת: אני חושבת שמאחרי הצבא ועד גיל 30 פשוט בחרתי לעסוק בעבודות שהן עבודות של גדולים.

ולא חשבתי על ליאת, לא חשבתי באמת מה ירגש אותי. צריך לעבוד, צריך משכורת טובה, אז אני עובדת.

בסוף, אני מרגישה שסקיוטק תרמה לי המון, והמוקד מצוקה לקשישים היה אבן חשובה בדרך.

אבל באמת העולם שלי נפתח כשפגשתי את אורן פרבדה וגיליתי את עולם הפרחים.

ואחר כך כשנרשמתי למכללה המינהל ולמדתי הפקת אירועים, ובתוך זה גם את העיצוב.

וכן, לפעמים יש לך את הניצוץ הזה בגיל גם 50 או 60, אני למזלי גיליתי את זה בגיל 30.

גילי: נכון, את צודקת.

גילי: את אמרת שבקתדרה זה היה קורס אחד קצר?

ליאת: זה היה קורס פעם בשבוע בימי ראשון, במשך כמה שעות באנו, וכל פעם נושא אחר.

פעם זה היה אמנות פרחים יפנית, ופעם זה היה סידור פַּרָלֶלִי ופעם סידור קלאסי לחגים.

כל פעם למדנו נושא אחר. וכשראיתי שאני עפה על עצמי וכיף לי, ואורן, המורה שלי הציע לי ללמוד

ניהול והפקת אירועים בצורה מסודרת, התחלתי לברר. וראיתי שלמכללה למינהל יש קורס כזה,

אז הלכתי ללמוד את כל תחום האירועים מההתחלה.

גילי: וזה היה ממש צמוד לקורס של הפרחים, או ש…?

ליאת: כשסיימתי את הפרחים הלכתי ללמוד ניהול והפקת אירועים ישר. זה אומר כל תחום האירועים,

מזון ומשקאות, שזה בעצם כל הנושא של האוכל והדרינקים וכל מה שקשור לזה.

כל הנושא של המוזיקה, של הגברה, של תאורה. בתחום העיצוב הייתה לנו מנחה מהממת שהייתה סגן אלוף

במילואים, מגי אבידור קראו לה. והיא לימדה אותנו, מלבד את כל נושא האירועים והעיצוב והסטיילינג,

גם את תרבות האירוח והנימוס. אם את נוסעת לחו״ל אז יש חוקים ואת צריכה להתנהג בהתאם לחוקים.

לקראת סיום הקורס, שתי נשים מהקורס חיתנו את הילדים שלהם, והם ביקשו שאני אעצב להם את החתונה.

ואלו היו שתי החתונות הראשונות שלי. אחת הייתה בחירבת דוראן ואחת הייתה בגן הפקאן ברמת הכובש.

זה לפני הרבה מאוד שנים, מאז גם אני כבר מלמדת, מעבירה קורסים, סדנאות.

גילי:  ואז מה? כאילו, קודם כל, בעיניי זה מקסים.

ליאת: קודם כל עפתי על עצמי, עפתי על עצמי.

גילי:  זה הגיוני, כי אני חושבת שלסיים קורס וישר לעשות עבודות, זה זכות שלא כולם… יש הרבה אנשים

שלומדים דברים, לא תמיד ישר מיישמים או מגלים שזה הם.

ליאת: זה עשה לי את זה. שתי החתונות הראשונות שעשיתי היו מאוד מאוד מיוחדות, וקיבלתי מלא מלא

קומפלימנטים, וככה פשוט המשכתי, וזו הגשמה כל יום מחדש.

גילי: אז בואי נדבר על ה"פשוט" המשכת. איך המשכת? מה קרה אז?

ליאת: עברנו לאזור השרון, למושב של ההורים של צחי.

גילי: רגע, איפה גרתם קודם?

ליאת: ברחובות.

גילי: אה, לא ידעתי.

ליאת: כן, גרנו ברחובות.

וכשירדן עלתה לכיתה א', עברנו לגור במושב שדה חמד, ושם היו הרבה יותר אפשרויות מבחינת גני אירועים.

נכנסתי לעבוד בחוות רונית ובכל מיני גני אירועים שנפתחו באזור, ותמיד תמיד נתתי את הלב.

אני ידועה כמפנקת, וגם היום, עם כל האינסטגרם, שהוא פלטפורמה מצוינת לעבודה, מגיעים אליי מפה לאוזן.

כי באמת מאוד מאוד חשוב לי, מאוד מאוד אכפת לי. אני בכמה דקות מבינה מי האדם שיושב מולי,

מה ירגש אותו, מה יעשה לו את זה, מה ישמח אותו. המקצועיות של המון המון שנים, זה מה שמאפשר לי

להביא את היצירות לידי ביטוי ולגרום לאנשים לארח בפאן הכי גדול.

‫ גילי: אמרת עכשיו: "‫אני מהר מאוד מבינה מי האדם שיושב מולי", ‫איך קורה הדבר הזה?

‫ליאת: זה בתוכי. ‫בכמה דקות אני יודעת מי יושב מולי. ‫אני יודעת מה להציע לו. ‫כמובן שאני שואלת

ומתעניינת ‫מה חשוב לצד השני, ‫אבל בכמה דקות אני יודעת ‫מה ירגש את האנשים. ‫וגם באירוע עצמו,

‫כשאני קמה בבוקר ליום היצירה, ‫אני יודעת מה יעשה להם את זה, ‫מה ירגש אותם, מה חשוב להם יותר. ‫

איפה אני צריכה לפנק, ‫איפה אני צריכה להשקיע, ‫כדי שזה יעשה את ההבדל.

‫והאירוע מעבר לזה שהוא ייראה חלומי, ‫שהוא יהיה גם בול החלום של אותו אדם ‫שהזמין אותו.

‫ גילי: כן.

אני זוכרת את התמונות הראשונות שאימא שלך, כנראה שזה היה אחרי שתי החתונות שסיפרת עליהן,

הראתה לי את התמונות של העיצוב של המקום, של החופה וזה, ואני זוכרת שהתפעלתי מאוד מהדבר הזה,

זה באמת קסם!

ליאת: איזה כיף!

גילי: מעבר לשני הקורסים האלה שדיברת, עשית משהו, למדת משהו נוסף?

ליאת: אחרי שכבר למדתי את כל נושא הפרחים מאורן, שזה הרבה מאוד שיעורים, ואחרי שלמדתי

במכללה למינהל, רציתי להעביר את הידע הזה הלאה. ואז אני התחלתי ללמד. ‫ולימדתי אמנות יפנית,

‫ולימדתי סידורים פרללים, ‫ולימדתי לעשות חלת פרחים לחגים.

‫ גילי: אבל איפה? בבית?

‫ ליאת: לא, לימדתי בסדנאות. ‫שהזמינו אותי, כן.

‫ גילי: תסבירי לי את זה יותר בפירוט. ‫תני דוגמאות.

‫ ליאת: כן, כמו הקתדרה ברעננה, ‫כמו בית התרבות ב… ‫

בעצם מה שלמדתי מאורן, ‫שהוא היה אישיות, הוא תמיד איתי,‫ המורה הראשון שלי בתחום הפרחים,

‫הוא היה גם פסל וגם התעסק ‫בהמון תחומים של אמנות מעבר לפרחים. ‫והיה גם בן אדם מיוחד.

‫בן אדם שלצערי, ‫אלוהים לקח אותו בגיל מאוד צעיר, ‫בגיל 38 הוא נפטר. ‫

גילי:  ואוו. ‫

ליאת: כן. ‫

אני זוכרת גם את הלוויה שלו. ‫גיליתי שמאות נשים שזרו עבורו ‫זר פרחים אישי.

‫זה היה חורף, אז היו שם הרבה ‫טוליפים ונוריות ונרקיסים, ‫וגיליתי שאני לא המעריצה היחידה שלו. ‫

שהיו עוד כמה מאות כאלו ‫שהוא לימד אותם פרחים ועיצוב, ‫והיה ידיד וחבר.

‫ומאוד מאוד רציתי להעביר את כל מה שלמדתי ממנו, ‫וככה התחילו להזמין ממני סדנאות.

‫ולימדתי שזירת פרחים ועיצוב, ‫ולאט -לאט התפתחו מזה ‫גם סדנאות בהתנדבות, אבל זה, אנחנו…

גילי:  תיכף נגיע לזה. ‫

ליאת: כן.

גילי: אחר כך מה עשית?

ליאת: התחלתי לעבוד יום יום באירועים. ברגע שאתה בשפע, ואתה מבין את הצד השני, ואתה משמח

את הצד השני, ויש הרבה הגשמה והצלחה אז מגיעות עוד ועוד פניות.

וכמו שאמרתי קודם, גם היום בעזרת האינסטגרם וכל הרשתות וערוצי השיווק, הערוץ הכי חזק שלי זה

מפה לאוזן. ואני מתחילה כבר להגיע לעוד דורות, כי זה ההורים ואז בר מצוות.

ופשוט זה כבר הרבה שנים, אז זה ככה עובר במשפחה ואני מצליחה לרגש ולשמח גם את הדורות הבאים.

גילי: ואת אמרת קודם שבאיזשהו שלב צחי ואת חוברים ביחד.

ליאת: נכון.

גילי:  תספרי על זה קצת.

ליאת: צחי הקים חברה לגינון, היה לו שותף, הם עבדו ביחד, כבר עברו הרבה שנים מאז.

ואז אני הייתי צריכה עזרה. חופות זה דבר מורכב. פירוקים בלילה זה וואחד דבר, ושאלתי אותו אם הוא מעוניין,

והוא אמר כן, אני רוצה להיות לידך. (צוחקות)

גילי: איזה כיף. זה לא פשוט לעבוד בני זוג ביחד. איך זה עובד אצלכם?

ליאת: נכון, אבל עשינו הפרדות. למדנו מה כל אחד רוצה, מה כל אחד חשוב לו. ואנחנו באמת בהפרדה מלאה:

שאני בקריאייטיב ובלקוחות, והוא מנהל את ההקמות ואת כל הנושא המורכב הזה של פירוקים ולוגיסטיקה

והקמות מורכבות, בניות מיוחדות. צריך לפעמים להקים כל מיני קונסטרוקציות. ו..

גילי:  כל מה שהגית בדמיונך.

ליאת: כן, כל מה שבראתי בדמיוני, הוא צריך ליישם. וכן, לפעמים גם זה דברים מאוד מורכבים ובניות

של פרגולות גדולות, של כל מיני הפרדות וגשרים, ואז גם צריך להזמין מהנדס בטיחות.

הרבה דברים שקשורים לסטיילינג, לעיצוב. היום עולם העיצוב מאוד התפתח, והאירועים זה הרבה מעבר

לחופה ולשולחנות ולעיצוב קבלת פנים. יש גם המון פינות הסבה ופינות ישיבה ובניות של גשרים

וכל מיני מנורות ותאורה מאוד מאוד מיוחדת. עולם האירועים התפתח במדינת ישראל ברמה לא פחותה

מכל המקומות בעולם. וכן, אנחנו לגמרי טְרֶנְדִיסְטִים מובילים בתחום. וכן, אני בחלומות שלי, והוא ב…

גילי:  מציאות (צוחקת)

ליאת: כן, בהגשמות שלו וגם במציאות.

גילי:  כן.

ליאת: עכשיו עשיתי גם איזושהי הפקת אופנה. היה חיבור בין גולברי לדרור קונטנטו, שמעת על זה?

גילי: לא.

ליאת: מעצב שמלות כלה, עיצב שמלות וכל מיני חצאיות וחולצות וכל מיני אקססורייז של טקסטיל לגולברי,

שהיא חברה מאוד גדולה. היה אירוע השקה מאוד גדול בנור ביפו, ואנחנו עיצבנו את הפרחים,

וזה היה ממש שונה וכיף.

אז כן, לצד החתונות, לצד האירועים העסקיים, אנחנו עושים כל מיני השקות ודברים אחרים.

וכל יום זה חלל אחר, אנשים אחרים, לקוחות אחרים. אבל תמיד תמיד זה באמת לשמח, לרגש ולהבין,

כמו שאמרתי, את הצד השני. מה יעשה לו את זה, ומה יאפשר לו באמת לארח בצורה הכי כיפית,

אישית ומפנקת.

גילי: ויש איזה משהו עם איטליה, ספרי על איטליה.

ליאת: וואי, איך את יודעת?

גילי: אני עוקבת אחריך ברשתות, מה זאת אומרת?

ליאת: לפני שנה וחודשיים, עיצבנו חתונה בסגנון איטלקי בחוות רונית. זוג ישראלי מהמם,

שפשוט היה להם ויז'ן מטורף, והחלטנו באמת להביא את איטליה לישראל.

גילי: ספציפית עבורם?

ליאת: כן.

החל ממזרקה שהבאתי מאחת המשתלות ומיקמנו אותה במרכז האירוע. סביב המזרקה ישבו האנשים

שהכי יקרים לזוג בסגנון של פיאצה, אפילו קצת מים השפריצו עליהם מהפונטנה.

ומסביב בנינו פינות ישיבה עם סקיצה מאוד מאוד מיוחדת, עם מפיק שהוא חבר שלנו, עומר טובי.

ועשינו את זה ביחד, באהבה גדולה, ו… נגענו בכל חלקי האירוע, מהכניסה, דרך קבלת הפנים,

החופה, פינות הישיבה, המיתוג.

היו המון המון ספקים שהיו קשורים בתוך האירוע הזה: ממניפות ממותגות, למנורות מאוד מאוד מיוחדות,

לאווירה שנגעה באמת בכל כל כל החלקים של האירוע וריגשה הרבה מאוד אנשים. ובמיוחד את המשפחה

שזו פעם שנייה שאני עושה להם אירוע. הם לקוחות חוזרים שלי, כי גם לאחות של החתן עיצבנו בעבר אירוע.

וכשסיימנו את האירוע הזה, אז אני כרגיל מעלה לאינסטגרם.

ועשיתי האשטגים, Italian Wedding,  Wedding in Italy,  ואיכשהו באיטליה ראו את זה.

העולם השתנה, את מבינה?

גילי: כן…

ליאת: והזמינו אותנו באמת לאיטליה!!

והיינו פעמיים במילאנו ובקומו, וגם היו לי פגישות עם הקהילה היהודית ועם האיטלקים,

ובעצם הכל מוכן לעבודה באיטליה, אם אנחנו רוצים.

גילי: שמה זה אומר, הכל מוכן?

ליאת: זה אומר שיש לנו את הקשרים ויש לנו את הלוקיישנים, ויש גם לקוחות, גם מישראל,

שרוצים לעשות אירועים באיטליה. אבל המלחמה קצת טרפה את הקלפים, במיוחד האחרונה עם איראן.

ואני קצת בהמתנה עם הדבר הזה, כל נושא הטיסות וההתחייבויות.

אני בן אדם שאם אני מתחייבת, אז אני 100% וכאילו עכשיו יש קצת…

גילי: כן, קשה, אי אפשר לדעת מה עם הטיסות.

ליאת: כן, אז אני כרגע בהמתנה עם זה, אבל יש את כל הדברים מוכנים.

כנראה שזה יצא לפועל רק ב -2026.

גילי: בסדר. זה לא כזה רחוק.

ליאת: אבל זאת הייתה הגשמה מאוד גדולה שהזמינו אותנו, פתחו לנו דלתות ואירחו אותנו.

חברות קייטרינג ואירועים מאיטליה שבאמת מובילות בתחום שם ומאוד אהבו את האירוע שלנו בחוות רונית,

ואמרו לנו שפשוט זה בול על איטליה.

גילי: מדהים!

ליאת: אז אני מאמינה שזה יקרה ב -2026, אחרי שפה קצת יירגע.

יותר חשוב שיירגע יותר מהכל, יותר מהעסקים שלי.

גילי: כן.

יפה, אז דיברת על איטליה, אבל ההשראה שלך היא לא רק מאיטליה.

ליאת: נכון.

גילי: אז ספרי גם על זה.

ליאת: נכון. קודם כול, ההשראות הן מכל סיבוב ברחוב. אני חיה בעולם הזה כמו ילדה בחנות ממתקים.

אם זה לרדת לנחלת בנימין ולגעת בבדים ובטקסטורות ובסרטים, להסתובב בכל מקום ולראות השראה

שנותנת רעיון לאירוע הבא.

איטליה כן, היא מאוד משמעותית, מעבר להשראות פה בתל אביב וביפו. היא מאוד משמעותית

כי תוך כדי טיול, כשאתה מסתובב ורואה את סן ג'מיניאנו ואת הכיכר בסיינה, ואיך הפרזנטציה של הפסטות,

ואיך הפונטנות, ו.. אתה פשוט לוקח מהרחוב האיטלקי המון המון השראות גדולות וקטנות.

ובאירועים שלי יש לי את היכולת להציע ללקוחות שלי כל דבר. דברים שלא ראו, דברים שלא שמעו בארץ

ולייצר בעצם אווירה עם השראה מארץ אחרת, פה בישראל.

ולכן הרבה מאוד אירועים הם באמת בסגנון ספרדי, בסגנון איטלקי, בסגנון אירופאי כזה או אחר.

ואנחנו הישראלים תמיד ניתן את החמימות ברחבת הריקודים ואת השגעת שיש רק לישראלים,

אבל האירוח הרבה פעמים הוא ברמה באמת של אירופה הקלאסית.

גילי: מגניב.

אז איך נראה בעצם יום שלך ‫כשאתם עושים אירוע?

‫ליאת: אני מגיעה לשטח, ‫כל פעם זה חלל אירועים אחר. ‫זה יכול להיות חוות רונית או וילה נונה, ‫

או בכלל גן אירועים בתל אביב. ‫כבר כל הציוד פרוס, ‫אם זה אגרטלים, אם זה נרות, ‫אם זה כל אביזרי הטקסטיל.

‫כי אנחנו מביאים גם טקסטיל, ‫אנחנו מביאים מפות ומפיות וחבקי מפיות. ‫ואז יש את הצוות שלי, ‫

שזה שוזרי פרחים מקצועיים שעובדים איתי, ‫כבר הרבה שנים פר אירוע.

‫ובעצם אחרי שאני נותנת את האני מאמין שלי והתיאור של החלום של הלקוח שלי, אנחנו עושים דוגמא

מכל סוג של סידור פרחים, מכל סוג של שולחן.

יש שולחן אבירים שיש בו הרבה נרות והרבה צילינדרים והרבה סידורי פרחים, ואז המפיות וחבקי המפיות,

אז אנחנו עושים שולחן אחד דוגמא, ואז אנחנו מתחילים לקבל ספקים חיצוניים. שזה ספקי מנורות,

וספקי שולחנות מיוחדים, וספקי במות. וכל אחד מקבל את האינפורמציה איפה צריך להיות המיקום שלו

ואיך אנחנו רואים את זה ואיך הגימורים. כי גם רמת הגימור אני מאוד מאוד מקפידה שהכל יהיה כזה פיין

ונראה כמו שאני חולמת.

ואחרי שכל אחד יודע מה הוא עושה, אז אני יושבת ואני אומרת, וואו, תראו איזה מקום יפה,

איזה כיף שאני פה היום.

ככה לאט לאט זזות השעות ומתחילים לעשות כמויות של סידורי פרחים לפי ההזמנות, לפי גודל האירוע.

ואנחנו תמיד תמיד שעה לפני האירוע עומדים מוכנים. אני נשארת לקבל את הלקוח, ובסוף בסוף בסוף

אני חותמת. לא פיקאסו, אבל ליאטריס. (צוחקות).

גילי: מה זאת אומרת חותמת?

ליאת: חתמתי על יצירת האמנות, כי כל יום זה סוג של יצירת אמנות. שאתה מקבל גן אירועים,

ריצפה, כיסאות, שולחנות, חלל ריק, ואתה מוציא אותו כיצירת אמנות. וזה המהות.

זה מרגש אותי ומרגש את הלקוחות שלי.

אני אומרת תמיד תודה רבה לכל הצוות המדהים, ולצחי שלי שעוזר לי להגשים את החלומות.

ויאללה, להרים רגליים, מקלחת וקצת נטפליקס… (צוחקת)

גילי: נהדר.

יש לך איזה משפט שאת אומרת, אז אני רוצה שתצטטי אותו וגם תדברי עליו קצת.

ליאת: כן. יש שניים בעצם. האחד זה ש"פרח אחד משמח את האדם האחד".

אם את פוגשת מישהו שאין לו חיוך באותו יום ואת נותנת לו פרח, נותנת לו קצת מהחיוך שלך,

אז שינית לו את היום. כי לא כל אחד זוכה לקבל פרח.

גילי: או חיוך.

ליאת: או חיוך. אז פרח אחד משמח את האדם האחד, זה גם משהו שמלווה אותי הרבה מאוד שנים.

גילי: מאיפה המשפט הזה?

ליאת: זה גם מאורן פרבדה.

גילי: והמשפט השני?

ליאת: המשפט השני זה באמת כמו בטבע. תחילה זורעים- אנחנו זורעים, אנחנו מתאמצים, אנחנו חושבים על רעיונות. אחר כך אנחנו משקים, חובה כל בוקר להשקות, אחר כך אנחנו מתפללים לגשם. כולנו פה במדינה מתפללים חזק לגשם טוב, לגשם של ברכה, במיוחד בתקופה הזאת. ובסוף אנחנו קוצרים את הפרי. והלוואי, ובאמת, יהיו לנו רק פירות מתוקים והפתעות נעימות.

אז: "תחילה זורעים, משקים, מתפללים לגשם, ובסוף בא הפרי".

גילי: כן, ללא ספק.

במקביל לזה שיש את העסק, שני העסקים, את גם מתנדבת הרבה. אז ספרי לנו קצת על זה.

ליאת: כן.

אני חושבת שהכי כיף זה לתת במגרש שלך. המגרש שלי זה תחום האירועים, זה תחום הפרחים,

זה תחום העיצוב, דקורציות, יופי ואסתטיקה בימים שמחים. אז לא שחשבתי יותר מדי,

פשוט הלכתי למגרש שכיף לי לתת בו.

לאורך כל השנים אני הבנתי שתמיד יש מישהו שיותר קשה לו. וזה התחיל באמת משנים רבות

שהתנדבתי בבית עמיחי לאנשים עם צרכים מיוחדים. אני הגעתי עם מתנדבות, עם חברות, עם פרחים,

ובעצם עם 60 חבר'ה יצרנו סידורי פרחים בו זמנית בכמה חדרים.

וכשההורים הגיעו לקחת אותם, הם מאוד מאוד התרגשו. כי זה באמת אנשים עם מוטוריקה עדינה מורכבת,

שהצליחו בעזרת המתנדבות ובעזרתי ליצור סידורי פרחים ולהגיש אותם כתודה להורים.

אז זו הייתה התרגשות מאוד גדולה וזו הייתה תקופה מאוד מהנה ומיוחדת.

אחר כך התנדבתי כמה שנים בכפר שלם עם ניצולי שואה ואנשים בודדים, ולימדתי אותם לשזור פרחים לראש,

לעשות סידורי פרחים, והאוכלוסייה הזאת לא כל כך יוצא לה להגיע לחנויות פרחים, ולכן אנחנו הבאנו

את הפרחים אליהם ולימדנו אותם לשזור, והן ממש מאסטריות בעיצוב פרחים.

במלחמה היו הרבה מאוד מפונות, שהגיעו מאשקלון ומכל מיני יישובים בעוטף וגם מהצפון,

והם התארחו במושב שדה ורבורג.

שם קיבלנו את הספרייה, אני וחברות שלי, ויצרנו עם המפונות ימים שלמים של שזירת פרחים.

הבנות מהמושב שלי אפו עוגות ומתוקים, ואני הבאתי פרחים, וגם הן כבר מאסטריות.

אחרי 6-7  שיעורים הן יודעות לשזור. ועשינו הרבה דברים.

הפרחים באמת הובילו אותי לעשות טוב, doing good. גם את התנדבת איתי במתנ"ס בנווה ימין עם קשישות,

והרשימה ארוכה. זה מאוד העצים אותי ונתן לי כוח, וגם היום כשאני מתנדבת עם חברה שלי ב"עמך"

לניצולי שואה, אנחנו ביום הזה יוצאות הכי מחויכות, יותר מכל אירוע.

כשהפרחים משמחים ניצולי שואה ואנשים עריריים שאין להם משפחה, זה הרגשה עילאית, זה וואו.

גילי: גם הילדים שלך שותפים בצורה זו או אחרת בעסק, אז תספרי בבקשה.

ליאת: ירדן, רז ועמית תמיד היו שם בשבילי ובשביל צחי. העבודה שלנו היא מורכבת מהקמה,

שזה אומר להעמיס את כל הציוד, לשנע אותו למקום האירוע, וב-2 בלילה לפרק אותו.

אז בימים שאין עובדים או שיש איזשהו יום מורכב או אירוע גדול במיוחד, אז הילדים, וגם דניאלי

של ירדן המקסים, כולם מתייצבים ועוזרים.

כולם מתייצבים לפירוק בשתיים בלילה, עם חולצות של ליאטריס ממותגות, והם מפרקים את האירוע באהבה.

אף אחד לא מתלונן, וליאטריס זה חלק מהמשפחה שלנו.

גילי: יפה. אז מה זה בעינייך עבודה מתוך שליחות?

ליאת: לייצר אווירה מיוחדת ואירוח מזמין ברגעים הכי מאושרים של אנשים זה שליחות.

זה היה החזון שלי שכתבתי אותו ב -2009 ורשמתי ככה בריש גלי, כלפי עצמי קודם כול, שאני רוצה

שהנגיעות שלי יירגשו וישמחו אנשים. ולגמרי זה קורה. אני כל יום בהגשמה. אני פותחת את החלון

ואני אומרת תודה שיש לי את הזכות הזאת לשמח אנשים.

אנחנו נכנסים כל יום לחלל ריק, מוציאים אותו בערב מעוצב ומזמין לאירוח. פעם אחת הוא שחור לבן,

ופעם אחת הוא פסטלי, ופעם אחת הוא white wedding, ופעם אחת הוא אירוע עסקי לבנק הפועלים,

גם שם נפגשנו.

גילי: נכון.

אני רוצה קצת שנדייק בעניין הזה של השליחות. כי את דיברת על מה שזה עושה לאנשים, זה משמח

את האנשים. אני רוצה לשאול, מה השליחות בשבילך? מה לך נותן הדבר הזה של הפרחים?

נכון שהתוצאה זה לשמח אנשים.

ליאת: בשורה התחתונה אני מאוד משמחת את עצמי. אהבה עצמית בימינו היא נחשבת מאוד,

חשוב לי לשמח את עצמי. אני מרגישה הגשמה מאוד גדולה ברגע שהלקוח מגיע ורואה את האירוע

ורואה את הפרחים, ורואה את האווירה, ורואה את הריהוט, רואה את התאורה, והכל ביחד מתחבר

למשהו אחד מאוד שלם. אז זאת הגשמה מאוד גדולה בשבילי.

גילי: מקסים.

מה האתגרים העיקריים שאת מתמודדת איתם בעבודה?

ליאת: אז קודם כל, החיים במדינת ישראל. לא הכל ורוד, ולא הכל קל, ולא הכל מחייך, ויש גם משברים.

אין איזשהו משהו אחד שהוא ברגוע. אם זה מלחמות עם איראן, אם זה קורונה שהייתה.

כמעט כל כמה חודשים יש איזה משהו שעוצר לנו את האירועים בשנים האחרונות.

בקורונה נאלצתי להמתין שנתיים, לא היו אירועים.

גילי: ומה עשית? איך התמודדת עם זה?

ליאת: בהתחלה יצאתי להליכות במושב, הולכת, מסתובבת. בסופו של דבר החלטתי להקים מותג

של פרחים בתקופה הזאת שלא היו אירועים כי העולם נסגר. ובעצם עשיתי מותג פרחים to go

שאנשים שלא יכלו להגיע להורים לליל הסדר כי היה סגר, יכלו לקבל זר פרחים בעזרת המותג שלי.

ופתחתי עוד מותג באינסטגרם, מעבר למותג הראשי "ליאטריס". קראתי לו "סאן – השמש אמנות בפרחים"

כי רציתי להפוך את זה למשהו בינלאומי, וסאן השמש זה היה נראה לי בול. ובעזרת שליח ובעזרת הילדים

המתוקים שלי שימחנו המון אנשים.

פרסמתי באינסטגרם והמון אנשים שלחו זרים. וצחי, בעלי, התחיל לייצר נרות. אז אנשים שלחו פרחים ונרות.

ואחר כך הוספנו לזה גם עוד כל מיני גודי'ז, ובעצם התפרנסנו במשך כל תקופת הקורונה מעסק חדש

שהוא נרות ופרחים to go .

גילי: והיום העסק קיים ועובד?

ליאת: כן. הוא לגמרי חלק מליאטריס, סאן וליאטריס הם אחד. אמנם זה מופרד באינסטגרם אבל שני העסקים

נושקים אחד לשני, ועדיין השליח שלי נוסע ומחלק פרחים ונרות ומשמח אנשים.

גילי: מעולה. זה גם נותן לך אפשרות, את לא תלויה רק באחד או רק בשני.

ליאת: נכון.

גילי: מצוין, יפה מאוד.

‫ליאת: אז למדתי ליהנות, לקחת חופש, ‫קצת לטייל ולהמתין לימים יותר טובים. ‫פעם אני לא ידעתי כל כך לעצור,

‫והיום אני למדתי לעצור. ‫ויש משהו בשקט שלך ‫שאתה פשוט בהמתנה, ‫וכשאתה ממתין, ‫מגיעים דברים טובים.

‫הכול מתחדש, ‫ואנחנו ממשיכים לקוות ‫שיהיו פה ימים שקטים וטובים.

‫גילי: ובעצם, נגיד, בתקופה כמו היום, ‫אז הנושא של סאן הוא חזק יותר? ‫

ליאת: כן. ‫‫אנשים משמחים בימי ההולדת וחגים בעזרת הפרחים והנרות. ואני מאוד משקיעה בקולקציות

שיהיו מיוחדות, שהאריזות יהיו יפות, שזה יגיע פרזנטטיבי, שונה, משמח. שונה מאיך שזה נראה בחנות פרחים

רגילה, זה נראה מאוד זר של מעצבת, ונרות שארוזים ויצאו מבית של מעצבת.

גילי: דיברנו על הקשיים, מה התגמולים?

ליאת: כשיש יום יום פניות חדשות, אנשים רוצים את השירות שלנו.

אנשים עובדים כל החיים כדי לחסוך כסף ולהגשים את החלומות של הילדים שלהם בחתונות, בבר מצוות,

באירועים אישיים משפחתיים.

והרגע הזה שסיימנו להקים את האירוע, הרגע הזה שהמשפחה מגיעה ורואה את כל היופי והאווירה,

ומחבקת אותי, והוואטסאפ הראשון שנכתב למחרת בבוקר, המילים הארוכות של תודה והאווירה הקסומה

שיצרנו, זה הרגעים שאני מבינה שאני במקום הנכון.

אני קמה בבוקר, ליד השער שלי מחכים כל הפרחים, כל יום צבעים אחרים, כל יום טקסטורות אחרות,

בדים אחרים, נרות ואווירה.ובעזרת המוצרים וכל האלמנטים האלו אנחנו יוצרים איזושהי חוויה

שבערב היא עולם ומלואו. ולמחרת חוזר חלילה. ועצם זה שעברתי להתעסק מימים מורכבים של אנשים

לשמחות, זה הגשמה מאוד גדולה.

ובכל פרח שאנחנו שוזרים יש ברכה להצלחה של הזוג, של המשפחה.

גילי: איך את שומרת על המוטיבציה והתשוקה שלך לאורך זמן?

ליאת: אני מתחברת לאמונה שלי. אנחנו כולנו, גם את כעצמאית, וגם כל החברים שלי שהם עצמאים,

אנחנו מאמינים שיש לנו מוצר טוב, שיש לנו משהו טוב להציע לעולם. ברגע שיש לך אמונה בזה

שיש לך מוצר מדהים, שונה, מיוחד, מעצים, טוב, אז זה נותן לך את הכוח.

אני בבוקר תמיד בהודיה. אני פותחת את החלון, אני אומרת תודה. גם בימים יותר מאתגרים,

אני קודם כל אומרת תודה. תודה על מה שכן יש, לשים את הפוקוס על מה שכן, וזה נותן לי הרבה כוח.

גילי:  כן, לא פשוט, אבל זה נכון.

מה הטיפ או הטיפים שאת יכולה לתת למאזינים, למי שמאזין לנו עכשיו, שמחפשים את השליחות שלהם בקריירה?

ליאת: אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה לצאת מאזור הנוחות. כי בסוף בקריירה הראשונה או בקריירה קבועה

של הרבה מאוד שנים יש איזושהי נוחות. יש את המשכורת, יש את הבונוסים, יש את הדבר הזה שאנחנו

רגילים אליו, אבל אני חושבת שצריך לצאת לעולם.

להיות הרבה יותר פתוחים, לנסות לקבל מהעולם תשובות. מה שונה, מה אחר, מה יכול לעשות לי את הדברים

יותר נכונים, יותר מדויקים.

והטיפ שלי הוא באמת קודם כל המתנה. לא להחליט מהר, לא להחליט עכשיו. להמתין ולראות מה הדברים

שמגיעים אליי. מה הדברים שמגיעים אליי ומרגשים אותי, ואז לפעול. ואז לנסות לראות שניים -שלושה תחומים

שאהבנו לעשות, תחביבים ודברים שריגשו אותנו, ובעצם לנסות להפוך אותם לדבר הבא, למקצוע הבא שלנו,

לקריירה הבאה.

גילי: מה התוכניות שלך להמשך?

ליאת: להמשיך בנתינה, אבל גם לזכור את עצמי.

לעבוד, אבל גם לנוח, גם לטייל. העבודה שלי מאוד משמעותית וחלק מהחיים שלי, ואני צריכה גם לחשוב

איך אני ממננת את זה שיהיה לי גם זמן יותר לעצמי.

העבודה כל כך ממלאת אותי ומספקת אותי שאני צריכה לזכור שזאת בסוף העבודה שלי, וגם ההפסקה

והטיולים והחופשות והזמן לעצמי הם מאוד חשובים.

גם במוזיקה יש הפסקה בין הצלילים, לא כל הזמן זה מתנגן.

גילי: זה נכון, את צודקת.

נכון שזה עבודה. אבל בשבילך זה לא עבודה, זו את. הפרחים זו את, לשמח אנשים זו את.

אז אני מסכימה איתך, ואני שמחה שהגעת לתובנה של ההפרדה. זה לא כמו שבן אדם הולך לעבודה,

כמו שאמרנו, בשביל לעשות את הכסף, בשביל לצבור את הוותק, אולי לפנסיה וכולי. אז קשה לעשות

את ההפרדה הזאת.

‫אז קודם כול, אני שמחה ‫שאת חושבת על זה. אם זה משהו שאנחנו אוהבים, ‫אז אנחנו לא מסתכלות

על השעון ‫שכבר אני עובדת בזה הרבה זמן. ‫לא, אני נהנית מזה.

‫ליאת: הפרחים והאירועים זה החיים שלי. ‫אני נהנית מכל שנייה, ‫וזה באמת לא מרגיש עבודה, ‫

אבל עם השנים אתה צריך גם ‫לדעת לקחת Day off. ‫והרבה שנים לא ידעתי לעשות את זה, ‫בשנים האחרונות,

ובמיוחד בשנה האחרונה, ‫אני עושה את זה, ‫וזה ממש, ההפסקות האלו ‫נותנות לך עוד כוח לדבר הבא. ‫

גילי: זה מה שרציתי להגיד, ‫שזה בהפוך על הפוך. ההפסקה היא הזדמנות, ‫כמו שאמרת, להסתובב,

לקבל השראה, ‫לנשום קצת ולקבל… ‫אם שאלתי קודם על איך שומרים ‫על הרצון ועל האנרגיה, ‫

אז כנראה שגם ההפסקות ‫זו אחת הדרכים. ‫

ליאת: נכון. כשאתה טיפה מתבגר, אתה מבין שאתה יכול להמתין ולחכות לתשובה, ואם תמתין שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, יגיעו באמת ההפתעות הכי טובות והבשורות הכי מדייקות.

ולכן, רק בגיל יותר מבוגר, כשאתה מצליח להמתין, אתה זוכה גם לתשובות הנכונות גם בעניין של הקריירה,

מה ששאלת.

גילי: כן. אין ספק שיתרון מאוד מאוד גדול שאת מגשימה את הדבר הזה גם בעסקים וגם בהתנדבות,

שזה מאוד מיוחד.

ליאת: זה המגרש שלי. תעירי אותי ב-2 בלילה, את זה אני יודעת ללמד. הרבה דברים אחרים לא,

אבל זה באהבה גדולה.

גילי: איזה עוד דברים אחרים צריך?

כמו הפרח האחד, בעיניי כל אדם צריך משהו אחד שהוא מרגיש כמו שאת מרגישה והחיים שלו מסודרים.

ליאת: כן.

גילי: תודה רבה על השיחה.

ליאת: באהבה, היה לי כיף.

גילי: גם לי.

ליאת: ממש.

סגיר~

אהבתם? מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר שלי.  

חפשו גילי פיינשטיין בגוגל.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי שיחת מיקוד ללא עלות וללא התחייבות.

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא!

~מוזיקת סיום~