דרך חדשה

יום כיפור עבורי הוא יום של צום, בגדים לבנים, תקיעה בשופר וגם 7 כוכבים בשמיים המבשרים את תום הצום.

הוא כל אלה, אבל בעיקר יום של התכנסות פנימית.

יום בו עולות מחשבות ושאלות: מי אני? מי אני רוצה להיות? מהי הדרך שבה אני רוצה ללכת?

מי האנשים איתם אני רוצה ללכת בדרך הזו?

יום כיפור הוא תחילתו של מסע, תחילתו של שינוי.

כשאני חושבת על המסע הזה, אני רואה בעיני רוחי את דרך המשי ודרך הבשמים.

הן בוערות בעצמותיי ומסעירות את דמיוני: אני רואה את הַהֶלֶך בראש שיירת הגמלים המובילים בשמים, תבלינים או בדים.

לעיתים אני הַהֶלֶך, לעיתים הצופה מהצד…

תוך כדי כך עולה בראשי הטקסט הנפלא, המרגש והמדויק שכתבה נעם דן מהישיבה החילונית בירושלים,

בעקבות הציווי של אלוהים לאברהם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״.

ואני מצטטת:

״כשאני חושבת על מסעות אני תמיד מדמיינת תיק ארוז בקפידה, בדיוק, בצמצום. אני חושבת על מעט ציוד כדי לפנות מקום להרבה הרפתקאות.

אברהם שומע ״לך לך״ ואנחנו תמיד מתרגשים מההחלטה המתמסרת שלו- ללכת אל הלא מוכר בכזו החלטיות.

אני רואה אותו עוזב בחיפזון, אוסף כמה טישרטים לתוך תיק גב. משליך פנימה מברשת שיניים, תפוחים, חטיפי אנרגיה ולדרך.

אלא שזה פשוט לא נכון.

״ויקח אברהם את שרי אישתו ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם אשר רכשו,

ואת הנפש אשר עשו בחרן; ויצאו ללכת ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען״ (בראשית יב,ה).

את כל רכושו הוא לוקח, את כל רכושם אשר רכשו.

איזו דרך זו לצאת למסע חיים? יש משהו הרבה פחות רומנטי בתיאור הזה. אבל יש בו גם דיוק גדול.

למסעות שלי תמיד יצאתי עם מי שאני ועם המטענים שסחבתי מיבשה ליבשה.

לקח לי זמן להכיר בהם, לזהות כמה תיקים שכלל לא ארזתי הולכים איתי בדרך- מכבידים בשיפועי האנאפורנה.

הייתי צריכה ללכת ולחזור כדי לעשות עם עצמי שלום.

אברהם מכיר בכל רכושו. בכל מטעניו המכבידים.

ככה הוא יוצא. הוא מאט, מביט ומתבונן בכל אשר לו- ורק ככה הוא יכול להגיע לארץ חדשה.״

וואו! כמה מרגש, כמה מדויק.

תודה  לך נעם דן!

מאחלת לכם גמר חתימה טובה

ומסע נפלא בשנת תשפ״ג מהמוכר והידוע לדרך חדשה ומיטיבה

• תודה מיוחדת לרותם חיימסון על ציור הלוגו של אירוע בר המצווה של שגב בני הבכור המופיע בתמונה