אני מתארחת בלייב בתוכנית הרדיו "פרק חדש"
בנושא שינוי קריירה בגיל 55+

אברהם: בוקר טוב, שבוע טוב. כיף שהצטרפתם אלינו לתוכנית "פרק חדש", התוכנית שמלווה אתכם

בפרקים החדשים של החיים. אנחנו כאן באולפנים של רדיו סול בפתח תקווה. ופרק חדש- אנחנו כל יום מתחילים פרק חדש בחיים. ובתוכנית הזאת באמת יש לנו הרבה תכנים מעניינים.

כמו שאתם זוכרים, שבוע שעבר דיברנו על נטורופתיה, ולהתחיל את החיים מבחינת ההתבוננות הפנימית.

והיה לנו גם כן על זוגיות חדשה בגיל חמישים וחמש, וייעוץ פרישה וייפויי כוח והרבה מאוד דברים.

וחשבתי לעצמי שצריך להביא משהו שהוא כולל יותר, משהו שבעצם מדבר על הבן אדם עצמו,

ולא רק על המעטפת שנותנים לו עם כל מיני כלים ועזרים. והגעתי לגילי פיינשטיין, וראיתי את האתר שלה ו

גם שמעתי עליה דברים טובים. באמת בן אדם סופר מקצועי, וסופר מעניין ומרתק, והיא נענתה להזדמנות להצטרף אלינו.

גילי פיינשטיין היא מאמנת קריירה אפקטיבית, ואנחנו שמחים שהיא פה אצלנו באולפן.

אז שלום גילי. מה שלומך?

גילי: שלום, אברהם. שלום למאזינים ולצופים. תודה שהזמנת אותי.

אברהם: תודה רבה לך.

גילי: אני שמחה להיות פה. אני אציג את עצמי בכמה מילים. שמי גילי פיינשטיין, אני בת 58, נשואה לגדי, שלושה ילדים בוגרים: שגב, דניאל ודר. אני מאמנת קריירה עצמאית כבר ארבע שנים, וזו הקריירה השנייה שלי.

אנחנו נדבר קצת על הדברים האלה. האמת היא, שכל החיים שלי הייתי מאמנת ומנטורית ומנהלת, אז כנראה שזה מה שאני צריכה לעשות גם בקריירה השנייה.

כשנכנסתי לעבודה בגיל עשרים ושבע, היה לי ברור שזאת הקריירה הראשונה שלי, שאני לא אשאר

באותו מקום עד הפנסיה. התוכנית המקורית הייתה שזה יהיה בגיל 45, בסופו של דבר זה קרה בגיל 53,

ואנחנו נדבר על זה תיכף.

בגיל 45 זה לא היה מתאים, לא כלכלית, לא כלכלית ולא מקצועית, אבל לשמחתי, בגיל 53, נקרתה לי

ההזדמנות הזאת, ואני בן אדם שמאוד אוהב לאתר הזדמנויות ולנצל הזדמנויות. אנחנו נדבר על זה קצת

בשיחה שלנו, וזה מה שעשיתי.

אברהם: אלף, יפה שאת אומרת שכבר בגיל מוקדם, כשהתחלת את הקריירה הראשונה שלך,

הרגשת בפנים שזה לא הקריירה האחרונה שלך בחיים. באמת זה יפה. אני חושב שהקול הזה קיים

אצל הרבה מאוד אנשים. וואלה, אני לא פה עד סוף חיי באותו מקום עבודה. ואמרת שקרה משהו בגיל 53.

מה קרה בגיל 53?

גילי: לפני שאני אספר על גיל 53, רציתי גם לציין שאני בעלת הפודקאסט, "גילי פיינשטיין מחילת הארנב".

זה פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית. במסגרתו לאחרונה העליתי פרקים שנקראים "פרקי מלחמה",

שבהם שוחחתי עם אנשים. זה שבעה פרקים, שבעה גברים ונשים שונים מתחומים שונים, על מה בעצם

קרה להם בשבעה באוקטובר, ואיך זה השפיע על הקריירה ועל החיים שלהם בכלל.

אברהם: יפה.

גילי: סיפורים מאוד מיוחדים, אני ממליצה להקשיב.

אברהם: איפה שומעים אותם?

גילי: אפשר באתר שלי, ואפשר בכל פלטפורמות הפודקאסטים המוכרות.

פשוט לחפש "גילי פיינשטיין מחילת הארנב".

אברהם: יפה.

גילי: כן. עכשיו, קודם כל, דיברנו על העניין של לנצל הזדמנויות, אז הנה אני כאן. קראת לי בהתראה קצרה ועשיתי את זה.

אברהם: כן, בהחלט, בהחלט תודה לגילי, באמת היא באה בהתראה קצרה. להכין תוכנית כזאת לוקח זמן,

אבל באמת היא קפצה על ההזדמנות.

באמת נראה לי שזה מתאים לך: את קופצת על הזדמנויות וקריירה שנייה…

גילי: כן.

אברהם: תודה, תודה רבה.

אז מה בעצם קרה בגיל 53?

גילי: בגיל 53 הייתי כבר 25 שנים בעבודה. והיה לי בראש את זה שאני רוצה את הקריירה השנייה

והיא עוד לא קרתה. ובוקר אחד באתי לעבודה, ובפורטל הארגוני, הודעה ראשית: "הצעת פרישה לגילאי 53"

אברהם: וואו.

גילי: כאילו, מה אפשר לבקש יותר מזה? כמובן, ישר פרפרים בבטן ושמחה וזה, ו- די מהר אחר כך החששות.

והחששות זה: מה פתאום אני חושבת על זה? ומה אני חושבת לעצמי?

ואיך אני הולכת לעשות את זה? ואיך אני אסתדר כלכלית? ומה יהיה עם המשפחה? ומה אני אעשה?

המון שאלות שבאמת אנשים, אני חושבת, שואלים את השאלות האלה. ובגלל זה הם לא עושים שום דבר,

ברוב המקרים.

אברהם: אגב, את לא אמרת את זה, אבל כשאני רואה הודעה כזאת, אז אני אומר: רגע, אולי אני גם

כבר לא חשוב להם, שהם אולי רוצים להוציא אותי החוצה מהמערכת? זאת אומרת, פרישה מוקדמת יכולה להתפרש אצל בן אדם כאילו משהו באגו שלו נפגע.

השאלה אם זה לא משהו שמתמודדים איתו גם כן, כשמגיעים לקריירה שנייה: אולי לא הייתי מספיק טוב בקריירה הקודמת שלי שאני צריך שנייה.

גילי: כן. תראה, זו מחשבה לגיטימית. אבל מאחר ומאוד רציתי, אז מבחינתי ראיתי את זה כהזדמנות.

אני בכלל, בקטע של הזדמנויות. אני מסתכלת על מה כן בחיים, אנחנו גם נזכיר את זה.

מה כן, איך כן, אז אני לא חשבתי את המחשבה הזאת שאתה שאלת, אבל הרבה מאוד אנשים כן.

אברהם: כן, בדיוק.

גילי: כי עובדתית בסופו של דבר, אם אני אעשה קצת ספוילר, אז בסופו של דבר, אחרי שפרשתי

וקראו לנו לכל הפורשים באותה תקופה, לכנס כזה של החברה, אז הייתי היחידה בגיל 53.

אברהם: וואלה!

גילי: זאת אומרת, המחשבה הזאת של באמת מה אני אעשה, ומה פתאום אני אקום ואני אשנה את החיים שלי,

היא באמת מחשבה מפחידה.

מה אני עשיתי שונה? קודם כל, אני דיברתי על זה עם בעלי, עדכנתי אותו שזה מה שאני רוצה לעשות.

הזכרתי לו שבגיל 45 דיברנו על זה שמחליפים תפקידים, והוא ירוץ על הקריירה שלו.

והדבר השני שעשיתי בגלל כל החששות וכל הדברים, זה היה לעשות רשימת שאלות.

אברהם: מה הכוונה?

גילי: היו כל מיני דברים שהפחידו אותי והטרידו אותי, ורשמתי אותם. ולא רק שרשמתי אותם, רשמתי גם

את התשובות. זאת אומרת, שאם אלה יהיו התשובות לשאלות שמפחידות אותי, אין לי בעיה לפרוש.

אברהם: אה, זאת אומרת שמה שאת עושה זה שדרוג למה שאני חושב בראש. כי בראש אני חושב,

בן אדם עושה לעצמו רשימת יתרונות וחסרונות, ואז הוא צריך לקבל החלטה.

אבל את עושה משהו אחר: את עושה גם רשימת שאלות, ואת גם נותנת את התשובות האפשריות מבחינתך לסיטואציה הזאתי.

גילי: נכון. אני בעצם נכנסתי לפגישה עם מחברת, שבמחברת היו השאלות והתשובות.

באיזשהו שלב, אחרי שהיא נתנה לי את שיחת הפתיחה שלה, אמרתי לה אוקיי, יש לי שאלות. והתחלתי

לשאול שאלות, והיא ענתה לי תשובות, ולשמחתי, כל התשובות היו נכונות מה שנקרא, מה שרציתי.

ואני, ככל שהיא עונה לי יותר על התשובות, אני מחייכת. ואז היא אומרת לי: "מה את מחייכת בפגישת פרישה?

אף אחד לא מחייך אצלי בפגישת פרישה!". ואמרתי לה: "תקשיבי, יש רשימת שאלות, את נתת תשובות,

התשובות מתאימות, איפה אני חותמת?" אז היא אמרה לי: "את לא חותמת על שום דבר. את הולכת הביתה,

הפגישה הייתה ביום חמישי, דברי איתי ביום ראשון. וככה באמת היה.

אבל היה לי ברור שברגע שהתשובות הן טובות, זה לא פוגע במשפחה, זה עונה לי על כל הצרכים שלי,

אז היה לי ברור שאני פורשת.

אברהם: יפה. אני מרגיש שלקחת משהו שיכול להיות נורא מאיים על בן אדם, והסתכלת על זה בצורה מאוד…

נתת כאילו טקטיקות: איך אני מגיע לפגישה, איך אני יוצא מזה עם חיוך.

כמו שאמרת: מי מחייך בפגישת פרישה. זה יפה.

אבל אוקיי, אז פרשת ואיך הגעת לעסק שלך עכשיו?

גילי: אני רוצה עוד מילה על מה שאמרת עכשיו. אני חושבת שבלי קשר, אפרופו פגישת פרישה,

תמיד טוב לבוא עם מחברת. גם אם אין לך שאלות. כי אתה מרחף בפגישה הזאת, אתה לא באמת…

אתה מפחד, כמו שאמרת, יש הרבה חששות, הרבה דברים.

לבוא עם מחברת. אם יש שאלות ותשובות זה טוב, לא חייב, זה באמת ה- LEVEL, אני לא אמרתי קודם,

אבל אני מנהלת פרויקטים ואני מאוד תהליכית. אני בוגרת טכניון במקור, זה הצד היותר שכלתני שלי.

אז זה מאוד הגיוני. מי שמכיר אותי, ברור לו שזה מה שעשיתי. אוקיי?

אבל גם אם לא, לבוא עם מחברת זה עצה טובה שהיא לא קשורה לעניין הזה. אז זה באמת מה שקרה שם.

אברהם: יפה. ופרשת, ואז מה? כאילו, מה הצעד הבא שעשית? איך הגעת לעיסוק הזה הנוכחי שלך?

גילי: אז קודם כל, חשוב לי להגיד שאתה כאילו אומר אוקיי, פרשת, וזה נשמע כאילו הכול היה פרפרים

וחדי קרן, ממש לא.

אני ממליצה לכל מי שצופה בנו או מאזין לנו, לקרוא את הפוסט שכתבתי על זה. פוסט של שאלות ותשובות, ששם אני בעצם משתפת על כל התהליך הזה, מה קרה לי בתקופת הפרישה. אני אתן לך את הקישור ואנשים יוכלו לראות את זה בהמשך.

ברור שלא כל אחד יכול לפרוש ולא לעבוד. לכן הנושא של שינוי קריירה הוא הנושא שאנחנו באים לדבר

עליו עכשיו. אומרים על זה: "שאלה טובה יש שקף", אז "שאלה טובה יש פוסט". כתבתי גם שאלות ותשובות

על הנושא הזה. אני קוראת לזה: "איך (לא) לעשות שינוי קריירה", אבל כולנו מבינים שהלא הזה הוא בסוגריים,

וזה לא באמת הכוונה.

אני גם אגיד, שגם אם מישהו יכול להרשות לעצמו והוא לא חייב לעבוד, לעשות את הקריירה השנייה,

אנחנו חייבים להעסיק את עצמנו. ככל שאנחנו הולכים ומתבגרים, לא הגיוני שאנחנו נפרוש ולא נעשה

שום דבר. זה לא מתכון לחיים טובים, ואתה אמרת שכבר דיברתם על נטורופתיה וכל מיני דברים כאלה.

אז בטח שזה חשוב בגיל השלישי. אז אנחנו צריכים למצוא לעצמנו מה לעשות, גם אם זה התנדבות

או משהו אחר, אבל בהחלט לעשות דברים.

עכשיו, אני חייבת להגיד שאת השנה הראשונה לקחתי לעצמי שנת מתנה. דיברנו על תכניות ועל הנדסי..

אברהם: זה נשמע כיף "שנת מתנה".

גילי: כן, שנה שאני לא אעבוד, אני אעשה דברים שאני רוצה.

אנשים תמיד אומרים: "אני מחכה לפנסיה לעשות את זה וזה". צריך כמה שיותר מהר.

אנחנו אף פעם לא יודעים מה ילד יום. אז אמרתי לעצמי שאני לא אעבוד, ואני, זה קצת שוב, מי שמכיר אותי

קצת לא מאמין לי… וידעתי שאני רוצה להיות מאמנת, אבל לא ידעתי של מה.

ובשנה הזאת עשיתי כל מיני דברים שאני אוהבת. הגשמתי חלום, נסעתי ללפלנד

אברהם: וואלה

גילי: עשיתי המון דברים. בשנה הזאת למדתי כל מיני דברים שרציתי ללמוד, עשיתי באמת המון דברים.

ומה שקרה בשנה הזאת, זה שכל הזמן התקשרו אליי אנשים, והתייעצו איתי לגבי הקריירה שלהם!

מצאתי את עצמי בשנת המתנה שלי, עושה שיחות לפעמים של שעה עם אנשים ומייעצת להם.

ואני רוצה להגיד לך שאפילו זה לא הוריד לי את האסימון, שמה שאני צריכה לעשות זה להיות מאמנת קריירה!

אברהם: וואו.

גילי: אבל זה מה שעשיתי. באיזשהו שלב, החלטתי שאני אהיה מאמנת קריירה, והקמתי את האתר שלי.

וב- 13 לספטמבר…

13 לספטמבר זה היום הולדת שלי. אני משתדלת כל שנה ב- 13 לספטמבר לעשות משהו ככה לטובת העולם.

אז ב-13 לספטמבר 2020, הכרזתי על עצמי כמאמנת קריירה, והאתר שלי עלה לאוויר בפעם הראשונה.

וחשוב לי להגיד לאנשים, שאנחנו הרבה פעמים לא יודעים מה אנחנו רוצים לעשות.

אז קודם כול, הרבה פעמים אנשים שמסתכלים עלינו מהצד, יודעים יותר טוב מאיתנו מה נכון לנו.

והמציאות: צריך פשוט להסתכל: מה אנחנו עושים. מה אנחנו עושים טוב, ואנחנו כזה לא מתייחסים אליו,

כי זה בא לנו נורא בקלות וזה סבבה. אז כנראה שאם זה בא לנו טוב ואנחנו עושים טוב, אז זה הדבר הנכון לעשות.

אברהם: וואו, לעשות טוב. עולה לי כשאמרת שנת מתנה, אמרת שטיילת בעולם והגשמת חלומות,

אבל אני חושב שהמתנה הנוספת שקיבלת זה שפשוט פתאום כשנפתח הכלי, הגיעו אנשים שפנו אלייך.

זאת אומרת, המתנה שקיבלת פה זה שפתאום הרגשת שזה הייעוד שלך בצעד הבא בחיים: להיות מאמנת,

לעזור לאנשים להוסיף טוב.

גילי בחרה שירים מעניינים. יש פה פלייליסט ממש מעניין וכיפי.

אז ספרי לנו על השיר הראשון שבחרת, ונשמע אותו.

גילי: השיר הראשון שבחרתי זה "בין קודש לחול". זה שיר של אמיר דדון, אבל בחרתי דווקא

את הביצוע המשותף שלו עם שולי רנד.

אברהם: ביצוע מאוד מרגש.

גילי: בגלל המשפט שאומר: "אני חייב לגדול מזה ודי", שזה בעצם הסיפור של החיים שלנו.

קורים לנו כל מיני דברים לא פשוטים ואנחנו צריכים להתמודד איתם ולגדול.

אברהם: האמת גם אנחנו כפרטים וגם אנחנו כעם, כרגע צריכים לגדול מזה ודי.

תודה, נעבור לשיר "בין קודש לחול".

~השיר מתנגן~

אברהם: טוב, כיף שחזרתם אלינו. אנחנו מארחים היום את גילי פיינשטיין, וגילי באמת מיישמת את השם

של התוכנית "פרק חדש", כי היא פתחה פרק חדש משמעותי בחיים שלה בגיל 53.

ואנחנו מקווים שהתכנית הזאת תיתן לכם השראה, למצוא בכם את הכלים, את היכולת לפתוח פרק חדש בחיים.

אז גילי, לפני השיר דיברנו על זה שאת התחלת בעצם את הקריירה החדשה שלך, מה זה בעצם אומר?

מה הצעד שעשית?

גילי: זה בעצם אומר שהתחלתי ללוות גברים ונשים בצמתי קריירה שלהם.

וכשאני אומרת צמתי קריירה, זה אומר שיש כל מיני התלבטויות. זה לא בהכרח אומר קריירה שנייה,

אבל אנשים שמתלבטים לגבי הדרך. ואני רוצה להגיד שמה שאני בעצם עשיתי לעצמי, זה שינוי קריירה.

אז את מה שעבד עליי, התהליך, הכלים, הדברים, אני בעצם מיישמת על אנשים, וזה עובד!

אני רוצה גם, ככה ברוח התקופה, להגיד שאני מלווה גם מילואימניקים.

אברהם: אהה…יפה.

גילי: היום יש לצערנו הרבה מאוד מילואימניקים שחוזרים הביתה ולא כל כך מצליחים להשתלב בעולם העבודה.

וגם יש את הקטע של לחשוב, החיים זה משהו קצת יותר שביר ודברים כאלה, ומה אני בעצם הולך לעשות

עם החיים שלי?

אברהם: יפה.

אז את גם מראיינת אנשים אחרי ה-7 באוקטובר, גם מילואימניקים, וגם, כמובן, אנשים בני 55 ומעלה,

שלקראת סוף קריירה אחת, חוששים מה לעשות עם הפרישה כמו שדיברנו.

אז בואי נדבר קצת על המציאות שיוצרת את הצורך הזה בשינוי, אחרי גיל 55.

גילי: כן. קודם כול, חשוב לדעת שלאורך ההיסטוריה, כל הזמן יש מקצועות חדשים שעולים ומקצועות שנעלמים.

זאת אומרת, אנחנו פתאום שמנו לב לזה, אולי יש לנו יותר מודעות, אבל זה לא איזה משהו חדש.

אני אתן דווקא דוגמה נחמדה, וזאת הדוגמה של הסוסים, של הסייסים. לפני הרבה שנים, לא היו מכוניות,

וכשהמציאו את המכוניות, אז, בהתחלה לא האמינו שייצא מזה משהו, אבל, בסופו של דבר, יחסית נעלמו הסייסים.

בוא נגיד, יש עוד מקומות בעולם עם כרכרות וסייסים, אבל כמקצוע מאוד מאוד משמעותי זה פחת,

ונכנסה המכונית. אז בעצם, אנחנו מבינים שכל הזמן באים מקצועות ונעלמים מקצועות, וזה אומר שאנחנו צריכים להיות עירניים.

ואנחנו צריכים להיות לומדים ומתפתחים ופרואקטיביים, לחפש, לחפש את הדברים.

אף אחד, האמת, שאף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. זאת אומרת, אין לנו הרבה ברירה. אף אחד לא יבוא,

גם כשאתה בן שלושים, בדרך כלל לא באים ושואלים אותך, אתה רוצה X?

אתה צריך להחליט מה אתה רוצה ומה אתה עושה.

אני רוצה גם להגיד שאני לא מייפה את הדברים. זאת אומרת, זה לא אומר שהכול נורא פשוט ובגיל הזה קל מאוד לשנות קריירה. ברור שככל שאנחנו מתבגרים זה הולך ונהיה יותר קשה.

ולכן אנשים שכן מחליטים לצאת לקריירה שנייה, הרבה פעמים עושים אותה כעצמאים,

פרילנסים, עצמאים בכל מיני צורות.

אני יודעת, אתה וגם אני בעולם ההתנדבות, הרבה מאוד. והתנדבות זה דבר מאוד ממלא, ומאוד חשוב ומאוד יפה,

אבל, זה לא מספיק. זאת אומרת, זה טוב שיהיה לנו משהו, איזושהי התנדבות, אבל אנחנו גם צריכים לעשות

את המאמץ הזה. למצוא משהו שאנחנו יכולים להתפרנס ממנו.

אברהם: כן. האמת, אני חושב שבאמת המאמץ הזה הוא חשוב. ואני מאמין שגם את עוזרת לאנשים לעשות

את השינוי הזה. כי נגיד מילואימניקים זה דבר טוב ויפה, אבל בגיל 55 בן אדם כבר כל כך הטמיע

בעצמו צורת עבודה וצורת חשיבה, שבאמת זה יכול להיות משהו שמאיים עליו – לעשות את השינוי.

אני מאמין שעוד נגיע לזה בהמשך. איך את בקליניקה שלך? אני חושב שכל בן אדם שעושה שינוי,

בסוף הוא צריך להגיע לאיזה מקום בנפש שלו. מן הסתם את עובדת איתו על המקום הזה של השינוי.

אני גם חושב שאנחנו כציוויליזציה חטפנו שינוי חזק מאוד בקורונה. אולי תתייחסי לזה גם.

הקורונה נתנה לנו איזה שינוי שוואלה, אנחנו צריכים לעדכן את צורת העבודה וקריירה שלנו בחיים.

גילי: זה נכון, החיים בכלל. תראה, זה קרה עוד קודם, אבל אנחנו היינו קצת שאננים.

היינו במין ראש כזה שאתה מתחיל עבודה ואתה נשאר ככה עד סוף החיים. היפנים בכלל אצלם זה מאוד חזק.

העולם כל הזמן השתנה גם לפני הקורונה. אני חושבת שהקורונה ככה הביאה את זה לנו לפנים, מה שנקרא.

ומה שקרה בקורונה, זה ששינויים שחשבנו שיקרו עוד חמש, עשר, חמש עשרה שנה, פתאום קרו כאן ועכשיו,

והיינו חייבים להיכנס לדבר הזה.

וגם מה שמאוד חשוב שכל הדיגיטל פתאום נהיה, כמו שאמרתי, לפרצוף הדבר הזה. ואם אתה לא שם,

אתה לא קיים, כמו שאמרה פעם הפרסומת. פגישות בזום, האמת שלא היינו חייבים להיפגש, אבל היינו יכולים

לעשות את זה בזום, כשאנחנו רוצים לקבוע תור לרופא או כל מיני דברים שהם דיגיטליים.

ובאמת נאלצנו להתאים את עצמנו, אבל חשבנו שזה יהיה זמני. והיום אנחנו מבינים שזה לא זמני.

אנחנו רואים את השנתיים האחרונות, שנה וחצי האחרונות, במיוחד פה בישראל. ההפיכה המשטרית,

אסון ה-7 באוקטובר, המלחמה בעקבותיו, המלחמה שעוד לא התחילה בצפון.

אברהם: כן, אז איך זה משפיע עלינו כל השינויים האלה?

גילי: כל הדברים האלה הם גורמים לנו לשאול את עצמנו שאלות ולחשוב מחשבות, וטוב שכך!

דיברת קודם, ואני רוצה קצת לחבר את זה, שכשאנחנו בתוך העבודה ובתוך כל האנרגיה הזאת ובתהליכים

והדברים שאנחנו רגילים לעשות כל החיים, אנחנו לא עוצרים לחשוב. אמר לי בחור שאני מלווה אותו,

מילואימניק, דרך אגב, שנפגשתי איתו בחמישי האחרון, והוא אמר: "אחד הדברים הטובים בתהליך הזה,

זה שאני עוצר ואני חושב על החיים שלי, ועל העתיד שלי ועל מה אני יכול או לא יכול לעשות.

וזה, זה אחד הדברים החשובים בתוך הדבר הזה, כשאנחנו עוד בתחילת התהליך". והוא עוד לא יודע

מה התוצאות של זה, אבל הוא מבין את החשיבות של התהליך, ואני אדבר על העניין הזה של התהליך עוד מעט.

אברהם: יפה שבאמת את אומרת, יש שאלות וטוב שכך, והוא גם אומר שטוב שכך. זאת אומרת שגם

כשיש אתגר או אפילו משבר רציני לאומי, בוא נראה איך מוציאים מהלימון לימונדה. מה הדברים,

ההזדמנות שנקרית לנו כדי לטפס עליה לפרק החדש בחיים.

גילי: כן. בהחלט. בוא נגיד ככה: אנשים לא אוהבים שינויים. זאת האמת. כשאני אומרת שאני אוהבת הזדמנויות

ואני מחפשת את ההזדמנויות, זה חריג בנוף, יחסית.

אנשים לא אוהבים שינויים, והם מדברים על זה. בייחוד אם דיברנו על המלחמה וכל הדבר הזה,

נושא של איזון בית-עבודה, זה היה נכון כבר בקורונה. חברות עשו שינויים, אבל הם נורא רצו לחזור אחורה.

כאילו, מה פתאום לעבוד מהבית וכל מיני דברים כאלה.

ואני חושבת שהשנה וחצי שדיברנו עליה לפני רגע, שינתה עוד יותר את כללי המשחק, והנושא הזה של

איזון בית-עבודה הוא מאוד מאוד משמעותי. אנשים רוצים שינוי, והם מדברים על זה. אבל, חשוב להגיד

שהם מדברים על זה, ורוב האנשים לא עושים שום דבר. מעטים האנשים שמתחילים לחשוב מה הם רוצים.

אלה שהם מחליטים שהם רוצים, זה עדיין לא אומר שהם עושים!

אברהם: למה זה קורה שהרוב באמת מדברים ולא עושים?

גילי: תראה, קודם כל זה המוח שלנו, בסדר? זה הכול מתחיל ונגמר במוח שלנו.

ואני לא רוצה להשתמש במילים מקצועיות יתר על המידה, אני לא מתיימרת. אבל, יש חלקים במוח שלנו

שהם יותר מאפשרים. הם יותר זורמים, יותר מאפשרים את השינוי.

יש ב- NLP משפט שאומר "להיות פתוח לאפשרות ש"… אז יש חלק במוח שהוא כזה.

ויש חלק במוח שהוא: "למה לא". וכל פעם שעולה איזו מחשבה, איזה רעיון, לא משנה, לא רק בנושא של קריירה,

אז יש את שני הצדדים האלה של הדיבור במוח. ובוא נגיד שברוב המקרים פשוט הצד של ה"למה לא" מנצח.

כי זה מפחיד. זה באמת באמת מפחיד.

ואז אם מישהו באמת חושב שהוא צריך, אז אנשים כמוני, מאמני קריירה, יועצי קריירה, יכולים לעזור.

כי תמיד יש איזושהי נקודת מבט שהיא אובייקטיבית, שהיא חיצונית.

לפעמים מגיעים אליי אנשים שהם כבר עשו כברת דרך. הם התחילו והם עשו והם לא מצליחים לעשות

עד הסוף. אנחנו צריכים לפעמים מישהו שייקח אותנו יד ביד, שישאל אותנו את השאלות הנכונות.

אברהם: כן, יפה. כן. זה באמת להיכנס לתוך המוח של הבן אדם, ולראות איך הצדדים הקשים

של ה- לא אנחנו יודעים לפרק אותם, והצדדים של ה"כן" – להניע אותם לפעולה.

נצא לעוד שיר.

גילי:  לפני זה. אני רוצה להגיד, כי שאלת ונורא חשוב.

יש שני דברים, שתי סטיגמות, שאני רוצה לפרק אותן לפני שאנחנו ממשיכים.

אחד, זה שאנשים בטוחים שהם חייבים לדעת מה הם, להיות ממש סגורים על מה הם רוצים לעשות.

כאילו לבוא אל אנשים כמוני, כשהם סגורים מה הם רוצים לעשות, שאני אעזור להם לעשות.

לא! דווקא כשאתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות, תיעזר! אוקיי?

כי אנשים שיודעים, יש אנשים שיכולים לעשות, ואפילו לסיים את התהליך בעצמם.

ויש אנשים שצריכים עזרה. אה, אני אגיד גם עוד דבר.

איך אנחנו יודעים ששינוי מתחיל? כשאנחנו מבולבלים, כשאנחנו חוששים, שאנחנו לא יודעים,

ואנחנו אומרים: מה זה הדבר הגדול הזה? אין לי מושג מה אני עושה. זה אומר שבעצם המוח שלנו מבין

שאנחנו כבר הולכים לעשות משהו, אבל בהתחלה אנחנו לא יודעים מה בדיוק. אין לנו מושג מה אנחנו עושים,

זה בדיוק אומר שזה מה שאנחנו צריכים להתחיל לעשות!

אז השיר השני שבחרתי זה "קרן שמש" של בנייה ברבי.

אברהם: וואי, אחלה שיר.

גילי: אני בחרתי אותו, כי תמיד כשאני רוצה להכניס לעצמי אנרגיה טובה ושמחה, ככה בבוקר, לקום,

ואם אני לא בשיא האנרגיה, אז בנייה ברבי, "קרן שמש", עושה את העבודה.

אברהם: יאללה, בוא נשמע.

~השיר מתנגן~

אברהם: טוב, אז עכשיו הגענו לחלק המעניין. באמת לראות את התהליך שהבן אדם עובר, כבן אדם

שעושה קריירה חדשה, התמודדות עם שינויים. החלק של הדברים ת'כלס.

אז גילי, טיפים. איך אנחנו עושים את השינוי הזה בגיל 55?

גילי: אז קודם כול, אני רוצה להגיד שהחשש שדיברת עליו הוא חשש מובן והוא לגיטימי, אבל החיים

לא נגמרים בגיל חמישים. לדעתי, מבחינות רבות הם מתחילים.

ככה את כל החובות שלנו כבר יחסית סיימנו. יש לנו בית, עבודה, ילדים בוגרים, כל מיני דברים שכבר עשינו.

בדרך כלל אנחנו יותר מבוססים כלכלית, וכמו שאמרתי, הנה דוגמה להזדמנות, שאני רואה כהזדמנות.

אברהם: כן, זה פרק חדש, אף פעם לא מאוחר, וגיל 55, 50, 60 זה התחלה חדשה. כן, יפה.

גילי: מצוין. אז ככה אני חושבת שצריך להסתכל על זה, כמו על הזדמנות. אני חושבת שיש יתרונות,

שכל אחד יסתכל על היתרונות שלו, שהוא מביא: הוא מביא ידע, הוא מביא ניסיון, הסתכלות יותר פקוחה,

יותר רצינית על הדברים. אני חושבת שאם פעם חיפשו צעירים בכל מיני מקומות, היום גם יודעים

שלניסיון ולידע יש משמעות מאוד מאוד גדולה. כשאני אומרת להסתכל על הדברים כהזדמנות,

אני אומרת להסתכל חיובית.

בסדר? להסתכל על החיים, מה טוב בחיים? מה כן, מה כן? מה אני יכול לעשות, למה כן לעשות את הדברים.

וזה לא אומר שאני אומרת כן לכל דבר, אוקיי? וזה לא אומר שאתם צריכים להגיד כן לכל דבר.

אבל עצם העניין שאנחנו שוקלים את הדברים, החיים שלנו הם בגישה יותר חיובית. יותר נחמד לנו בחיים,

וכשיותר נחמד לנו בחיים, אז מן הסתם, קורים דברים יותר נחמדים. ואומרים שדומה מושך דומה, אז טוב לנו,

אנחנו מושכים עוד טוב. אני מחייכת, אתה מחייך אליי חזרה. וזה דבר מאוד מאוד חשוב.

אמרתי קודם את המשפט הזה "להיות פתוחים לאפשרות ש…", זה בדיוק העניין. וכשבאים לתהליך אצלי,

הדבר הכי חשוב זה "להיות פתוחים לאפשרות ש…"

כי זה נכון שלפעמים באים אנשים ואומרים לי, תשמעי, אני באתי כי אני רוצה להיות X או אני באתי

כי אני לא יודע, וכולי וכולי, באים קצת סגורים. וזה קצת בעייתי, כי אנחנו יודעים איך אנחנו מתחילים

את הצעד הראשון, ואנחנו לא יודעים לאן הצעד הזה יוביל אותנו.

הרבה פעמים אנשים מפחדים להתחיל לעשות את הצעד הראשון, כי הם חושבים ששינוי,

אתה אומר שינוי קריירה, בטח אנשים שמסתכלים עלינו או מאזינים לנו, הם פשוט מפחדים.

אומרים: מה קרה להם? זה מפחיד נורא. ולמה הם חושבים את זה הרבה פעמים? כי הם חושבים

שמדברים על משהו שהוא הולך להפוך להם את העולם.

שעכשיו זה יהיה משהו אחר לגמרי ממה שהם עשו עד היום, וכל החיים שלהם ישתנו וכל החיים של

המשפחה שלהם ישתנו, והם רואים רק את הדבר הקיצוני הזה. ואני רוצה להגיד שיש לזה מנעד

מאוד רחב של אפשרויות.

אברהם: כי את אומרת את המשפט: "אני פתוח לאפשרות ש…", אז עולה לו בראש אפשרות של הצלחה או אפשרות של כישלון, למשל.

גילי: האמת שהרבה פעמים כנראה של כישלון. וגם, כמו שאני אומרת, המחשבה שתיארתי לפני רגע,

שאני אצטרך לשנות את החיים שלי במאה אחוז. ואז רוב האנשים, כמו שאמרתי קודם, אומרים לא,

זה לא מתאים לי, אני, אני לא אעשה את זה.

אז אני רוצה לדבר על המנעד הזה. אני רוצה לתת דוגמה דווקא ללקוח, באים אליי בכל מיני גילאים.

אנחנו היום מדברים על ה-50 פלוס, אבל באים באמת גם צעירים וגם באמצע וגם בוגרים יותר.

אבל בא אליי בן אדם שאמר: "אני יודע מה אני רוצה לעשות בקריירה השנייה שלי, ואני רוצה שתעזרי לי

לעשות את זה".

ועשינו תהליך מאוד מסודר, שאני תכף אספר מהו, ובסיכומו של תהליך הוא אמר: "אוקיי, אני מבין מה זה אומר.

ועכשיו אני מחליט שאני רוצה להישאר איפה שאני נמצא".

אברהם: וואלה. יפה. זאת אומרת, מה התהליך שהוא עבר שמה בבירור שהוא עשה איתך בעצם?

גילי: אני אשאל אותך קודם שאלה מקדימה לדבר הזה:

אברהם: כן.

גילי: אתה אמרת, וואלה, ומה חשבת? מה הייתה המחשבה הראשונה שחשבת בוואלה הזה? את האמת.

אברהם: האמת שחשבתי שאולי הוא פחד להתקדם הלאה לצעד הבא, או שעזרת לו לעשות תהליך

של השלמה עם מה שהוא נמצא בו באותו רגע, אבל את אומרת שאולי יש שם משהו אחר.

גילי: אני אגיד לך, זה גם מה שאתה אומר, אבל הרבה פעמים אנשים אומרים: "אוי" ויש שתיקה בקו.

אני מדברת על זה בשיחת המיקוד הראשונית שאני נותנת, אני תכף אספר על התהליך.

ואני שואלת אותם: "למה אוי?" אז הם אומרים לי: "כי הוא לא קיבל את מה שהוא רצה,

הוא בא אלייך למה שהוא רצה, הוא ידע מה הוא רוצה". ואני אומרת: בואו נסתכל על זה אחרת,

"נהיה פתוחים לאפשרות ש…" הוא חשב שזה מה שהוא רוצה, הוא הלך עם חלום, ואני בעד לבדוק ולהתנסות,

שזה תיכף נדבר עליו בטיפ הנוסף. אבל הוא בדק, והתהליך שלי הוא תהליך מאוד מסודר, והוא הגיע למסקנה

שזה לא מתאים לו. והוא שמח להישאר במקום שהוא נמצא, וטוב לו במקום שהוא נמצא.

זאת אומרת שהוא הגיע למסקנה אחרי בדיקה מסודרת. לא כי ככה הרוח נשבה "החלטת אצבע" ולכן זה טוב,

הוא שלם עם עצמו. הוא לפני כן הסתובב עם איזה מועקה כזאת שהוא צריך לעשות משהו אחר, ומסתבר שלא.

אז זה ככה, לא לפסול.

אני רוצה להגיד עוד דבר שחשוב לתהליך איתי. שאני ככה חיה, וככה אני נוהגת.

זה עניין של "לדבר עם עצמי אמת".

אנחנו מספרים לעצמנו המון המון סיפורים, המוח שלנו מספר המון סיפורים. להסתכל על עצמנו באיזה

מראה דמיונית, ולהגיד את האמת.

באתי לפה, אני אגיד את האמת: ברגע האחרון קראו לי, אני בחיים לא מצטלמת לשום מקום,

אני לא נמצאת באולפנים, בפודקאסט שלי אני עושה הכל בעצמי, כל מיני דברים כאלה, סיבות נורא טובות

להגיד לא. אבל ניסיתי, כמו שאמרתי, אני תמיד חושבת מה כן, אז ניסיתי לחשוב מה טוב בדבר הזה.

והגעתי למסקנות מה טוב בדבר הזה, ומה הערך – דיברנו על לעשות טוב לאנשים, שאנשים ישמעו ויכירו

ויידעו ולא יחששו לעשות שינוי. אז אני פה. אז אותו הדבר.

אברהם: האמת היא שגם בדוגמה הקודמת שלדבר אל עצמנו באמת, עזרת לו להבין שמה שחשבת

זה לא האמת שלך. זה אולי איזה משהו שדמיינת, או לא יודע מאיפה הגיע הדמיון הזה, אבל…

גילי: זה איזשהו סיפור שאנחנו מספרים.

כן. אנחנו, המוח שלנו עובד נורא יפה. זאת אומרת, גם אם אנחנו נגיד על משהו כן, הוא יסביר לנו את זה, למה כן.

ואם אנחנו נגיד למה לא, אז הוא יסביר מצוין גם למה לא.

אז עכשיו השאלה מה אתה בוחר? אתה רוצה להיות עם הכן, או שאתה רוצה להיות עם הלא?

אפרופו כן ולא, אני חושבת שאפרופו תהליך, ללמוד מה לא זה נורא חשוב. קל גם, קל לנו להגיד מה לא.

מה לעשות, ככה אנחנו. כמו מבחן אמריקאי כזה: יש לי א', ב', ג', ד', ב' וד' ברור לי שזה לא. אז נשארתי עם א' ו-ב'.

אז א' וב', בוא נבדוק אותם.

וכאן אני רוצה לדבר על התהליך איתי. ביקשת שאני אדבר קצת על מה אני עושה.

אז קודם כל, אני עושה שיחת מיקוד מקדימה, של חצי שעה בטלפון, ללא עלות, ללא התחייבות.

בשיחה אני מדברת עם האנשים, מסבירה איך אני עובדת, שומעת מה האנשים, מה העולם שלהם.

אני חייבת להגיד שיש אופציה למלא שאלון לפני שמתחילים את הדבר הזה ועדיף, כי אז השיחה שלנו

תהיה יותר אפקטיבית.

כבר אמרנו: "מאמנת קריירה אפקטיבית"… זה יותר אפקטיבי, כי ככה אני מכירה את מי שמגיע אליי,

אני כבר יודעת את הסיפור שלו. ואז אני מספרת את החלק שלי, מה אני מביאה לתהליך

ואיך התהליך אמור להיות.

אחרי שיחת המיקוד, בהנחה שאנחנו מחליטים שאנחנו עובדים ביחד, קובעים פגישת "פשוט להתחיל".

יש לי calendly. זאת אפליקציה, לא צריך להתקין אותה, נכנסים, רואים מתי אני פנויה, מתי מתאים לך,

אתה נכנס, קובע, אתה מקבל מייל, אני מקבלת מייל, זה אצלנו ביומן, ואנחנו נפגשים.

אני אגיד גם שבצורה קצת שונה, אני מאוד משתדלת לפגוש את האנשים לפגישה ראשונה בטבע.

אברהם: וואלה.

גילי: כן. אני מצאתי שכשאנחנו נמצאים בטבע, זה משחרר לנו כל מיני עכבות וכל מיני דברים. אנחנו יותר

"פתוחים לאפשרות ש…" שדיברנו עליה קודם. אז באמת, הפגישה הראשונה היא פגישה בטבע.

אני נותנת שיעורי בית. אני שולחת מייל שהוא מייל סיכום שיש לו שני חלקים: החלק הראשון זה דגשים

שלי מהשיחה. זה לא סיכום, אנחנו לא בבית ספר. זה נקודות שאו העליתי בשיחה, או שאחרי,

אני לא עושה את זה מיידית, אני עושה את זה יום יומיים אחר כך, כשהכל שוקע. ובעצם זה סוג של מתנה

בשבילך כבן אדם שבא אליי לעבור תהליך.

 והחלק השני זה תרגילים. והתרגילים האלה זה תרגילים מתוך, יש לי איזה סל דמיוני כזה עם כל מיני אופציות,

שמתוכו אני שולפת מה שמתאים לך באופן אישי. ואתה צריך לנסות לעשות את התרגילים.

אברהם: יפה. אז זאת אומרת, דבר ראשון, גם אמרת את זה לפני כן, מי שרוצה לעשות שינוי קריירה

זה לא השלב שהוא יודע מה הוא רוצה. אלא להיפך, השלב שהוא עדיין לא יודע, הוא קצת מבולבל,

הוא קצת מרגיש שיש איזה משהו…

גילי: זאת גם אופציה, כן. אתה לא חייב. בוא נגיד ככה, אני אדייק את זה: אתה לא חייב לדעת מה אתה רוצה.

רוב האנשים, בוא תירגע, רוב האנשים לא יודעים מה הם רוצים, אתה בחברה טובה. (צוחקים)

אברהם: ואז יש איזה שיחת טלפון, איזה שאלון שעוזר לדייק את הבן אדם מולך, את התהליך…

את עושה איתו שאלון בירור, אתם מתחילים תהליך, אתם הולכים לטבע.

גילי: הטבע זה פגישה ראשונה לפחות.יש כאלה שמבקשים להמשיך את התהליך בטבע, וזה קורה.

ויש כאלה שאומרים, אה, או-קיי, עכשיו אני מכיר אותך. כי אנשים אומרים לי: אני חייב פנים פנים,

אני חייב לראות עם מי אני עובד, להרגיש את הבן אדם. אז אני אומרת: אין בעיה, פגישה ראשונה בטבע.

יש אנשים אחר כך שאומרים, אה, אוקיי, אפשר בזום.

הייתה לי מישהי מהצפון, אז אנחנו, אני מראש העין, אז נפגשנו בחיפה, זה אמצע הדרך.

אני בדרך כלל אומרת נפגשים באמצע הדרך, נמצא מקום טבע שכיף לשבת בו וכן.

אברהם: וואלה, נחמד. ואז יש תרגילים ושיעורי בית.

גילי: כן.

אברהם: מה שאני חותר להבין זה בעצם איך, איך את עוטפת את השינוי?

זאת אומרת, חוץ מפגישה ושיעורי בית.

גילי:אז יש שני דברים:

יש את התרגילים. הם בעצם מעירים את המוח הזה שדיברנו עליו קודם. זה תרגילים שגורמים לך לשאול

את עצמך שאלות. זה לא בית ספר, זה לא מתמטיקה אחד ועוד אחד, זה שתיים. אתה מתחיל לחשוב, אוקיי?

חשוב לי גם להגיד שרוב התהליך הזה, אני לא מתכחשת לתפקידי כמאמנת, כן? אבל חשוב לדעת

שבכל סוגי האימון, זה לא משנה קריירה או זוגיות או כל דבר אחר, התהליך קורה בין הפגישות.

מה שקורה בעצם בין הפגישות, זה העבודה על מה, כאילו הפגישה העירה אותך למשהו, ובין הפגישות

קורה איזשהו תהליך ואז אתה בא לפגישה הבאה, וככה אנחנו מתקדמים.

ויש חלקים שהם חלקים מאוד, כי יש לי גם קטע של צ'יקונג ו- NIA ,ורוחניות מסוימת שאני מכניסה לתוך הדברים האלה. ויש גם את הדברים, את המהנדסת, את התהליכים ואת השלבים ואת השאלונים, אם תרצה.

לא חייבים למלא את השאלון, כן? זה סתם עושה את התהליך יותר מהיר.

אברהם: יש שני צדדים של המוח, כאילו הצד האנליטי והצד המופשט, לעשות את השינוי שהוא שינוי הוליסטי כולל. כמה זמן נמשך בדרך כלל שינוי כזה שאת מלווה אנשים?

גילי: אוהבים לשאול אותי את השאלה הזאת, ואני פחות אוהבת לענות.

אני אגיד שהתהליכים אצלי הם תהליכים קצרים. בדרך כלל כשמדברים על אימון, מדברים 12 פגישות

וכל מיני והתחייבות והכל. אני עובדת פר פגישה. ואני עובדת פר פגישה משום שיש את ההזדמנות לכל

אחד משני הצדדים, להחליט האם מתאים לו להמשיך בפגישות או לא.

גם אני יכולה באיזשהו שלב לבוא ולהגיד לך תשמע, אברהם, אני חושבת, יש לך משימה א', ב', ג',

אני אדגום אותך בעוד חודש. זה קצת כמו להגיד לך, אני לא אגיד לך "אתה בשל" כי אתה נורא תיבהל,

אבל אני אגיד לך משהו בסגנון הזה. אבל אני יכולה להגיד שזה פגישות בודדות.

אברהם: יפה.

גילי: כן.

אברהם: ובאמת אני חושב שלפעמים אנשים מתביישים לבקש עזרה או מרגישים: מה, אני צריך שמישהו

ילמד אותי? איך את מפרקת את ההתנגדות הזאת אצל אנשים?

גילי:  אני אומרת שקודם כל לא להתבייש, יש את המשפט: "לא הביישן למד", נכון? יש משפט כזה.

יש גם משפט שאני מכירה: "אם לא תשאל איך תדע?" ואנחנו צריכים לא להתבייש לדבר, פשוט.

אברהם: יפה. אנחנו עוברים לשיר הבא.  מה בחרת לנו?

גילי: בחרתי לסיים עם השיר "כל הדברים היפים באמת" של דניאלה ספקטור.

אברהם: וואו.

גילי: והוא מדבר בעד עצמו.

אברהם: נכון. יאללה, נשמע.

~השיר מתנגן~

אברהם: ובאמת אנחנו לקראת הסוף. דיברנו על כל התהליך של פרישה, ומה התהליך, איך את מלווה

את הבן אדם. ואמרת גם שיש לך אתר והרבה פלטפורמות שאפשר למצוא אותך.

ודיברת על שני פוסטים שכתבת, אחד מהם מדבר על שינוי קריירה.

את יכולה, אנחנו לא נספיק לקרוא אותו בשידור, אולי ככה תתני כמה נקודות מהפוסט הזה לצופים

ולמאזינים שלנו, נשמח.

גילי: כן.

אז ככה: קודם כל, השם של הפוסט זה: "איך (לא) לעשות שינוי קריירה", אבל ה-לא הוא בסוגריים כזה,

שזה אנשים מאוד שמחים לקרוא, אחר כך כשהם קוראים מה כתוב, אז הם אומרים אה, אוקיי…

אז זה בעצם כמה וכמה שאלות, בסגנון של שאלות ותשובות. השאלות זה בעצם משפטים שאנשים אומרים

לעצמם. דיברנו קודם על המוח שמספר לעצמו סיפורים, ועל לדבר אמת. אז כל מיני משפטים שהם לא כזה

לדבר אמת. כמו: אני מבוגר מדי, או יש לי משכנתא, או יש לי ילדים קטנים, כל מיני משפטים כאלה…

אספתי משפטים שאנשים אמרו לי במהלך הקריירה שלי. אמרתי שהייתי מנטורית ומנהלת הרבה שנים,

אז אספתי באמת הרבה דברים, ובסוף הם התנקזו לכמה סוגים מאוד ספציפיים של שאלות.

ואז הפוסט הזה הוא המשפט: מה הבן אדם אומר לעצמו, מה לי יש להגיד על המשפט הזה,

ומה ה"להיות פתוח לאפשרות ש" בעצם נותן על הדבר הזה. אז אני חושבת שכאנשים מרגישים את הבלבול

הזה שדיברנו עליו, זה יכול לעזור לקרוא את הפוסט הזה.

אברהם: יפה. גם המנעד של השינויים. זאת אומרת, קרה לך מקרה שמישהו היה בתחום מאוד מסוים

ופתאום עשה שינוי אחר? נהיה, אני יודע מה, מהייטק או משהו כזה.

גילי: אני יכולה לתת סיפור שהאמת שהוא קצת חריג בנוף, גם אצלי. אבל אספר אותו.

שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה.

הגיעה אליי מנהלת בכירה בהייטק. שהיא בתפקיד שלה כבר עשר שנים. בכל שנתיים וחצי, היא מאוד אוהבת,

היא אומרת, לפחות בלדבר אמת שלה, היא אומרת: "אני מאוד אוהבת את התפקיד הזה, הוא מאוד מתאים לי,

אבל אני כל שנתיים וחצי מחליפה חברה". שאלתי אותה: "מה זאת אומרת את מחליפה חברה?" 

היא אומרת: "אני מחליפה חברה, כי אולי הצורה שבה התפקיד מתבטא בחברה לא מתאים לי,

ואני כבר עשר שנים אני עושה את הדבר הזה".

אז לא מיד, אבל באיזשהו שלב, אתה יודע, בתהליך שדיברנו על הפגישות וכולי, באיזשהו שלב שאלתי אותה,

מה דעתך לחשוב על עניין התפקיד? כאילו, את כל הזמן הגישה שלך הייתה שהחברות לא מתאימות לך,

ומה עם התפקיד? ובאמת עשינו כאן איזושהי עבודה, תהליך בירור.

בסופו של דבר, אני יכולה לספר, כי זה תהליך שכבר, אתה יודע, לפעמים תהליך לא בהכרח קורה, שהכול

מתחיל ונגמר בפגישות המועטות, יש אחרי זה השפעות ולוקח זמן לעשות שינויים,

אבל אני יכולה להגיד שהיום היא בעולם של הנטורופתיה בכלל.

אברהם: מה את אומרת? זה שינוי ממש כמעט מאה שמונים מעלות, אבל עם הבירור שאת עשית איתה, יפה. 

וואו, הזמן נגמר, הזמן עבר מהר כשנהנים. אני רק רוצה שאולי תגידי לקהל איפה אפשר למצוא אותך?

גילי: או-קיי. אז ככה: קודם כול, יש לי אתר. מקלידים גילי פיינשטיין בגוגל, מוצאים את האתר שלי,

דיברתי על זה שיש לי גם דף פייסבוק. מי שרוצה יכול להיות בווטסאפ, יש לי קבוצת וואטסאפ,

קבוצה שקטה, אני לא משגעת את השכל. יש לי קבוצת מייל למי שרוצה.

מי שמעניין אותו להאזין לפודקאסטים שלי, אפשר דרך האתר ואפשר פשוט בכל הפלטפורמות שאתם

רגילים להקשיב לפודקאסטים שלכם. "גילי פיינשטיין-מחילת הארנב".

אברהם: וואו, איזה כיף.

אז אני מקווה שמישהו מהמאזינים באמת ירים את השרביט ויתחיל פרק חדש, כי בשביל זה אנחנו פה,

אנחנו באמת מאמינים כאן בתוכנית "פרק חדש", שכל יום אפשר להתחיל פרק חדש,

במיוחד בגילאים 55, 65, 75, החיים לפנינו והם מקסימים.

עם גילי למדנו באמת איך לפרק את ההתנגדויות, איך לברר באמת מה טוב לנו. ויש כאלה שעושים

שינויים מקצה לקצה, ויש כאלה שדווקא עם תהליך בירור ממש עושים השלמה מחדש

וכתיבה מחדש של הפרק שלהם, איפה שהם בחיים.

אז גילי, היה כיף לארח אותך וכיף שהייתם איתנו וניפגש שבוע הבא, פרק חדש כאן ברדיו סול. להתראות.

גילי: תודה רבה.

אברהם: תודה לך.

 ~מוזיקת סיום~