ביום ראשון האחרון פגשתי קולגה לאחר שלא התראינו יותר מעשר שנים.
זו הייתה פגישה חברתית לגמרי, אבל בדרך הביתה מצאתי את עצמי חושבת על תופעה שאני פוגשת לא מעט
אצל אנשים שאני מלווה.
יש אמונה שאומרת שכל אדם שנכנס לחיינו בא ללמד אותנו משהו.
כל עוד לא למדנו את השיעור, נפגוש אותו שוב ושוב.
אמונה נוספת אומרת שאם לא התמודדנו עם הקושי כשהוא הופיע בפעם הראשונה, הוא יחזור.
לפעמים בעוצמה חזקה יותר, עד שלא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד איתו.
אני לא יודעת אם אלה חוקי היקום.
אבל אני יודעת שבקריירה קורה משהו מסקרן.
לפעמים, אותו אדם חוזר:
המנהל שלנו מלפני שנים.
הקולגה שכיום כבר נמצא בארגון אחר.
הלקוח שחוזר כדי ללבן סוגיה חדשה.
או העובד שפעם ניהלנו, והיום אנחנו יושבים מולו כשיחסי הכוחות השתנו.
כמי שמגיעה לעולם אימון הקריירה גם מרקע הנדסי וגם מעולמות ההתפתחות האישית,
למדתי שהדרך הנכונה עבורי ועבור הלקוחות שלי היא להרכיב את התמונה השלמה משתי נקודות המבט:
מצד אחד להקשיב להיגיון, לעובדות ולמה שאפשר לראות,
ומצד שני להיות ערה גם לדפוסים, למשמעויות ולמה שלא תמיד מופיע על פני השטח.
לכן, כשמישהו מהעבר שלי חוזר לקריירה שלי, אני פחות עסוקה בלנסות להבין למה זה קרה,
ויותר שואלת את עצמי:
מה המפגש הזה בא ללמד אותי הפעם?
לפעמים התשובה לא פשוטה.
אולי יש כאן שיעור שעדיין לא למדתי.
אולי יש דפוס שעדיין מנהל אותי.
ואולי זו הזדמנות לגלות שהפעם אני כבר מגיבה אחרת.
שאני כבר יודעת להציב גבולות.
לבקש את מה שמגיע לי.
לנהל שיחה שפעם פחדתי ממנה.
או פשוט להישאר נאמנה לעצמי גם כשלא נוח.
כשאנשים מהעבר שלנו חוזרים, הם מאפשרים לנו לראות משהו שאנחנו בדרך כלל לא עוצרים לראות ביומיום:
איפה עוד יש לנו עבודה לעשות, איזו דרך כבר עברנו ומי הפכנו להיות לאורך הדרך.
כי קריירה היא הרבה יותר ממסלול של תפקידים, קידומים ושכר, היא מסע של התפתחות.
ולפעמים, הדרך הכי טובה להבין עד כמה התפתחנו היא לפגוש שוב מישהו שהיה שם איתנו במהלך הדרך.
התמונה צולמה באיסלנד. יש סיבה שבחרתי דווקא בה.
אם היא קפצה גם לכם לעין, אשמח לשמוע מה ראיתם בה.
