ביום ראשון בבוקר אני פחות…
פחות אנרגיה, פחות שמחה, פחות עשייה, פחות פוקוס. אם אהיה כנה עם עצמי, אז כבר המון שנים שיום ראשון עד הצהריים הוא ממש אישיו בשבילי.
אבל באופן לא מובן, כשמתקרבת השעה 13:00 זה קורה: משהו משתחרר בי, כמו פקק שחולץ מבקבוק. השמחה מתגנבת חזרה לליבי וקצב ההתנהלות שלי חוזר לעצמו.
שנים שאני מנסה להתגבר ומחפשת פתרון שיתאים לי. "לא הגיוני ", אני אומרת לעצמי, "בחורה אופטימית וחיובית כמוך. ובכלל יום ראשון הוא תחילת השבוע. אם לא תתחילי באנרגיות טובות את השבוע , מה יהיה עליך בשאר השבוע?"
כשאני מדברת עם עצמי אמת – רק על הנושא הזה אני יכולה לכתוב לפחות פוסט שלם בנפרד – אני אומרת שזה היום הכי חשוב, כי אם לא אתחיל את השבוע בשיגרה טובה של בוקר, אז מה הסיכוי שזה יקרה ביום שני ?
בניתי לי שיגרת בוקר שאני מקפידה עליה בכל בוקר, אבל בראשון בבוקר מכריחה את עצמי במיוחד. קורים פלאים: הספורט של הבוקר ממלא אותי אנרגיה ושמחה, אני מרגישה מפוקסת ונכונה למשימות היום.
גם אתמול היה יום ראשון 
. לא הספקתי לכתוב פוסט, כל שיתופי הפעולה שניסיתי לקדם נידחו למועדים רחוקים יותר, התחלתי את הבוקר מאוד מבואסת.
אבל לבעלי היה יום חופש, הסגר הסתיים ונסענו לצפון. מראה הכינרת המלאה בחודש אוקטובר (!) ממש הרחיב את הלב ושיפר מיידית את מצב רוחי!
בעודנו יושבים בצל ונהנים מכוס קפה שחור אל מול מי הכינרת השקטים, נזכרתי בעובדה המשמחת שדף מציאת ייעוד תעסוקתי באתר שלי עלה למקום ראשון בגוגל!!!
שמחתי על האפשרות שנפלה בחלקי לטייל בטבע כאשר האתר שבניתי עובד בשבילי.
חשבתי על כך שמציאת ייעוד תעסוקתי נשמע משהו יומרני, מפחיד ומפוצץ, אבל בעצם אומר שאם אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ועושים מהלב, זה יקרין על החוץ שלנו וישפיע על הסביבה.
על כך שכל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שלם, חשוב ומשמעותי קודם כל בעיני עצמו ולכן חשובה הכוונה והעשייה, כך שנצליח לחבר בין התשוקה שלנו לעיסוק שלנו.
ואם מדברים על תשוקה וכוונה, צירפתי דוגמה נפלאה ממסעדת אבו סלאח בצומת עמיעד.
אז מה אני רוצה לומר?
שתמיד טוב להתחיל את השבוע במחשבות טובות, שעכשיו בדיוק הזמן להתחיל לחשוב על התחלה חדשה ומציאת ייעוד תעסוקתי.
מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שכתבתי "מציאת ייעוד תעסוקתי".
