תודעת שפע כמפתח להצלחה בקריירה

פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו. 

אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם. 

ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית. 

בפודקאסט היום אני מארחת את אושרת גרובר,

מנהלת ומייסדת GO ACADEMY – המרכז למנהיגות מודעת, מאמנת עסקית וטריינר NLP. 

מרצה בתחומי האימון העסקי, NLP, מיינדפולנס, ניהול מנהיגות ותקשורת.  

בעלת ניסיון רב בהכשרת מאמני NLP, ליווי מנהלים בתהליכי מנהיגות, 

ליווי יזמים ובעלי עסקים, להקמת עסק ושיפור תוצאות עסקיות.

אנחנו מדברות על:

·        מודל Be Happy”" (לא מה שחשבתם)

·        תודעת שפע והשפעתה המשמעותית על החיים שלנו

·        מודעות אישית ועסקית

·        התמודדות עם שינויים: "לחיות בנוח עם אי הנוחות"

·        קונפליקטים כמנועי צמיחה

·        החשיבות בבחירה לעצור, לבחון ולבחור מחדש

·        בריאת המציאות שלנו בעצמינו

·         ועוד

ובסיום טיפים עבורכם המאזינים

סיומת לפתיח:

אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.
~מוזיקת פתיחה~

גילי: שלום אושרת גרובר, ברוכה הבאה למחילת הארנב!                            

 נושא שיחתנו הוא תודעת שפע והשפעתה על הקריירה שלנו. 

בואי נתחיל בכך שתספרי לנו בכמה משפטים מי את אושרת ומה את עושה היום?

אושרת: אז אני אושרת, אני נשואה לחגי, אנחנו כבר ביחד 22 שנים, אני אמא של דניאל ואלונה. 

אני בעלים של המרכז למנהיגות מודעת שנקרא GO ACADEMY.  

ששם עוברים קורסים שעוסקים במודעות. מודעות אישית, מודעות עסקית, אימון, NLP, מיינדפולנס, 

עד מודעות שקשורה לעולם הרוח, קורס שנקרא "מסע הנשמה". הקורס מדבר על תקשור, מדיטציה, ריפוי. 

אני מעבירה אותו עם השותף העסקי שלי אביחי אבואב, שהוא ישראלי שחי בברזיל.

 זה משהו שאנחנו עושים בשנה האחרונה שהוא פורץ תודעה.

אבל אם אני יכולה לתת באמת כותרת אחת לכל מה שאני עושה, גם בליווי של עסקים וארגונים, 

זה עוזרת להם לפתח מודעות אישית ועסקית כדי להצליח בסופו של דבר להגשים את עצמם.

הגשמה עצמית זה הסיפור, והנחת היסוד של כל העשייה שלי היא שככל שהאדם במודעות עצמית גבוהה יותר, 

היכולת שלו להגשים את עצמו ולברוא מציאות עולה.

אני כמובן מלווה גם עסקים וארגונים בנושא של מנהיגות, תקשורת, שירות.

גילי:  איך התחלת את הקריירה שלך ? כשכירה?

אושרת: כן, הייתי שכירה, אני קוראת לזה שכירה משומנת.

הרבה שנים הייתי מנהלת רכש בכירה בחברת תרופות. לפני כן עשיתי עוד תפקידים, אבל זה היה התפקיד המהותי לפני שיצאתי לעצמאות.

הייתי מנהלת רכש, חברת הנהלה, דירקטורית. אני קוראת לזה משומנת כי היה לי הכל: גם עמדה טובה, גם תנאים טובים וגם מעניין לאורך שנים.  אני זוכרת שבשנתיים האחרונות משהו ככה התחיל לבעור בי. בהתחלה זה היה לא נוח, הרבה פעמים ככה זה קורה לנו.

התחלתי להרגיש שאני ממצה את עצמי, היה לי קונפליקט די גדול בין זה שנוח וטוב, אני מאוד מוערכת וגם נורא מצפים ממני להתקדם. נתנו לי מסלול קידום מאוד מאוד ברור – להם… אבל עם הזמן התחלתי להרגיש שזה לא זה. וככל שעבר הזמן הקונפליקט התעצם וגם איתו הסבל, כי לא עשיתי שום דבר עם זה.  

חיפשתי מה החלום הבא? מה הדבר הבא? אבל אמרתי לעצמי שאני לא עושה שינוי עד שזה לא יושב לי בול.

גילי: איך חיפשת?

אושרת: איך חיפשתי? שאלה טובה!

בהתחלה בתוך עצמי. אני זוכרת שאפילו הלכתי למאמנת. התחלנו תהליך ואני זוכרת שהיה לי ממש קשה. אני כבן אדם מאוד הישגי, תמיד יודעת מה אני רוצה, תמיד מה הרמה הבאה, תמיד מה החלום שלי. ופתאום, במשך שנתיים, אחרי הלידה של הבן הגדול שלי, הסתובבתי כאילו בלי חלום. בלי משהו שמרגש אותי, בלי משהו שמלהיב אותי, וחיפשתי כל מיני תירוצים: מתי זה יהיה הזמן? אולי אני סתם כל הזמן קופצת מדבר לדבר? אולי צריכה טיפה יותר להירגע? להיות באזור שנוח, שטוב?

ועשיתי את התהליך, אמרתי לה: "דווקא המקצוע שלך נחמד", אבל זה עוד לא נגע בי עדיין.

ידעתי שאני רוצה להרצות. את זה ידעתי. ידעתי שאני רוצה לדבר מול קהל, ידעתי שאני רוצה להעביר את המסרים שלי ומאוד אהבתי ללמד. ידעתי שזה משהו שאני רוצה, אבל אמרתי: "מה אני אלמד? רכש? זה עוד לא ישב לי.

ואז בדרך לא דרך, מישהי שהיתה חברה לעבודה, פקידת תפ"י, ביקשה ממני שאעזור לה כחברה לעבודה להתקדם ולהיות מנהלת. ישבנו שלושה חודשים בארוחות צהריים, בבתי קפה וטווינו תוכנית: איך היא ניגשת למנכ"ל, איך היא מציגה לו מחלקה חדשה עם הגדרות תפקידים, עם מדדים. הכל מובנה, עם סימולציות שעשיתי לה איך לגשת אליו, הכרתי אותו טוב אז הסברתי לה איך לעשות את הראיון איתו.

היא ניגשה, ואחרי כמה חודשים היא באה אליי, כולה בעננים ואומרת לי: "אושרת, את לא מאמינה! בדיוק כל מה שכתבנו הולך לקרות!"

היא כולה בהתלהבות, ואני יומיים מסתובבת כאילו זכיתי בפיס, ואז נפל לי האסימון! זה זה! זה מה שאני אוהבת לעשות! לעזור לאנשים לממש את עצמם, להגשים את עצמם!

את עולם העסקים תמיד מאוד אהבתי, עדיין אוהבת מאוד, אז הלכתי ללמוד אימון עסקי וייעוץ עסקי. לימים הוספתי את ה- NLP שהוא עוד נדבך במקום שלי, הבנה של התת-מודע.

גילי: כן, אבל את כל זה עשית תוך כדי עבודה.

אושרת: לא.

את הקורס אימון עסקי וייעוץ עסקי עשיתי תוך כדי עבודה.

אני זוכרת את היום הראשון שהתחלתי את הלימודים ואמרתי: "הגעתי הביתה". ידעתי כבר קודם שזה הכיוון, ואני זוכרת את המפגש הראשון, זה היה match בלתי רגיל. אמרתי: "זה זה , זה זה, זה פשוט יושב לי על כל המקומות". היה ברור לי שזה עניין של זמן עד שאני אעשה את הקפיצה.

ואני מבינה מה את שואלת, כי באמת יש חששות. אני חושבת שהחששות והפחדים שלי והקושי לצאת לדרך הכי משמעותיים היו כשעוד לא ידעתי מה. עוד לא מצאתי את הדבר הזה שאני מוכנה לעזוב בשבילו את הכל.

גילי: אני חושבת שאת נגעת באמת בנקודה חשובה: כשאנחנו לא יודעים את    ה- "מה" זה באמת הפחד הכי גדול. כי כשאתה כבר יודע מה, אז זה כבר יותר פשוט. אנחנו יודעים לנהל את זה, אנחנו נשים מטרות ויעדים וזה יקרה מתישהו. אבל ה-"מה" הוא באמת מפחיד.

אושרת: כן!

אני חושבת שזה הסיפור שהיה אצלי. את יודעת, לכל אחד יש דפוסים איך הוא מתנהל מול שינוי. אני מאוד אוהבת שינוי, תמיד אהבתי. אני יודעת לקפוץ בין שינויים, אני טובה בשינויים, אם אני אוהבת שינויים.

שאלו אותי פעם: איך זה שיש אנשים שאוהבים שינוי ? ויש ששונאים שינוי? מה ההבדל ביניהם? זאת שאלה ממש חשובה וקשורה באמת לעולם שלנו שהוא כל הזמן עם שינויים. מתוך הניסיון שאני מלווה כבר באמת הרבה מאוד בעלי עסקים שחווים כל הזמן שינויים, בסוף זה איך אתה מסתכל על העתיד? איך אתה מסתכל על השינוי?

זאת אומרת: אם יש לך איזה שהיא אמונה, אפילו קצת "תמימה", שהשינוי יביא אותך למקום יותר טוב מעכשיו, יש לך זה ידיעה פנימית כזאתי, אז יותר קל לך לצאת לשינוי.

אנשים שקשה להם עם שינויים, הרבה פעמים כשהם מסתכלים על שינוי קדימה, וזה לגיטימי מאוד, להגיד: "השינוי יכול לקחת אותי למקום עוד פחות טוב מהיום, למרות שהיום לא טוב, אבל יכול להיות שבעתיד יהיה עוד פחות טוב". ואז באמת קשה עם שינוי.

גילי: יכול להיות מצב שבן אדם יהיה פעם במצב הזה ופעם במצב הזה? או שכל הזמן הוא יחשוב שיכול להיות יותר טוב, או כל הזמן שיכול להיות יותר גרוע?

אושרת: קודם כל יכול להיות. אנחנו בני אדם, לא מכונות.

גם ב- NLP אנחנו מדברים על איך אנחנו תופסים את החיים, ולכל אחד מאיתנו יש איזה שהיא מסננת ופרשנות. אז יכול להיות שיש נושאים בחיים של אנשים שהם מאוד בתחושת מסוגלות ומרגישים יחסית עם הניסיון שלהם יותר בטוח, ולכן יכול להיות שהשינוי יביא אותם למקום יותר טוב. יכול להיות שנושאים אחרים יותר מפחידים אותם. בסוף, זה תהליך של מודעות והתפתחות.

גילי: יש גם מקום די משמעותי לההתנסות האישית.

אושרת: נכון.

גילי: זאת אומרת שאם ניסיתי משהו בנושא מסוים ולא הצלחתי, או אפילו בנושא אחר ולא הצלחתי, אז אני כנראה אביא את תחושת חוסר ההצלחה גם להסתכלות שלי על השינוי החדש שאני צריכה לעבור.

אושרת: כן.

אני חושבת יש קשר בין חוסן מנטלי ותחושת מסוגלות להתמודדות עם שינוי.

מגיל 14 עד לפני 10 שנים, גרתי בקיבוץ מעברות. אני עזבתי את הבית בגיל 14 שזה גם שינוי מאוד משמעותי וזאת בחירה. ולאורך שנים אני חושבת שהקיבוץ נתן לי המון המון ביטחון, וזה ערך שהיה לי מאוד מאוד חשוב. וזה לא שכל הזמן אני רואה את השינויים רק לטוב. פחדתי מאוד לעשות שינוי, זאת אומרת ביטחון זה הערך שהיה מאוד חשוב לי, ויציבות.

אז יש משהו בזה שאתה יוצא מהבית בגיל כל כך צעיר, מתמודד עם כל כך הרבה החלטות לבד, ומשלם את המחירים ומרוויח את ההישגים לבד, בזכות עצמי.

יש משהו לדעתי שבונה את החוסן המנטלי ואת המוכנות להתמודד עם שינויים ולהיות כל הזמן באזורי אי נוחות. כלומר להיות בנוח עם אי הנוחות.

אני חושבת שזה משהו שבנה אותי. אז אני לא יודעת להגיד על כולם, אני מאמינה שאנשים שיש להם חוסן מנטלי יותר גבוה, וכמו שאמרת- ניסיון בהתמודדות במצבים מאתגרים, כנראה יותר קל להם עם שינויים.

גילי: למה בעצם החלטת לעזוב את הבית בגיל 14 וללכת לקיבוץ?

אושרת: שאלה טובה, אני מגיל מאוד מאוד צעיר הייתי בקיבוצים אצל בני דודים שלי, דודים שלי. וזה נכנס לי, מין קריאה כזאת. אני קוראת לזה קריאה היום, אז לא ידעתי לקרוא לזה ככה, אבל רציתי ללכת לקיבוץ! זה היה חלום!

כי החופש, המרחבים, זה שכל הילדים ביחד כל הזמן ולא ההורים איתם כל הזמן צמודים. זה קסם לי.

גילי: היה איזה קושי בבית?

אושרת: לא. תראי זה בית יחסית נורמטיבי. היו קונפליקטים בבית, את יודעת, בין בני זוג. ההורים שלי עברו משברים, אבל לא משהו שהוא קיצוני בכלל. ההורים שלי לא רצו שאני אלך, אז לא, זה לא היה משהו כזה. אני חושבת שמה שהניע אותי זה שלא אהבתי שמחליטים בשבילי, ובבית אמא שלי אישה דעתנית, אמא מדהימה אבל דעתנית, ואני הייתי ילדה קצת מרדנית ורציתי להחליט לבד מגיל מאוד צעיר.

זה מדהים בעיניי, היום כשאני מסתכלת אחורה, עם זה שהיא לא רצתה שאני אצא מהבית היא מאוד אפשרה לי, בתמיכה של אבא שלי, לממש את עצמי והיא לא חשבה על עצמה. כי רוב ההורים, אני עכשיו מסתכלת אפילו עליי שהילדים שלי יגידו לי: "אמא אני רוצה עכשיו לצאת מהבית", אני לא בטוחה שאני יאהב את זה. יכול להיות שבסוף אני אלך איתם, אבל אני לא בטוחה, ואני יכולה להבין אותה היום ולה,גיד וואו! היא איפשרה לי, היא לא חשבה על עצמה, היא איפשרה לי לצאת ולפרוח ולהתמודד.

גילי: איך הגעת לתחום הספציפי?

אושרת: בתור ילדה , קודם כל מאוד אהבתי ללמד, שזה חלק אחד שלי. אני חושבת שמאז שאני זוכרת את עצמי, היה לי צורך עד מאוד גדול בשליטה. ביכולת להיות בחירות להחליט עליי, אפרופו הסיפור שלי מהקיבוץ, שאני יוצרת את החיים שלי.

אני חושבת שכל הזמן היה לי איזה שהוא חיפוש אחרי כלים, דרכים, טכניקות. קראתי בגיל 15 את "כוחו של התת מודע". אז כל הזמן חיפשתי מה מפעיל אותנו, מה יכול לעזור לנו לברוא מציאות, מגיל מאוד צעיר. זה נשמע מוזר שילדה חושבת על זה, לא קיבלתי את זה שמישהו יכול להחליט עליי.

אני חושבת שהדבר המשמעותי, כשאני מסתכלת אחורה, שככה המחיש לי את המקום הזה, כשחברות מהצבא פוגשות אותי ואומרות לי: "ברור שהלכת להיות קואוצ'רית" ואני הייתי צריכה לעבור תהליך מאוד ארוך כדי להבין את זה.

אני זוכרת שהייתי בתקופה מאוד לא פשוטה בצבא, אחרי פרידה מבן זוג וחיפשתי תשובות, איך להרגיש יותר טוב. ממש סבלתי, אפילו הייתי קצת עצובה. חיפשתי תשובות, איך אני ארגיש יותר טוב.

ואז. במקרה או שלא במקרה, אני יושבת ברכבת ומישהי קוראת ספר זה, זה היה הספר של לואיז ל.ה. "לרפא את חייך", ואני קוראת את המאחורה בכריכה, ואני שואלת אותה: "מה זה הספר הזה?" סיקרן אותי, ואני רושמת את השם והולכת לקנות.

וחברה שלי שהייתה יחד איתי בצבא, גם היתה בתקופה לא פשוטה עם איזה בחור, ואמרתי לה: "בואי תקשיבי, קניתי ספר, בואי נתנסה. מה יש לנו להפסיד? אנחנו שתינו במצב לא…

גילי: לא מדהים. (צוחקת).

אושרת: לא מדהים. (צוחקת) "בואי ננסה, בואי ננסה את המנטרות, את הטכניקות, את התהליכים" ופשוט את יודעת התמסרתי לזה.

זה היה מדהים, כי "מחזיר אהבות קדומות", אז הבחור הזה שחשבתי שאיבדתי אותו הוא חזר אליי, והיא התחתנה עם הבחור, הצליחה להגיע באמת ליעדים שהיא רצתה בקריירה, ותחשבי שזה היה בצבא.

זה היה כאילו הסימן הראשון בשבילי, עוד לא ידעתי לקרוא לזה בשם, שקיים דבר כזה, שאנחנו יכולים לברוא מציאות.

פשוט ככה, לכתוב, לברוא מציאות.  אז זה הספר השני, מה שנקרא, שהיה ממש פרקטי.

גילי: ומה היה הראשון?

אושרת: הראשון היה "כוחו של התת מודע".

גילי: אוקיי, והשני?

אושרת: כילדה בת 15 היה מאוד קשה לקרוא אותו.

גילי: כן.

אושרת: אבל הבנתי שיש תת מודע, יש איזור אצלנו במוח שהוא לא מוגדר, אבל קיים שם הסיפור הזה ויש שם כוח מאוד מאוד גדול.

הספר השני היה של לואיז ל.ה. "לרפא את חייך", אם את מכירה את הסיפור שלה, היא הייתה חולת סרטן סופני והצליחה להבריא את עצמה. היום יש לה גם קורסים בישראל.

הייתי כבר בת 19, הבנתי את זה הרבה יותר, הבנתי שיש כוח למילים שלנו, כוח למחשבות שלנו, כוח לכתיבה שלנו, יש שם כוחות. וזה משהו שכל הזמן השתמשתי בו: רציתי להיכנס לתפקיד מסוים – השתמשתי באותה הדרך: בלכתוב את זה, בלהרגיש את זה, ולהבין את זה. היום כבר יש טכניקות מתוחכמות יותר של ה- NLP, אבל ככה השתמשתי בזה: כל דבר, כל הישג שרציתי עברתי באותה הדרך. גם להיות מנהלת בכירה, חברת הנהלה, דירקטורית. כל הדברים שככה שמתי לעצמי כיעד, כולל ההיכרות שלי עם בעלי, היה באותה הדרך.

הבנתי שיש לזה כוח, אבל עוד לא התחבר לי לעסוק בזה.

גילי: איך את מגדירה שפע?

אושרת: שפע זה הדבר שאני עוסקת בו בשנים האחרונות. לפני שאני אגדיר לך שפע, אני אתן את ההקשר של הדבר הזה שנקרא שפע. כי באמת מושג שמשתמשים בו הרבה ומתעסקים בו הרבה.

אנחנו בעצם בחיים האלה נמצאים במסע, ככה אני רואה את זה, במסע של הגשמה עצמית בכל מיני תחומים בחיים.

את המסע הזה אפשר להעביר במאבקים ובקושי, בתודעה הישרדותית, ואפשר להעביר את המסע הזה בתודעה אחרת, תודעת שפע, עם משקפיים אחרות, משקפיים שבאמת מאפשרות קלילות.

שפע, לפני שהוא תוצאה של שפע הוא תודעה. זה אומר: איזה משקפיים אני שם? איך אני תופס את החיים האלה? וכשאני מדברת על תפישת חיים, אני מדברת על זה שאדם בתודעת שפע אומר: "יש לי יש לי כל מה שאני צריך כדי לממש את הצרכים שלי, וגם יש לי ידיעה פנימית שיהיה לי בעתיד. יש לי ידיעה פנימית, אמונה מלאה שלא משנה מה יקרה, ויקרה..,  אני אוכל לספק את כל הצרכים שלי בעתיד".

אדם בתודעה הישרדותית אומר: "אין לי, חסר לי" או "אולי יש לי עכשיו, אבל בעתיד יש סיכוי שלא יהיה לי. וכדאי, זה הקטע של ההישרדות, כדאי שאני אתנהל עכשיו כמו שצריך כדי שאני אהיה מוכן לעתיד".

לי לא הייתה תודעת שפע. אני הייתי צריכה לעבור תהליך.

תשאלי אותי מה זה צרכים? מה זה לממש את הצרכים שלי? כי זה מושג גדול. אני תמיד מסבירה את זה בעזרת פירמידת הצרכים של מאסלו. הכי פשוטה, הכי מובנת: יש לנו צרכים בסיסיים שהם הצרכים הפיזיים, למשל ביטחון, אחר כך צרכים של שייכות ואהבה ובסוף בסוף מימוש עצמי.  אם אדם מרגיש שהוא מממש את כל הצרכים שלו היום, וגם מאמין שהוא יוכל בעתיד – זו תודעת שפע.

הרבה פעמים שואלים אותי מה הקשר של זה לכסף?  כי הרבה פעמים אנחנו, מה לעשות, מחברים בין שפע לכסף.

גילי: כן. רגע, לפני שאנחנו מדברות על שפע וכסף. דווקא שאלתי איך את מגדירה שפע ולא חשבתי על כסף. לא שאני לא בן אדם שמעניין אותו כסף, אבל דווקא ציפיתי שנדבר על כל מה שהוא לא כסף.

אושרת: אוקיי, מצוין.

אני הרבה פעמים מחברת בין שפע לאושר. אושר באלף. המילה אושר והמילה שפע, לחלקנו כבר נשמעת כמו קלישאה, משהו שחוק. אבל יש משהו מאוד מאוד בסיסי, כולנו רוצים להרגיש מאושרים בסופו של דבר, וכולנו רוצים באמת לחוות חיים של רווחה ושפע.

גילי: אבל הפירוש של כל אחד הוא משהו אחר. כשאני אומרת שפע, בראש שלי יש דברים מסוימים, ואת אולי מדמיינת את מה שיש בראש שלך, וכך גם לגבי אושר.

אושרת: נכון.

גילי: אז זה סובייקטיבי ממש.

אושרת: התפיסה היא סוביקטיבית. זאת אומרת שאם אדם מרגיש בשפע או מרגיש באושר זה עניין מאוד סובייקטיבי. אני טיילתי בארצות מרכז אמריקה, וזה היה מדהים לראות אנשים שמרגישים מלאות, זה השפע הזה. זו תחושת מלאות ואופטימיות לגבי העתיד, והם יחסית חיים בדלות.

לעומת אנשים שפגשתי בניו-יורק, מאוד מאוד עשירים ויש להם הכל, באמת הכל, הם גם אפילו עושים מה שהם אוהבים לצורך העניין, והם מרגישים כל הזמן חוסר. הם מרגישים שיש סיכוי גדול שכל זה גם יעלם, ולכן זה מאוד סובייקטיבי.

אבל יש גם חלק אובייקטיבי. ואנחנו יכולים לבחון אם אנחנו חיים באמת בשפע ברמת התוצאות. כי אמרתי, זה קודם כל תודעה, אבל התודעה הזאת באמת יוצרת את התוצאות שלנו בחיים. ושפע, כמו שאת התחלת ואמרת, הוא באמת לא רק כסף, שפע בא לידי ביטוי בכל מיני מרחבים בחיים שלנו.

במבחן התוצאה, אדם יכול לבחון האם הוא בתודעה הישרדותית או בתודעת שפע. אם למשל, גבר או אישה כל הזמן חולים, כל הזמן יש איזה מחלה כרונית, זה בהחלט סימן שיש איזושהי תודעה הישרדותית.

זה Range גדול, תודעת שפע זה לא 0 או 1, זה סטייט אוף מיינד, זה הלך רוח. זה משהו שהוא כמו ערך, משהו שטוב לשאוף אליו.

אם אני מאוד רוצה זוגיות ואין לי זוגיות. אין לי אהבה, אני לא מספקת את הצורך הזה, כנראה יש עדיין תודעה הישרדותית באיזה שהוא מקום. אני לא חיה עד הסוף את השפע שאני רוצה. אבל האדם יכול לבחון אובייקטיבית על חייו האם באמת הוא נמצא במקום שהוא רוצה מבחינת התוצאות שהוא רוצה או לא.

זה חשוב מאוד להיות גם בכנות. פה באמת נכנסת המודעות לכנות. לא להגיד: "אני עכשיו חולה, אבל הכל בסדר, הכל מעולה, הכל טוב." הכל לא טוב, אני לא מרגישה טוב כבר הרבה זמן.

גילי: אני קוראת לזה: "לדבר עם עצמי אמת".

אושרת: כן, בדיוק!

להיות אותנטי ולהיות בכנות עם עצמי, בהקשבה ובמודעות לגוף, בלי שיפוטיות, בלי ביקורת. זה המקום של המיינדפולנס, של המודעות הזאת.

כן, יש לי פה סימן שנמצא במציאות והוא נותן לי כמו הולוגרמה, למשהו שמתחולל בתוכי, כי זה מה שקורה. וכרגע ברמת העובדות אני לא במקום שאני רוצה.

ולכן זה לא עניין של טוב או רע, ואין פה מקום של שיפוטיות, רק להגיד אוקיי, לעצור, זאת המודעות, מה לא עובד? ואיך אפשר לשנות את זה?

אני שנתיים במקום העבודה לא היה לי טוב. נתתי את כל התירוצים, יש לנו   snooze פנימי כזה שהרבה פעמים שאנחנו לוחצים עליו.

יש איזה קול פנימי אצלנו, חכם, חלקינו קוראים לזה האני העליון, יש הקוראים לזה קריאת הנשמה, מי שהוא יותר רוחני.

יש לנו קול פנימי מאוד מדוייק, את האינטואיציה, שאומר לנו האם אני במקום או לא במקום הנכון. ואני לאורך זמן בתור שכירה, השתקתי את המקום הזה. השתקתי אותו כי הייתי מאוד שיפוטית כלפי עצמי, אמרתי לעצמי: "מה את רוצה? יש לך הכל? יש לך בית ומשפחה, וילדים קטנים. יש לך מסלול קידום, מה הקטע? למה? חכי, לא עכשיו. זה היה שם, ה- snooze הזה, בלם החירום.

ואני חושבת שהמקום הזה של תודעת שפע ומודעות, מאוד מאוד עוזרים להיות קשובים לקול הפנימי הזה שלנו שנוכל להיות מאוד מדוייקים ולהגשים את עצמנו באמת.

גילי: לפני תחילת השיחה דיברנו על מודל אפר"ת. מודל אפר"ת אומר שיש אירוע, אתה יוצר פרשנות שיוצרת רגש, שיוצר תגובה. התאוריה נשמעת לי מאוד מוצלחת, דיברנו על תודעה ומודעות.

הבנתי שאני עושה snooze, שהגיע הזמן לעצור ולבחון.

איך אני באמת משנה את הפרשנות וכתוצאה מזה את התגובה וההתנהגות שלי?

אושרת: שפע זה הלך רוח. אז אני אענה לך איך מפתחים תודעת שפע. כי תודעת שפע מה שהיא מאפשרת לנו, גם בניהול וגם בניהול קונפליקטים ומערכות יחסים ובקבלת החלטות, הדבר הזה משפיע על כל איכות חיינו. מהבריאות שלנו האישית, על ההתנהלות שלנו בתוך המשפחה, ועד מקומות העבודה שלנו והעסקים שלנו.

גילי: איך אפשר לרתום תודעת שפע לטובת הצלחה בקריירה?

אושרת: לפעמים תודעת שפע נראית כמו משהו מאוד גדול, ואני אומרת שזה הדבר הכי פרקטי שיש. למה?

בוא ניקח לדוגמה קבלת החלטות במקום עבודה:

הרבה פעמים אנחנו צריכים לקבל החלטה. אני כמנהלת, מנהלת עסק, אפילו  כעובדת. אני צריכה לקבל החלטה האם לעשות שינוי קריירה? כן או לא? לעשות שיווק בדרך הזאת או בדרך אחרת? ללכת לפרויקט אחד או שניים?

יש רגע, הראשון בדרך כלל, שעולה אותו קול פנימי שדיברנו עליו, זאת האינטואיציה שלנו, זה זה. ומיד אחר כך מופיעים כל הפחדים והחששות.

זה לא רע. זאת אומרת, טוב מאוד שיש לנו גם מנגנון שעושה לנו בקרה, זה בסדר גמור. העניין הוא שאת רובינו מה שמנהל זה הפחד.

אם אני עכשיו רוצה לעשות שינוי קריירה, ואני יודעת שיש משהו אחר שאני רוצה ללכת אליו, ואולי אפילו אני לא יודעת מה עדיין, אבל יש לי קריאה פנימית שזה לא המקום כבר, די, ויש את הרמה הבאה, ומה שמנהל אותי זה הפחד ש: אם אני אצא אני לא אמצא מקום טוב, אני אאבד את הפרנסה שלי.

זה הכי לגיטימי בעולם, אבל זה פחדים, ואם זה מה שמנהל אותנו,אז הרבה פעמים אנחנו שמים את אותו snooze ונשארים במקום.

מה שמאפשרת תודעת שפע, זה להגיד אני קודם כל עם הלב. אני יודעת, זאת המודעות, גם להקשיב למה נכון לי ומה מדויק לי. אחר כך יגיע הראש וההיגיון והתוכנית עבודה והפעולות. זה בסדר גמור!

ובסוף באנו לפה, זאת תפיסתי, לחיות מהלב. לחיות מהמקום הכי עמוק ואמיתי ואותנטי של מה שבאנו להגשים פה.

תודעת שפע בקבלת החלטות מאוד מאוד עוזרת, אפרופו היא ממש מחברת אותנו לאינטואיציה שלנו. אנשי עסקים טובים, מנהלים טובים, עובדים המון עם האינטואיציה.

אינטואיציה זה לא משהו פזיז, או משהו שהוא רק מרגש. בכלל לא! יש לנו מצפן חכם ביותר שהוא זה שמראה לנו את הדרך.

גילי: תגידי בבקשה כמה מילים על אינטואיציה.

אושרת: אינטואיציה זו בעצם היכולת להקשיב לאותה קריאה פנימית. פה לא הייתי מסבירה מה זה, כמו שאני לא יכולה להסביר לך מה זאת אהבה. אנחנו יודעים מה זה, אנחנו מרגישים את זה, אותו דבר אינטואיציה.

מה אני כן אגיד? זה איך מטפחים אינטואיציה?

אינטואיציה יושבת לא על הרגשות שלנו ולא על ההיגיון שלנו. היא יושבת על משהו באמצע שהוא הלב שלנו. הרבה מבלבלים בין הרגש ללב, לב זה משהו פנימי. אני קוראת לזה "המנהיג שלנו", של: מי אני? מה אני רוצה? מה חשוב לי באמת? המרחב הכי אותנטי שיש של: מה מדויק לי עכשיו?

איך מטפחים אינטואיציה? זה קודם כל מודעות. מתי באמת זה זה. זה הקול הפנימי. פשוט מה שקורה לנו הרבה פעמים בגלל הסחות דעת מבחוץ, בגלל הראש, ההיגיון שעובד, אנחנו שוכחים להיות מחוברים לאותו קול פנימי.

הדבר שעוזר לי הכי הרבה בטיפוח אינטואיציה זה מדיטציות. מדיטציה בעיניי היא כלי פשוט, חינמי, מדהים, שעוזר לנו מאוד מאוד לטפח את המרחב הזה של אינטואיציה. והיא חשובה לנו במקומות העבודה, היא חשובה לנו כמנהלים, היא חשובה לנו כבעלי עסקים.

אני חושבת שלחיות מהמקום הזה של אינטואיציה מאפשר גם הגשמה וגם אושר, קלילות ואושר, אבל יש כאן תהליך.

גילי: אם דיברנו על עולם העבודה, כי אמרת מדיטציות, איך אנחנו משלבים את זה? לא משנה אם אנחנו עובדים, מנהלים. איך אנחנו מכניסים את זה לעבודה?

אושרת: מי שכבר חי ועושה מדיטציות מכיר את זה שהתגובתיות שלנו מופחתת. זאת אומרת, היכולת לעצור כמו שאמרת ולעשות רווח בין הגירוי לתגובה, להשעות בין הגירוי לתגובה. בזמן הרווח הזה, יש הקוראים לו "הרווח בין המחשבות", "הרווח בין גירוי לתגובה", זה הזמן שאני יכולה לבחור מחדש.

כי אדם לא מודע הוא אדם על אוטומט. אני חושבת שכולנו נמצאים באוטומטים במקומות מסוימים בחיים שלנו. אוטומט זה דבר טוב מאוד איפה שעובד לנו. אבל איפה יש לנו בעיה? כשאנחנו באוטומט גם במרחבים שלא עובדים לנו: אנחנו נמצאים במקום עבודה ואנחנו כבר לא מרוצים, כבר לא טוב לנו, ואנחנו עדיין ממשיכים. אנחנו נמצאים במערכת יחסים עם המנהל שלנו, עם העובד שלנו משהו שם לא עובד ואנחנו ממשיכים באותה דרך. אנחנו בעלי עסקים משהו לא עובד, אנחנו רואים את זה במספרים, השיווק לא עובד טוב, התקציב שלי לא מנוהל נכון, התזרים לא נראה טוב ואנחנו ממשיכים באותה דרך. זה נקרא להיות על אוטומט.

מה שעושה מודעות, גם אישית וגם עסקית, היא בעצם עוזרת לנו לעצור, להשהות, להיכנס לתהליך של בדיקה, מודעות ולבחור מחדש.

הקושי אצל רוב האנשים הוא בבחירה מחדש הרבה פעמים,  כי האוטומט שלנו הוא להישאר במקום הבטוח והנוח, לא בהכרח הטוב!

לפיתוח המודעות מאוד עוזרות מדיטציות של מיינדפולנס ומדיטציות של נוכחות. 10-15 דקות ביום, חינמי.

גילי: בבית? לפני שאתה מגיע לעבודה?

אושרת: אני בעד לפני. אני יכולה להגיד לך שיש לי מדיטציות שהן מדיטציות ליום העבודה. זאת אומרת שלוש דקות של מרחב נשימה.

 גילי: בהפסקת צהריים.

אושרת: כן. כשפתאום אתה צריך להכנס לאיזה פגישה חשובה, פתאום קרה איזה משהו, איזה קונפליקט עם עובד שלך, עם מנהל שלך. שלוש דקות, יוצאים החוצה למקום נחמד ונוח. אפשר בשלוש דקות להתאפס.

כשבן אדם עושה יום יום מדיטציות, 10, 15 דקות, זה הכל, היום נראה אחרת, התגובתיות נראית אחרת, אנחנו בעצם מגדלים טרמוסטט פנימי כמו טרמוסטט של מזגן. לא משנה מה סוער בחוץ, אצלי הטמפרטורה עולה מעלה שתיים, אבל חוזרת להיות בטרמוסטט.

וזה מדהים, כי ברגע שאני עוצרת יש לי אפשרות לבחור מחדש. כשאני בוחרת מחדש, אני בוחרת ממקום מודע, ממקום אפקטיבי, מה אני רוצה.

גילי: חשוב להגיד למי שמאזין שלבחור מחדש לא מחייב לבחור משהו חדש.

אושרת: נכון.

גילי: כי הרבה פעמים אנשים חושבים שהם צריכים לשנות. ואז מראש הם לא משנים, כי רק המחשבה לשנות… אז גם לבחור מחדש, אחרי שבדקתי את אותו הדבר שאני נמצא בו, בעיני זה אפילו לפעמים יותר חשוב כי אתה נמצא בגלל שבדקת ואתה שלם עם עצמך, וזה נכון, ולא סתם הלכת למשהו אחר בלי בדיקה אמיתית.

אושרת: ממש ככה. האקט של הבחירה הוא אקט שמאפשר לנו בעצם להרגיש שלמים. זה המקום של בחירה מחדש וזה פוגש אותנו בהרבה קונפליקטים בחיים, אפרופו תודעת שפע והתמודדות עם קונפליקטים.

גילי: אני הבנתי שככל שאני אעשה יותר מדיטציות בבוקר, אני אהיה אולי פחות תגובתית. אני מודעת, אני יודעת שהוא אמר לי את זה ותוך פחות משנייה באינסטינקט שלי זה לענות X. אבל אני גם יודעת במחשבה ובשכל שעדיף שאני לא אענה את ה-X הזה, כי התוצאות די ברורות מה יקרה מהדבר הזה. אז איך אני עוצרת?

אושרת: יש לפעמים קונפליקטים, שגם אם אני מאוד מודעת וטיפחתי טרמוסטט, יש לנו איזורים רגישים מאוד ולפעמים יש סיטואציה שלוחצת לי על הכפתורים. טכניקה אחת היא באמת, כמו שאנחנו מכירים, שניה לנשום ולהזכיר לעצמי שהכל בסדר, יש לי תמיד מה ללמוד ולשפר, אבל הכל בסדר. ממש, בשקט.

לקחת נשימה עמוקה, אפילו לפעמים לשתות, לקחת כוס מים. לעצור שניה, לספור עד 10 בשקט, לימדו אותנו את זה כשהיינו ילדים קטנים.

לפעמים לשאול שאלה. אני הרבה פעמים כדי לתת את ההשהייה הזאת, שואלת שאלה. מישהו אמר לי משהו שלא פשוט לי איתו, אפילו מערער אותי, אני עונה לו בשאלה חזרה. זה נותן לי גם את הזמן, גם את המרחב של להמשיך את השיח, גם  להבין אותו וגם להשהות את התגובה.

זאת אומרת שאם מישהו עכשיו אמר לי משהו: "תקשיבי, עיצבן אותי מאוד מה שעשית" או התלונן על משהו, אני יכולה לשאול אותו פשוט: "אתה יכול שניה להסביר לי למה אתה מתכוון?"

לי חשוב מאוד לדבר על קונפליקטים ותודעת שפע: קונפליקט זה לא דבר נוח, והיינו מעדיפים שלא יהיו קונפליקטים, זה הכי אנושי שיש.

ההסתכלות על קונפליקט כמשהו שמצמיח אותי, זה משהו שהוא באמת עניין של מודעות. בסוף קונפליקט מביא אותנו קדימה. ולמה?

הוא מביא שני חלקים שרוצים לבוא לידי ביטוי ולכאורה הם נראים מתנגשים. הרבה פעמים זה מישהו שאמר לנו משהו, לחץ לנו על איזה שהוא ערך שחשוב לנו, הערך הזה רוצה לבוא לידי ביטוי, ומישהו "מאיים" עלינו על אותו ערך. לפעמים זה קונפליקט פנימי: יש לי עכשיו מצד אחד צורך ביציבות במקום העבודה, ושייכות ואהבה שאני כבר מרגישה, מצד שני יש לי צורך במימוש והגשמה. וזה שני חלקים בתוכי שרוצים לבוא לידי ביטוי.

והמקום הזה הוא סיפור חיינו. אדם שהוא בתודעה הישרדותית, החשיבה האוטומטית שלו היא או -או: או יציבות וביטחון, או מימוש והגשמה עצמית. ואם דיברנו על קונפליקט בין מנהל לעובד, או ישיבה קשה: או הדעה שלי או הדעה שלו, או שאני מנצחת פה או שהוא ינצח אותי. משהו יבוא על חשבון משהו. צורך שלי יבוא על חשבון הצורך שלו. במקומות עבודה רואים את זה הרבה, זה מאוד לגיטימי כי אנחנו רוצים תמיד לשמור על טובתנו.

מצד שני אני רוצה לעלות להקשר הגבוה: תודעת שפע היא מאוד פרקטית, כי היא באה ואומרת: יש קונפליקט פנימי או חיצוני, אפשר גם וגם, אבל צריך להיות יצירתיים. זו תודעה שהיא מרחיבה ולא מצמצמת היא אומרת: רגע, יש פה שני צרכים של שני צדדים. זה לא משנה אם זה בפנים או בחוץ, אחד משקף את השני, שניהם צריכים לבוא לידי ביטוי. לכאורה לא נראה איך זה אפשרי. באה התודעה, המשקפיים האלה של השפע ואומרת: בוא נהיה יצירתיים. בוא נראה מה יכול להיות מעל? שיאפשר גם את היציבות וגם את ההגשמה העצמית.

גילי: כמו המשל הזה על התפוז, הקליפה והמיץ.

אושרת: ספרי.

גילי:  2 רבים על התפוז, שניהם רוצים את התפוז. בשורה התחתונה, שואלים כל אחד מה הוא רוצה לעשות עם התפוז? אמרת צריך לראות איך גם וגם… אז אחד בכלל רוצה את התפוז בשביל המיץ, והשני רוצה את הקליפה כדי לעשות ריבה ואז מסתבר שאפשר לתת לכל אחד את מה שהוא צריך ובעצם אפשר להסתדר.

אושרת: בדיוק! מקסים, ממש ככה. כשאתה באמת בהתלבטות בין דרך אחת לדרך אחרת, בין צורך אחד לצורך אחר, בין ערך אחד לערך אחר, אז אני תמיד שואלת: באיזה תנאי אפשר גם וגם? להביא אותם לידי ביטוי ביחד? מה צריך לקרות כדי ששניהם יוכלו לבוא לידי ביטוי? שני הצרכים?

רק שאלה, ותת המודע מתחיל תהליך של סרצ'ינג. זה מה שבעצם מרחיב את היריעה.

זאת אומרת, עצם זה שיש קונפליקט בין שני חלקים, זה ציר הצמיחה שלי: איך אני יכולה לשלב גם אמהות וגם קריירה? מה הדבר הבא? השינוי הבא, שיכול לאפשר לי גם וגם? ואז פתאום יש צמיחה, במקום להגיד אני חייבת לבחור.

גילי: אני חושבת שאחד הדברים החשובים קודם כל לפעמים זה להחליט. גם אם ההחלטה לא הכי טובה, עצם ההחלטה כבר מורידה לחצים. וגם אם החלטתי א' מה זה גורם לי להרגיש? לא טוב? אז ב' מה הוא גורם לי להרגיש? וזה גם אפשרות למצוא את התשובה.

אושרת: בדיוק.

את יודעת אותנו למדו לאורך שנים, גם אותי כמנהלת, לקבל החלטות מההגיון. יש אינטואיציה והכל טוב, אבל באמת מהגיון וזה נורא קשה לדעת אם ההחלטה נכונה או לא נכונה עם ההגיון. כי את ההחלטה אם היא נכונה הוא לא תדעי רק בדיעבד.

גילי: זה תמיד גם בתנאי חוסר וודאות ואז אתה באמת לא יודע.

אושרת: אתה לא יודע. אם אין לך סיכוי לדעת מה יקרה ואיך יחיה, ולכן ההיגיון יכול להכניס אותנו ללופים מאוד רציניים.

אני אומרת לאנשים שהדרך הטובה ביותר לדעת אם ההחלטה הייתה טובה לך, זה יש לך מצפן פנימי שאומר: רגע כשאני מחליט את זה, האם זה מרחיב לי את הלב? או מכווץ אותי?

גילי: ספרי לי בבקשה על המודל שיצרת.

אושרת: המודל בעצם נקרא Be happy  . ה- B זה  Believes, אמונות. יש אמונות שהן אמונות מעכבות שפע וזה יכול מאוד להיות סובייקטיבי.

גילי: כמו מה למשל?

אושרת: כסף מגיע רק בעבודה קשה, כסף לא גדל על העצים, כסף משחית.

גילי: ובעבודה?

אושרת: אם אני לא אהיה בשליטה, אני אאבד את מקום העבודה שלי. אם אני לא אתנהל באיזה סוג של ריצוי, אני לא אהיה נחמד מספיק אני אכנס לעימותים, או יכעסו עליי. אני יכול גם לאבד את מקום העבודה וגם יכולים לא לאהוב אותי.

חלק מהאמונות קשורות בהערכה עצמית, חלק מהאמונות קשורות בכסף, חלק מהאמונות קשורות בבריאות. פה כל אחד צריך לבחון, זה מאוד סובייקטיבי, צריך לראות איפה השפע לא בא לידי ביטוי בחיים שלי, באיזה אפיק או באיזה צורך שאינו מתקיים ולראות איזה אמונות מעכבות אותי.

האמונות שמביאות לידי ביטוי תודעה הישרדותית הן למשל: משהו רע עומד לקרות. לא תמיד אנחנו מודעים לזה, אבל זה נמצא אצלנו, במיוחד שקורה אירוע קשה: יש פתאום גל של פיטורים במקום העבודה שלי, אז משהו רע עומד לקרות לי.

אמונה שנייה: זה שאין מספיק לכולם, אם הוא יקבל עכשיו את התפקיד הזה, אני לא אוכל להתקדם במקום, אין לי פה מספיק מקום. לעומת תודעת שפע שאומרת: העולם מלא בשפע, יש מספיק לכולם.

האמונה השלישית היא שאני לא ראוי. אני אהיה ראוי רק אם עשיתי תואר, אני אהיה ראוי רק אם אני מְרַצֶּה במקום העבודה אפילו, רק אם אני שותק ולא מביא את עצמי לידי ביטוי. אני אהיה ראוי רק אם אני עובד מספיק קשה, רק אם אני עושה המון המון שעות עבודה. המודעות מאפשרת לנו שניה לעצור ולהגיד רגע, מה מנהל אותי מתוך האמונות האלה? הראויות שלי מותנית במשהו?

אצל אדם בתודעת שפע זה לא מותנה בכלום. אני ראוי! למה? ככה! זה לא אומר שאני לא צריך לתת ערך. באתי לפה להגשים את עצמי, לתת ערך, הכל בסדר. אבל אני ראוי!

אנשים בתודעת שפע, הם לא מתנים את זה. מכירים את המושג: "לחסוך ליום השחור"? אדם בתודעת שפע אומר: "נחסוך, זה מעולה לחסוך, אבל למה לא לחסוך ליום הלבן? למה לא לחסוך לאיזה בתי נופש? שיהיו לי לטייל כשאני אהיה בפנסיה?"

ה- E זה Emotion, הרגשות: פחד, תסכול, חשש, עצב הם רגשות מעכבי שפע, לעומת רגשות שהם מקדמי שפע כמו אהבה. זה נשמע כאילו משהו מאוד מאוד גדול, אבל באמת היכולת שלי לאהוב את החיים, לאהוב את האנשים, אפילו בתוך תהליך של משא ומתן, בתוך תהליך של קונפליקט.

הדבר השני הוא שמחה: שמחה ושמחה בשמחת האחר, שמחה שלי. והדבר האחרון: גם חמלה: גם כלפי עצמי וגם כלפי האחרים, מהמקום הזה של קבלה.

יש משהו בבסיס שלנו לפעמים שלא מקבל את המציאות. אדם בתודעה הישרדותית הוא במאבק כל הזמן: "אני לא מקבל": לא מקבל את הקונפליקט, לא מקבל את המציאות, לא מקבל את הצורך שלו, אני לא מקבל.

והמקום הזה של לפתח קבלה לא ממקום של פשרה, אלא ממקום של ככה זה עכשיו ואין לי מה להיאבק במשהו שהוא לא בשליטתי. אני עסוקה במה שבשליטתי.

אבל הקבלה פה: גם קבלה מוחלטת של עצמי, של הצרכים שלי, של הפחדים שלי, של החששות שלי, וגם קבלה של אדם מבחוץ. היכולת שלי להגיד: "אוקיי, הצורך שלו אולי מנוגד לצורך שלי, אבל אני מקבל את זה שיש לו צורך אחר", ויכול להיות שדווקא בגלל זה שנינו נתפתח.

חמלה או קבלה זה רגש או state  שמאפשר פשוט פתיחה של הערוצים במקום צמצום שלהם.

הדבר האחרון שאני רוצה לגעת בו שהוא מאוד מאוד משמעותי, הוא המקום של השתוות הנפש. השתוות הנפש נראה מושג כזה נשגב. כולנו מכירים את הרגע הזה שאנחנו מרגישים בנוכחות מלאה, הכל בסדר.

השתוות הנפש זה Meta State שהגיע מהבודהיזם ולמשל מדיטציהיה מאוד מאוד עוזרת לנו לחיות במקום המאוזן הזה, שהוא לא בהשתוקקות או בהיאחזות. או רק אם אני אשיג אז יהיה לי, והוא גם לא בנימנעות, בלהגיד: "לא, זה לא טוב, די נמאס לי כבר מה הקונפליקט הזה, נמאס לי מהמקום הזה". הוא באיזה שהוא מקום מאוזן שאומר: "אני יכול להגיד גם עכשיו בסדר, ויהיה גם בעתיד בסדר. לא משנה מה יקרה בעתיד, זה לטובתי העליונה".

ב-  happy יש את Habits זה אומר הרגלים. יש הרגלים שהם מקדמי שפע ויש הרגלים שהם מעכבי שפע. הרגל אחד שמאוד מאוד מקדם שפע הוא הרגל של הכרת תודה.

הכרת תודה מאפשרת לנו לחיות מתוך חוויה של זכות. זכות זה אומר: אני יותר מקבל מהעולם מאשר אני אפילו נותן. אני כל הזמן בחוויית יש, וכשאדם נמצא בחוויית יש הוא ממגנט עוד יש.

כשאדם נמצא בחוויית חובה, שזה ההיפך מחוויית זכות, אז הפוקוס שלו על אין. כשאנחנו נמצאים בחוויית אין, בחויה של חוסר, אנחנו יוצרים עוד מאותו דבר.

יש לנו הרגלים שהם הרגלים מעכבי שפע. הרגל קלאסי שהוא מעכב שפע זה קורבנות, תלונתיות. זה לא פשוט להיות במקום הזה של לא להתלונן, אני יודעת. אבל כשאדם נמצא הרבה במרחב של "קרה לי", באמת קורה לכולנו, האירועים כמו שאמרנו, הם לא בשליטתנו, מגיעים קונפליקטים ממקום העבודה, מגיעים קונפליקטים בזוגיות שלנו. זה מגיע וזה תמיד מכווץ אותנו. אז יש רגע שאנחנו רואים לא טוב לי לא נעים לי, ואדם שהוא בתודעת שפע אומר: "קרה פה משהו, בוא נראה איך אני לוקח את זה להזדמנות. זה לא אומר שזה טוב, אבל זה אומר שיכול לצאת מזה טוב".

מקדמי שפע, למשל הרגל קלאסי הוא דווקא קבלת החלטות מהירה. אנשים בעלי תודעת שפע מחליטים נורא מהר.

יש לנו את ה- A. Acknowledge  או  Awareness: מודעות שדיברנו עליה הרבה. אדם בתודעת שפע הוא מודע: רגע, איפה אני נמצא היום? איפה אני רוצה להיות? מה מעכב אותי? בחירה מחדש.

יש לנו שני P, אז אני אתחיל מה- Partnership, שיתופי פעולה: המקום הזה של לחיות בשותפות גם עסקית וגם אישית, היכולת לבחור שותפים לדרך מאוד מאוד מרחיבה אותנו.

כשאני הגעתי לעולם העסקים, עם השנים הבנתי שכדי לצמוח לרמה הבאה אני צריכה שותפים. זה לא היה לי פשוט בכלל, אבל אני יכולה להגיד היום שיש לי שני שותפים: קודם כל שותף עסקי אביחי אבוהב שהוא עושה איתי קורס שנקרא: "מסע הנשמה", אנחנו עושים את זה ביחד. זה קורס שהוא פיתח ואני מלווה אותו בארץ, קורס מדהים. ויש לי את סיגלית, שהיא אחותו במקרה, פרץ אבוהב, שהיא דייקה איתי אתה המודל עליו אני מדברת עכשיו, והיא שותפה מדהימה.

ומה שאני מגלה פה, זה המקום של השפע. המקום הזה של הסינרגיה בשותפות זאת לא קלישאה. באמת יש איזו מין חוויה של התרחבות. זה אומר שזה לא אני מביאה את שלי והיא מביאה את שלה, זה אני מביאה את שלי, היא מביאה את שלה, ומשהו שלישי שלא חשבתי עליו בכלל נוצר. אז ה- P הזה של ה- Partnership ,של שותפות ושיתופי פעולה זה משהו שהוא מרחיב שפע.

ה-P  השני אני קוראת לו People, כדי לאבחן את הסביבה שלנו. מי האנשים בסביבה שלי? יש אנשים שהם מחוללי אנרגיה: הם באים, הם חיוביים, הם יצרניים, הם אופטימיים, הם טובים לי גם, הם עושים לי טוב. לא צריך הרבה להתבלבל: הם מרחיבים לי את הלב, או שהם מכווצים לי את הלב.

ויש לנו מכווצי לב, זה אומר זוללי אנרגיה. ולא ממקום שיפוטי, צריך פשוט להיות מודע. אני אומרת כמה שיותר אנשים שהם מחוללי אנרגיה וכמה שפחות מי שמכווץ אותנו. זה נכון שלפעמים אנשים מאוד קרובים אלינו ואנחנו רוצים אותם עדיין בחיים, אז אני אומרת: לפעמים יש את האחד או שניים האלה במשפחה שלנו, שהם קרובים לנו, תהיו אתם השמש, תהיו אתם הדבר, ויום אחד זה ישפיע.

האחרון זה ה- Y. You   שממנו הכל מתחיל: זה אתה, אנחנו. זה המקום להגיד מה חשוב לי היום, זאת אומרת המקום האותנטי הזה, להגיד: מי אני היום? מה הערכים שחשובים לי היום? יכול להיות שהם השתנו מאז שהייתי בקיבוץ למשל, שהיה חשוב לי יציבות וביטחון ופתאום עכשיו משהו אחר חשוב לי.

אני במקום עבודה הרבה שנים, היה חשוב לי פעם משהו אחד, למשל הילדים היו מאוד מאוד קטנים והאמהות תפסה את הערך הכי חשוב, ועכשיו היא גם חשובה אבל יש ערך נוסף שנוסף ואני רוצה לתת לו מקום. אז המקום הזה של ה- YOU  מאפשר לנו, ותמיד נחזור אליו כמו ספירלה, ל: מי אני? ומה חשוב לי? מה הערכים  שחשובים לי כשאני במודעות ובכנות עם עצמי? מה הדברים שחשובים לי? אז המקום הזה של פיתוח תודעת שפע הוא לא זבנג וגמרנו.

גילי: איזה טיפ יש לך למאזינים שלנו בתחום תודעת השפע והקריירה?

אושרת:

טיפ ראשון  – תגדירו לעצמכם מה הוא שפע עבורכם? מה הייתם רוצים? לפעמים זה המסע, לחלקינו קשה להגיד בדיוק מה אנחנו רוצים? איפה היום אני לא מרגישה מספיק משמעותית? או אני לא מביאה לידי ביטוי את אחד מהצרכים שלי? ומה הייתי רוצה? זה הכי חשוב.

הטיפ השני – זה לפתח הרגל שנקרא הכרת תודה. לפיתוח חוויה והוויה של זכות. הכרת תודה יום יום, בעצם מטפחת את חוויית היש. חוויית היש או הוויית היש מזמינה לנו פשוט עוד יש. זה יכול לקרות במקום העבודה, זה יכול להיות כבעלי עסקים, בכל מרחב.

הטיפ השלישי -הוא מודעות. מודעות זה להגיד: אוקיי, הבנתי מה הוא שפע בשבילי, הבנתי איפה אני נמצאת היום וזה משהו שאני לא מרוצה ממנו, ואני רוצה לשפר, או אני מרוצה אבל אני רוצה לשפר. ויכול להיות שאני אגיד: יש לי הכל, אבל תמיד יש לי פחד שלא יהיה לי בעתיד. גם להגיד: וואלה, שפע בשבילי זה ידיעה ואמונה מלאה שלא משנה מה יקרה, רק יהיה לי יותר ויותר.

דיברנו על Be happy , מה האמונות שלי, הרגשות שלי, ההרגלים שלי, זה השלושה המרכזיים שמעכבים אותי מלהיות במקום הזה שנקרא שפע, מי הפרטנרים או האנשים סביבי שיכולים לעזור לי בעצם להרחיב את עצמי.

גילי: תודה רבה אושרת!

אושרת: תודה תודה!

 סגיר~

אהבתם? דרגו את הפודקאסט ושתפו חברים.  

רוצים לקבל את הפרק הבא? 

הרשמו לרשימת התפוצה שלי, כאן ואעדכן אתכם, בכל פרק חדש שעולה.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים  לקבוע איתי דרך האתר שלי שיחת מיקוד ללא עלות

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~