למה לחפש לוויתן כשאפשר להיות סלאשר?

~טיזר בתחילת הפרק~

עינב: "עולם העבודה הישן זה למצוא את הלווייתן שלך. אבל מה שאנחנו רואים עכשיו, שלווייתנים הולכים ונעלמים מהעולם."

~פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין, מאמנת קריירה.
אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.
אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם.
ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית.

בפודקאסט היום אני מארחת את עינב אהרוני יונס,
מייסדת ומנכ"לית הקסטרא, סטארט־אפ שעוזר לאנשים להפוך לסלאשרים, ולבנות לעצמם יותר ממקור הכנסה אחד.

אנחנו מדברות על:

• איך קריירה שנראית לא הגיונית בזמן אמת, מתגלה במבט לאחור כמדויקת להפליא
• איך מוצאים את החיבור בין מה שאנחנו טובים בו, אוהבים לעשות, ומה שהשוק באמת צריך ומוכן לשלם עבורו
• למה כדאי להתחיל לבנות יותר ממקור הכנסה אחד – עוד לפני שבאמת חייבים
• ולמה הכי חשוב להתחיל, אפילו לפני שיש את התשובות

טיפים עבורכם המאזינים,  ועוד.

~סיומת לפתיח~

מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם. מיד מתחילים.

~מוזיקת פתיחה~

גילי: שלום, עינב אהרוני יונס, ברוכה הבאה למחילת הארנב.

עינב: אהלן, כיף להיות פה.

גילי: אנחנו נפגשות היום כדי לדבר על הדרך שלך בקריירה ועל הנושא של סלאשרים בתעסוקה,

אבל בואי תתחילי בעצם מלהסביר לנו מי את עינב אהרוני יונס היום?

עינב: אז אני מייסדת ומנכ״לית של הקסטרא, סטארט -אפ בעולמות עולם העבודה החדש,

אנחנו עוזרים לאנשים להיות מיקרו -יזמים, להיות סלאשרים.

אנחנו מסתכלים על זה שעולם העבודה הולך ומשתנה, עולם העבודה נמצא בנקודת פיתול.

מה שהיה פעם החלום והגביע הקדוש, פול -טיים ג'וב, משרה מלאה, הולך ונעלם.

מהרבה סיבות, שאולי עוד נדבר עליהן, אבל אנשים חיים יותר, יוקר המחיה עולה, אנשים צריכים לעשות משהו,

והשאלה היא מה זה המשהו הזה. והתזה שלנו, היא שיש הרבה מאוד הזדמנויות בעולם העבודה החדש,

ואנחנו עוזרים לאנשים להתחבר אליהן, לאותן הזדמנויות חדשות.

בנוסף לזה אני אימא לשלושה בנים: לרועי, בן 22, שחוזר אוטוטו מדרום אמריקה, לעידו, שמתגייס ביום ראשון,

ועמית, שהוא בן 16.

ואני אגיד שבמסע הסטארט -אפיסטי הזה, אז החיים הם כאילו די נשאבים לתוך העולם הזה של היזמות,

אז אני חושבת שזה מה שתופס את מוחי ואת כל יישותי 24 שעות.

ובכל זאת, בגלל שאני עוסקת בעולם הסלאשרים, והמהות של להיות סלאשר זה לעשות גם וגם,

אז אני גם מעבירה קורסים לתואר שני בתחום החדשנות.

גילי: איפה?

עינב: במכללת ספיר.

גילי: בנגב.

עינב: בנגב, כן.

גילי: יפה. בת כמה?

עינב: אני בת 51.

את הילדות שלי חילקתי בין רמת גן לחולון.

גילי: ואיפה למדת בתיכון?

עינב: בעצם בסוף היסודי עשו לנו מבחנים, והמליצו לי להצטרף לכיתת מחוננים.

היה לנו דיון ארוך בתוך המשפחה, אני לא רציתי, כי רציתי ללכת עם כל החברים. והייתי אומרת שהפעילו עליי

לחץ פיזי לא מתון מצד ההורים, כן להצטרף לכיתת מחוננים. אני יכולה להגיד שבדיעבד, אני לא רוצה להגיד

החלטה, כי בסוף אני לא בטוחה שזו הייתה החלטה שלי, אבל זה היה אחד השינויים הכי משמעותיים בחיים שלי.

זאת אומרת, ממש נקודת מפנה, עם הכיתה שהייתי, עם מי שהיה איתי בכיתה, עם מה שלמדנו בבית ספר,

עם הדברים שנחשפנו אליהם, אז בעצם כן, את התיכון עברתי בתיכון אילון בחולון, בכיתת מחוננים.

גילי: אני מאמינה שכל דבר שאנחנו עושים בחיים, כל התחנות, באיזשהו שלב זה או מתחבר, או פתאום

אנחנו משתמשים באיזה כישורים, ניסיון שעשינו פעם. אז מאוד מתחברת למה שאת אומרת על העניין הזה

של השפיע עלייך קדימה.

עינב: וואו, ויש לי כל כך הרבה דוגמאות על דברים, אנשים שפגשתי, שהיו איתי בתיכון, והמורה שלי שהיה איתי

בתיכון, שנפטר לצערי לא מזמן, באמת פשוט השפיעו על תחנות חיי. אז בסוף שום דבר לא קורה במקרה.

גילי: נכון. ואיך היה התיכון?

עינב: בעצם ארבע שנות תיכון, הייתי עם אותה כיתה חמודה וקטנה, הייתה כמעט בלי בנות.

גילי: כן, נקודה שצריך לדבר עליה.

עינב: ממש.

גילי: אני למדתי אלקטרוניקה, ולא היו הרבה בנות. ואני חושבת שאם מדברים על הסללה, אז באמת כל החיים

שלי, אני גם יותר מסתדרת עם גברים, כי כל החיים שלי הייתי בשטחים הגבריים, מה שנקרא.

עינב: נכון, זה משהו שהוא מאוד משפיע על החיים, על ההסתכלות, על ההסתגלות, על ההתנהלות.

גילי: על ההתנהגות, אני חושבת, הפנימית, המחשבות.

עינב: כן, גם לי מאוד מאוד נוח היה תמיד בסביבה כזאת. למרות שהצבא דווקא הייתה איזושהי הפוגה,

כי דווקא בצבא שירתתי בחברת בנות מדהימות. כאילו, בעיקר בנות היינו שם בשירות הצבאי.

גילי: ומה היה בצבא?

עינב: בצבא הייתי קב"רית ב -8200.

גילי: מה זה קב"רית?

עינב: אני אצטרך להרוג אותך אם אני…(צוחקות) זה תפקיד קצונה מודיעיני, בואי נגיד ככה.

גילי: אוקיי, אפשר להגיד את זה, לא?

עינב: כן. העולם המודיעיני מתחלק לצד הטכנולוגי ולצד המודיעיני, אז אני הייתי בצד המודיעיני,

אבל בסביבה מאוד מאוד טכנולוגית של 24 -7 עבודה סביב השעון.

גילי: יפה, וכמה זמן היית בצבא?

עינב: חתמתי קבע, הייתי סך הכל 3 שנים.

גילי: ואחר כך מה קורה?

עינב: אחר כך עשיתי את התפקיד שאני חושבת שאני מסתכלת אחורה, היה התפקיד הכי מדהים שהיה לי,

הייתי דיילת אוויר באל-על. והסיבה שאני אומרת שהוא הכי מדהים, אני לא הבנתי עד כמה הוא מדהים,

אבל אני חושבת שזו התקופה היחידה בחיי שכשסיימתי את המשמרת, את העבודה, לא היה לי כלום על הראש.

כי גם כשאתה לומד, כשאתה סטודנט, או בכל עבודה, תמיד אני לוקחת איתי את מה שאני עושה הביתה

וחושבת על זה. ותפקיד של להיות דיילת אוויר, את נוחתת. אין אה.. באמת שלא נשאר כלום…

גילי: בראש…(צוחקת)

עינב: אהה… לחשוב! חוץ מלעשות כיף במקום שאת נמצאת בו. ואני גם חושבת שמכל תפקיד לומדים משהו,

אני חושבת שמהתפקיד הזה למדתי מאוד להיות לבד. כי בעצם כל פעם את עולה לטיסה, שזה טיסות ארוכות,

את מוצאת את עצמך בניו יורק, בבנגקוק, ביוהנסבורג, כמה ימים, עם צוות שלא פגשת מעולם. כי זה כל פעם

צוות אחר, את לא פוגשת פעמיים אפילו את אותו בן אדם!

גילי: אה, אין דבר כזה שיש צוות שעולה למטוס?

עינב: לא, זה לא צוותים, לא… כל פעם את פוגשת מישהו אחר. יכול להיות שתתחברי ויכול להיות שגם

לא תתחברי. ופשוט למדתי מאוד ליהנות עם עצמי בחו״ל. לפעמים היה צוות מדהים ובילינו ביחד, ולפעמים לא.

אז מה, לא תלכי להצגות? לא תלכי לאכול? מסתובבת לבד! אז אני חושבת שזאת הייתה חוויה מדהימה,

ונהניתי מכל שנייה, והרבה שנים אחר כך חשבתי לעצמי, זאת באמת אחת העבודות הכי מדהימות שהיו לי.

גילי: מדהים, ולמה בעצם הגעת להיות דיילת אוויר?

עינב: חלום ילדות כזה, למה? לא יודעת. מאוד מאוד רציתי.

גילי: זאת אומרת, מיד אחרי הצבא זה מה שאת עושה.

עינב: ממש. השתחררתי ביום חמישי, ביום ראשון כבר הייתי בקורס דיילות.

גילי: מדהים. וכמה זמן את עושה את זה?

עינב: לא הרבה זמן, כי בעצם נרשמתי ללימודי משפטים וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב, ומהר מאוד הבנתי

שבשביל לצלוח את התואר הזה צריך להיות בשיעורים. חשבונאות הוא תואר מאוד אינטנסיבי. משפטים

אולי קצת פחות, אבל חשבונאות היה מאוד אינטנסיבי, אז הפסקתי את העבודה. פשוט אתה לא יכול להיעדר

שבוע -שבועיים מהלימודים.

גילי: כן. זה לרוץ אחרי הפערים, זה לא טוב.

עינב: כן, כן. אז החלטתי להתמסר על החוויה הסטודנטיאלית שהייתה מאוד אינטנסיבית.

היה מדהים, ואולי, אני לא יודעת, עכשיו ראיתי שיש קאמבק, אל-על מתחילה לגייס נשים מבוגרות,

אז אולי אני עוד אחזור ל…

גילי: אני לא בגובה המתאים, (עינב צוחקת) זה מה זה מבאס.

עינב: כן, צריך איזה גובה כזה כדי לסגור את הַבִּינִים למעלה. יש ממש איזה סף מסוים.

גילי: חוצפה כזו…(שתיהן צוחקות) יפה, וכמה זמן היית דיילת?

עינב: שנה. אבל שנה קסומה.

גילי: והתחלת לימודים, וכמה זמן הלימודים?

עינב: הלימודים היו בערך 4 שנים. כמובן, תוך כדי הלימודים עבדתי, עשיתי שיעורים פרטיים, לימדתי בבתי ספר.

גילי: מה לימדת?

עינב: קודם כול, הייתי הרבה פעמים מורה פרטית למתמטיקה, הכנתי תלמידים לבגרויות. ובחטיבות ביניים

בעצם לימדתי משפטים. היה לנו פרויקט בפקולטה למשפטים שנקרא "מבואות משפט",

ובעצם לימדנו משפטים בתיכונים, אז עבדתי בזה הרבה.

גילי: איך את נכנסת לתפקיד כזה של ללמד לבגרות? את לא מורה, אין לך תעודת הוראה.

עינב: אז עכשיו נחזור באמת לסיפור של התיכון, אפרופו תחנות חייך שמובילות אותך.

היה לי מורה בתיכון הרבה שנים, קובי כרמי, איש יקר ומדהים, אומן בנשמתו, כמו שאמרתי, נפטר לא מזמן.

ואני בתיכון הייתי רקדנית. אז קודם כול, הוא היה ממש לוקח אותי להופעות של אנאפאזה. אני אוהבת מחול,

ולא יכולנו להרשות לעצמנו בבית ללכת להופעות. אז אני פשוט לא אשכח את זה שהוא לקח אותי להופעות,

וזה היה וואו, לראות את בת שבע זה היה פסגת החלומות.

ויום אחד הוא אמר לי, תשמעי, הוא היה גם מלמד בקמרה אובסקורה, מלמד צילום. הוא אמר לי: תקשיבי,

יש לי סטודנטית שהיא אימא ויש לה בת שהיא לא מצליחה במתמטיקה והיא רקדנית. ואני אמרתי לאימא,

שכדי שהיא תדע מה שצריך במתמטיקה, היא צריכה רקדנית שתלמד אותה מתמטיקה.

והוא חיבר בינינו, ביני ובין הילדה הזאת, ומאז פשוט התחלתי. לימדתי הרבה מאוד מתמטיקה,

ממש זה מה שעשיתי למחייתי, כל תקופת הצבא, אחרי הצבא, כשהייתי סטודנטית.

זה עבר מפה לאוזן, לימדתי את האחים של הילדה, את כל השכנים. והיה לי כיף, אני מאוד אוהבת מתמטיקה.

גילי: את מדברת על המורה, ואני חושבת שזה משהו שאולי אנחנו נרחיב עליו קצת יותר, על הנושא הזה

של כמה חשוב מנטור. כמה חשוב מישהו שככה מאמין בך, מחליט להשקיע בך, לעשות את הדבר הזה.

עינב: את יודעת אני היום,

גילי: זה לא קורה הרבה…

עינב: זה לא קורה הרבה, ואני היום מנטורית בעצמי, ואני אומרת לכל בן אדם צעיר שמגיע אליי, שהדבר הכי

חשוב זה למצוא, לא משנה בעבודה שלך או מחוץ לעבודה, מישהו אחד שהוא יותר ותיק ממך, יותר מבוגר ממך,

שבאמת יאמין, שישמור עליך קצת, שיהיה המנטור שלך. אני לא חושבת שיש טיפ יותר טוב מזה, שיהיה לך

מנטור. למצוא מנטור תמיד. אחד, יותר, אבל בכל שלב בחיים שיהיה לך מנטור. ובאמת שאני חושבת על זה

ברטרוספקט, אני חושבת שקובי היה המנטור הראשון.

הוא פשוט ראה דברים שאני בעצמי, אני לא ראיתי בעצמי, והוא ממש השקיע בי, ממש כאילו הייתי

קצת פרויקט שלו. דרך אגב, ממש קצת לפני שהוא נפטר, הוא הזמין אותי אליו הביתה והוא נתן לי תמונות

שהסטודנטית לצילום שלו, שהייתה האמא של הבת הזאת שלימדתי, צילמה אותי ונתן לי את התמונות האלה.

אז הוא לא ידע שכמובן יקרה לו משהו, אבל זו הייתה מין סגירת מעגל כזאת, אחרי הרבה שנים שלא היינו בקשר,

שמסתבר שהיו לו תמונות שלי.

גילי: מדהים.

עינב: היינו מאוד קשורים.

גילי: אפרופו מנטור, אני לא כל כך ידעתי למצוא מנטורים, זאת האמת. הסתדרתי בעצמי, לשמחתי.

אבל יכול להיות שהיו לי אנשים… את יודעת, לפעמים המנטור אולי הוא לא חייב להיות צמוד אליך,

אולי הוא צריך פשוט להסתכל מרחוק ולראות שהדברים קורים כמו שצריך.

עינב: ממש ככה. אז למדתי משפטים וחשבונאות. לא כל כך ידעתי מה לבחור, כי אני אוהבת הרבה דברים:

גם מילים, גם מספרים, אז חיפשתי איזה תואר כזה שמשלב, אפרופו גם וגם.

גילי: סליחה שאני קוטעת אותך, אני רוצה לעצור רגע על הנקודה הזאת. כי לפעמים אומרים שאנשים

חכמים שיכולים לעשות הרבה דברים, החיים שלהם נורא טובים וקלים.

עינב: לא, זה קשה.

גילי: יפה! בגלל זה רציתי לדבר על זה. כי זה יותר קשה לפעמים. לפעמים כשאתה אומר, אוקיי,

זה אני לא יכול לעשות, אז אין מה לעשות, אתה לא יכול. אבל כשאתה יכול גם וגם…

עינב: נכון, אני חושבת שבתור ילדה היה לי קשה עם זה, כי אהבתי גם לרקוד וגם לשיר, ואתה רוצה גם וגם,

אתה לא יודע מה לבחור. וגם באמת לא ידעתי מה ללמוד. רציתי פחות או יותר להיות הכול, אולי חוץ מלהיות

רופאה. אז ממש הלכתי לשאול את האנשים, מה אתה לומד? מה אתה לומד?

בסוף אמרתי, אוקיי, אני לא יודעת להחליט, אם אני מתקבלת למשפטים וחשבונאות, אני אלמד.

ואני חושבת שבדיעבד, לקח לי זמן להבין, אבל גם זה כוח העל שלי, היכולת לחבר בין דיסציפלינות שונות.

כי זה קשה להיות הגם וגם הזה, אני אולי לא אהיה בהכרח רואת החשבון הכי טובה, עורכת הדין הכי טובה.

אבל כל המקומות שנפגשים באמצע: מיסים נגיד, שם באמת אני יכולה להביא ערך מאוד טוב.

כי אני עורכת דין שלא נבהלת מדוחות כספיים, אוקיי? אז זה נותן לך איזה ערך מאוד מאוד ייחודי בנקודות

החיבור. אבל זה לא קל, כי צריך בעצם לזקק מבין הדברים האלה, שהם הגם וגם, כאילו מה פה… איזה מין מוצר,

מה הערך שאתה מביא לעולם? אז יש פה איזושהי שאלה, וזה לא קל לפצח את זה, אבל אם פיצחת, זה וואו!

כי אין עוד כמוך. אין! אתה באמת איזה יוניק בעולם.

גילי: יפה. ‫אז רגע, למדת את החשבונאות משפטים, ‫ואז כשאת באה לצאת לעולם עצמו?

עינב: לא היו לי שום קשרים, התחלתי להתראיין במשרדים. כאילו היתה לי איזושהי פנטזיה ללכת למשהו

שמקשר, אבל בסוף אמרתי, רגע, בוא נראה מי…

גילי: מי ייקח אותי

עינב: מי ייקח אותי, כי זה באמת מאוד מאוד קשה למצוא פוזיציה של התמחות בלי קשרים. אבל בסוף

דווקא תפקיד שעשיתי בלימודים, עוד פעם, אפרופו גלגול של קריירה… בעצם בלימודים, בנוסף לזה שלימדתי

משפטים, עבדתי בעיתון שנקרא "מס פקס", שהתפקיד שלי היה לסכם פסקי דין בתחום המיסים.

והיינו עושים מזה איזשהו ניוזלטר שבועי ושולחים את זה בפקס, ולכן השם המקורי "מס פקס".

היו שני עורכי דין שהקימו את זה, אחד מהם אמר לי: "בואי לעבוד במשרד שאני עובד בו". ובאמת באתי,

ושוב אפרופו גלגול שמתגלגל, זה היה באמת ההחלטה הכי טובה שעשיתי. כבר סגרתי במשרד אחר,

אבל הוא אמר לי בואי איתי, ובאתי איתו. משרד שהיום לא קיים, אבל איתן פרי -לצר וכהן צדק,

והשותף שהייתי במחלקה שלו היה אייל שנהב, זה היה בשנת 2000. היום הוא עורך דין שמטפל בסטארט -אפ

שלנו, אז הכל ככה גלגולים על גלגולים. משרד שעוסק בהייטק ובקרנות הון סיכון, ואני התחלתי במיסוי

הבינלאומי של קרנות הון סיכון ואנשים מאוד מאוד עשירים שעשו תכנוני מס.

גילי: אוקיי, וכמה זמן את עושה את זה?

עינב: אז שם עשיתי את ההתמחות, ואז בעצם מה שקרה, אני גם לא אשכח את ה… את היום הזה

שהשותף קורא לי למשרד ואומר לי: "סליחה", פעם שנייה שעברתי אותה אפשר להגיד, הוא אומר לי:

"תקשיבי, הורים מתגרשים, הילדים נפגעים. אני מצטער, אבל אני עוזב את המשרד, ואני הולך להקים משרד

אחר, ואני לא יכול לקחת אותך כי את מתמחה, ואני לוקח רק עורכי דין איתי. אנחנו מאוד קטנים, אנחנו מקימים

משהו חדש. הוא בעצם השאיר אותי במשרד הגדול, אבל בלי מחלקה.

ואני זוכרת שאחרי שהייתי בשוק, באתי ואמרתי לו: "אבל…

גילי: מה אני עושה?

עינב: "אתה חייב לקחת אותי. (גילי צוחקת) כדאי לך". בקיצור, הסיפור הוא שבסוף הוא כן לקח אותי.

זה גם סיפור מדהים, כי בעצם הגיע אליו לקוח שביקש ממנו להכין לו תוכנית אופציות, ולא היה מישהו

שיודע לעשות תוכניות אופציות. זה היה כאילו מחוץ למחלקה שלו במשרד, מחלקה אחרת. אמרתי לו:

"אני אהיה מחלקת אופציות! אני אכין ללקוח הזה את תוכנית האופציות". אמר לי: "יאללה, אז בואי".

גילי: וידעת?

עינב: לא. אמרתי: "אני אלמד", ובאמת כך היה.

רק נגיד שהחברה הזאת שביקשה את תוכנית האופציות הייתה סטארט-אפ קטן, שאף אחד לא שמע עליו,

שקוראים לו Mobileye, ואני עשיתי להם את תוכנית האופציות. אני זוכרת שחשבתי לעצמי:

"זה " Science fiction, הם באו אלי עם חזון שהם הולכים להקים מכוניות שנוסעות לבד, בעצמן.

"אולי אני אקח במקום שכר טרחה אופציות". לא… זה לא קרה, לא…

גילי: לא מימשת? אוי, חבל… (עינב צוחקת)

עינב: ממש חבל.

גילי: יכולת לפחות לבקש אופציות בשביל עצמך. (אומרת בחיוך)

עינב: יכולתי. את רואה, אבל לא הצלחתי לשכנע אפילו שהמשרד ייקח אופציות כשכר טרחה. כמה חבל.

גילי: נכון.

עינב: דרך אגב, שוב, ברטרוספקט, אני חושבת שמה שהבנתי שאני מאוד מאוד טובה בו, זה להקים דברים מאפס.

הבנתי את זה אחרי הרבה שנים, כשעזבתי את תב"ת. ושחשבתי מה הדבר הבא, דיברתי עם אישה שהיא

יועצת קריירה, והיא אמרה לי: "תעשי שיעורי בית, תעשי לך תרגיל קטן". ומאז אני נותנת אותו לכל

מי שאני עושה לו מנטורינג או מדברת איתו. "תלכי אחורה ותשאלי אנשים שהיו איתך בצבא, בכל התפקידים,

במה לדעתם את טובה". וזה תרגיל שהוא קשה לבן אדם. לרוב אתה, בטח כמנהל, באים אליך רק בביקורת.

אתה אף פעם לא בא לבן אדם ואומר לו במה אני טובה

גילי: כן

עינב: זה כזה Fishing for compliments, נכון? אנחנו לא עושים את זה. אבל שיעורי בית, תעשי…

תגידי, קיבלתי שיעורי בית, אמרתי: אוקיי, וואלה, מעניין.

גילי: קל להגיד "קיבלתי שיעורי בית", תירוץ כזה.

עינב: נכון! ובגלל זה אני נותנת את זה ככלי לכל אחד שאני מדברת איתו, ממש תרגיל מדהים.

בוא, תבין במה אתה טוב, לפעמים קשה לנו לזקק.

אבל באמת דיברתי עם איזה 6 אנשים שעבדתי איתם, זה נורא כיף, שיחות מאוד כיפיות, כי זה מלא מחמאות,

אבל בסוף כשכתבתי את הכל והסתכלתי, החוט המקשר עלה מאוד בקלות. בכל מקום שבאתי אליו הקמתי

משהו חדש. ואני חושבת שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות…

גילי: שהבנת

עינב: שעשיתי את זה. כן. אבל עוד פעם, בדיעבד, זה לא היה רק שם, גם בבית ספר, אז הקמתי את העיתון

של השכבה.

גילי: לא… אני מתכוונת שבנקודת הזמן הזאת הבנת שזה מה שאת עושה. היית צריכה מישהו חיצוני שיבוא

ויאיר בפנס.

עינב: מי שהם… כן, בעצם זו עבודה עוד פעם, של חיבור נקודות. אתה שואל את זה, ואחד זה מהיסודי,

ואחד זה מהתפקיד הראשון, ואחד זה מפה.

אבל אז וכשאתה פתאום מחבר נקודות, אתה אומר, רגע, כל אחד אומר דברים אחרים, אבל בסוף יש משהו

אחד שחוזר על עצמו. וזה בכל מקום שהייתי בו, לא משנה אם הייתי בתפקיד מנכ״לית, או מתמחה

במשרד עורכי דין, או תלמידה בתיכון. תמיד הקמתי משהו חדש. ואז אמרתי: "וואלה, אני אקים סטארט -אפ.

כאילו, אני ממש טובה בזה. באמת אני טובה בזה".

גילי: רגע, הרגע הזה שבו אמרת, אני אקים סטארט -אפ, אני טובה בזה, לפני כמה זמן זה היה?

עינב: זה היה אחרי שעזבתי את תב"ת בעצם, זה לא היה לפני הרבה זמן.

גילי: אוקיי, אז אנחנו נעצור, כי אנחנו קופצות בזמן.

עינב: נכון, נכון.

גילי: אז את אומרת: הלכתי איתו, הייתי במשרד אחד, המשרד התפצל, הלכתי איתו למשרד, הקמתי את האופציות.

עינב: נכון, נכון,

גילי: משם?

עינב: משם, בעצם השינוי הבא היה אחרי שילדתי את הבן הראשון שלי, את רועי, שהיום הוא בן 22

בדרום אמריקה. חזרתי למשרד, אבל עבודה במשרד עורכי דין זה אין יום ואין לילה, עובדים שעות.

צריך ככה ב -20:30, לא נעים לך שאתה יוצא מוקדם מהעבודה. יום אחד במטבחון, אחת השותפות אמרה לי

שבעלה עובד בחברה, הוא היועץ המשפטי של החברה והוא מחפש עוזר או עוזרת למשרה חלקית. אמרתי לה:

"תקשיבי, אני! אני!". היא אמרה לי: "לא, מה פתאום? אני אגיד לו שלא יקבל אותך". אמרתי לה: "תקשיבי, אני

בכל מקרה אעזוב כי אני צריכה משרה חלקית, אני ילדתי ואני רוצה קצת להוריד מה…

מפה לשם התחלתי לעבוד שם, החברה היא Creo Scitex, אוקיי? התחלתי לעבוד שם בתור העוזרת ליועץ

המשפטי של החברה, ולכמה חודשים זה היה ממש חלום חיי, כי בשעה 14:00 הייתי הולכת הביתה,

הם לא רצו שאני אעשה שעות נוספות.

גילי: תפור על התקופה.

עינב: כן. תפור על התקופה. היה לי תינוק קטן והייתי בעננים. אבל מה שקרה אז, שהיועץ המשפטי,

שהוא איש מדהים, נפצע קשה בתאונת דרכים. אז בעצם ביקשו ממני בזמן שהוא משתקם, לקחת גם את

התפקיד שלו וגם את שלי. אז שוב חזרתי לעבודה שהיא מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובאותה תקופה

גם התחילה הרכישה של Kodak את Creo, התחיל ה- Due Diligence.. אז באמת עבדתי שעות מוטרפות.

אבל היו כמה חודשים שבהם

גילי: נשמת (צוחקת)

עינב: הלכתי כל יום בשעה 14:00 בצהריים הביתה, ואמרתי: "וואו…"

גילי: יש חיים מחוץ למשרד!

עינב: איזה חיים! איזה חיים!

גילי: ממש. זה תובנה… אבל אתה צריך כנראה להיות ב -24 -7 בשביל להבין שיש חיים אחרים.

עינב: כן, אתה לא מבין את זה. אתה חושב שכולם עובדים ככה, זה נראה כאילו שכולם ככה.

גילי: כן, למרות שכשיצאתי והסתובבתי, אמרתי, מה, כולם יושבים בבתי קפה? לא הבנתי שהפגישות

הן בבתי קפה. אמרתי, מה, כל היום כולם בבית קפה?

עינב: נכון.

גילי: ואני במשרד, לא יצאתי לשום מקום.

 עינב: נכון.

גילי: אז רגע, איפה תב"ת וקודאק, איך הן מתחברות?

עינב: עברתי לקודאק בתור העוזרת ליועץ המשפטי. אחר כך הייתי היועצת המשפטית של החברה,

ואחרי כמה שנים הייתי המנכ״לית של החברה. סך הכל בקודאק הייתי…

גילי: ברצף?

עינב: כן, ברצף. הייתי בקודאק סך הכל 13 שנה. שמתוכם 6 וחצי שנים בתור מנכ״לית החברה. ואז הגיעו

אליי מתב"ת, ורצו לעניין אותי בתפקיד. עכשיו, אני לא שמעתי על תב"ת, לא הכרתי את תב"ת, בכלל לא הבנתי

שהם מנסים לגייס אותי.

בזמנו הקמתי בקודאק מתחם לסטארט -אפים, ומעבדה פתוחה לסטארט -אפים בתחום של Material Science,

ומי שהגיע אליי, אני חשבתי שאני אגייס אותו להיות משקיע באיזה קרן שרציתי להקים. אחרי שהקמתי את

מתחם הסטארט -אפים, רציתי להקים קרן שתשקיע בסטארט -אפים האלה, יחד עם קודאק.

לא הצלחתי לגייס כסף מקודאק לטובת האירוע הזה, והוא בכלל הגיע כי הוא שמע עליי, הוא היה

Board member בג'וינט ורצה שאני אהיה מנכ״לית ג'וינט תב"ת. וזו הייתה שיחה מאוד משעשעת,

כי אני לא הבנתי שמנסים לגייס אותי בכלל, והוא הלך. ואחרי חודשיים הוא התקשר אליי עוד פעם ואמר:

"תקשיבי, מי שהמליץ לי לדבר איתך אמר לי שכנראה לא הבנת שהצענו לך תפקיד".

אמרתי: "לי הצעתם תפקיד? איזה תפקיד?" הוא אמר: "כן, היא אמרה שאת מאוד מאוד טוטאלית במה

שאת עושה, ואני צריך להגיד לך במפורש שאנחנו רוצים שתהיי מנכ״לית ג'וינט תב"ת". ואני אמרתי לו:

"אני ממש לא, אבל יש לי מישהי מעולה", והפניתי אותם למישהי. הם אמרו לי: "לא, לא, לא, אנחנו ממש

חושבים שאת מתאימה לתפקיד".

בקיצור, התחיל תהליך של שיחות איתם, אמרתי להם: "תקשיבו, אני לא מבינה בתעסוקה ואני לא מבינה

בממשלה, ונראה לי שזה שני נושאים די חשובים בשביל להצליח בתפקיד". אמרו לי: "לא, אנחנו מחפשים

מישהו שיבין בחדשנות." ואני הייתי מנכ״לית קודאק ישראל ומנהלת החדשנות הגלובלית בחברה,

"מי שיודע לנהל, ונראה לנו שזה הפרופיל שאנחנו מחפשים".

ככה נגיד שלקח לי את הזמן להתלבט, אבל בסוף הם עשו את התרגיל הלא יפה, ולקחו אותי פשוט

למרכז קריירה במזרח ירושלים. נתנו לי לדבר עם נשים ממזרח ירושלים שסיפרו לי איך תב"ת שינתה להם

את החיים, איך הג'וינט שינה להם את החיים. יצאתי משם פשוט עם דמעות, אמרתי, אם משהו מצליח לרגש

אותי ככה, איפה חותמים?

גילי: מדהים.

עינב: ושוב, אני לא הבנתי… כאילו, עוד פעם, בדיעבד יש פה סיפור. אבל תוך כדי, אני מבחינתי עשיתי חיתוך חד,

ימינה או שמאלה, תלוי איך מסתכלים על זה, ועזבתי משהו והלכתי לעולם אחר שאני לא קשורה אליו

ולא ברור למה. בדיעבד, שוב, רק ברטרוספקט, יש פה סיפור מאוד מאוד יפה. לא ראיתי אותו באותו הזמן,

לקחתי איזושהי קפיצת קריירה שלא קשורה אליי, ועשיתי את זה.

גילי: אני יכולה להגיד לך שאם מישהו יסתכל מבחוץ על הקריירה שלי, הוא לא יבין אותה בכלל. זאת אומרת,

הזיגזגים שאני עשיתי הם לא הגיוניים. אבל עובדתית, כמו שאת אומרת, ברטרוספקטיבה, כל דבר היה כל כך

מדויק, שזה…

עינב: מאוד מדויק. ואולי זה קצת מקדים, אבל אני אגיד שאני מסתכלת עכשיו אחורה, אז כמנכ״לית קודאק

נאלצתי לפטר הרבה עובדים. הובלתי תהליכי פיטורים מאוד קשים, זה משהו שיוצר בך צלקות. זה לא אני,

אני אוהבת, כמו שאמרתי, לבנות דברים. פתאום אתה צריך לפטר עובדים, זה דבר שהוא מאוד מאוד קשה.

אחר-כך בתב"ת היה פה סוג של איזה צדק, שכל ההוויה של תב"ת זה בעצם לבנות תוכניות, ואני הבאתי לשם

טכנולוגיות שעוזרות לאנשים למצוא עבודה, אז היה פה איזה סוג של סגירת מעגל. ועכשיו הסטארט -אפ שלי,

הקסטרא, מה שאנחנו עושים, עוזרים לאנשים למצוא עבודה, אבל לא עבודה פול -טיים קלאסית,

אלא עבודה במודלים חדשים של תעסוקה.

אז בעצם היום כשאני מסתכלת על זה יש פה ממש סיפור שכל תחנה הובילה אותי לתחנה הבאה, אבל אני לא

חושבת שמראש ידעתי להגיד את הסיפור הזה, הוא היה קיים, כן? אבל אני לא ראיתי אותו. והיום בדיעבד אני…

 גילי: לא, את ראית אותו אבל לא ידעת לתת לו את המשמעות.

עינב: בדיוק. לא ידעתי לספר אותו, אבל היום אני ממש רואה את זה. ועכשיו אני עוזרת לאנשים למצוא עבודה

במודלים חדשים, לא רק, אלא הסיבה שאנחנו עושים את זה, זה בגלל גלי הפיטורים והיעלמות של משרות.

משרות פול טיים ג'וב הולכות ונעלמות. וכאילו מה שקרה בקודאק זה מה שקורה עכשיו בשוק. חברה

שבפני עצמה היא חברה מאוד מוצלחת, עובדים נהדרים, טכנולוגיה נהדרת, אבל השוק השתבש עליה פעמיים.

‫והיום זה מה שקורה לחברות, ‫ה -AI זה בעצם שינוי אקסוגני. ‫הוא לא קורה בתוך החברה. ‫השינוי קורה בעולם, ‫

והשאלה היא איך החברות מתאימות את עצמם. ‫וגם חברות שמבינות מה קורה, ‫וכולם מבינות AI וכולי,

אבל חברה שלא תשנה את עצמה מספיק מהר, תיאלץ להיפרד.

אנחנו רואים את זה כבר, כן? אנחנו רואים את זה כבר שנתיים, אבל להיפרד מהרבה מאוד עובדים.

והפרידה הזאת מעובדים זה איזושהי ספירלה שמתחילה, כי תחשבי על חברה שמפטרת עובדים בגלל AI,

בגלל שער הדולר, בכלל לא משנה. אבל כל חברות הטכנולוגיות, כל חברות התוכנה בעצם, המודל העסקי שלהם

זה מודל שבנוי על Seats, על רישיון לאנשים. ואם חברה א' מפטרת עובדים מכל סיבה שהיא שער הדולר

או AI להתייעל? אז בעצם הספקים שלהם שהם חברות תוכנה שגובות מהם על בסיס עובדים שמשתמשים

בתוכנה, בעצם עכשיו הם יפחיתו את העבודה מולם כי יש להם פחות עובדים. אז גם החברות האלה תיאלצנה

לחתוך ולהיפטר מעובדים. ולכן אני חושבת שלפני שיהיה יותר טוב יהיה יותר רע, כי התחילה פה איזושהי

תגובת שרשרת של חברות שמפטרות יהיו עוד חברות שיפטרו, כי גם זו אולי סיבה להתייעלות שלא קשורה

אפילו ל -AI, כי צברו שומנים, כי לא היו חדים על ה -Headcount, מה שנקרא. אבל הפיטורים האלה

יש להם אפקט, והאפקט הוא שהספקים של החברות האלה שחתכו בכוח אדם יורידו להם את החוזים,

ואז הם יצטרכו לפטר.

ולכן אני חושבת שמה שנראה בטווח הקרוב, בטווח הקצר, זה כן פיטורים. ואני אומרת שצריך להסתכל

רגע על הסיפור של קודאק: מה היא עשתה טוב ומה היא לא עשתה טוב, וללמוד ממנו. ממש ללמוד,

ויש הרבה מה ללמוד מזה.

גילי: כן. אז רגע, נעשה רגע סדר. את מגיעה לתב"ת, ומה קורה שם?

עינב: קודם כול, אני מתפעלת, בסדר? זה עולם אחר. זה עולם שמה שמכתיב בו הוא לא הכסף או ההכנסות  

או ההוצאות, קודם כול מונעים מלעשות טוב. זוכרת, כאילו, קצת בבדיחה, שאמרו לי שיש בתב"ת הרבה עו"סים.

אמרתי: "איזה יופי, עושים פה". אמרו לי: "לא, לא עושים, עו"סים". אמרתי: "למה אתם אומרים במילעל

ולא במילרע?" אמרו לי: "את יודעת מה זה עו"סים?" אמרתי: "לא". אמרו לי: "זה עובדים סוציאליים".

אז אני אומרת לחלוטין באתי מה שנקרא: "לא באירוע".

אבל די מהר הבנתי. אני באתי בעצם בתקופה שתב"ת הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש.

תב"ת זו חברה מדהימה, ומה שהיא עשתה בגדול לפני שהגעתי זה להקים את הקונספט של מרכזי תעסוקה.

זאת אומרת שבן אדם רצה עבודה, במקום שהוא בעצמו יחשוב, בעצמו יחפש, תב"ת הקימה את הרעיון הזה

של מרכז קריירה, שאפשר לבוא אליו, לקבל שם שירותים איך למצוא עבודה. שהם צריכים להיות שירותים

ממשלתיים, והקונספט של תב"ת זה שתב"ת מפתחת מודל, ואם הוא מצליח מעבירים אותו לממשלה.

וזה הופך להיות חלק מהשירות הציבורי. אז היום כל מרכזי הקריירה שפרוסים ברחבי הארץ, מרכזי הזדמנות

ברשות העירונית, מרכזים לחרדים, לערבים, זה בעצם מרכזים שמי שהקים את הקונספט שלו,

וניסה אותו בפועל ובנה את זה, זה תב"ת. והיום זה מרכזי קריירה שמפעילות או רשויות

או חברות מפעילות של הממשלה.

ובעצם אני הגעתי לתב"ת בהעברה האחרונה של מרכזי הקריירה לממשלה, והשאלה הייתה מה הדבר הבא?

ואני חושבת שמה שהבאתי לתב"ת, ושוב, זה היה מאוד קשה, כי לא בטוחה שהבינו בהתחלה מה אני רוצה,

אבל זה טכנולוגיה. כי מרכזי הקריירה היום, את מאוד תלויה באיזה יועץ קריירה את פוגשת: אם הוא טוב,

אם הוא לא טוב, אם הוא מנוסה, אם הוא לא מנוסה, אם הוא מבין בפרופסיה ובמקצועיות שאת באה ממנה

או לא מבין. אמרתי: זה לא יכול להיות ככה.

בעצם צריך איזו מערכת טכנולוגית שתעמוד לרשות יועץ הקריירה, כדי שהמשתתף שמגיע למרכז הקריירה

לא יהיה תלוי במי הוא פוגש. תהיה לו מערכת שיודעת לאבחן אותך ולהגיד לך מה מתאים לך, ובעצם איזשהי…

הרמת הרמה של כל המרכזים לרמה אחידה, שכולם מקבלים את אותו שירות. לא משנה באיזה עיר את

או מאיזה מקצוע באת. אם באת מההייטק, ויועץ הקריירה בחיים לא היה בהייטק, איך הוא ידע לתת לך

ייעוץ קריירה? אבל אם יש מערכת טכנולוגית, היא יודעת להגיד ליועץ מה לעשות, זה יהיה השינוי העיקרי.

באמת, בתקופה שלי פיתחנו מערכת שנקראת "עבודטא", שזה עבודה ודאטה, שזה היה גם כן סיפור לא קל.

אני הייתי בטוחה שיגידו לי כל הכבוד וימחאו לי כפיים, ויפרסו לי שטיח אדום, אבל ממש לא היה ככה,

כי בעצם גם הממשלה לא כל כך הבינה, לא כל כך רצתה את זה, וגם התורמים של הג'וינט לא בדיוק רצו את זה.

וגם העובדים, זה לא עובדים שיודעים לפתח טכנולוגיה. ובאיזשהו שלב הסתכלתי ימינה -שמאלה…

גילי: רצה לבד.

עינב: וראיתי שאני די לבד.(צוחקות)  שזה גם שיעור באיך מניעים שינוי. זאת אומרת, זה לא מספיק לעשות

את הדבר הנכון, צריך כאילו שיהיו מימינך ומשמאלך

גילי: עם מי לעשות

עינב: אנשים שיודעים לעשות איתך את השינוי הזה. אבל אני יכולה להגיד ששוב, אולי טיפה הקדמתי את זמני.

אני חושבת שאם תשאלי בתב"ת, אז בג'וינט האתוס הוא שבאמת קצת הקדמתי את זמני, (צוחקת) כי היום

אחד הדברים הכי משמעותיים בתב"ת זה באמת הפלטפורמות הטכנולוגיות: אם זה עבודאטה, יש לנו מערכת

שנקראת Jobify ו- BizData, זאת אומרת טכנולוגיה היא מרכיב מאוד מאוד מהותי במה שתב"ת עושה.

אז ברור שזה היה הדבר הנכון.

הדבר השני, אני חושבת, שהבאתי לתב"ת, ושוב, זה לקח זמן להבין את זה… תב"ת הסתכלה מאוד בחתך

של אוכלוסיות: נעזור לערבים, נעזור לחרדים, נעזור למבוגרים, נעזור לאנשים עם מגבלה.

ואני אמרתי: אוקיי, זה כבר יודעים לעשות, זה כבר ידע שהוא מבוסס, בואו נהפוך את המטריצה ונסתכל

על סקטורים: נסתכל על ההייטק, נסתכל על סיעוד, נסתכל על ענף הרכב, נסתכל ענפים ענפים, נבין איפה

נמצא כוח האדם היום, איפה הענף חושב שהתפקידים צריכים להיראות, ונעזור לעשות איזה מפת

טרנספורמציה, לעזור לכוח העבודה הקיים בשוק להשתדרג, לעשות up -skilling ו -re -skilling, ונדע לייצר

את ההכשרות המתאימות. אז הצלחנו לעשות את זה גם, עשינו ענף סיעוד וענף הייטק, אבל בוא נאמר,

זה מגזר שבו התהליכים הם מאוד מאוד איטיים, אז לאט לאט, זאת אומרת, זה עדיין קורה, יש ענפים,

אז הסיעוד וההייטק מאוד הצליחו, אבל אני חושבת שהיום מאוד מסתכלים באמת על הסתכלות ענפית,

וזו גם ההסתכלות שאימצתי אותה לתוך הסטארט -אפ.

גילי: אוקיי, ושם בתב"ת, כמה זמן את נמצאית?

עינב: הייתי 3 שנים.

אבל השארתי, אני חושבת, מורשת מאוד יפה. היום אני גם עובדת עם תב"ת. הם לקוחות שלנו עכשיו,

ושותפים שלנו, וזה מאוד מאוד כיף לראות מה שקרה לפרויקטים שהתחלנו, שזה עבודאטה, וכל הטכנולוגיה

וכל ההסתכלות הענפית, שזה תב"ת היום.

גילי: איזה כיף!

עינב: ממש. ממש.

גילי: זה כיף לבוא ולראות שדברים שעשית, שיש להם ערך ומשמעות.

עינב: ממש. אין סיפוק גדול מזה. זאת אומרת, היה לי יותר סיפוק אם תוך כדי הקדנציה שלי הייתי רואה

את הפירות של זה. לצערי זה לא קרה.

אבל כיוון שנשארתי באותו עולם, ותב"ת באמת שזה ארגון מדהים ומקצוען ומוביל מהפכות בעולם הזה

של תעסוקה, כיף עכשיו לעבוד איתם בתור שותפים לחזון, שהם מתקפים ואומרים לי, וואו, הסטארט -אפ

הוא באמת מה שצריך. אז זה מדהים. הם גם עשו כנס מאוד משמעותי שבאתי להרצות בו.

20 שנה לתב"ת עכשיו.

גילי: וואו! בעצם את עוזבת את תב"ת, ומה קורה?

עינב: אז קודם כול באמת עושה קצת מה שנקרא "לביתי". ממש יום אחרי שעזבתי התקשרו אליי מהממשלה

וביקשו שאני אעבוד איתם על פרויקטים של חדשנות. וזה מאוד התאים לי, כי זה היה ככה יותר תפקיד ייעוצי,

מבחוץ, כשאתה מנכ״ל כאילו, הכל עליך.

בעצם עזרתי למשרד העבודה להקים קרן השקעות במיזמים בתחום התעסוקה, גם בליווי של המיזמים

ובכלל בעיצוב של עולם החדשנות בעולם התעסוקה.

ובזמן הזה, במקביל, התחלתי בתהליך ה -ideation, הבנתי בתהליך שאני עשיתי עם עצמי במה אני טובה.

בזה שאני טובה בלהקים דברים יש מאין. והתחלתי להיפגש עם אנשים, לדבר עם אנשים ולגבש תהליך

ה -ideation, מה שנקרא, כי לא יצאתי עם רעיון לסטארט -אפ, כן? אבל ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות.

ולקח זמן עד שהקצוות התחברו. בדרך היה לנו איזה סטארט -אפ שניסינו לעשות ולא כל כך הצליח,

בעולם דומה, אבל הוא היה פחות מדויק. זה היה פחות מדויק. עד שקם הסטארט -אפ הזה.

גילי: יפה. אז בואי נדבר על הקסטרא.

עינב: קודם כל הקסטרא, הדבר הכי כיפי בו, שאני ממש מדויקת במקום שלי, גם מבחינת מה שאני עושה

מבחינת הלהביא ערך ביצירת משהו יש מאין. תמיד מה שאני עושה, מסתכלים לפני ואחרי, יש דברים

שלא היו לפני שעינב הייתה.

אני עושה משהו שאני טובה בו ואני אוהבת לעשות אותו. אני קמה בבוקר בחדווה. וכשנגמר היום ואני צריכה

לעשות משהו אחר, אני אומרת, איזה באסה שאין לי עוד כמה שעות לעשות את מה שאני אוהבת לעשות.

זה קודם כל.

ולגבי המה, אז עכשיו אני ממש עוזרת לאנשים למצוא עבודה בעולם העבודה החדש. וזה שליחות פעמיים,

כי גם העבודות נעלמות. ואני אתן איזו אנלוגיה שאני משתמשת בה עכשיו הרבה. נחשוב על עולם הים:

אז נגיד שעולם העבודה הישן זה למצוא את הלווייתן שלך. יש לווייתנים, כל אחד עושים לו תהליך תעסוקתי

כדי לבחון מה התפקיד שמתאים לי לעשות.

גילי: כל חיי…

עינב: כל חיי, בדיוק, וזה הלווייתן הזה. אבל מה שאנחנו רואים עכשיו, שלווייתנים הולכים ונעלמים מהעולם.

אבל… מה אנחנו אומרות לחברות שלנו שנפרדות מהחבר? מה המשפט שכל ה…?

גילי: שאני לא אוהבת אותו, אני אפילו לא רוצה להגיד אותו בקול רם.

עינב: מה? ש"יש הרבה דגים בים"?

גילי: או ש"חבר זה לא קיר"…

עינב: התזה שלנו היא שיש הרבה דגים בים, לא צריך לחפש רק את הלוויתן. אז אנחנו עוזרים לאנשים

בעצם למצוא את הדגים האלה, את הדברים שהם יכולים לעשות: לנהל את עצמך בתור נכס,

שיש לו הרבה מאוד ערוצי הכנסה, ולא רק ערוץ הכנסה אחד.

מי שיש לו ערוץ הכנסה אחד מצוין, אבל היום דווקא זה אפילו הכי ריסקי. כי תחשבי כאילו בעולם ההשקעות,

את מהבנק, נכון? לשים את כל הנכס שלך, את כל מה שיש לך במקום אחד, זה אפילו נשמע כאילו

לא אינטואיטיבי, והיום אנחנו רואים את זה.

גילי: נכון.

עינב: אתה יכול להיות העובד המצטיין, אבל ביום אחד החברה שלך לא זקוקה לך יותר. ושמת את כל נפשך

ואת כל מאודך ואת כל הידע שלך במקום אחד, וזו טעות. כי מחר לא יצטרכו אותך, וזה כואב, אבל אנחנו

רואים את זה קורה.

ואז השאלה היא, מה האסטרטגיה? אז אני לא נגד למצוא עבודה פול -טיים, אבל אני חושבת שכשמסתכלים

על מבנה שוק העבודה היום, פחות ופחות אנשים ימצאו את הלוויתן הזה שלהם, את המעסיק האחד

שהם יכולים למכור לו את כל השעות שלהם.

ואני אומרת, א'- מי שנפלט משוק העבודה או בדרך להיפלט, גם אם אתם מחפשים עבודה, קחו רגע הנחה.

שאני לא מאחלת את זה, אבל יכול להיות שלא תמצאו אותה כל כך מהר. אז בואו תנצלו את זה כבר,

יש דמי אבטלה, יש לכם פה איזה זמן להתחיל להמציא את עצמכם מחדש ולהבין מה נקודת הערך שלכם,

ולהתחיל למכור אותה, לא למעסיק אחד – לכמה! להיות מיקרו -יזמים שבזמן שאתם מחפשים עבודה.

או אפילו אם אתם עובדים במקום, יש לכם עבודה, עדיין תתחילו לראות איך אתם מתחילים לפזר סיכונים.

להבין מה הערך שלכם, מה אתם יכולים למכור לעולם – ולמכור אותו.

זה יכול להיות כרגע משהו קטן מאוד שמכניס לכם 500 שקל בחודש. זה בכלל לא משנה.

המעבר הזה מ-0 ל-1 הוא לא טריוויאלי, הוא לוקח זמן. ומתישהו, זה יכול להיות אחרי שתפרשו לפנסיה,

או שתחליטו אתם לעזוב את מקום העבודה שלכם, או שמקום העבודה יחליט בשבילכם, או בזמן שאתם עובדים,

אתם יכולים להגדיל אותו או להקטין אותו לפי העניין. אנחנו מדינה קטנה, שקורים הרבה דברים, פתאום יש

מלחמה, פתאום מוציאים אותי לחל״ת, פתאום מורידים לי אחוז משרה, מפטרים אותי, החלטתי להתפטר

כי מצב בריאותי כזה או אחר. ברגע שיש לי עוד איזה משהו, קטן ככל שיהיה, אני כבר לא מתחיל מ -0 ל -1

ואני יכול להגדיל אותו.

גילי: וגם אני עוקבת, אנחנו עוד נדבר על הטאפאס, אבל הרבה פעמים את גם מדברת לא בהכרח על עבודה,

זאת אומרת, אנחנו מדברים על הכנסות באופן כללי.

עינב: נכון. אני מסתכלת על עולם העבודה, לא בתור למכור את השעות שלי, אלא להסתכל מה יש לי

להציע לעולם, מה העולם צריך, ולחפש.

היום כשמסתכלים על עולם העבודה, אני חושבת שזה תמיד היה נכון אבל עכשיו במיוחד,

נקודת הערך שלי היא לאו דווקא שעת עבודה-היא מה אני מביאה לעולם הזה. אז יכול להיות שהמה

אני מביאה לעולם הזה בכלל לא קשור בעולם העבודה.

יכול להיות שיש לי גג, והעיר שלי צריכה לייצר חשמל, אז אני אעשה פאנלים סולאריים על הגג שלי.

או אם יש לי חנייה בתל אביב, או לאמא שלי יש חנייה בחולון, אז הערך שהיא יכולה להביא כרגע לעולם

זה החנייה שלה. אז היא תהפוך את זה למקור הכנסה שלה, בסדר?

וזה כן יכול להיות שזה גם עולם העבודה שלי: אם את יועצת קריירה. אז את יכולה לעבוד בתור מנהלת

משאבי אנוש בחברה. ויכול להיות שהערך שתוכלי כרגע להביא לעולם זה לעזור לאנשים לפני ראיון עבודה.

הרגיע אותם, לתת להם ביטחון, לאמן אותם לראיונות עבודה, לעזור לאנשים לכתוב קורות חיים.

אני חושבת שמסמך קורות החיים הופך ללא רלוונטי, בטח בעידן ה -AI שמייצר לכולם את אותם קורות חיים.

אבל אולי לפני שנה כן יחידת הערך הייתה איך אתה מייצר קורות חיים אופטימליים.

נקודת הערך שלנו יכולה להשתנות לאורך הזמן, ומה שחשוב לנו זה להבין בכל נקודת זמן מה העולם צריך.

וזה מה שעשינו בעצם בהקסטרא. את יודעת מה זה איקיגאי?

גילי: ברור, את מדברת, והמוח שלי אומר: רגע, אבל היא מדברת על האיקיגאי.

עינב: בדיוק, אז אנחנו הפכנו את האיקיגאי לטכנולוגיה, כי מה זה איקיגאי?

גילי: זהו, בדיוק, בואי תסבירי את האיקיגאי.

עינב: אז איקיגאי זה תיאוריה יפנית. היפנים הם אנשים מאוד חכמים, כשהם מפתחים תיאוריה

כדאי להקשיב להם. האיקיגאי אומר, איך אתה יודע שאתה באלמנט שלך? באזור הגאונות שלך?

שאתה עושה את הדבר הנכון? זה בעצם הנקודה שבה ארבעה מעגלים נפגשים. המעגל הראשון הוא

במה אני טוב. , אוקיי? למשל, אני טובה בלהקים דברים, את טובה ב…

גילי: לתכלל תהליכים.

עינב: לתכלל תהליכים, בזה את טובה.

אבל זה לא מספיק שאני טובה במשהו, נכון? אני צריכה לראות שיש לו ביקוש בשוק. אני למשל מאוד טובה

בלאפות, ממש טובה בלאפות. אבל אם כל העולם בדיאטה ואף אחד לא רוצה לקנות עוגות, אז יופי שאני טובה

בלאפות, אבל אין ביקוש. ולכן כשאני מסתכלת על איפה אני צריכה להיות, אני צריכה לראות גם במה אני טובה.

אבל אני צריכה להיות עם עין אחת לביקושים בשוק ולהבין מה צריך בשוק.

אבל זה גם לא מספיק. כי בוא נגיד שכולם רוצים עוגות אבל לא מוכנים לשלם על זה. מוכנים לשלם לי 10

אגורות לעוגה. זה גם לא מספיק, זה נחמד שאני אתרום עוגות, אבל בסוף אני צריכה להתפרנס מזה.

אז אני צריכה לומר במה אני טובה, מה השוק צריך, אבל גם על מה השוק מוכן לשלם.

גילי: וכמה הוא מוכן לשלם.

עינב: וכמה הוא מוכן לשלם. אני צריכה לראות שיש הלימה בין מה שאני צריכה לפרנסה שלי,

למה שמוכנים לשלם לי.

כי אם אני עושה דברים מעולה ויש ביקוש אינסופי אבל לא משלמים על זה, זה לא מקום שאני צריכה להיות בו,

נכון? אבל גם זה לא מספיק. אז יש לנו שלושה מעגלים, במה אני טובה, מה השוק צריך, על מה השוק מוכן

לתגמל אותי, והשאלה הרביעית שהיא לא פחות חשובה, זה מה אני אוהבת לעשות.

כי אם אני טובה מאוד בלאפות עוגות והשוק צריך את זה, וגם משלמים על זה המון, אבל אני לא אוהבת את זה.

לא אוהבת את המטבח ולאפות, אז אני לא צריכה להיות שם. אוקיי?

אז בעצם מודל האיקיגאי הוא מודל מאוד הוליסטי וחכם שאומר המקום הנכון להיות בו זה מקום שבו נפגשים

ארבעת המעגלים: במה אני טובה, מה השוק צריך, על מה השוק מוכן לשלם לי ומה אני אוהבת.

ואת הדבר הזה בעצם הפכנו לטכנולוגיה.

טכנולוגיה פלאס. זה נקודת הכניסה לטכנולוגיה שלנו, שבעצם אומרת את רוצה לייצר הכנסה נוספת,

קודם כל השאלה הראשונה זה, מה אני אעשה? ריבית בנק ישראל עלתה, אני בריבית משתנה, עלתה לי

המשכנתה ב- 1,000 ש"ח, אני חייבת להכניס עוד 1,000 ש"ח הביתה. בואי להקסטרא, ואנחנו נגיד לך

איך את יכולה לעשות את זה. איך?

את ממלאת שאלון שמראה לך לא רק במה את טובה, אלא מה יש לך, כל הנכסים שיש לך.

דבר שני, האלגוריתם שלנו הולך וסורק מה השוק צריך, וכמה מוכנים לשלם לך, ואת מקבלת רשימת רעיונות

של מה אנשים בפרופיל שלך, עם הנכסים שלך, איך הם כבר מייצרים היום הכנסה, איפה יש ביקושים בשוק.

גילי: שזה מתוך לקוחות שלכם, או איזושהי הפעלת AI?

עינב: זה הפעלת AI, יוניברס. סרקנו את כל השוק, ואנחנו כל הזמן מעדכנים את זה. מה הביקושים בשוק?

זה כל הזמן גם משתנה, ומשתמשים ב -AI. זה ה -secret sauce שלנו, אז אני לא יכולה בדיוק להגיד

איך אנחנו עושים את זה, אבל ממש אנחנו נותנים לך דברים מתוקפים. מה אנשים בפרופיל שלך, איזה דברים

הם עושים היום, וזה ה-3 מעגלים, ואז את עוברת על הרעיונות האלה ובוחרת מה את אוהבת ומה את רוצה

לעשות.

וברגע שבחרת את הדבר הנכון, את יכולה גם לבד לשבת ולחשוב, ולעשות את זה בתהליך ייעוץ של 5 מפגשים,

ולהגיע לתובנות האלה. אבל זה היופי בזה, שזה AI עושה את זה, ואת הפרספקטיבה של השוק את לא מדמיינת.

המנוע חיפוש נותן לך. מה מחפשים בשוק? כי אנחנו סורקים מה הביקושים, מה מחפשים היום.

אם תיכנסי לפלטפורמה שלנו עוד חודש, עוד חודשיים, זה לא יהיה אותו דבר, כי הביקושים הם לא אותו דבר.

והתיאוריה שלי אומרת שאת יכולה לעשות הרבה דברים. אבל השאלה היא מה נכון היום בנקודת הזמן

שהשוק צריך, ואת אוהבת לעשות, ורוצה לעשות, ויכולה לעשות.

גילי: ומוכנים לשלם.

עינב: ומוכנים לשלם, בדיוק. שזה לא פחות חשוב. אנחנו לא עוסקים בהתנדבות, אנחנו עוסקים בעבודה, בשכר.

אבל כל זה, השאלה הראשונה היא רק מה. אבל כשאת מתחילה עם המה הנכון, כשאת באה לעולם ומציעה לו

את הערך הנכון שלך, באיקיגאי, את כבר מתחילה בנקודה שהיא הרבה יותר טובה מהרבה אנשים אחרים.

כי הרבה אנשים מציעים דברים, או שהם לא טובים בו, אבל השוק צריך, אז אני אציע את זה, או שהם

לא אוהבים אותו, או שהם מאוד טובים אותו ומאוד אוהבים אותו, אבל אין ביקושים.

אז ‫אז אתה בלופ אינסופי ‫ואתה לא במקום הנכון.

אבל אנחנו לא מסתפקים בזה. בעצם ברגע שהגעת למה הדבר הנכון, אנחנו נעזור לך גם באיך לעשות אותו

ואיפה לחפש את הלקוחות.

ופה יש לנו גם טכנולוגיית AI וגם מעטפת אנושית שאני קוראת לה HI, ה -Human Intelligence, אנחנו עושים

גם Artificial Intelligence וגם HI, Human Intelligence, שעוזר לך. ויש לך מעטפת אנושית של יועצים שלנו

שעוזרים לך לדייק את הדבר, וסטודיו שבעצם את תוכנית העבודה שהמערכת מפיקה לך.

יש לנו מפגשי קהילה, שנפגשים אחת לשבועיים בזום, ועוזרים לך ליישם בחברת אנשים שהם בדיוק כמוך,

התחילו ליצור שירות חדש, התחילו בתהליך המיקרו -יזמות, וכל מפגש עוסק בשורה אחרת בתוכנית העבודה,

ועושים את זה ביחד. מתרגלים את זה, עושים את זה, נותנים כלי AI לעשות את זה, יש agent שעושה את זה.

גילי: שזה לא הכרח שאנחנו כולנו מדברים על אותו תחום. הרעיון הוא שאנחנו פשוט עוברים את אותו תהליך

ביחד.

עינב: אותו תהליך, נכון. התזה שלנו היא שאני צריכה להפגיש אנשים לא מכוח מה הם עושים, אלא מכוח

איך הם עושים את זה. לייצר סדנת נשימות, והכל דברים אמיתיים, בסדר? ולייצר מועדון קריאה, ולייצר שירות

בתחום התעסוקה, כל אחד מביא את המומחיות האחרת שלו, אבל כולם צריכים לעבור את אותו התהליך.

זאת אומרת שהידע שאנחנו מביאים זה איך אתה נהיה מיקרו -יזם.

והשיווק והמכירות, ולהקים עוסק מורשה, אתה כבר לא מחפש עבודה פול טיים ג'וב, אתה יוצר לעצמך

איזשהו נכס משלך. והקסם שקורה בקהילת הסלאשרים שלנו, זה שאנשים הם פתאום נהיים לקוחות

אחד של השני ועוזרים אחד לשני. כי גם מישהי שעושה את סדנת נשימות פתאום אומרת, וואי,

אני מאוד אוהבת ספרים, אז אני אהיה לקוחה של מי שעושה את מועדון הקריאה, למה לא?

וגם מי שיצרה את מועדון הקריאה יכולה לבוא ל -retreat נשימה. אז פתאום נפתח לך גם עולם לקוחות,

גם מאוד מפרגנים אחד לשני.  זאת שפתחה את מועדון הקריאה, היא מתרגמת ועורכת ספרים.

אז עורך דין שעכשיו התחיל לעשות עסק משלו בתחום, היא עברה לו על הפלייר ואמרה לו: תקשיב,

לא כותבים את זה ככה, תשנה את התחביר של ה… אז עוזרים אחד לשני, מפנים אחד לשני לקוחות.

זה גם מאוד כיף לעשות את זה ביחד, כי בסוף, את יודעת, להיות פרילנסר, לעשות דברים, זה מאוד מאוד

בודד העולם הזה.

גילי: נכון

עינב: אז רגע, אל תהיה לבד, בוא תצטרף לתנועה הזאת.

גילי: יש משפט כזה: "בדידותו של המאמן".

עינב: בדידותו של המאמן.

אז אני חושבת שהבדידות היא מאוד מקשה, ויש דברים שאתה יכול לעשות לבד, אבל למה לעשות לבד?

בוא פעם בשבוע אלינו, תהיה במקום שיש לך איפה להיפגש. אפילו תפתח את הזום ותהיה בשקט,

תעבוד לבד בזמן הזה. כי אתה יודע שבשעה וחצי האלה מישהו בא ושואל אותך מה עשית, והגשת את המשימה

שלך, ואתה יכול להתייעץ עם אנשים, ולהיכנס רגע לחדר עם מישהו אחר, ואתה מתאמן עליו בשיחת המכירה.

אומר לו: וואלה, אמרו לי לא, מה דעתך, למה? כי זה מישהו שהוא… יכול לתקף לך.

גם אנשי מקצוע שאנחנו נותנים, אבל גם אנשים בינם לבין עצמם. וקורה שם קסם, אנחנו ממש בונים מוצר

HI –  Human Intelligency, שהוא עוזר לאנשים ואנחנו כל הזמן בונים אותו מאוד Bottom Up.

הוא כל הזמן משתנה, כי הוא משתנה לפי מה הלקוחות שלנו רוצים. זה מוצר שנבנה ביחד עם הלקוחות שלנו,

עבור הלקוחות שלנו. כי אנחנו מבינים שגם בעולם ה -AI, זה לא מספיק…

גילי: צריך אנשים.

עינב: צריך בסוף אנשים. והפתרון שלנו תמיד יהיה גם AI וגם HI.

גילי: והטאפאס? ספרי קצת.

עינב: כל מי שהיום בעולם העבודה יודע שאחד מהסלוגנים, אחת מהאימרות הכי משמעותיות זה

Life Long Learning. אתה לא יכול ללמוד משהו ואז לעבוד בזה 700 שנה. אתה צריך כל הזמן ללמוד.

אתה ממש עובר פרדיגמה, מלהיות פול טיים ג'וב. שאולי אם אני באה לעבודה שלי כל יום, גם בתוך העבודה

שלי משקיעים החברות בלמידה, ואני לא חייבת אולי כל יום ללמוד דבר חדש. אבל אם אני עצמאית,

אני צריכה לשנות מיינדסט. אז איך אני כל הזמן לומדת?

עברת הרצאה, שמעת פודקאסט, אגב, פודקאסט זה גם Life Long Learning, כן? אתה שומע את זה.

אבל זה לא מספיק. צריך מישהו שיפמפם לך במוח את המיינדסט החדש הזה, שאתה לוקח את גורלך בידיך.

אתה לא בא לעבודה ונותנים לך משימות. אתה צריך כל הזמן את המשימות האלה, אתה צריך דוגמאות

להשראה, אתה צריך כל הזמן ללמוד. ואנחנו החלטנו בעצם שהמודל שלנו, המופע שלנו בעולם הזה

של ה -Life Long Learning, יהיה הטאפאס. שמה זה הטאפאס? זה קבוצת וואטסאפ שקטה שבה…

את חברה בה, נכון?

גילי: נכון.

עינב: כל בוקר בשעה 7 וחצי אתה מקבל טיפ או נקודה למחשבה או משימה או דוגמה מהצלחה של מישהו

אחר כדי להיכנס לעולם הזה. אתה לא מגיב שם, אתה פשוט יודע כבר שבשעה 7 וחצי אתה תשמע מאיתנו

ותקבל איזושהי פיסת מידע. היא תהיה פיסקה אחת מתוך מאמר גדול, אנחנו כאילו מעבדים ולועסים ומנגישים

את הידע בצורה מאוד מאוד מובנית. ובבוקר כל יום, אתה יכול גם לקרוא את זה רק בערב, אבל אני כל הזמן

מקבלת הודעות מאוד כיפיות מאנשים שהם פותחים איתי את היום והם כאילו נכנסים לבוקר, ליום שלהם,

באיזושהי תודעה של וואלה, למדתי משהו חדש, או אני צריך ללמוד משהו חדש היום. או מה אני עושה היום

בשביל הנכס הקטן שאני מייצר? ויש לנו כבר אֲלָפִים בקבוצה הזאת, והיא הולכת וגדלה. והיא קבוצה פתוחה

ולא פתוחה, זאת אומרת, כן אפשר להצטרף אליה, אבל בגדול כל מי שבקבוצה הזאת זה אנשים שרוצים

להיות סלאשרים, רוצים לייצר לעצמם נכס.

ואני מזמינה באמת כל מי שרוצה, אבל הוא בתודעה הזאת, אנשים שיש להם משימה בחיים, וזה ליצור לעצמם

יותר מנכס אחד בחיים. ואנחנו עוזרים בזה.

גילי: אנחנו אומרות כל הזמן סלאשר, סלאשר, בואי תסבירי את הדבר הזה.

עינב: קודם כל סלאשר זה מונח שבא מעולם העבודה החדש. זה מונח שהוטבע בשנת 2007 על ידי מישהי

בשם Marci Alboher, שכתבה ספר One Person Multiple Careers. סלאשר זה בא מהמילה באנגלית סלאש:

קו נטוי. זה מצחיק, כי באנגלית זה או -או, בעברית זה גם וגם, מיתרגם. זה אנשים שעושים במהות

יותר מדבר אחד, יש להם יותר מעבודה אחת.

אגב, סלאשרים זה טרנד, לא קשור אליי, לא קשור אלייך, לא קשור להקסטרא. טרנד בעולם העבודה.

בארצות הברית מחקרים מראים שעד שנת 2027, שזה מחר בבוקר, יותר מ- 50% מכוח העבודה יהיה לו

יותר מערוץ הכנסה אחד. זה יכול להיות עבודה פול טיים ג'וב, ועוד: אני עובדת כמנהלת חשבונות ביום,

ואני מורה ליוגה פעם בשבוע, בסדר? כל דבר שהוא גם וגם.

אנחנו לקחנו את המונח סלאשר לשלב הבא. מה זה אומר? סלאשר לא רק מעבודה,

one person multiple careers, אלא הסתכלנו על גישת הנכסים.

בואו נמפה לכל בנאדם את כל הנכסים שיש לו, ונראה איך הוא נהיה סלאשר. איך הוא יוצר יותר מערוץ הכנסה

אחד מכל הנכסים שלו. אז זה גם כישורים, גם הניסיון התעסוקתי, אבל גם התחביבים שיש לי.

אם אני אוהבת לאפות עוגות, אולי ערוץ הכנסה נוסף שלי יהיה מזה שאני אופה פעם בשבוע ומוכרת את

העוגות שלי. יש לנו מישהי שהיא הייתה סייעת בגן ילדים, מאוד טובה בלהכין קוסקוס, והיא פעם בשבוע,

בימי חמישי, מוכרת קוסקוס. אחלה הכנסה. אוהבת את זה, טובה בזה, יש ביקוש, למה לא, אוקיי?

אז אמרנו, כישורים מקצועיים. אמרנו, תחביבים. אמרנו, זמן פנוי. הזמן הפנוי שלי זה נכס שאני יכולה

לייצר ממנו הכנסה נוספת, אוקיי? אני יכולה להיות בייבי סיטר, אם אני אוהבת כלבים, להיות דוג ווקרית,

אני יכולה לעזור לאנשים במטלות שיש להם, בבנק, להביא להם תרופות, לעשות להם קניות. יש אנשים שעושים

סידורים לאנשים אחרים, ועושים מזה עסקים מדהימים. אני רק צריכה בשביל זה זמן פנוי, לא יותר מזה, אוקיי?

אם יש לי נדל"ן, זה גם משהו שאני יכולה לעשות ממנו כסף. איך? חנייה אפשר להשכיר, גג, אפשר לעשות

ממנו אנרגיה סולרית, חדר פנוי, אפשר להפוך אותו לקליניקה. יש לנו מישהו, אפרופו פודקאסט,

שהפך חדר פנוי לאולפן פודקאסט. והוא הפך אותו לאולפן מאוד יפה. חדר, כן? קנה קצת ציוד. ויש אנשים

שרוצים להקליט פודקאסטים, באים אליו לעשות את זה. מרוויח מזה. 

אפשר להשכיר את הדירה שלי ללילה, או רק שיבואו להסריט בה סדרה. גם חפצים, אפשר להפוך אותם

להכנסה נוספת. אם יש לי שמלה מהבר מצווה של הבן, אני יכולה להשכיר אותה. יש לי מכונת פופקורן,

אני יכולה להשתמש בה, אבל אני יכולה גם להשכיר אותה. זאת אומרת שאנחנו לקחנו את תפיסת הנכסים

הזאת ועשינו לה הרחבה. אז כשאני מדברת על סלאשר, אני מדברת על יצירת נכסים, הכנסה מכל הנכסים

שיש לי. ולכן השם שלנו זה הקסטרא: זה Income   Extra והקסגון זה משושה באנגלית, כי אנחנו מסתכלים

על שישה נכסים שיש לבן אדם.

גילי: אוקיי, תזכירי את השישה.

עינב: כישורים, תחביבים, זמן פנוי, נדל"ן וחפצים. ואת שואלת איפה ה- 6?

גילי: כן. אני עוקבת, לא רואים, אבל אני עוקבת אחרי האצבעות. (צוחקת)

עינב: כל הכבוד. לא, לא, לא, אני ניסיתי, ניסיתי ככה לראות אם אני אצליח…

גילי: להעלים אותה

עינב: לא הצלחתי. שאלה מעולה. הנכס ה- 6 הוא כסף. כי גם כסף זה נכס שאפשר לייצר ממנו הכנסה נוספת.

את יכולה לשים את הכסף בכל מיני מכשירים פיננסיים שייצרו לך הכנסה בלי סיכון אחת ל…

זה נכס שאנחנו עוד לא שם, אנחנו נגיע לשם. בעצם אנחנו לא רוצים לסכן, אנחנו לא רוצים לגרוע מנכס

שיש לבן אדם. אבל אם יש למישהו מיליון שקל או שני מיליון שקל, כי הוא מכר דירה, להציג לו מכשירים

פיננסיים שיכולים להניב לו תשואה, אנונה (קצבה) חודשית קבועה או רבעונית קבועה.

יש הרבה תרמיות באזור הזה. ולכן אנחנו מחפשים פה שותף שהוא ייצר את המכשירים הפיננסיים שמתאימים

לפרופיל האנשים שלנו. זה לא אנשים שרוצים להשקיע במניות שיכולים להפסיד או להרוויח בהם,

אלא אנשים שרוצים לקבל דיווידנדים קבועים מהכסף שהם ישימו. ולכן שמנו את זה בסוף. אבל אנחנו ממש

עכשיו בדיונים עם כמה גופים פיננסיים מובילים, שיעזרו לאנשים לעשות כסף מהכסף שלהם, בלי סיכון.

גילי: ומה התוכניות להמשך?

עינב: אז קודם כל, האופן שבו אנחנו עובדים, אנחנו עובדים B2B2C. מה זה אומר? אני עובדת עם חברות

שמפטרות עובדים או מוציאות עובדים לפנסיה, והן נותנות את הכלי שלנו בתור Outplacement Benefit.

מה זה אומר? שאם הלקוח שלנו זה חברת נטפים או צה"ל, שמוציאים אנשים לפרישה, אז במקום להוציא

אותם אל הכלום והשום דבר, נותנים להם את הכלי שלנו, המעטפת, שאומרת להם, בואו נעזור לכם

להיות סלאשרים, לייצר הכנסה שלכם אחרי שתצאו.

אז את שואלת אותי, What's Next? אני מאוד מקווה שבפודקאסט ישמעו אותי, למשל, מנהלות משאבי אנוש.

שמבינות שמשהו מתרחש עליהם, יכולות לפטר אולי עובדים, ויפנו אלינו, ואנחנו נוכל לעזור להם לבנות

תוכנית יציאה מהחברה. תוכנית מאוד מכבדת לעובדים, כי הפיטורים יהיו, השאלה היא איך יעשו אותם.

אז יהיו אנשים שייתנו להם כלים, כמו יועצי קריירה, כדי למצוא עבודה. אבל לצד זה אנחנו מבינים

שלא כל מי שיוצא ימצא עבודה, ולכן במקום רק לתת להם Outplacement, שאומר להם בואו נעזור לכם

למצוא עבודה או לכתוב קורות חיים, זה לא מספיק, הרוב לא ימצאו את העבודה. אז לתת להם את הכלי

שלנו ואת הליווי שלנו, שיעזור להם להתחיל להיות מיקרו -יזמים, מה שגם יפתח להם עוד ערוצי הכנסה.

אבל גם אני חושבת שבן אדם שבא להתראיין במקום עבודה, שהוא מיקרו -יזם, ויש לו איזה נכס שהוא הקים

והוא עושה איתו משהו, הסיכוי שלו למצוא עבודה הרבה יותר גבוה מאשר מישהו שהוא רק…

גילי: כי הוא לא מרגיש תלוי, יש לו ביטחון, הוא בא עם ביטחון לשיחה.

עינב: בדיוק, בדיוק. אנחנו רואים את זה עוד ועוד, אנחנו רואים שתוצאות התעסוקתיות שלנו זה אנשים

שבזכות העבודה איתנו מצאו עבודה. כי הם באו לראיונות עבודה בתור, אוו… אנחנו כבר לא רק מחפשי עבודה,

אנחנו גם יוצרי עבודה, אנחנו גם בונים דברים, אנחנו בילדרים.

גילי: כן. ואיזה טיפ או טיפים את יכולה לתת מהדרך שלך, מהקסטרא, לאנשים ששואלים את עצמם במציאות

הנוכחית מה הם צריכים לעשות?

עינב: הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לאנשים זה תתכוננו לגרוע ביותר ותתנהגו כאילו אף אחד לא בא

להציל אתכם. כאילו העבודה שלכם הולכת להיעלם, ומה אתם יכולים לעשות כבר היום. לא משנה

אם אתם כבר מחוץ לשוק העבודה או עובדים עדיין, תניחו שאתם הופכים להיות לא רלוונטיים.

וזה יכול להיות מחר בבוקר.

ותתחילו לפעול כבר עכשיו. מה זה אומר? קודם כל, תשאלו את הבינה המלאכותית. תגידו לה: זה התפקיד שלי,

מה הולך לקרות לתפקיד שלי? היא יודעת יותר טוב מיכם מה הולך לקרות. היא תגיד לכם מה היא הולכת

להחליף ומה לא. עכשיו, יש לה נטייה רצייתית (לרצות), כן? היא תגיד לכם: לא…  התפקיד שלכם מאוד חשוב

וזה, אבל קחו את זה גם בעירבון מוגבל, את התשובה. תתחילו מזה. מה בתפקיד שלי, איזה משימות הולכות

להיעלם?

הדבר ה-2 הוא שתתחילו להבין מה יחידת הערך שלכם. איזה ערך אתם מביאים גם היום לעבודה שלכם?

וזה לא זה שאתם נמצאים שם. מה הערך? מה מחר אם אתם לא תהיו שם, מה נעלם?

והדבר ה-3 הוא: בואו אלינו! באמת! כי אנחנו מפצחים את יחידת הערך על בסיס טכנולוגיה, לא מה נראה לי.

בעצם המערכת שלנו ממש מפרקת את התפקיד שלכם למשימות, ומראה לכם איזה משימות יש להם ביקוש

בשוק, מה יחידות הערך שאתם יכולים להביא.

תתחילו לבחור יחידת ערך אחת, ותתחילו היום, לא מחר, לייצר מזה עסק זעיר ככל שיהיה. יכול להיות כזה

שמניב לכם 100 שקלים בחודש, 500 שקל בחודש, זה בכלל לא משנה. אבל תמצאו מישהו בעולם הזה

שמוכן לשלם לכם על יחידת הערך הזאת, כי זה…

גילי: ההתחלה

עינב: ההתחלה הכי טובה. זה ה -validation הכי טוב שיש. וזה בכלל לא משנה כמה הוא ישלם לכם.

ולמה אני אומרת את זה? כי אתם בונים פה חוסן תעסוקתי, כי לא משנה מה יקרה לכם.

להתחיל לעשות את הקפיצות מ-0 ל-1 זה מאוד קשה, אבל כשיש לכם כבר לקוח משלם, זה המון!

אחר כך לעבור מהשלב הזה ל…להרחיב, לא אומרת שזה לא קשה, אבל זה הרבה יותר קל מאשר …

גילי: כן, כבר עשית את הדרך הזאת, את הצעד המשמעותי.

עינב: בדיוק. וזה מה שאנחנו עושים בעולם, זאת השליחות שלי, לעזור לכל בן אדם, לתת לו את החכה הזאת,

שידע איך לעשות את זה, ומחר הוא יוכל לעשות את זה לבד. יש לכל אחד הרבה יחידות ערך, לא אחת,

זה גם משתנה לאורך החיים. ברגע שילמד איך עושים את זה, איך הופכים להיות מיקרו -יזמים,

הוא יוכל לעשות את אותו דבר לדברים אחרים. אז לא להיות שאננים!

והיכולת לעשות את זה היא Priceless, והיא מה שתשאיר אנשים רלוונטיים בעולם העבודה החדש.

אבל אחרי שאמרתי את זה, אני חושבת שיש פה תפקיד מאוד משמעותי לחברות, שמפטרות עובדים או

שמוציאות עובדים לפנסיה וגם לממשלה. כי יש איזה חוזה לא כתוב בין הממשלה לבין חברות בעולם,

שכל מי שבתחום הזה יודע, שהממשלה אחראית

על אנשים כשהם מחוץ לעולם העבודה, והחברה אחראית על אנשים שהיא מעסיקה.

הממשלה צריכה לעזור לחברה ולעובדים שנמצאים היום בשוק העבודה ולעזור להם להיות מיקרו -יזמים,

לשדרג את היכולות שלהם. צריך לייצר איזשהו חוזה חדש, שאני לא בטוחה מהו. אני רק בטוחה שאי אפשר

לחכות עד שיהיו פיטורים. צריך עכשיו לעזור לעובדים, לשדרג את היכולות שלהם, וזה משהו שהוא באחריות

החברות, אבל הוא גם באחריות המדינה, כי…

גילי: זה נכון, אבל מבחינת החברות, איזה אינטרס יש לי כחברה להכשיר את העובד למשהו שאני לא צריכה?

זה כאילו לתת לו איזה benefit שלו, אבל שהוא לא משרת אותי.

עינב: נכון, יש פה שאלה. ואני חושבת סתם כדוגמה, החברה, אם היא מבינה שהיא הולכת לעשות פיטורים,

אז היא יכולה ביחד עם המדינה לחבור, ולפני שמפטרים עובדים, לעזור לעובדים לעשות reskilling לתחום אחר.

אגב, אני אומרת משהו, אבל אני לא ממציאה אותו, אם מסתכלים על מדינות כמו הולנד ו כמו על דנמרק,

הם עשו תהליכי reskilling ביחד עם המעסיקים, למשל, מתחום הבנקאות לתחום הסיעוד. כי את צודקת,

לבנקים אין אינטרס להכשיר עובדים לסיעוד, אבל יש להם אינטרס לעזור לעובדים לצאת כמו שצריך, אז הם

חברו לממשלה לתוכניות ריסקלינג ענקיות שעשו מעבר ענפי.

כי יש מקומות שיש בהם ביקוש מטורף לעובדים, בתחום הרכב, בתחום המסעדנות, בתחום הסיעוד,

בתחום הבנייה, יש ענפים שהם פולטים עובדים. אבל מעבר לזה, כל אחד צריך לקחת על עצמו את האחריות…

גילי: כן

עינב: לקחת את גורלו בידיו, והיום להתחיל לייצר מקור הכניסה נוסף. זה אני אומרת, וזה המסר שלי,

זה הסטארט -אפ שלי, זה השליחות שלי בעולם הזה. כל אחד צריך להמציא את עצמו מחדש, אבל כרגע

בזעיר אנפין ולכשיהיה צורך, להגדיל אותו. אולי לא יצטרכו, אבל אם יצטרכו, יש לך כבר משהו נוסף.

גילי: תודה רבה על השיחה.

עינב: תודה רבה לך.

~סגיר~

אהבתם? מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר שלי.  

חפשו גילי פיינשטיין בגוגל.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי שיחת מיקוד ללא עלות וללא התחייבות.

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא~

~מוזיקת סיום~