כשהשליחות משתנה –
המסע לאינטימיות פיננסית זוגית

~מוזיקת פתיחה~

נעים להכיר,

אני גילי פיינשטיין, מאמנת קריירה.

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.

אם תלמדו להינות ממנו, הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם.

עבור רובינו העבודה היא קודם כל מקור פרנסה.

אנחנו שואפים שהיא תהיה גם הזדמנות ללמידה, עניין, סיפוק, הנאה והתפתחות אישית.

אבל ישנם כאלה שהעבודה שלהם בוחרת בהם, ואף מתפתחת לשליחות רבת משמעות.

ברוכים הבאים לפרקי "עבודה מתוך שליחות" בפודקאסט "מחילת הארנב",

בהם נפגוש אנשים מרתקים, ונגלה איך תחושת השליחות שינתה באופן מהותי את הקריירה,

אורח החיים והתפיסה העצמית שלהם.

בפרק היום אני מארחת את שרית אמיתי, מאמנת עסקית בכירה מהמובילות בישראל,

יועצת זוגית ותרפיסטית פיננסית.

מחברת הספר "אינטימיות פיננסית – איך לדבר על כסף בתוך זוגיות".

אנחנו משוחחות על:

• הקשר המפתיע בין אינטימיות לכסף
• כיצד שליחות יכולה להתפתח ולהשתנות לאורך החיים
• איך מות אימה הוביל אותה לשינוי קריירה מהותי

• הגילוי המפתיע של התרפיה הפיננסית כתחום חדש

ועוד,  מוכנים לצלול לעולם של משמעות ושליחות?

מיד מתחילים…

~מוזיקת מעבר~

גילי: שלום שרית אמיתי.

שרית: שלום שלום.

גילי: ברוכה הבא למחילת הארנב!

שרית: וואו, איזה שם מדליק, מחילת הארנב!

גילי: מחילת הארנב, זה מחילת הארנב של אליס בארץ הפלאות, שבעצם אנחנו נכנסים לאיזשהו

תחום שאנחנו יכולים לגלות כל מיני דברים מפתיעים, ולהיות פתוחים לאפשרות לגלות דברים מפתיעים.

שרית: לא יכולת לקנות אותי יותר טוב. אני אוהבת הפתעות ואוהבת הרפתקאות, ונכנסת בכיף למחילת הארנב.

גילי: נהדר.

אז אנחנו נפגשות היום כדי לדבר על עבודה מתוך שליחות, מהפן של שליחות שיכולה להשתנות

לאורך השנים. אבל אנחנו נתחיל מההתחלה ונתחיל בזה שתציגי את עצמך. מי את שרית אמיתי היום?

שרית: אמממ… השבוע נפגשתי עם חברת ילדות שלמדנו יחד בכיתה יא' יב', ושאלתי אותה תגידי

איך הגענו לגיל 57? אז אני אומרת 57 לא מעכלת את הגיל, זה בעוד שבוע קורה.

כל שנה אני נדהמת איך עברה עוד שנה. בעשרים שנים האחרונות אני מאמנת עסקית,

ובעשור האחרון הוספתי לזה עוד נדבך שזה תרפיסטית פיננסית לזוגות, שבטח נדבר על זה עוד בהמשך.

שאני מלווה זוגות ועוזרת להם לייצר אינטימיות פיננסית ורווחה כלכלית.

וזה התחיל באמת מתוך האימון העסקי, אבל מה שאני רוצה לספר לך שלפני שהגעתי לעולם הזה

של הצמיחה וההתפתחות האישית הייתי מסעדנית.

הייתה לי מסעדת פועלים: בישלנו קוסקוס, מפרום, קציצות, פיתות עם שניצלים, איזה 200 ביום.

אז אני אוהבת שינויים, ואני באמת חושבת שגם בתור מאמנת וגם בתור מישהי שגם מתאמנת 20 שנים,

השליחות או הייעוד או איך שנקרא לזה, משתנה עם השנים. זה לא נשאר קבוע.

הרבה פעמים אנשים שמחפשים את הייעוד שלהם, מחפשים לזה תשובה אחת מאוד מאוד גדולה ומדויקת,

ואני הרבה פעמים מרגיעה אותם: זה יכול להשתנות! עכשיו, אנחנו נמצא את מה שעכשיו בוער בך ומה שנכון,

ואחר כך זה יכול להשתנות.

אז עשיתי הרבה גלגולים, ועדיין עושה, כי אני חושבת שזה החוק הבסיסי בטבע, שהכל משתנה, לא?

גילי: נכון. אבל בואי נתחיל מההתחלה. איפה נולדת?

שרית: נולדתי בארץ, בבית חולים קפלן, ברחובות. הוריי באותה תקופה גרו בלוד. ובגיל שנה וחצי

כבר עברנו לאשדוד.

אבא שלי עבד בתעשייה אווירית. היינו גרים איפה שאבא עבד. אז כשהוא עבד בלוד, גרנו בלוד,

וכשהוא עבר לעבוד באלתא באשדוד, עברנו לאשדוד. כל הילדות שלי הייתה באשדוד, ואני מאוד גאה

להגיד על זה שאני אשדודית. הייתה לי ילדות נהדרת שם. ברחנו בהפסקות לים, וכל האהבה שלי לים

התחילה שם. ובכיתה יא' עברנו לראשון, כי אבא עבר לעבוד במל"ם.

אגב, מל"ם זה המפעל של תעשייה אווירית שפיתח את החץ.

גילי: יפה, אז יכול להיות שאבא שלך עבד עם אבא שלי!

שרית: באמת?

גילי: כן, כי אבא שלי היה סמנכ״ל במפעל במל״מ.

שרית: איך קוראים לאביך?

גילי: יוסי ליברמן.

שרית: מוכר לי, אבל לא בטוח, הם היו חברי הנהלה.

גילי: מה השם של אביך?

שרית: אבישר, נחום.

גילי: יכול להיות שהוא היה בחתונה שלי, דרך אגב… (צוחקות)

שרית: אביך בחיים?

גילי: כן.

שרית: כן, שייבדל לחיים ארוכים, אבי כבר לא בחיים ארבע שנים. ושבוע שעבר הייתי בנצר סירני,

באירוע, וזה מטר ממל״מ.

ונזכרתי בנערה שהייתה באה להוריד את אבא כדי לקחת לו את האוטו של תעשייה אווירית. (מצחקקת)

אז כן, אני בימים אלה ממש מדברת עם אבא שלי ואומרת לו: אבא, תהיה גאה! וואו! אתם עשיתם משהו גדול.

אנחנו נכנסים לממ״ד ואחרי חמש דקות יוצאים, וכן, החץ הוריד איזה טיל בליסטי. זה מטורף!

 גילי: כן.

שרית: באיזה תקופה אנחנו חיים!  אבל באמת, יש בי איזה תחושת גאווה על אבא שלי בימים אלה.

גילי: כן.

יפה. ובתיכון, מה למדת?

שרית: בתיכון למדתי מדעי החברה, סוציולוגיה וכלכלה. ובאוניברסיטה למדתי ייעוץ חינוכי ו- BA כללי.

כי היה צריך תואר, זו הייתה תקופה שצריך תואר.

רציתי להתקבל לפסיכולוגיה ולא התקבלתי. לא ניסיתי אפילו, כי לא היו לי את הציונים המתאימים.

אז היו רק שלוש אוניברסיטאות, לא היו מכללות.

בקיצור לא הייתה אופציה של פסיכולוגיה. אמרתי, נלמד משהו קרוב. לא עסקתי בזה יום אחד בחיי,

בייעוץ חינוכי. אבל מאוד נהניתי מהלימודים. ‫ואחרי זה הלכתי לעבוד בתעשייה אווירית. ‫

גילי: בגלל אבא!… ‫

שרית: בזכות אבא! ‫עשה לי פרוטקציה, מה שנקרא. ‫ועבדתי כמה שנים בשיווק במטה שם,

‫דסק אפריקה, והיה מאוד מעניין.

‫ואז היה גל פיטורים גדול, ‫סגרו את הפרויקט של הלביא ‫‫וגם אני הייתי בין המפוטרים, לצערי, ‫

אבל הכול מוביל לטוב. ‫ואז פתחנו את המסעדה, ‫יחד עם בן זוגי.

‫במשך 11 שנים ניהלתי מסעדה, ‫בחיים לא הייתי מאמינה ‫שאני אהיה בעלים של מסעדה, ‫

בכלל שאני אהיה עצמאית. ‫ואימא שלי כל השנים האלה אמרה, ‫זה לא בשבילך, זה לא בשבילך, ‫

זה לא בשבילך, ואני התעקשתי ‫שזה כן בשבילי. אבל בדיעבד היא צדקה.

‫אבל את יודעת, אני מאמינה ‫שכל אבן דרך היא משמעותית. כל אבן דרך יש לה את התפקיד.

ולהיות בעלת עסק מאוד מאוד פיתח אותי היום כמאמנת עסקית.

גילי: נכון. אני דרך אגב חושבת שדברים לא קורים סתם.

שרית: לגמרי.

גילי: זאת אומרת, אתה עושה משהו, אתה צובר איזה משהו שלפעמים אתה מודע לזה, לפעמים לא, אבל בעוד כמה שנים פתאום אתה תשתמש בזה.

שרית: נכון.

גילי: מה עשית בצבא?

שרית: הייתי מש"קית ת"ש. (צוחקת). הלכתי אז לקורס קדם צבאי כדי לוודא שאני אהיה מש"קית ת"ש,

לא ראיתי אופציה אחרת. ובאמת מאוד נהניתי מהשירות הצבאי. שירתנו, זה היה מקובל השנה הראשונה

באיזשהו מקום, ואז הגיעה לנו העברה.

אז הייתי גם רחוק מהבית. בסיס מק"אם זה נקרא אז, מרכז קידום לאוכלוסיות מיוחדות.

עבדתי עם אוכלוסייה קשה. ושנה אחרי זה עברתי קרוב לבית, גם לבסיס מק"אם, אבל של חיילים בסוף שירות.

שנותנים להם קורסים, כל מיני, טבחות, ספרות, כל מיני כאלה. והייתי מסתובבת בין המתקנים השונים

לבקר אותם. מאוד אהבתי את זה שזה ככה עם הרבה ניידות וביקורי בית ושיחות עם חיילים.

אני חושבת ששירות משמעותי זה משהו חשוב.

גילי: אפרופו שליחות…

שרית: אפרופו שליחות. ואני חושבת שהרבה בזכות מה שאנחנו מחליטים שיהיה, זאת אומרת,

הרבה פעמים החיילים קיבלו שיבוצים שהם לא אהבו והתחילו לבכות לי במשרד.

תמיד ידעתי להגיד: אתם לא יודעים איך זה יהיה, אתם באמת לא יודעים. זה כל כך תלוי באנשים,

לא רק הטייטל והתפקיד. באנשים שיקיפו אתכם, במפקד שלכם, ואם תחליטו שאתם הולכים לעשות

תפקיד משמעותי, הוא יהיה משמעותי. אז זה גם הרבה פעמים בחירה.

גילי:  אם את מסתכלת היום אחורה, את יכולה להגיד שדברים מסוימים ש…

מתוך התפקיד שעשית בצבא באים לידי ביטוי היום?

שרית: אינטימיות, אינטימיות, אינטימיות. מסתבר שזה החוזק שלי.

גילי: אחד על אחד.

שרית: כן, אחד על אחד, אבל לא רק אחד על אחד. באמת  היכולת גם להיות חשופה וגם לעזור לאחרים

להיפתח ולהיחשף, זה אחד החוזקים שלי, ובעצם מאז הם משרתים אותי.

גם הלקוחות במסעדה, יצרתי איתם אינטימיות במובן הזה, שידעתי מה קורה איתם בבית, וידעתי במה

הם עובדים. הם היו לקוחות קבועים, ידעתי מה הם אוהבים לאכול, והם היו נכנסים וכבר הייתי אומרת:

בדרך אליך… ידעתי באיזה יום אוכל שניצל ובאיזה יום קציצות, ועם רוטב או בלי רוטב על האורז.

וזה יוצר אינטימיות, להכיר את הבן אדם,מתוך סקרנות, להתעניין בו. הרבה פעמים שיתפו אותי

בכל מיני בעיות עם הילדים וכאלה. אז אינטימיות, זה המכנה המשותף כנראה, והיום אני עוזרת

לזוגות לבנות אינטימיות דרך השדה של הכסף.

גילי: תיכף נדבר על זה. כמה זמן אמרת שהיית מסעדנית?

שרית: 11 שנים.

גילי: וואו…

שרית: כן, הרבה שנים.

גילי: ומה גרם לשינוי?

שרית: אני אומרת, גם כתבתי את זה בספר, שאימא שלי הייתה צריכה למות כדי שאני אתעורר.

גילי: אוי ואבוי.

שרית: היא נפטרה בגיל 62 מסרטן, ובמשך כל השנים היא כל הזמן אמרה לי זה לא בשבילך,

את צריכה לעשות משהו אחר עם עצמך. תגשימי את עצמך, את עושה את זה רק בשביל לרצות את הבעל שלך,

את המסעדה… ואני כל הזמן כמובן הדפתי ולא הקשבתי לה, ושנה אחרי מותה עשיתי את השינוי הגדול של חיי.

אחרי שאימא הולכת לעולמה, בדרך כלל בנות, קורה להן משהו משמעותי בשנה הזאתי.

הייתי צריכה את החופש לבחור מחדש.

גילי: לא כי אמא אומרת.

שרית: לא כי האימא הפולניה שלי יודעת מה טוב בשבילי, אלא כי אני בחרתי.

והייתה שם באמת איזושהי… זה לא שקמתי בוקר אחד ואמרתי, אוקיי, מה נקסט? זה היה תהליך ארוך

של חצי שנה בערך. את המסעדה ניהלתי עם בעלי דאז, הגרוש שלי. וכל איזה שנה, שנתיים הייתי באה

ואומרת לו, תישאר אתה, אני אלך לעשות משהו אחר. והוא כל פעם אמר לי אין מצב, אני לא נשאר בלעדייך.

כי הייתה בינינו חלוקת תפקידים, מה שאני עשיתי הוא לא התערב, ומה שהוא עשה אני לא התערבתי,

אז הוא חשש להישאר בלעדיי.

וכל פעם ויתרתי וויתרתי וויתרתי, ו…אחרי שאימא שלי הלכה לעולמה, עברתי תהליך של התבשלות.

ושאלתי את עצמי אוקיי, נגיד אני עוזבת את המסעדה, מה אני עושה? חצי שנה שאלתי את עצמי מה אני עושה,

ולא מצאתי תשובה. אבל התשובה כשהיא הגיעה היא הייתה ממקום חיצוני.

אני אומרת שאנחנו לא מוצאים את השליחות שלנו, אלא היא מוצאת אותנו, אפרופו שליחות.

פשוט בנו לידנו טיב טעם ענק עם שש מסעדות ממש צמוד אלינו, ובאתי לגרוש שלי ואמרתי, אנחנו חייבים

לברוח כי לא נעמוד בתחרות. ודרך הפחד הצלחתי לשכנע אותו ששנינו עוזבים.

מכרנו את המסעדה, עשינו אקזיט, הרווחנו אפילו כסף על המוניטין שלנו, כי זה היה ממש מוסד בראשון.

זהו, וכל אחד מאיתנו יצא לדרכו. ואז במקרה או שלא… כששחררתי וכשהייתי מוכנה לצאת בלי לדעת מה,

הגיע אליי הנושא הזה של ה coaching  שאז היה חדש בארץ, עוד לא ידעו מה זה.

גילי: מה זאת אומרת הגיע אלייך? איך זה הגיע?

שרית: הלכתי להתייעץ עם חברה שהיא במשאבי אנוש הרבה שנים, מה לדעתה כדאי לי לעשות?

ואז תוך עשר דקות היא אמרה לי לכי ללמוד קואוצ 'ינג. שאלתי אותה, מה זה הדבר הזה?

כי כבר שמעתי את המילה הזאת מאיזה חבר שבא מלוס אנג 'לס, אבל לא ידעתי מה זה.

והיא אמרה לי אני לא יודעת להסביר לך, אבל בדיוק סוף שבוע האחרון היה על זה במוסף "הארץ" כתבה,

לכי תקראי אותה.

החיפוש הראשון שלי בגוגל היה "קואוצ 'ינג הארץ". ואז באמת הגעתי למאמר…

גילי: שזה, בת כמה את?

שרית: 35 וחצי. קראתי את המאמר, ואני זוכרת שחוויתי את החוויה הרוחנית הראשונה שלי.

ממש הצטמררתי כולי, והיה לי ברור שזה כאילו, בזמן הכי מדויק, אלוהים שולח לי מתנה משמיים.

הרגשתי ככה, שוואו, איך זה הגיע בדיוק עכשיו, בזמן הכי מדויק. תפור עליי, בדיוק מתאים.

היה כתוב שם למי זה מתאים, ו…בדיוק אני.

החיפוש השני שלי בגוגל, זה היה "קורס מאמנים". אז היו רק חמישה בתי ספר, כמה שנים אחר כך הייתה הצפה,

והיום זה שוב נראה לי במקום טוב. ובחרתי אינטואיטיבית ב -emotion, והלכתי למפגש מבוא וידעתי,

ידעתי שזה זה. הייעוד הגיע אליי.

גילי: מדהים. ככה תוך כדי שאת מדברת, קופצות לי המחשבות, וחסר לי הסבר לגבי מסעדה.

איך הגעתם לדבר הזה של לפתוח מסעדה?

שרית: גם הגיע אליי.

עבדתי בתעשייה אווירית, ואבא שלי באותה תקופה יצא לפנסיה מוקדמת, בגיל 55, אחרי אירוע לב קשה.

נח בבית. עברה שנה, ואז הוא אמר, אני רוצה להגשים חלום לקנות מסעדה. ואז הוא לקח אותי באיזה

יום שישי אחד, לראות איזה מסעדת פועלים שהוא מצא, בראשון, הם גרו בראשון, והחליט לקנות אותה.

ואני זרמתי. הייתי בהריון, אבא שלי פתח את המסעדה בראשון לאפריל.

לקח טבח שמסתבר שהוא היה מסומם, לקח עוד איזה שוטפת כלים, ותוך יום הוא הבין שאין לו עם מי לעבוד.

הזעיק את אימא שלי שהייתה כבר פנסיונרית ממשרד החינוך. ואני מתקשרת מהמשרד בתעשייה האווירית

לשאול מה נשמע ואימא שלי בוכה. על איזה צרה אבא הכניס אותנו, ומה הוא חושב שאני אעמוד

ואני אשטוף כלים עכשיו, הוא לא שומע את הלקוחות, הוא לא יודע מה לעשות…

בקיצור, אבא שלי נכנס לאזור שהוא חשב שהוא ינהל, כמו שהוא ניהל בתעשייה האווירית, אבל לנהל

טבח ושוטפת כלים זה לא כמו לנהל מהנדסים.  

גילי: מהנדסים בתעשייה האווירית. (צוחקות).

שרית: בדיוק.

בכל אופן, אני שמעתי את זה, הייתי אז בחודש תשיעי, הודעתי לבוס שלי שאני יוצאת לחופשת לידה

חודש קודם. ורצתי לעזור להורים שלי במסעדה. ואני הייתי בוגרת "אלכסנדר" המיתולוגי, ארבע שנים

בתור סטודנטית עבדתי ב"קפה אלכסנדר" ביהודה מכבי. זה היה מוסד בעיר, ולמדתי שם המון על מסעדנות,

ועל מלצרות ועל תפריטים, ועל איך מנהלים עסק כזה, זה היה בית ספר מטורף.

באתי, הבנתי שההורים שלי ממש לא שייכים, גייסתי את הגרוש שלי, שאז היה שכיר, ניהל תחנת דלק

באיזו חברה, ולקחנו את זה על עצמנו כשאני עוד בחודש תשיעי.

לא הייתה לי חופשת לידה. איך שילדתי, חזרתי לעבוד. אימא שלי נשארה עם הילדה. עם התפרים

עוד חזרתי לעבוד.

גילי: כל אחד חזר למשבצת המתאימה לו.

שרית: כן, אימא שלי שמחה להיות סבתא ולעזור עם הילדה.

כמובן שמיד אחרי זה מצאנו מטפלת, זה היה הכל זמני.

אבא שלי עוד נשאר על תקן יועץ. הוא בא לראות שאנחנו מסתדרים ונתנו לו את הכבוד.

והוא העסיק את הספקים הנכונים. המסעדה נפתחה בראשון לאפריל, ילדתי ב -28 לאפריל.

גילי: וואו.

שרית: כן, זה היה ממש הכל ביחד. ככה הגעתי למסעדה, התגלגלתי בשביל לעזור להורים שלי.

הייתי בטוחה שזה יהיה שנה, שנתיים, ואני אמכור את זה, וככה נתקעתי 11 שנים.

גילי: כנראה שלא נתקעת, משום שאמרת קודם שהניסיון שרכשת, כשעבדת במסעדה באלכסנדר,

אז למדת את העולם, ואחר כך יישמת את זה במסעדה של אבא, ואחר כך זה עוזר לך מול הלקוחות,

אז יש פה איזה…

שרית: ברור לגמרי. אבל ה -11 שנים, את יודעת… בדיעבד הכל מדויק, אבל הרבה שנים הרגשתי

מתוסכלת שלא מגשימה את עצמי.

אבל אל מול זה היה ערך אחר. היום אני יודעת לדבר בשפה של ערכים. היינו זוג צעיר, זאת הייתה הלידה

הראשונה שלי יחד עם מסעדה, ארבע שנים אחר כך עוד ילדה, ולקחנו משכנתה גדולה.

היינו צריכים לבנות את עצמנו כלכלית. אז זאת הייתה המשימה. וברגע שגמרנו לשלם את המשכנתה

אחרי עשר שנים, יכולתי להרים את הראש ולחשוב מה הלאה. וכאמור, גם אמא שלי נפטרה,

אז הרגשתי שזה הזמן שלי.

גילי: כן. ואז, אחרי שאת עושה את הקורס באימושן, מה קורה?

שרית: אימושן, כשהגעתי, הרגשתי שהגעתי הביתה. חוץ ממדיטציות שהיינו צריכים לעשות,

ואמרתי, מה זה החרטה הזאתי? אני עד היום עושה מדיטציות, כאילו, זה הדבר הכי גדול ש…

למדתי בחיים שמה שנראה לי…

גילי: Never say never.

שרית: כן, בדיוק.

לשמחתי למדתי אצל נטלי בן דוד, שהיא המייסדת של Emotion , גם לפני קורס מאמנים היינו חייבים

לעשות את מה שאז קראו לו קורס "כסף", היום זה קורס "נקודת מפנה". כי היה לה ברור שמי שרוצה

לעסוק באימון, שזה להיות עצמאי, חייב שיהיו לו יחסים טובים עם כסף.

אז שם התחלתי את המסע שלי עם כסף.

גילי: בלי לדעת.

שרית: בלי לדעת בכלל, כן. ונטלי ממש נתנה לנו בסוף הקורס הנחיות. מי שרוצה לעבוד בזה,

היה מין דף כזה של 28 צעדים שצריך לעשות. ואחת התכונות הטובות שלי זה שאני מתמסרת למורים שלי.

אז פשוט עשיתי את מה שנטלי אמרה. בתוך שלושה חודשים העסק שלי היה מלא.

גילי: מדהים.

שרית: ואז לא ידעו מה זה אימון, היינו צריכים למכור את הדבר החדש הזה, שלאנשים עוד לא הייתה

תבנית במוח מה זה.

אחת ההמלצות של נטלי, אחת מתוך ה- 28, זה לקחת אימון עסקי. אז מיד לקחתי אימון עסקי,

ובאימון העסקי למדתי איך מוכרים את הדבר הזה.

גילי: יפה.

ואנחנו בעצם אמרנו שבאנו לדבר על שליחות, אז איך בעצם את מגדירה עבודה מתוך שליחות?

שרית: אני לא יודעת אם אני מגדירה, אבל מה זה בשבילי עבודה מתוך שליחות?

זה לראות איזשהו הקשר רחב יותר. זה קשור לאיזושהי אמונת בסיס שלי, שאנחנו לא באים לפה סתם.

שאנחנו לא במקרה שונים זה מזה. שלכל אחד יש תפקיד בעולם הזה. והתפקיד הזה, כמו שאמרתי קודם,

יכול להשתנות, אבל בתקופה מסוימת…

אני מרגישה, וכל אחד אני מאמינה שיכול להרגיש את זה, שיש לו איזשהו תרומה וערך משמעותי

שהוא יכול לתרום לעולם.

אני זוכרת שעשיתי פעם סדנה לסייעות בגני ילדים, אוכלוסייה שהיא יחסית נמוכה. והכותרת שנתנו לסדנה

הייתה "תפיסת התפקיד של הסייעת".

ולימדתי אותם כל מיני דברים מעולם האימון. ואני זוכרת שהדבר הכי חזק שעשיתי איתם זה שעשיתי

את המעגל. החזקנו ידיים, ביקשתי מהם לעצום עיניים ולחשוב על כל הילדים שהם חיבקו בבוקר,

על כל הילדים שהם ניחמו כשהם בכו, על כל הילדים שכאבה להם הבטן…

 וכאילו פתאום, תחשבי… סייעת, הולכת בבוקר, משכורת מינימום, אף אחד כמעט לא מעריך אותה.

ו-וואו! היא נוגעת בנשמות הכי…

גילי: בילדים.

שרית: בילדים שלנו! בגילאים הכי משמעותיים, איזה הטבעות, איזה זכות יש להם לחבק ילד!

מבחינתי, באמת, גם המנקה שלנו של הבניין, אני נוהגת לדבר איתו. וכל בן אדם, אם הוא מצליח להתחבר

לתחושת השליחות, הוא יכול למלא את התפקיד שלו ממקום אחר, וזה עניין של בחירה:

גם שהשליחות בוחרת אותך, אבל גם הרבה פעמים כשאתה בוחר להיות שליח.

גילי: כן.

אפרופו, את אומרת, השליחות בוחרת אותך. כשפרשתי, יצאתי לפרישה מוקדמת, בגיל 53, הדבר היחידי

שידעתי, זה שאני לוקחת שנה הפסקה. אני לא אעבוד, רציתי לעשות איזו התמחות נוספת בתואר השני,

להיות עוזרת מחקר, ככה יצאתי מהעבודה.  

אני תמיד אומרת לאנשים, שינוי זה לא פשוט. אז אם אתה מספר לעצמך איזשהו סיפור שאתה חי איתו טוב, אז יהיה לך קל יותר לעשות שינוי.

אז זה היה הסיפור שלי. זה גם עבד טוב לאנשים, וואו, עוזרת מחקר, וזה…

נגשים קצת חלומות, יש לי מספיק כסף גם לשנה הזאת מראש, הנה זה בחשבון…

ואנשים היו מתקשרים אליי להתייעץ איתי על הקריירה שלהם.

אני לא עשיתי קורס אימון עם תעודת מאמן לשכת המאמנים, אין לי עד היום!

אבל זה לא משנה, הייתי מנהלת המון שנים ומנטורית המון שנים, ואימנתי אנשים, וגם התנדבתי

בעמותת “בעצמי” שהייתי שמה מאמנת תעסוקתית. זאת אומרת, בסופו של דבר כן עשיתי את הדבר הזה,

אבל אני לא חשבתי שזה הייעוד שלי, אפרופו שליחות.

ובשנה הזאת שלא עבדתי, אנשים היו מתקשרים אליי והיו מתייעצים איתי לגבי הקריירה שלהם!

והייתי מנהלת לפעמים שיחות של שעה, וזה לא שכנע אותי שזה מה שאני צריכה לעשות…

אז כשאת אומרת זה בא אלייך…  אנחנו צריכים לפעמים להבין שזה בא אלינו!

שרית: נכון. אז מה גרם לך להבין שזה בא אלייך? מתי כן הבנת שזאת השליחות שלך?

גילי: ידעתי שבעולם של האימון זה אני, אין מה לעשות. אבל מה בדיוק, לא ידעתי.

ואז נכנסתי לאינטרנט וביקשתי, עוד לא היה AI  אז ביקשתי מגוגל, תן לי את כל סוגי האימון שיש.

ויש כמויות שאי אפשר לדמיין בכלל. ואז אמרתי טוב, נעבוד בשיטת האלימינציה. והורדתי, הורדתי, הורדתי,

ובסוף באיזשהו שלב מאמנת קריירה היה אחת האפשרויות.

נפל לי הסימון, ואמרתי רגע, מה את עושה בשנה האחרונה? כאילו, נכון, את עושה כל מיני דברים אחרים,

אבל על מה את מדברת עם אנשים? מה את עושה לאנשים? זה מה שאת עושה!!

כי היה לי ברור שאני לא הולכת לעשות גם וגם. אני לא מאמינה בלהיות מאמן שהוא גם זוגות

וגם משפחות וגם ילדים, אני לא מאמינה בזה, אני מאוד אוהבת להיות מקצועית וממוקדת במה שאני עושה.

שרית: להתמחות.

גילי: כן. ואז נהיה קריירה.

שרית: מדהים.

גם אני בהתחלה חשבתי להיות מאמנת לקריירה, כי הרבה פעמים אנחנו בוחרים את השליחות שלנו,

את הייעוד שלנו, מתוך איזשהו מקום שאנחנו חווינו שם כאב והצלחנו לפרוץ שם דרך.

אז אני, בזמנו, בשבילי, לעזוב את המסעדה ולעשות שינוי קריירה לאימון, זה היה וואו ענק,

רציתי לעזור לאנשים שהם נמצאים בצומת דרכים, לעשות שינוי קריירה. ככה התחלתי.

גילי: כן, אני זוכרת אותך כמאמנת קריירה בעצם…

שרית: זה היה מעט מאוד זמן.

גילי: למה?

שרית: כי מה שקרה זה כמו שסיפרתי: לקחתי אימון עסקי, ובעצם פיתחתי, יחד עם המאמנת שלי,

מודל למכירה של שיחת אימון בכלים של אימון. וזה היה שוס, כי באמת, כל בן אדם שדיברתי איתו,

מכרתי לו אימון.

נטלי הביאה אותי לדבר מול הסטודנטים שלה, וכאילו זה היה תופעה: מאמנת שהעסק שלה מלא.

ואז אמרתי, טוב, אני יכולה ללמד את זה! ואחרי חצי שנה כבר היה לי קורס ששם לימדתי את המודל

לשיווק עצמי בעולם האימון. והפכתי להיות מאמנת עסקית מהר מאוד, למרות שבכלל תכננתי להיות

מאמנת קריירה.

אני עד היום גם מלווה אנשים שהם בצמתי דרכים, אני גם מתעסקת בזה, כי עם השנים הבנתי

שזה לא האימון העסקי, זה לא הקריירה, אני בעצם עוזרת לאנשים לעבור איזה שהוא תהליך התפתחותי.

שהעסק או התפקיד החדש זה רק התירוץ, להיות מי שהם חולמים להיות.

גילי: זה נכון, זה התירוץ. אבל בסוף – הקריירה, העבודה היא גם בשעות לוקחת הרבה מאוד מהחיים שלנו,

וגם במה שאנחנו.

שרית: לגמרי.

גילי: הרבה פעמים הזהות שלנו זה התפקיד שלנו.

שרית: אחת ההחלטות הכי משמעותיות בחיים.

אבל אני אומרת: גם בעל עסק זה קריירה, וגם מישהו שהוא שכיר שעושה שינוי קריירה זה קריירה,

המכנה המשותף זה הגשמה אישית. אמרתי שעם השנים תחושת השליחות או הייעוד משתנה,

אז כל פעם אני בעצם מוצאת את המכנה הרחב היותר גדול.

זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על בעל עסק וגם על מנהל בכיר וגם אנשים בצומת דרכים,

הם פה בשביל ההגשמה האישית שלהם, דרך השדה של המקצוע, ואז בעצם ראיתי עם השנים

שהם עושים איזושהי התפתחות והתוצאות נמצאות בשדה שעליו עבדנו, אם זה בתפקידים חדשים

שהם מקבלים.

ואז כמאמנת עסקית וכבוגרת קורס כסף שהבינה את המשמעות של המסע שאני עברתי הרבה שנים עם כסף,

התחלתי לשאול אותם, איך אתם עם כסף?

ועשיתי להם ככה בדיקה על היחסים שלהם עם כסף, ואז עלה שבבית בת הזוג או בן הזוג לא תמיד תומכים

ולא תמיד יש שיתוף פעולה. ואז פתאום התחלתי להזמין לתוך התהליך שלנו את בני הזוג בשביל לעזור להם

ליישר קו על שיתוף פעולה.

וככה הגעתי לתרפיסטית פיננסית לזוגות, שגם זה הגיע אליי כי חיפשתי במה להתמחות כמאמנת עסקית,

והמאמנת שלי שאלה אותי, מה פריצת הדרך הכי גדולה בחיים שלך? אמרתי לה: קל… כסף!

עברתי מעולם הישרדותי לגמרי למישהי שחיה ברווחה, ובזכות תהליך מאוד משמעותי שעברתי.

אז אמרתי, וואלה, זאת ההתמחות שלי, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל. כתבתי בגוגל עוד פעם, גוגל זה נקודת…

גילי: טוב שיש גוגל.

שרית: טוב שיש גוגל.

כתבתי: Relationship with Money כי הכרתי את המושג מקורס "כסף", וגיליתי אוצר!

שנתיים קודם, זה היה ב -2014, בדיוק לפני עשר שנים.

ב -2012 נוסד מקצוע חדש בעולם, שנקרא "תרפיה פיננסית". ויש איגוד, ויש מחקר, ויש שיטות התערבות שונות.

וככה בעצם הבנתי, שזו ההתמחות שאני רוצה לעשות! ללוות אנשים דרך הקריירה,

אבל גם לפרוץ את היחסים שלהם עם כסף. זאת אומרת, גם הגשמה אישית וגם רווחה כלכלית.

כי בואי, הרבה אנשים הולכים לעבודה קודם כל בשביל כסף!

אחרי זה תוסיפי לזה שליחות, ותרומה, והגשמה אישית  נכון?

גילי: כן.

שרית: אפשר גם וגם! אז עזרתי לאנשים אם זה לבקש העלאות שכר לשכירים, ואם זה עצמאים

לעשות שיחות מכירה יותר טובות, ולהיות מתוגמלים יותר נכון, ולנהל את הכסף. כל העולם הזה…

ילי: מה היו הסימנים הראשונים שהרגשת שהעבודה שלך היא יותר מסתם עבודה, היא שליחות?

שרית: אז קודם כל בעולם האימון, כל שיחת אימון שבן אדם מבקש להתאמן על משהו, להשיג מטרה,

לקדם איזה רעיון, לעבור איזשהו שינוי, השאלה הראשונה ששואלים זה למה. למה זה חשוב לך?

ומבחינתי זה way of life . למה חשוב לי לעשות את מה שאני עושה?

זה תרגיל אימוני שבן אדם אומר למה, ואז שואלים אותו עוד פעם למה, ועוד פעם למה, שבע פעמים בערך,

עד שמגיעים ללמה המדויק, אוקיי?

גילי: שזה מאוד מעצבן באופן כללי, התרגיל הזה.

שרית: זה יכול לעצבן, אבל בסוף…

גילי: יש לו תוצאות מדהימות, אבל הוא מעצבן. (צוחקות)

שרית: לי נוח לעצבן, כי אני יודעת מה הערך של התרגיל הזה. כי הרבה פעמים אנחנו צריכים להיכנס

עוד שכבה פנימה, עוד שכבה פנימה, עוד שכבה פנימה, בשביל באמת להבין למה אנחנו עושים

את מה שאנחנו עושים. זה מבחינתי שאלה הכרחית, שאני שואלת למה אני עושה את מה שאני עושה.

ותחושת שליחות זה הלמה הזה.

בדרך כלל תחושת שליחות ובדרך כלל כשאנשים עונים על הלמה, זה אף פעם לא נשאר רק במרחב שלהם.

זה תמיד איזושהי השפעה שרוצים להשפיע על העולם. רק שאנשים בדרך כלל צנועים ולא מתיימרים

לתפוס את עצמם ככאלה שרוצים לשנות את העולם.

גילי: כן, לשנות העולם זה נשמע משהו מאוד גדול, אבל אפשר להשפיע גם בדברים קטנים.

שרית: כן. אני חושבת שאני משנה את העולם בזה שאני מחייכת למנקה של חדר המדרגות שלנו.

תפיסת העולם שלי זה שלא צריך להיות בייעוד ולעשות דברים גדולים בשביל לשנות את העולם.

מספיק שתחייכי למישהו, שתבואי עם עין טובה למישהו, ומספיק שתרימי טלפון להתעניין במישהו

שלא ציפה שישאלו אותו את השאלה, או תכיני ארוחת טעימה לבנות. כאילו הכל מבחינתי יש לזה

תחושות משמעות. כי אני פשוט רגילה, אני קוראת לזה להיות בתדר הזה.

זה משהו שהוא כבר הפך להיות way of life . וכשאני לא, אז יש לי אנרגיה נמוכה, ואני במצב רוח רע.

וזה קורה לי אחת לכמה זמן, בטח בשנה האחרונה. ואני יודעת שאם אני רוצה לחולל את עצמי מחדש,

או להרים לעצמי את האנרגיה, אני צריכה להתחבר לתחושת השליחות. זה כמו להכניס את השקע לתקע אצלי.

אם אני חושבת, אוקיי, נגיד, אנגלית, סיוט מבחינתי. אישו של ה -lifeכבר מכיתה ד' אני לומדת אנגלית,

ואיכשהו עדיין לא מדברת כמו שהייתי רוצה לדבר. כנראה שיש לי איזה לקות שקשורה בשפות.

שזה גם תובנה מהשנה האחרונה, אבל אני לא מוותרת ואני כל פעם לומדת דרך אחרת, גם עכשיו אני לומדת.

שאלתי את עצמי לא פעם למה? הרי אני מסתדרת יפה מאוד גם בלי אנגלית, אני יכולה לשחרר את עצמי

מהדבר הזה, אוקיי? ובכל זאת, כשאני שואלת את עצמי למה חשוב לי לדבר אנגלית, אז חשוב לי להיות בחופש.

גם, את יודעת, לעולם הגדול, לא רק בתוך ישראל. ואכן השנה נסעתי לכנס של תרפיסטים פיננסיים

בארצות הברית, בסאן-דייגו. כבר הרבה שנים אני רוצה להשתתף בכנס ולהיות חלק מהתנועה הזאת.

זה בעצם מקצוע ואנחנו החלוצים שמביאים את הדבר הזה לעולם, וכל פעם בגלל האנגלית נתקעתי.

ועכשיו לנסוע להיות בכנס ולהמשיך לדבר אנגלית ולהוציא את הספר שלי באנגלית, זה בשביל לייצר

את הגשר לעולם הגדול.

אני עוד לא שם, אבל אני בדרך.

גילי: נהדר.

אני אקח צעד רגע אחורה, ואני אשאל אותך מה בעצם קרה שהשליחות שלך השתנתה,

מלהיות מאמנת עסקית להתעסק בעולם הזה של התרפיה הפיננסית?

שרית: קודם כל אני רוצה להודות לך על זה שאת באת היום לראיין אותי. כי אני מבינה שאני כבר קיבלתי

פה תובנה מדהימה. העניין הזה שאמרתי בהתחלה, אבל פתאום אני רואה שזה מוטיב חוזר,

שהשליחות מגיעה אליי.

גילי: נכון.

שרית: אני פשוט מזהה את זה, אבל זה מגיע אליי.

כמו שאמרתי קודם, היה לי ברור שזוגיות זה ערך גבוה אצלי. וכשמגיעים אליי אנשים, גם אם הם באים

על הקריירה, אני שואלת אותם על הזוגיות שלהם ועל הכסף ואיך הם מסתדרים, ואם יש תמיכה מהבית

והאם הם באיזשהו שיתוף פעולה?.

מה שהבנתי שלי זה נורא ברור, ולהם לא. ואז הזמנתי את בני הזוג, וראיתי שאני עוזרת לאנשים לשתף פעולה

דרך השדה  של הכסף, כי בעל עסק צריך להשקיע בעסק, צריך לקחת הלוואה, בבית האשה

לא מוכנה לקחת הלוואות. ואני מבינה שזה קשור ביחסים שלה לכסף, באיך שהיא גדלה בבית שלה.

והוא לא מצליח להסביר לה למה צריך לקחת הלוואה. זו דוגמה קטנה ושכיחה.

וראיתי איזה עוצמה יש לתהליך הזה! ועדיין לא חשבתי, כמו שאת אומרת, גם את לא חשבת ש…

אבל מבחינתי זה היה נישה בתוך האימון העסקי, ומשהו שיקר לליבי, וככה אני עוזרת ללקוח שלי

להשיג את המטרות שלו.

והתחלתי לכתוב מאמרים בעניין, ואז הגיעו אליי נשים רק לזה, זוגות. ויום אחד רכבתי על האופניים שלי,

כמו שאני עושה שנים כבר, ומקשיבה לפודקאסטים. והקשבתי לאיזה פודקאסט באנגלית,

כחלק מההתפתחות שלי באנגלית, אני מקשיבה לפודקאסטים באנגלית.

ודיברה שם מישהי על הספר החדש שהיא הוציאה, היא דיברה שם על נשים וכסף, כאילו ירד לי קובץ מהשמיים,

שאני צריכה לכתוב ספר על זוגיות וכסף. ככה!

באתי הביתה באורות, בטירוף, כאילו, הגוף מרגיש כשזה זה. הגוף סוער מהתרגשות!

כמו שקראתי את המאמר בהארץ, שידעתי שאני הולכת ללמוד קואוצ 'ינג, כי זה זה! כולי הייתי צמרמורת?

גם פה.

ידעתי שאני אוהבת לכתוב ושאני רוצה להוציא ספר, אבל לא היה לי נושא, וככה הגיע הנושא.

ואז העמקתי את החקירה, ועשיתי מחקר עם פסיכולוגית שצירפתי אותה לפני הספר, על הקשר בין

שיתוף פעולה לרווחה כלכלית. וצברתי חומרים, ולקחתי ליווי של שגית אמת שהיא סופרת, שעזרה לי 

לעלות למגרש הזה של כתיבת ספר. וככה נולד הספר! נסעתי לזנזיבר לחודש לכתוב אותו, כי היה לי ברור…

גילי: אני זוכרת, הייתי עוקבת אחרי הפוסטים שלך…

שרית: היה לי ברור שאני לוקחת חופשה בשביל לכתוב את הספר. בניתי את זה שמונה חודשים,

גם מבחינה כלכלית, שאני אוכל לצאת לחודש, וגם מבחינת התהליכים עם הלקוחות.

ואז עוד שנה וחצי עריכה, שזה לא ידעתי, אבל זה החלק המאתגר בלהוציא ספר. ותוך כדי שאני עורכת

את הספר, יחד עם העורכת שלי, הבנתי שזאת השליחות שלי!

שיש פה איזה… וואו ממש גדול! זה כמו שתי ציפורים במכה.

דרך המתודה הזאת שפיתחתי אינטואיטיבית, פלוס כמובן קריאה של כל המחקר שיצא בענף הזה,

והקשבה לפודקאסטים וכולי, פיתחתי כלים שגם עוזרים לזוגות להתקרב, לחזק את הזוגיות,

וגם ליצור רווחה כלכלית. כאילו שתי מטרות מטורפות שקורות ביחד. זה וואו.

בהתחלה זה היה: לא יכול להיות, לא יכול להיות שזה כזה גדול, Too good to be true כזה…

ולאט לאט ככל שאני מקבלת יותר משובים על הספר, וככל שיש לזה יותר פומביות, כל מי ששומע

למשל את השם "אינטימיות פיננסית" אומר לי: וואו, כל זוג צריך. זה מחזק לי את האמונה

שיש פה שליחות מאוד גדולה. כי אף אחד לא לימד אותנו לדבר על כסף.

כמו שלפני עשרים שנה או שלושים שנה לא לימדו אותנו לדבר על מיניות, וזה עדיין תחום שלרובנו

לא פשוט לדבר אותו. אבל כבר יש סדנאות וספרים ופודקאסטים, וכבר מדברים על זה הרבה יותר בקלות.

התפתח בעשרים שנה האחרונות. אז אותו דבר הכסף, צריך ללמוד לדבר על כסף.

קודם כל צריך לשיים. אז נתנו שם, ויש מקצוע, ויש מחקר, ויש איגוד, ובונים תוכניות, ויש חלוצים שעושים

את העבודה. ואני ממש גאה להיות חלוצה בארץ של הדבר הזה.

וזה ימשיך להתפתח, ואני מאמינה שבעוד עשור זה כבר יהיה טריוויאלי.

אם את שואלת אותי, השליחות שלי זה לא רק לעזור לזוגות, אם אני יכולה לבחור, לזוגות צעירים

שזה עתה בונים את חייהם, לעזור להם למנוע כל מיני בעיות ומשברים שיהיו בעתיד.

כמובן שאני עוזרת גם לזוגות ותיקים, תמיד אפשר לתקן, אבל החזון שלי זה שכל זוג צעיר בתחילת דרכו

ילמד לדבר על כסף.

גילי: כן.

להגיד אני רוצה למצוא את הייעוד או השליחות שלי זה נחמד, אבל צריך גם לעבוד בזה.

שרית: רוב האנשים רוצים להגשים את עצמם, רוצים למצוא את השליחות שלהם, רוצים למצוא את הייעוד

שלהם, גם אם הם מרגישים שהם עדיין לא שם, זה כבר בקשה לגיטימית.

שרית: לגמרי.

מוכנות פוגשת הזדמנות. צריך להיות קרוי, צריך לעשות איזושהי השתדלות, צריך לשאול את השאלות הנכונות.

עוד איזה נדבך בשליחות שלי, זה לעזור לאנשים להגשים את עצמם, יחד עם איזון עם הרווחה האישית שלהם.

כי אני באמת מאמינה שאנשים שחיים ברווחה יכולים להגשים את השליחות שלהם הרבה יותר טוב

מאשר אנשים שעובדים מאוד מאוד קשה ולא רואים בעיניים.

כשאנחנו בשליחות שלנו וכשיש לנו באמת הקשר רחב יותר לעשייה שלנו, זה משפיע על ה -Well -Being שלנו.

אין לי ספק, שאני היום מאושרת הרבה בזכות זה שאני מרגישה שיש לי פה הטבעת חותם בעולם.

שאני באמת עוזרת לאנשים עם קושי מאוד מאוד גדול.

זה מה שאני עושה בעצם כבר 20 שנים, אבל גם במסעדה, להאכיל מישהו שבא באמצע יום עבודה,

כשיש לו מלא צרות על הראש, ולתת לו הרגשה של אוכל של בית, קציצות ברוטב עם אורז.

אגב, שלי לא היה את זה בבית, עכשיו אני חושבת על זה. לא הייתה לי אימא שקיבלה אותי עם ארוחה חמה,

אז מבחינתי זו הייתה גם שליחות. לעסק קראו "פונדק הבית", כי באמת נתנו לאנשים עובדים תחושה של בית.

אז כל בן אדם, אם הוא מתחבר להקשר הזה, יכול למצוא את התחושת שליחות, וזה יתרום לסיפוק,

לכיף לעשות, להתמודד עם אתגרים שיש בדרך, כי כמובן, לא הכל חלק.

גילי: נכון. אז השאלה הבאה שרציתי לשאול זה אם את יודעת, לתת דוגמאות לאתגרים שאת התמודדת, שאנשים מתמודדים בדרך למימוש של השליחות.

שרית: אני יכולה להגיד לך שאחרי מאמץ מאוד גדול שעשיתי עם הספר, כל מה שרציתי זה שאנשים

יקראו את הספר, יעשו את התהליך שהוא מציע, ויעזבו אותי. כאילו, לא יבואו אליי לייעוץ.

נורא נהנית מהאימון העסקי, מתפרנסת ברווחה, יכולה להוריד קצת הילוך.

היו מתקשרים אליי, רוצים לבוא לייעוץ כי שמעו אותי בפודקאסטים, ואמרתי: למה? תקנו ב-100 שקלים

את הספר, ואתם לא צריכים לבוא אליי. כאילו, באמת ככה דיברתי!

גילי: תעזבו אותי בשקט! (צוחקת)

שרית: כן!

וכשהמאמנת שלי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי: אני רוצה לצאת לפנסיה.

הרגשתי עייפה, שעשיתי פרויקט חיים כזה, ושאני רוצה עכשיו קצת לנוח.

אבל מה לעשות, שהדפסתי 2,000 ספרים, וצריך למכור אותם. אז לקחתי יועץ, והתחלנו לחשוב,

וכולם אמרו לי צריך לבנות מוצרים. לא מוכרים ספר, צריך לעשות סדנאות, הרצאות.

ואני אומרת: לא, אין לי כוח, עזבו אותי, קחו את הספר.

זה לא מה שרציתי! (צוחקת)

שרית: אי אפשר לעשות מודעה, לעשות קידום ממומן, ושיקנו את הספר? כמו שעושים באמזון!

הספר באנגלית, אני לא מתעסקת בו בכלל, זו חברה שעושה את השיווק באמזון, ופעם בחודש אני מקבלת דו"ח.

ככה חשבתי שזה יהיה עם הספר בעברית. מסתבר שזה לא ככה, שזה לא משתלם לעשות מודעות,

קליקים עולים יותר מאשר אני מרוויחה על הספר, וגם לתת את זה למפיץ, שימכור בחנויות, זה בכלל…

במקרה הטוב מרוויחה את כמה שעולה לך להדפיס את הספר, לא נדבר על כל התהליך. בקיצור,

אמרתי, אוקיי, אז מה אני עושה? או שאני חיה בשלום עם זה שהדפסתי 2,000 ספרים ואין לי למי למכור אותם,

או שאני עושה משהו בעניין.

גילי: מתחילה לעבוד בזה.

שרית: מתחילה לעבוד בזה. ולקח לי כמה חודשים, עד שגם פה הגיע אליי…

חברה טובה שעשתה ריטריט למילואימניקים שאחרי 5 חודשים בעזה. 3 ימים בקליה, והזמינה גם

את הנשים שלהם, ועשו להם מגוון של סדנאות. והיא ביקשה שאני אעשה להם סדנה של אינטימיות פיננסית.

אמרתי: טוב, חברה מבקשת, אני אגיד לא? חוץ מזה שאני אהיה 3 ימים בריטריט ואחווה כל מיני סדנאות

מדליקות. והרעיון איך לעשות את הסדנה עלה לי ממש בן רגע, ועשיתי להם את הסדנה. היו שם 15 זוגות,

וזה היה וואו, מטורף. הם באו בסוף הסדנה ואמרו שבחיים הם לא דיברו ככה על כסף. וכמה זה מרגש,

ותמיד זה היה גורם להם לפיצוץ, והם בכלל היו נמנעים, כל מיני דברים, ואמרתי, אוקיי, אז אני רוצה לעבוד בזה.

אז זה התחיל מזה, מהסדנה הזאת לזוגות. אז הלכתי ויצרתי באתר עמוד סדנאות לארגונים, וכבר התחלתי למכור,

ויש כבר את הסדנה הראשונה באוקטובר.

גילי: אז רגע, אם אני ככה רוצה שנמסגר את זה, אז…

בעצם השליחות הופכת להיות תחת הכותרת הזאת של הכסף, אבל זה הופך להיות לעשות סדנאות.

אם קודם עשית את זה בקליניקה, נקרא לזה, בעצם השלב הבא, והפוקוס שלך, עובר להיות לעולם של הסדנאות.

שרית: אז לא. יש עוד התגלגלות.

גילי: אוקיי.

שרית: קודם כל, אני עדיין מקבלת זוגות לתהליכי ייעוץ. אבל גם יש, בגלל הספר והפודקאסטים שמראיינים

אותי, יש הרבה ביקוש. ואני הבנתי שאני לא יכולה לבד, וזה אומר שאני צריכה להכשיר עוד אנשים שיודעים

לעשות את זה. אז פתחתי חודש שעבר קורס להכשרה של יועצים זוגיים, מאמנים זוגיים,

יועצים לכלכלת משפחה, מטפלים זוגיים, להוסיף להם כמו עוד כלי לארגז הכלים שלהם, כי הרבה פעמים…

הם נמנעים מלדבר על כסף, כי גם הם לא נוח להם לדבר על כסף.

בכל אופן זה היה וואו! בדיוק השבוע סיימנו את החלק הראשון, והם עוברים לחלק של הסופרוויז'ן,

ואז אני אמרתי, את זה אני רוצה לעשות כל החיים שלי!

עכשיו יש גם כמה מוצרים: גם את הסדנה, ויש גם את הקורס הזה, שיהיו כנראה כל מיני מחזורים,

ויש כבר עוד כמה דברים על הפרק. אז בניתי תשתית, אתר… אז כשאני חושבת על העבודה הקשה

שאני צריכה עכשיו לעשות בשיווק, ולהביא למודעות את התחום החדש הזה, אם אני לא אתחבר לשליחות שלי,

לא יהיה לי דלק.

מגיעים אליי מפה לאוזן, הכי נוח לי להישאר פה. אבל כשאני אומרת, וואו, תזכרי מה זה עושה לאנשים,

אני לא יכולה לשבת ככה בידיים שלובות, ואני עובדת בזה עכשיו.

גילי: אני חושבת שאת קודם כל צריכה להיזכר בתחושה שלך, בוואו בסדנה בקליה, בוואו בקורס וה…

שרית: כן, לגמרי. כשאנשים באים אליי ואומרים מה זה עשה להם זה הסיפוק שלי.

זה הרי שני צדדים של אותו מטבע. זה בדיוק העניין.

גילי: כן.

אבל כשאתה אומר, אוקיי, האנשים האחרים זה עושה להם טוב, זה סוג של דלק, כמו שאת אומרת,

אבל אני חושבת שהחזק יותר זה איך אני מרגישה כשאני נכנסת לחדר וזה מה שקורה.

זאת אומרת, אני יכולה להיות ביום הכי, כמו שאת אומרת, לא קמתי טוב הבוקר, אבל נכנסתי לחדר והתעוררתי,

מה שנקרא. זאת התחושה שאני מחפשת!

אם שאלתי אותך בהתחלה מה זה מבחינתך השליחות, אז אני חושבת שבן אדם יכול להרגיש שהוא בשליחות

שכשהוא נכנס לעשות את הדבר הזה, זאת התחושה שלו. של איזה מין שמחה, של איזה…

הלמה זה אולי בשלבים דווקא של, כמו שאת אומרת, כשאתה לא יודע למה, אז אתה שואל את עצמך לחזק

את הלמה. אבל ביום יום אתה נכנס לחדר.

נפגשנו לעשות את הפודקאסט. עכשיו, אני לא צריכה לעשות את הפודקאסט הזה באמת, כאילו,

אין סיבה אמיתית! זה גם הרבה עבודה, זה כל מיני דברים, כאילו, אני לא צריכה אותו.

זה למשל משהו שבעיניי הוא שליחות! משום שאנשים מקשיבים לדרך של אנשים אחרים, הם לומדים וכולי,

ואני לומדת בעצמי. ואני עוברת תהליך של כל היצירה הזאת, שכנראה ממלאה איזשהו צורך,

זאת הסיבה של לעשות!

שרית: אז אני חושבת שזה גם וגם.

יש מושג בבודהיזם שנקרא "אנוכיות מוארת". שכשאנחנו הכי אגואיסטים, כאילו הכי דואגים לעצמנו,

אנחנו גם הכי תרומה לעולם בעצם. הצורך הבסיסי האנושי של כולנו זה להרגיש משמעותיים.

ואם אני מרגישה משמעותית מעצם זה שעזרתי למישהו אחר, אז זה בעצם בשבילי, זה לא בשבילו, נכון?

גילי: זה בעצם מה שאת אומרת.

שרית: אבל זה הולך יחד, זה גם וגם. זה כמו נשיאת הפכים. אני הכי אגואיסטית כשאני הכי תרומה לעולם.

לכאורה זה שני קצוות, נכון? אבל זה פשוט הולך יחד.

כמו "אזור הגאונות" שהם לא מתאמצים שם. זה השילוב בין השניים.

גילי: כן.

שרית: זה מה שבשבילי שליחות, אם עכשיו אנחנו סוגרות את התשובה לשאלה הראשונה שלך,

שעזרת לי לברר אותה עכשיו.

גילי: (צוחקת) תודה.

תגדירי רגע אזור הגאונות, כי אני לא בטוחה שכולם…

שרית: אוקיי, אזור הגאונות זה שאנחנו עושים דברים בלי תחושה של זמן.

שזה איזשהו כישרון שלנו שאנחנו עם השנים הופכים אותו למקצוע. כמו שאת סיפרת, שעשית את זה

ממש בהתנדבות, עזרת לחברים והפכת להיות מאמנת לקריירה. סוג הדברים שאנחנו מוכנים לעשות עד

יום מותנו גם בחינם, ושגורמים לנו הנאה, שאנחנו מאבדים תחושה של זמן. שבאמת נולדנו עם הכישורים

שמתאימים לדבר הזה. ואז יש תהליך באמת של להפוך את הכישרון למקצוע, ובשלב הבא למומחיות.

איזה תהליך אבולוציוני כזה שמתפתח. בכל גיל אפשר לשאול מה הדבר שהכי בא לי לעשות?

שהכי אני שמח, הייתי רוצה לחקור אותו, להתפתח, להעמיק בו, להתנסות בו. מרגיש שיש לי

את הכישורים הנכונים…

גילי: מהם התגמולים הגדולים ביותר שאת מרגישה כשאת עובדת מתוך שליחות?

שרית: קודם כל הנאה. אחד הערכים הגבוהים שלי זה הנאה. אני לא יודעת לעשות משהו בלי ליהנות מהדרך.

אני לא יודעת. הלוואי והייתי יודעת, אז הייתי עושה הרבה יותר דברים שנכונים ו…

גילי: מי אמר שאת צריכה לעשות דברים נכונים? את צריכה לעשות מה שטוב לך.

שרית: זה מערכת האמונות שלך…

אבל אני חושבת שבאמת אני נמנעת מהרבה דברים שפשוט אני לא נהנית מהם. ובאמת, תחושת המשמעות

שעזרתי למישהו, לראות שנפתחה לו אפשרות חדשה שהוא לא חשב עליה, זה וואו, זה זכות ענקית! כשמישהו נכנס מכווץ ויוצא עם התרחבות, זה ענק.

כשמישהו מצליח להגשים את עצמו בזכות תהליך, זה מדהים.

אני מרגישה זכות ענקית להיות במקום הזה, זה גמול ענק.

אז גם ליהנות וגם להרגיש שנגעתי בחיים של אנשים, שעשיתי הבדל, זה…

אותי כסף לא מניע, למרות שאני מתעסקת בכסף, מבחינתי כסף הוא תוצאה.

שאנחנו בשליחות שלנו ושאנחנו עושים דברים בהנאה, תורמים במשהו לעולם, הכסף מגיע.

גילי: אני מבחינתי כסף הוא אמצעי לחלוטין. הוא לא המטרה.

שרית: נכון.

ועדיין אפשר להסתכל עליו כמדד, לאם את בשליחות שלך. גם אם זה בתחילת הדרך, אבל אם יש לך חזון וכולי.

אם אנחנו מתחברים לעולם הזה, שכסף הוא אחד ההרגלים שיש לנו, ‫אז הוא בהחלט בעיניי מדד

‫לאם אני בשליחות שלי או לא. ‫קשה מאוד להיות בשליחות ‫בלי להרגיש רווחה כלכלית.

‫גילי: כן, זה נכון.

‫שרית: אחת הדרכים להשיג רווחה כלכלית, ‫וגם זה אחד הפרקים בספר ‫שזה קשור ליחסים שלנו עם כסף, ‫

זה לעסוק במשהו שגורם לנו ‫לתחושת הגשמה ושליחות. ‫לא רק! צריך גם לנהל כסף, ‫צריך גם ליהנות מכסף. ‫

כדי שיהיו יחסים בריאים עם כסף, ‫אחד הדברים זה גם להרוויח כסף ‫ממשהו שאני יודעת שהוא משמעותי,

‫גם לי וגם לעולם. ‫

גילי: כן, הכל מתחבר ביחד.

איך את שומרת על המוטיבציה והתשוקה לשליחות שלך לאורך זמן?

שרית: שאלה טובה. קודם כל, יש נפילות. ממש בתקופה האחרונה, כמו שסיפרתי לך, הייתה נפילה מאוד גדולה.

תוסיפי לזה את המלחמה, ותוסיפי לזה שאיבדתי חבר מאוד קרוב בנובה, אז הייתי ממש במשבר.

ואמרתי, קחו את הספר, עזבו אותי, באמת, אני לא רוצה לעבוד. הרגשתי שבקושי, יש לי כוחות לעצמי.

ובאמת, מה שהציל אותי זה שאני חיילת טובה, וב -18 לינואר היה התאריך שנקבע להוציא את הספר,

והרבה בזכות זה שהושק הספר חזרתי לחיים.

וגם עכשיו שהייתי צריכה לבחור מה אני עושה עם זה, כמו שסיפרתי קודם, אז שאלתי מה העוגנים שלי?

מה אני צריכה? למה אני זקוקה בשביל להתחבר לכוחות שלי? בשביל לחולל את עצמי מחדש?

והתשובה שעלתה זה מדיטציות. ובאמת שמתי לב שבתקופה האחרונה, בשנים האחרונות,

קצת הפסקתי לעשות מדיטציות, הפודקאסטים תפסו מקום יותר גדול. אז פתאום, out of nowhere  

חברה שהכי לא הייתי מצפה שזה ממנה יבוא, אמרה לי,

מה דעתך להצטרף אליי? אני הולכת לקבוצת של מיינדפולנס פעם בשבוע.

אמרתי לה, וואו, בול בזמן, אני רוצה לחזור למדיטציות.

אז אני כבר גאה להגיד שבשלושה חודשים האחרונים חזרתי לעשות כל בוקר מדיטציה, וזה מחבר אותי

לתחושת השליחות.

גילי: את יודעת, הבוקר שלי הוא מאוד, אני משתדלת שהוא יהיה מדויק. אני כותבת דפי בוקר.

שרית: מקסים.

גילי: ואחרי הדפי בוקר, שאני מתייחסת לזה כמו לרוקן את המוח, ואז אני עושה עשר דקות מדיטציה,

שזה לרוקן את הגוף, וכאילו להכין את עצמי ליום החדש.

שרית: מקסים.

אז באמת הייתה תקופה ארוכה שעשיתי דפי בוקר, כלי מדהים. ואת יודעת, דברים השתנו, ונסיבות נכנסו,

אז עכשיו חזרתי למדיטציות, ואני עפה. זה ממש עזר לי לחבר את השקע לתקע, ממש.

גילי: יפה.

מה הטיפ או טיפים שאת יכולה לתת למאזינים שמחפשים את השליחות שלהם בקריירה?

שרית: אז הטיפ הראשון זה לחפש ממה אתם נהנים. איפה אתם מאבדים תחושה של זמן?

איפה אתם הייתם מוכנים לעשות עד יום מותכם בלי כסף? אם לא הייתם צריכים כסף, הייתם עושים

את זה בהתנדבות, מה משמח אתכם? זאת אומרת, ללכת למקום האנוכי לכאורה. זה דבר ראשון.

ולהתבסס על דברים שהם עשו בחיים, שגרמו להם סיפוק והגשמה. זה יכול להיות במסגרת הצופים,

זה יכול להיות בלימודים, זה יכול להיות בקשרים האישיים שלהם, אז קודם כל, הנאה ותחושת סיפוק.

וגם להסתכל קדימה. להסתכל עשר שנים קדימה. איפה היית רוצה להיות? אם הכל אפשרי עבורך,

עזוב את השאלה איך. לא מעניין כרגע איך. איפה אתה רוצה להיות בעוד עשר שנים? זה עוד דרך להסתכל.

ואז טווים את המסלול, אבל קודם כל בוא נראה לאן. עשר, זה יכול להיות גם עשרים שנה, תלוי בני כמה הם.

והדבר השלישי זה להסתכל על אנשים שאתה מעריך בעולם, שאתה חושב, גם אם אתה לא מכיר אישית,

שהם מרוצים, שהם מסופקים, שהם חווים הגשמה, ולשאול את עצמך למה?

למשל, למה אני חושבת שגילי חווה סיפוק והגשמה? אז אני אגיד: כי היא עושה הבדל בחיים של אנשים,

כי היא יוצרת, נכון? הפודקאסט הזה זה תהליך של יצירה, והיא עוזרת לאנשים במקומות שקשה להם לבד.

ואולי נמצא עוד מרכיבים, ולחפש את החלקים האלה של הפאזל.

אתה עונה על חמישה אנשים כאלה שאתה בטוח שהם מגשימים את עצמם ושאתה שואל את עצמך למה

ואז כשמחברים אתה בעצם רואה איזה חלקים של פאזל אתה צריך בשביל להגשים את עצמך,

אחרת לא היית רואה את זה אצל אחרים, אוקיי?

אם תשאלי אותי את השאלה אז אני כנראה אקח איזשהו יזם, אחרי זה אני אבין מזה שבעצם חשוב

לי להיות יזמת.

אישה שהיא המודל שלי ומעוררת בי השראה במשך הרבה מאוד שנים זאת ביירון קייטי.

מהפעם הראשונה שהייתי בכנס שלה לפני 15 שנה אמרתי אני רוצה להיות ביירון קייטי כשאני אהיה גדולה.

כשאני שואלת מה זה ביירון קייטי אז זה מתפרק לכל מיני גורמים שאני יכולה ללמוד מזה על עצמי.

דרך אחרים אנחנו הרבה פעמים לומדים על עצמנו.

וגם אולי חלומות ילדות. מה רצית להיות שתהיה גדול? לשאול אנשים…

גילי: אתה לא צריך להגיד איך בדיוק זה הולך לקרות.

שרית: בדיוק.

גילי: תגיד, ככה אני רוצה, והמציאות יש לה איזושהי דרך להוביל אותך לדבר הזה.

שרית:  נכון.

אז בדיוק זה. כשאנחנו חולמים וכשאנחנו מחפשים את התשובה להגשמה שלנו, לא לחשוב על האיך.

כי האיך יכול לחבל לנו בדרך. להיות אמיצים לא לדעת איך תיראה בדיוק הדרך.

אם אנחנו לא מוצאים אפילו את הצעד הראשון, אז אפשר לקבל עזרה מקצועית.

יש מאמני קריירה טובים, הנה יושבת אחת לפניי…(מחייכת)  ויש היום כלים שיכולים לעזור לאנשים למצוא,

לעזור להם לתכנן את המסלול. אז להתנתק משאלת האיך היא ממש טיפ חשוב.

גילי: כן, אני גם חושבת שזה יומרני להגיד שאני יודעת איך! התחלנו את השיחה בזה שהעולם משתנה כל הזמן.

שרית: נכון.

גילי: אז אני לא יודעת איך, אני יודעת לרגע הזה מה נכון ומה אפשרי.

שרית: אז נכון, צריך 10 או 20 שנים קדימה חזון, ואז לשאול מה הצעד הראשון עכשיו שאני יכולה לעשות

בשביל לקדם את החזון. כן חייב להיות קשר בין מה שאני עושה עכשיו לאיפה שאני רוצה להיות בעוד 20 שנה.

אז אם זה לימודים, או אם זה לכתוב ספר, או לא משנה מה, זה צריך להיות מחובר.

רק את הצעד הראשון. להתמקד! זה עוד טיפ.

אם אנחנו במדרגה הראשונה והחזון זה מדרגה עשר, אז אנחנו מסתכלים רק למדרגה הבאה, לצעד הבא. אחרת, זה מלחיץ, זה מבלבל… מה הצעד הבא שלי? ולהתמקד בו, לעשות אותו הכי טוב שאפשר.

גילי: נכון, זה מתקשר לשאלת האתגרים ששאלתי אותך קודם.

שרית: נכון.

גילי: כי אם אתה תסתכל רחוק מדי, אתה כנראה לא תעשה, זה מלחיץ.

שרית: נכון, לגמרי…

גילי: מה התוכניות שלך להמשך?

שרית: להיות ביירון קייטי.

הרבה שנים לא הבנתי מה זה אומר להיות ביירון קייטי. ממש לפני איזה שנתיים פירקתי את זה,

ומה שראיתי שאני הכי אוהבת לעשות, אני לא יודעת להיות מורה טובה. אחרים יגידו שכן,

אבל בתחושה שלי אני לא כל כך דידקטית.

מה אני הכי אוהבת? אני אוהבת להדגים שיחות אימון ולשאול את התלמידים שלי מה הם למדו מזה,

מה הם ראו, מה הם שואלים את עצמם, ומתוך זה להמשיג את הדברים.

ומה עושה ביירון קייטי כל השנים? עולה לבמה, יש לה את השיטה שהיא פיתחה, מעלה מישהו מתנדב מהקהל,

ועושה איתו את העבודה הזאת מול קהל גדול. אז להיות ביירון קייטי זה יום אחד…

לעלות על הבמה, לעשות סשן עם זוג, ולעשות איזושהי אינטראקציה עם הקהל, שכולם ילמדו מהסשן הזה.

זה לא תהיה הרצאה, זה יהיה "הרצגה", ויהיה בזה גם הומור. ואולי גם, הזוג הזה יהיה בכלל שחקנים,

שזה הוויז'ן שלי.

אבל הפעם אני צריכה חברה שתשקיע בזה. איזו חברת הפקות שתראה את הפוטנציאל.

גילי: נשמע מעולה.

שרית: נכון, אז אולי… כאילו, מה זה אולי?

גילי: לא אולי…כש…

שרית: אני לא יודעת עוד איך… (צוחקת) אבל הנה, אני שמה פה כוונה.

גילי: מעולה, וזה מוקלט!

שרית: וזה מוקלט!

ואם יש איזו חברת הפקות שנדלקה על הרעיון, אני מזמינה אותה לפנות אליי, ויאללה, בואו נעשה את זה.

כי כל זוג מתעסק בכסף…

גילי: תודה רבה על השיחה!

שרית: תודה לך, גילי, היה לי כיף, ממש!

סגיר~

אהבתם? מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר שלי.  

חפשו גילי פיינשטיין בגוגל.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי שיחת מיקוד ללא עלות וללא התחייבות.

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא!

~מוזיקת סיום~