הנה הגיע לו יום האישה הבינלאומי לשנת 2022.
שנים כה רבות של מאבק לזכויות הנשים ועדיין אנחנו רחוקות מאוד מהמקום בו אנחנו רוצות להיות.
ואני בכלל לא פמינסטית.
מצידי שיהיו כללי משחק חדשים: כל גבר ואישה יוכלו לבחור לעצמם את החיים שהם רוצים לעצמם כולל בקריירה, בית, ובזוגיות.
גברים לא יאלצו לשחק אותה מאצ'ו או להיות המפרנסים, ונשים יוכלו לממש את עצמן בדיוק כמו שהן.
לציון היום הזה, החלטתי לשתף את הסיפור המרשים וממלא תקווה באופן מסוים של נשות איסלנד:
עד 1975, לנשים איסלנדיות רבות כלל לא התאפשר לעבוד מחוץ לבית, בשל האחריות הכמעט בלעדית למשק הבית וגידול הילדים. נשים שעבדו מחוץ לבית הרוויחו פחות משישים אחוז ממשכורתם של הגברים.
כשהוכרזה שנת 1975 ע"י האו"ם כשנת האישה הבינלאומית, החליטו ארגוני הנשים במדינות השונות לציין זאת באירועים שונים לאורך השנה. אחד הרעיונות שעלו היה לקיים שביתה.
ארגוני הנשים באיסלנד אימצו את הרעיון והחליטו על שביתה למשך יום אחד כדי "להדגים את הצורך בעבודה של נשים בכלכלה ובחברה באיסלנד", ו"למחות נגד פערי שכר ופרקטיקות העסקה בלתי הוגנות". הן קראו למהלך בשם "יום חופש" כדי שיתקבל בצורה רכה יותר הן ע"י הנשים עצמן והן ע"י המעסיקים שלא יפטרו חלילה נשים שישתתפו באירוע.
דבר האירוע הופץ ברחבי המדינה, תחנות רדיו, טלוויזיה ועיתונים פרסמו סיפורים על אפליה מגדרית ושכר נמוך לנשים.
ב- 24 לאוקטובר 1975 התקיימה השביתה. תשעים אחוז (!) מאוכלוסיית נשות איסלנד נענו לקריאה: לא הגיעו למקומות העבודה שלהן, ואף סירבו לעשות כל סוג של עבודת בית או טיפול בילדים במשך כל אותו היום. כמובן שהאירוע זכה לתשומת לב בינלאומית.
במרכז רייקיאוויק, בירת איסלנד, נערכה עצרת מחאה בהשתתפות 25,000 נשים שכללה נאומים, שירה ושיח לגבי מה ניתן לעשות כדי להשיג שוויון מגדרי באיסלנד.
ומה היתה השפעת השביתה אתם שואלים?
אבות לא מורגלים היו צריכים לשנות את סדר יומם, לקלח, להלביש ולהאכיל את הילדים, ולקחת אותם איתם לעבודה מכיוון שכל המעונות היו סגורים.
תעשיות רבות הושבתו באותו יום:
- לא היו שירותי טלפון מכיוון שכל עובדות המרכזיה היו נשים.
- עיתונים לא הודפסו, מכיוון שעבודת הסידור נעשתה על ידי נשים.
- תיאטראות נסגרו כי השחקניות סירבו להופיע.
- בתי הספר נסגרו, או פעלו באופן חלקי כי רוב סגל ההוראה היו נשים.
- כל הטיסות בוטלו כי הדיילות לא הגיעו לעבודה.
- מנהלי סניפי הבנקים שימשו כפקידים כדי לשמור על הבנקים פתוחים באותו היום.
- מפעלי הדגים הושבתו, כי עיקר כוח העבודה בהם היו נשים.
מעסיקים נאלצו לדאוג לממתקים, עפרונות, ונייר כדי לבדר את הילדים שהגברים נאלצו להביא איתם למקומות העבודה.
נקניקיות אזלו בחנויות רבות באותו יום, מאחר וזה מאכל אהוב על הילדים.
השביתה נמשכה עד חצות באותו לילה, אז חזרו עובדות הסידור לעיתונים כדי להוציא את המהדורה של יום המחרת שכללה רק כתבות הקשורות לשביתה.
כעבור מספר חודשים, ב-1976, העביר הפרלמנט של איסלנד חוק שמבטיח זכויות שוות לנשים וגברים. החוק עצמו לא שינה בפועל את אי-השוויון ופערי השכר לרעתן של נשים, אך השביתה סללה את הדרך להתפתחויות נוספות, לרבות בחירת הנשיאה הראשונה בעולם חמש שנים מאוחר יותר, ב-1980.
מאז, כל עשר שנים ביום השנה של יום החופש, חזרו הנשים של איסלנד על המעשה באופן סמלי, ויוצאו מוקדם מהעבודה כדי "להפגין את החשיבות שלהן למשק ולהמשיך במאבק למען השוויון". החל מ- 2010 הן החליטו הנשים להאיץ את קצב ה"שביתות" לאחת לחמש שנים.
והמסקנות:
עצמאות כלכלית לנשים, בכל גיל, היא דבר חשוב ביותר!
את העצמאות הזו ניתן להשיג ע"י רכישת השכלה, מיומנויות מתאימות ובעיקר ע"י עבודה במקום עבודה שמשלם שכר הולם לנשים. (לא פחות מאשר לגבר באותו תפקיד)
אם את לא במקום הזה – הגיע הזמן לעשות שינוי!
אירוע גדול ומשמעותי ככל שיהיה יכול לעורר את המודעות והצורך שלנו בשינוי, אבל לא לחולל את השינוי עצמו.
נדרשת עקביות, חזרתיות והתמדה בצעדים קטנים שיביאו בסופו של דבר את השינוי המיוחל.
חשוב מאוד להינות מהדרך ולהודות לעצמינו על מה שהישגנו ולשאוף לדבר הבא.
מעוניינת להתחיל במהפיכה שלך אבל מרגישה שצריכה יד מכוונת?
מוזמנת לפנות אלי ולא תהיי לבד.
יום אישה שמח לכל הנשים באשר הן!
