קריירה כתהליך מרפא – עם מזל צובאלי

קריירה כתהליך מרפא

לפני שאתם מתחילים להאזין, הכירו את מזל צובאלי

מזל צובאלי, יועצת פיננסית ופנסיונית העוסקת בתחום הבנקאות, שוק ההון והפנסיה, מעל 40 שנה. מזל היא מנהלת ומייסדת המרכז לתודעה פיננסית הנותן ידע וכלים לעצמאות כלכלית ומתמחה בייעוץ פנסיוני לפרישה.

קישורים

לאתר של המרכז לתודעה פיננסית

https://todaafinansit.co.il/

ערוץ היוטיוב של המרכז:

https://www.youtube.com/c/todaafinansit

 

פייסבוק:

https://www.facebook.com/todaafinansit/

 

מייל:

[email protected]

 טלפונים:

054-3552401 /  054-8811632

חושבים על שינוי קריירה?
קבלו ממני שיחת מיקוד ללא עלות

תמלול הפודקאסט עם מזל צובאלי

פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו. 

אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם. 

ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית. 

בפודקאסט היום אני מארחת את מזל צובאלי, יועצת פיננסית ופנסיונית העוסקת בתחום הבנקאות, שוק ההון והפנסיה, מעל 40 שנה. מזל היא מנהלת ומייסדת המרכז לתודעה פיננסית הנותן ידע וכלים לעצמאות כלכלית ומתמחה בייעוץ פנסיוני לפרישה.

אנחנו מדברות על:

  • המשמעות של היותה בת למשפחה חרדית בת 12 נפשות
  • המעבר מלימודים בסמינר בית יעקב לעבודה בסביבה חילונית
  • האתגרים בהם נתקלה במהלך חייה
  • השיעורים שלמדה בזכות הבת שלה
  • שיטת פעולה בשם: "מסירת פעולות"
  • הצורך שלה להעניק את הידע שלה לעולם

וכמובן טיפ עבורכם המאזינים

סיומת לפתיח:

אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.
~מוזיקת פתיחה~

גילי:  שלום מזל צובאלי

מזל:  שלום גילי פיינשטיין, איזה כיף להיפגש, ולא בתוך הבנק! 

גילי:  נכון 😊 

אז באמת אולי נתחיל ונאמר, נגלה, שבעצם היכרנו בבנק הפועלים, את עבדת במינהלת אזור ירושלים. אבל בואי נתחיל בעצם ממה שאת עושה היום.

מזל: אני יועצת פיננסית ופנסיונית, וגם מנהלת את המרכז לתודעה פיננסית.

גילי: איך בעצם נוצר המרכז לתודעה פיננסית?

מזל: זה היה חלום. רציתי להקים משהו גדול, משהו שיתן את המענה ללקוחות. שהכל יהיה תחת קורת גג אחת. שלא יצטרכו ללכת לחפש עורך דין, יועץ משכנתאות או סוכן ביטוח. יש לנו כל מה שהלקוח צריך. ואני אגיד גם שלפעמים לקוחות מאתגרים אותי, הם מחפשים משהו שלא תמיד יש לי, אבל אני עם הקשרים שיש לי מוצאת גם להם את הפתרונות.

בסגר הראשון ישבתי בבית, מובטלת, אי אפשר היה לצאת. עוד לא גיליתי את הזום וכל האונליין. אמרתי לעצמי בואי תעשי עכשיו את מה שחלמת לעשות. הרמתי טלפון לקולגות וכך זה התהווה, וזה עובד יופי.

גילי: את הבעלים של המרכז לתודעה פיננסית? או שיש לך שותפים? איך בדיוק זה עובד?

מזל: זה העסק שלי, אני מנהלת אותו וכל האחרים הם פרילנס. זה שיתופי פעולה, לא הקמנו חברה משותפת או משהו.

יש איזה חלום בהמשך לעשות משהו יותר גדול. כנראה עוד לא הגיע הרגע, יש איזו תוכנית מגירה.

גילי: בואי ניקח כמה צעדים אחורה, ספרי קצת על עצמך.

מזל: אני אוהבת להתחיל מההווה: אז אני אמא לשניים, יש לי את ענבל ואת אבנר, וסבתא ל-5 נכדות: הגדולה בת 11 והקטנה תינוקת בת חודש.

גילי: בת כמה את?

מזל: אני אהיה בת 60 עוד שבועיים. 

אני ירושלמית מבטן ומלידה, שלפני חצי שנה החליטה לעבור לחיפה. בעקבות הלב, התשוקה הזו לים, להרים, לעצים.

בחיפה יש לי גם את ירושלים וגם את הים. 

גילי: מה זאת אומרת?

מזל: ירושלים מאופיינת בהרים ומצאתי את זה בחיפה והים – חלום של שנים. אמרתי שאם אני לא עושה את זה עכשיו, כנראה שלא אעשה את זה בכלל.

אני מסתכלת על איך חלומות מתגשמים: בגיל 18 סיימתי י"ב, לא הלכתי לצבא כי קיבלתי פטור מבית הספר. למדתי בסמינר בית יעקב – בית ספר חרדי אז קיבלנו פטור גורף לכולם, אז יצאתי לעבוד. גדלתי בשכונה חרדית אף אחד לא הלך לצבא, לא שירות לאומי, לא הכרתי את זה. יצאתי בעצם לחסוך כסף לאוניברסיטה.

גילי: איפה עבדת?

מזל: בבנק אמריקאי ישראלי 

גילי: איך הגעת לבנק אמריקאי ישראלי?

מזל: היתה איזו מודעה בעיתון, שלחתי מכתב וקראו לי לראיון. עשיתי מבחנים בפיל"ת והתקבלתי.

התפקיד שלי אז היה כתבנית, עוד הדפסתי על מכונת כתיבה ידנית כזו.  ואז אמרתי להם שאני לא מוכנה להדפיס מה שאני לא מבינה. שלחו אותי לקורסים בוולידור בהרצליה.

גילי: את וולידור למי שלא מכיר, החליף בית הספר של בנק הפועלים בשפיים.

מזל: כן, ממש היסטוריה. בשנת 80 -81, שלחו אותי לקורס תוכניות חיסכון, קורס קופות גמל.

גילי: חזרת אחרי הקורס ומה עשית?

מזל: המשכתי להדפיס ובנוסף עשיתי עוד דברים. די מהר נתנו לי גם עבודה בניירות ערך ותוכניות חיסכון, השקעות.

מראש אמרתי שאני לא רוצה ללכת לאשראי, כי ראיתי את הפקידים שמטפלים באשראי שצריכים לסרב ללקוחות ואני לא יכולתי. אני אמרתי שאני רוצה להיות הדבר הטוב בבנק. לעבוד עם מי שיש לו ומשקיע. זו הייתה בחירה לבחור במסלול של השקעות. בזמנו נושא ההשקעות היה מחולק לפי נושאים: היה מטבע חוץ, אשראי, השקעות. אז למדתי גם מטבע חוץ וגם ניירות ערך והשקעות.

להתקדם לא התקדמתי יותר מידי, כי מותר להגיד? לא האמנתי בעצמי.  היום אני מדברת על זה ואין לי בעיה. חוסר הערך שלי בעצמי נבע עוד מהילדות. מאיך שגדלתי, אף אחד לא אמר לי אף פעם מילה טובה, וכך יצאתי לעולם. 

כל הזמן הייתי זקוקה לחיזוקים ולא נתנו, בבנק – רק תביאי עבודה. עוד לא היו יעדים, עוד לא מדדו אותנו, אבל כשהתחילו עם היעדים אמרתי זה בול בשבילי, סוף סוף יראו מה אני עושה, אני לא צריכה לדבר את עצמי. לא ידעתי לשווק את עצמי, ובטח לא למכור את מי ומה שאני, כי מי הייתי

נורא רציתי לצאת לקורס יועצים. שלחו אותי למבחן והמנהל קרא לי ואמר: "תראי, רואים פה שאין לך ביטחון, אז אי אפשר לשלוח אותך לקורס יועצים". מה לעשות? הלכתי לעבוד עם עצמי על הביטחון העצמי.

גילי: מה עשית? 

מזל: הלכתי ללמוד באדלר. דרך הנחיית קבוצות עשיתי מודעות עצמית וכמה קורסים של העצמה.

גילי: בנק אמריקאי ישראלי באיזשהו שלב..

מזל: התמזגנו בשנת 99’ 

גילי: בעצם כבר היית עובדת של בנק הפועלים.

מזל: כן. ואז באמת נפתחה בפני האפשרות לצאת לקורס יועצים. יצאתי ב- 2001/2 משהו כזה 

גילי: איך בעצם מגיעים ממצב שכבר אמרו לך פעם אחת: לא, אין לך מספיק ביטחון עצמי, את לא יכולה להיות יועצת? איך פתאום?

מזל: אהה, התחלף המנהל, נכנס מנהל שהאמין בי.

יצאתי גם ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. דיברתי עם מי שהייתה אז במשאבי אנוש בבנק הפועלים. היא אמרה לי: "מה את הולכת ללמוד פסיכולוגיה? לכי תלמדי כלכלה", אז הלכתי ללמוד כלכלה.

ב- 96' עזבתי את מי שהיה האבא של הילדים שלי. יש קשר מאוד מאוד לנישואים הלא טובים שהייתי בהם. הייתי שם בהישרדות, לא חשבתי איך אני מפתחת את עצמי. אם יש את מודל הצרכים של מאסלו הייתי שם בחלק הכי תחתון, הצרכים הפיזיים שלי לא קויימו. אז איך יכולתי להגיע למימוש עצמי?

בדיעבד היום אני מבינה את זה, כמה צריך לעבור משלב לשלב, אבל כשאתה בהישרדות.. 

גילי: אז איך היה לך את האומץ לבוא ולשנות?

מזל: זה בזכות קבוצת תמיכה שעד היום אני שם.

בנוסף לכל חוסר הערך, הייתי גם מאוד שמנה. אכלתי את עצמי לדעת. לא יכולתי להרגיש, אז פשוט אכלתי כדי לסתום את הרגשות. ואז חברה, דווקא החברה מהעבודה, אמרה לי כשהייתי בחופשת לידה עם הבן הצעיר, שעכשיו זה ממש 28 שנים, בשישי לפברואר הגעתי לשם לראשונה.

גילי:  לקבוצת התמיכה?

מזל:  לקבוצת התמיכה. השלתי 36 קילו בתשעה חודשים הייתי בחופשת לידה, הארכתי אותה, חזרתי לבנק בן אדם אחר. אני זוכרת שלקוחות באו ואמרו: "מה אמא שלך עבדה כאן קודם?", חלק זיהו אותי רק לפי הקול.

זה היה שינוי, לחזור רזה, אבל בראש עוד לא הרגשתי רזה. זה היה תהליך שעברתי.

אחת החברות בתוכנית שמעה מה שאני עוברת ולקחה אותי להוציא צו הרחקה.

זה לקח קצת זמן עד שהיה לי אומץ ללכת לבית משפט לבקש צו הרחקה, ואני נופלת על שופט שהיה לקוח שלי. אז הוא אמר מצטער אני לא יכול לדון בתיק, אני מכיר אותך, אני מעביר את זה למישהי אחרת. היא נתנה צו הרחקה לעשרים ואחד יום ואחרי זה היא לא הסכימה להאריך. היא אמרה: "כן, הוא מסוכן לך" אבל לא האריכה.

בהתייעצות עם המטפלת שהייתה לי אז והעורכת דין שלקחתי הן אמרו לי קומי ותצאי. ובאמת עזבתי את הבית עם שני הילדים לדירה שכורה, קיבלתי סיוע בשכר דירה. המשכנו להתדיין ברבנות, הוא רצה שלום בית, אני רציתי גירושין. לקח שלוש שנים וקיבלתי את הגט.

אני חושבת ששם התחלתי לבנות את עצמי. יצאתי ממקום שלא האמנתי שאפשר לצאת ממנו. 

שאלת על הילדות, מאיפה אני באה? הייתי ילדה מוכה, הפכתי להיות אישה מוכה, ופתאום לראות שאפשר אחרת זה נתן לי את הכוח ואת הדרייב לצאת ללמוד, לעשות עם עצמי משהו.

גילי: מי ליווה אותך בכל התקופה הזאת?

מזל: החברות בתוכנית.

גילי: מה זו התוכנית?

 מזל: תוכנית 12 הצעדים. הייתה לי מטפלת שליוותה אותי שם. ניסיתי לפני כן קבוצת תמיכה של באמונה שהם פתחו וזה לא עבד. לא יודעת, הגעתי לאנשים טובים שעזרו לי, לא ברור לי איך, אבל לא הייתי לבד.

גילי: אני מבינה, את יודעת, אנחנו תמיד מנסים לקטלג. נוח לנו לשים דברים במגירות. אז אני מנסה להבין מי זה הגוף הזה? בעיניי צריך להיות איזשהו גוף שמלווה נשים במצב כזה.

מזל: לא משהו מסודר. אני יודעת היום כמה חשוב מקלט לנשים מוכות.

העברתי שם הרצאות. בגלל המקום שממנו באתי אמרתי אני הולכת לתת. כן, שם הן ממש עטופות. אבל לפעמים זה מקשה אחר כך לחזור לשיגרה, ואז אנחנו רואים הרבה נשים שחוזרות לבעל המכה.

גילי:  כי הן לא מצליחות לבנות את החיים בחוץ?

מזל: כן. זה מאוד קשה. האמת שאם הייתי יודעת כמה יהיה לי קשה לא הייתי מעיזה לעשות את הצעד הזה, אבל לא ידעתי, פשוט הלכתי.

גילי: בת כמה היית כשעזבת ויצאת עם שני הילדים מהבית?

מזל: הייתי בת 35 או 36.

גילי: ועדיין גרתם בירושלים?

מזל: כן, נשארתי בירושלים. הילדים היו במסגרות בירושלים. עברנו לקרית משה, זו היתה חממה. לגדל שם ילדים באותה תקופה היה מדהים.

גילי: היית בקשר עם המשפחה שלך?

מזל: כן, בהחלט. רק שהם כולם היו צעירים, אני הגדולה במשפחה.

גילי: כמה אחים אתם?

מזל: אנחנו עשרה, אני גידלתי אותם. הם תמכו בדרך שלהם.

גילי: שזה אומר מה?

מזל: טלפונים, שיחות. 

גילי: וההורים הם ידעו מה קורה? 

מזל: לצערי ההורים לא היו בתמונה בכלל. שני ההורים היו חולים. חולי נפש. ולא, הם לא היו שם בשבילי.

גילי: אז טוב שהיו אנשים בשבילך.

מזל: ואני אומרת החברות האלה… לא מזמן ציינו את היום למניעת אלימות, אז כתבתי משהו וכן, אם אין חברות שתומכות קשה לעשות את הצעד הזה לבד.

עשיתי מעבר בנישואים עם האבא של הילדים. הוא היה חילוני, אז עזבתי גם את הדת. ודווקא כשעזבתי אותו חזרתי לשמור שבת מבחירה. זה היה נוח כי שכונת קרית משה היא שכונה דתית, אז זה די התבקש, הילדים היו במסגרות דתיות. 

סלטה נוספת עשיתי לפני שש שנים כשהחלטתי שאני כבר לא שומרת שבת.

גילי: אז איך את מגדירה את עצמך היום? 

מזל: לא מגדירה. אני בוחרת לא להגדיר. אני כן אלך לאירוע בערב בבני ברק שכולם חרדים, יש הפרדה: נשים וגברים. אני עושה מה שנוח לי ומה שטוב לי. מתאים לי לנסוע בשבת לטייל, אז אני אסע לטייל.

גילי: והילדים?

מזל: הילדים שלי שומרים שבת. כשאני מתארחת אצלם אז זה שבת כדת וכדין. 

כן, אנחנו חיים בשלום! זה מאוד מעניין, גם עם האחים שלי! הקשר מאוד מאוד טוב.

 

גילי: אז בעצם אם אני עושה סדר: בשלב מסוים התחלת ללמוד את התחומים שרלוונטיים לתחום ההשקעות, בלי לדעת שזה בעצם מה שילווה אותך עד היום. 

מזל: הפכתי להיות פקידת מט"ח, פקידת השקעות, ניירות ערך, קופות גמל. 

גילי: בסניף?

מזל: בית וגן, 22 שנים הייתי שם.

גילי: וואו, איך אפשר להיות במקום אחד כל כך הרבה שנים?

מזל: ביקשתי לעבור, רציתי לעבור, אבל לא נתנו לי.

גילי: אחרי כמה זמן?

מזל: אחרי יותר מ-10 שנים. הייתי בטיפולי פוריות ומאוד היקשה עלי המרחק. לא הייתי ניידת, נסעתי באוטובוסים ולכן ביקשתי לעבור לסניף שהיה במרכז העיר. רצו אותי שם, אבל מנהל הסניף אמר לי: "אני לא משחרר אותך, כי במקומך אני צריך להביא שני עובדים".

זאת היתה דרך לקבל מחמאה… 

גילי: כן (צוחקת) מסתבר… אם עוצרים רגע וחושבים, אז זה סוג של מחמאה…

מזל: כן, אבל אני לא ראיתי את זה כמשהו חיובי, כי נתקעתי, בגלל זה נתקעתי. 

גילי: כן, אתה חושב על טובתך האישית וטובת הסניף, ואיפה אני?

אז מתי הצלחת להשתחרר ממנו?

מזל: רק כשסיימתי קורס יועצים ואמרו לי שאת ההתמחות אני צריכה לעשות במקום אחר. רק אז העבירו אותי.

גילי: לאיזה סניף עברת?

מזל: לגן הטכנולוגי והתחלתי להיות יועצת השקעות. עשיתי את זה רק שלושה חודשים, ואז הבת שלי חלתה בסרטן. הלכתי להיות איתה, שנה שלמה הייתי איתה. ניצלתי את ימי המחלה שהיו לי. היא עברה טיפולים אינטנסיביים שבעה חודשים, ואחר כך הייתי כזה OFF& ON . לשמחתי , באמת, אלוהים מסדר את הדברים: כשהגעתי לסניף הגן הטכנולוגי הגעתי למנהל "מנטש". איך שהוא שמע על הבת שלי הוא אמר לי: "מצאתי לך מחליפה, תהיי איתה”, קישר אותי עם העובדת הסוציאלית של הבנק, עשה דברים נפלאים!

ואז העבירו אותי לסניף הראשי לקינג ג׳ורג ושם התקדמתי, גם הכניסו את כל הנושא של יועצים מצטיינים והייתי יועצת מצטיינת פעמיים ברציפות. הגעתי לזה כי כבר האמנתי בעצמי

אני חושבת שהשנה הזו שישבתי עם הבת שלי ועשיתי חשבון נפש, מבחינתי זו הייתה הבחירה הכי מדוייקת שעשיתי. שם צמחתי.

הייתי צריכה כנראה את ההפסקה הזו להתבונן, לראות. אומרים שמתוך משבר אנחנו צומחים.

זו היתה גם נקודת מפנה בהתנהלות הכלכלית שלי. עד אז הייתי במינוסים, מתגלגלת מהלוואה להלוואה, מנצלת את כל הלוואות העובדים, לוקחת גם גמ"ח, שהיה אסור באותה תקופה, אבל הייתי חייבת כי פשוט לא היה.

ואז אני מקבלת עבורה את הקיצבת נכות, ומוצאת את עצמי מכניסה את הכסף לחשבון כדי לכסות את המינוס.

אמרתי לעצמי: "רגע, מה אני עושה?" החלטתי וביקשתי עזרה.

ועזרו לי להתנהל כלכלית נכון, שוב עם אחת הקבוצות של 12 צעדים, ואני יוצאת מהמינוס! ואני תוך שנה קונה דירה.

מאז אני מגשימה חלומות: החלפתי רכב, נסענו לחו"ל, לקחתי את הילדים לחו"ל , וכל פעם משהו קטן. קונים רק כשיש, חוסכים בשביל לקנות.

כך אני מתנהלת עד היום, ועכשיו אני כבר עומדת לקנות את הדירה השניה. אני יכולה להרשות לעצמי לקנות דירה בחיפה.

גילי:  אמרנו שאת חוזרת לסניף קינג ג׳ורג ושם את מצטיינת, מה קורה משם? 

מזל: אחרי ארבע וחצי שנים נורא רציתי להתקדם להיות מנהלת מחלקה.

ערב ראש השנה, אני באה למנהל ואומרת לו שאני רוצה להיות מנהלת מחלקה, אני כבר מוכנה והוא אומר לי: "לא, את לא מתאימה. היא מתאימה". ואני זוכרת את עצמי הולכת הביתה ובוכה את הנשמה שלי.

אז בראש השנה בכיתי בגלל העבודה וביום כיפור כבר בכיתי על החיים שלי. מה שקרה בעשרה ימים האלו, הוא שגילו לי סרטן. זה היה שנתיים אחרי שהבת שלי החלימה ואני חליתי בסרטן.

לשמחתי רק עברתי ניתוח ולא הייתי צריכה טיפולי כימותרפיה. אני עדיין במעקבים ותודה לאל הכל בסדר.

אני חוזרת לעבודה, אבל בבטן מרגישה שאני צריכה שינוי. הבת שלי החמודה שהחלימה מסרטן אומרת לי: "אמא, אם את לא עושה שינוי בחיים שלך, את מפסידה. כאילו סתם חלית".

אני חשבתי שהשינוי יהיה לעבור למנהלה, שזה יעשה לי טוב. אבל זו היתה שנה וחצי שבכיתי כמעט כל יום.

גילי: למה?

מזל:  כי לא היה לי טוב שם, לא היה לי טוב.

אני לא יכולתי לעבוד ככה, חליתי בפיברומיאלגיה.

גילי: בנוסף לסרטן?

מזל: בנוסף. 

גילי: אחרי שהחלמת?

מזל: כן. אחרי שנה וחצי במנהלה, המתח , הלחץ פשוט גמרו אותי.

גילי: ואז החלטת שאת עוזבת שם ומה עשית?

מזל: מחזירים אותי לסניף שהסכים לקלוט אותי. מסתבר שאף מנהל לא רצה אותי.

גילי: למה?

מזל: כי אני בעייתית.

גילי: למה?

מזל: כי אני עוברת ממקום למקום, לא טוב לי בשום מקום.

ואני הולכת לסניף מאה שערים והמנהל אומר לי: "אם את רוצה, אני אתן לך להיות מנהלת מחלקה".

ואני חוזרת לעבודה מלאה, כי חזרתי בהדרגה. עושה את המבחנים ומצליחה בצורה מטורפת, מבחני ניהול שאף אחד לא האמין שאני אעבור אותם מעל הממוצע.

אבל גם שם לא הסתדרתי. אחרי שנה וחצי ביקשתי לעבור.

הגעתי לסניף גִילֹה. הבנתי שחוות הדעת שקיבלו עליי על הפנים ואני צריכה להוכיח את עצמי מהתחלה.

אני מגיעה כמנהלת מחלקה שעבדה במנהלה ויודעת לקרוא את הדוחות, שיודעת גם מה צריך לעשות כדי להראות טוב, וזה לא עוזר. לא רואים את מה שאני עושה.

גילי: היום את יודעת לומר למה הוא לא ראה?

מזל: היום אני יודעת שהיה לי חלק בזה. לא היתה לי סבלנות לסמול טוק, לישיבות. דברים שצריך לעשות. אני הייתי בראש של: "תנו לי לעבוד, עזבו אתכם, נו.. באמא שלכם, חבל על הזמן, תנו לי לעבוד, אני יודעת לעבוד…"

היום אני מבינה שפספסתי שם. העובדים שלי – לא ישבתי איתם לאכול, לא ידעתי לעשות את הסמולטוק.  כל הזמן רציתי תפוקה בעבודה.

מה שציפיתי מעצמי ציפיתי גם מאחרים.

רק בדיעבד אחרי שעזבתי בכל מקום שעזבתי התגעגעו אליי כי כמנהלת, כי עשיתי דברים.

גילי: ומה קרה אחר כך?

מזל: אני מתחתנת בפעם הרביעית עם עובד בנק.

יום אחד אני חוזרת בוכה בוכה בוכה, לא מסוגלת אפילו לומר מה קרה. נעלבתי עד עמקי נשמתי מהמנהל שלא גיבה אותי מול לקוחה. אמרתי לו: "אני שומעת, אני לא מוכנה עכשיו לדבר על זה, אני הולכת, שבת שלום" ולא רציתי יותר לחזור.

ואז פניתי למנהלה אמרתי אני עוזבת, תנו לי הצעה. הייתי בת 51 או 52 ונתנו לי הצעה של 100% פיצויים. אמרתי: "אין מצב, זה לא מכסה לי את המשכנתא.." ואז אני שומעת בדרך לא דרך שיש איזה תפקיד שיכול להתאים לי.

גילי: בתוך הבנק עדיין?

מזל: בתוך הבנק, לפתוח מרכז יעוץ פנסיוני בירושלים.

שם רכשתי את המקצוע! את הכלים, את ההבנה, מה זה הייעוץ הפנסיוני, וזה הביא אותי סוף סוף להסתכל עליי, על הפנסיה שלי, מה קורה לי. ראיתי שמצבי על הפנים ואין לי אפשרות להשפיע. הבנתי שאני צריכה לעבור לתפקיד יותר מתגמל.

גילי: כמה זמן היית במרכז?

מזל: שנה וחצי, ואז קורה שוב איזה שבר: גיסי נפטר מדום לב.

היינו בני אותו גיל, זה היה שוק ואני אומרת לעצמי: "אני לא רוצה שזה יקרה לי. עוד רגע זה קורה לי גם.  המתח הזה, הלחץ בבנק, אני לא יכולה יותר ואני מחליטה לפרוש.

אני בת 54- גיל פרישה אז היה 64 והבנק נתן השלמה רק שמונה שנים, אבל בזכות זה שהייתי יועצת פנסיונית הגיע אליי מסמך שהבנק מאפשר לפרוס את זה לעשר שנים ולא רק לשמונה ואני יוצאת! וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בבנק!

30 ליוני 2016 זה היה היום האחרון. הבטחתי לילדים את החופש הגדול. פעם ראשונה בחיים להיות בחופש גדול בחופש.

ואני יוצאת, וחשבתי שיחכו לי בתור, כמו שהיה תור בבנק אל מזל היועצת הפיננסית, היועצת הפנסיונית, ואף אחד…

לקחתי שנה שאמרתי לעצמי אני אוכלת חסכונות כדי להקים את העסק. הרגשתי שחסר לי כלי. הלכתי ללמוד NLP, ודמיון מודרך ולהתקדם לאט לאט.

האמת שבהתחלה יריתי לכל הכיוונים: אני יודעת לעשות התנהלות כלכלית ויעוץ פיננסי ויעוץ פנסיוני…ו… היום אני מבינה שלא באמת ידעתי.

בבנק הכינו לנו את כל התיק הפנסיוני, השתמשנו בתוכנה, הכל היה מובנה, פתאום אני צריכה לעשות הכל לבד ולבנות את עצמי.

היום אני משתמשת בתוכנות שיודעות לעזור לי, לתת לי את הכלים.

הייתי קובעת לי מלא דברים ליום, אבל איזה כיף היה לקבוע את המשימות לשלוח פלט ולדעת בבוקר מה אני עושה. 

גילי: נכון, אבל בניהול זמן אנחנו צריכים להבין דבר מאוד חשוב: שלקבוע יותר מידי באותו יום ממה שאפשר להכיל זה לא טוב. מספיק לדעת מהם 2-3 הדברים שאתה הולך לעשות היום כמו שצריך. זה שווה יותר מרשימה של עשרה דברים שלא ביצעתי.

מזל: לגמרי.

היום יש לי "חברה לפעולה". אנחנו מדברות כל בוקר, מדווחות מה היה אתמול. גם היא בעלת עסק ואנחנו מוסרות פעולות. ממש ברמה של לצלם את היומן וגם איזה פעולות יש בתוך זה: אם אני כותבת שיש לי שעתיים של עבודה משרדית, מה אני הולכת לעשות בשעתיים האלה?

גילי: תסבירי את צורת העבודה הזאת

מזל: זה כלי שימושי מאוד, שאת נעזרת במישהו. גם ככה אנחנו, בעלות העסקים, יושבות לבד מתכננות לבד, הכל לבד, נורא קשה. וככה לדבר עם עוד מישהי, לשאול: אולי אני עושה את זה או קודם אעשה את זה, מתי אני נחה…

גילי: כי אמרת "מוסרות פעולות" 

מזל: למסור את הפעולה, אנחנו קוראות לזה, לעבוד על קו שקט.

מתקשרים בתחילה, אני אומרת מה אני הולכת לעשות, סוגרים את הטלפון ועכשיו יש לי שעה של קו שקט. אני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות.

אין הסחות דעת, הטלפון סגור, אולי אפילו לא לידי ואני יודעת שאני הולכת להתמקד בפעולות האלו שמסרתי ואני מחוייבת לדווח מה עשיתי.

גילי: כשאת אמרת שאת מוסרת פעולה חשבתי שאת ממש מוסרת לה שתעשה את הפעולה…

מזל: אהה לא.. 

אבל כן זיהיתי שיש דברים שאני יכולה להעביר למישהו אחר שיעשה במקומי. שכרתי שירותי משרד. יש לי בחורה מדהימה שעושה עבורי את העבודה.  למשל הרב מסר זה אצלה, אני לא מתעסקת עם זה. אני יודעת לעשות, אני יודעת לערוך. היא מחזירה טלפונים ללקוחות, קובעת פגישות.

 

גילי: מתי את בעצם מחליטה לפתוח את המרכז לתודעה פיננסית?

מזל: לקח עוד זמן, היו עוד פרויקטים שהשתתפתי בהם לפני כן. המצאתי את עצמי כל הזמן: 

אמרתי לעצמי: "למדתי הנחיית קבוצות, אני לומדת NLP, אז אני אלך להעביר סדנאות בתיכונים". 

באתי לתיכון של הבן שלי, שהיו ימים שלא יכולתי לשלם שם את מלוא שכר הלימוד והם ויתרו לי, ואמרתי להם: "באתי להחזיר לכם. אתם נתתם לי, אז היום אני נותנת." 

ישבתי עם היועצת בנינו את הסדנא, כמה מפגשים, מה הנושאים.. ונתנו לי להעביר את זה. זה היה מאוד מרגש. בהתחלה היה לי קשה, אחר כך הקרח נשבר.

ואז, באחד המפגשים אחד המורים אמר לי: "ראית שעיריית ירושלים יצאה עם פרויקט כזה של חינוך פיננסי?" עשיתי כמה טלפונים לעיריית ירושלים, הגעתי למישהו שאמר לי כן, תשלחי קורות חיים והכניס אותי למאגר.

אני הייתי צריכה לפנות לתיכונים ולהציע להם את השירות שלי. כשזה נודע לי כבר היה מרץ/ אפריל ולא היה עם מי לדבר, אז שכרתי את שירותיה של המזכירה והתחלנו לתאם לספטמבר.  הכנתי את עצמי, בניתי סיליבוס עפ"י הכללים של עיריית ירושלים.

באותה שנה העברתי סדנאות חינוך פיננסי ב – 8 תיכונים, זו היתה עיקר ההכנסה שלי!

גם עבדתי על איזה קורס עם יועצת עסקית שאמרה לי: "למה שלא תיכנסי למעו"ף כיועצת עסקית? הכניסו אותי למעו"ף כיועצת פיננסית. כך, שנה וחצי עד הקורונה, עבדתי ממש יפה.

אז היו לי שני פרויקטים גדולים, גם הייתי בקבוצת נטוורקינג, ומשם הגיעה הצעה לתת יעוץ פנסיוני במכון ון-ליר. מבחינתי זה היה החלום לעשות דבר כזה. מכון ון-ליר היה הצלחה פנטסטית. אחר כך רכשתי את התוכנה, עשיתי אחריות מקצועית, בקיצור גדלתי.

שם הבנתי שהייעוץ הפנסיוני זה סבבה. אני רציתי רק להעביר הרצאות וסדנאות,  כאילו רק לדבר… אבל אנשים רצו אותי!

ממש עם תחילת הקורונה נרשמתי לקורס בעמותת "יסמין" – "יועצים לניהול עסקים". אני עושה את הקורס הזה..

גילי: כמה זמן הקורס?

מזל: שבעה -שמונה חודשים. את כל מה שלמדנו יישמתי על העסק שלי.

פתאום אני מבינה שאני צריכה להיות ממוקדת בקהל יעד, להיות ממוקדת במוצר, שצריך שיהיו לי כמה מוצרים, כולל מוצר פרימיום. ואני בוחרת להיות עם הייעוץ הפנסיוני בפרישה. הבנתי ששם הכסף, בפרישה אנשים מוכנים לשלם וגם יש המון עבודה.

במקביל, אני מקימה את את המרכז לתודעה פיננסית. אני מודה שבהתחלה קצת הלכתי שם לאיבוד. מי אני? מה המרכז? לקח לי זמן.

תוך כדי אני עושה מיתוג מחדש, ורוצה גם אתר… וואי, האתר הזה היה הריון ולידה מאוד קשים.

ומתי זה השתחרר לי?

רק כשראיתי את הבת שלי בלידה הרביעית, איך היא מפחדת לשחרר. אז הבנתי שגם אני מפחדת לשחרר את האתר.

גילי: מה היא פחדה לשחרר?

מזל: היא פחדה לשחרר את התינוקת, בצירי לחץ היא לא שיתפה פעולה. היא פחדה מהכאב.

הילדה הזו עשתה לי הרבה שיעורים בחיים 

גילי: למה פחדת לשחרר את האתר?

מזל: תשמעי, לצאת לעולם זה מפחיד… אנחנו לא יודעים… 

גילי: אבל זה מה שאת עושה בשנתיים האחרונות וגם לפני כן..

מזל: כן, אבל זה בקטן. זה היה כזה לדשדש, מן מערה כזו שאני יוצאת כשנוח לי. עשיתי סרטון תדמית, לקח לי כמה חודשים לשחרר אותו. זה גם חלק מלבנות את עצמי. ואז הבנתי שעוד יש מה לבנות שם בפנים.  הערך העצמי צריך להמשיך ולהתחזק.

גילי: לכל בן אדם יש  את הנקודה הזאת שבה הוא מרגיש שיש לו עוד מה לעשות, או מה ללמוד, או מה להשתפר. וגם בעניין של הערכה עצמית,  זה אף פעם לא מסתיים.

מזל: נכון, זו עבודה יומיומית. הרבה דברים זה סיפורים שאני מספרת לעצמי: מה יש לי לתת? מי יכנס לאתר הזה? למה זה טוב? ואם יש אתר אז צריך לתחזק אותו, את צריכה לכתוב מאמרים, נכון? אם יש לי רשימת תפוצה אני צריכה לדוור להם. זה מפחיד.

גילי: אבל את עושה את זה גם היום!

מזל: אני עושה, אבל אני לא עקבית. אני נורא רוצה להיות עקבית. לשמחתי יש לי את שרה המזכירה שלי החמודה, וכן אנחנו צומחות. אני מוכנה לשמוע, אני מוכנה ללמוד. הכי חשוב זה באמת לא לפחד, להסכים לטעות. 

גילי: האם יש איזושהיא שאלה שהיית רוצה שאשאל אותך ולא שאלתי?

מזל:  כן, למה אני עושה את זה? כי אני יכולה להיות בפנסיה, אני מקבלת פנסיה ואני יכולה לשבת רגל על רגל

גילי: למה באמת את עושה את כל הדבר הזה של המרכז לתודעה פיננסית?

מזל: כי הבטחתי לעצמי עוד כשעבדתי בבנק שאת הידע שיש לי אני צריכה להפיץ לעולם.

הידע כשהוא אצלי אין לו שום כוח, אבל אם אני מעבירה אותו הלאה, הוא פוטנציאל לכוח. אם מישהו אחר ישמע, ילמד, יעשה בו שימוש.

את מה שקיבלתי אני רוצה להעביר.

גילי: יש לך איזשהו טיפ שאת רוצה לתת לאנשים, שלמדת מהדרך שלך?

מזל: כן.

אני אגיד שהרבה פעמים אנחנו כל כך מפחדים לצאת לדרך, ואנחנו הולכים ללמוד עוד קורס ועוד קורס, אבל אם לא ניישם את מה שלמדנו אין לזה ערך.

כשאני בחרתי את התודעה פיננסית, מה שעומד שם זה לקחת את הידע הזה לפסים מעשיים. להוריד אותו מהכוח אל הפועל. רק דרך העשייה נראה את התוצאות.

כל עוד זה רק תאורטי לא קרה כלום. זה בדיוק כמו בבורסה: יש ירידות, אבל אם לא מכרתי אז התיק שלי לא הפסיד.

גילי: נכון, ההפסד הוא רק על הנייר.

מזל: יש הפסד על הנייר ויש בפועל. אם לא נעשה לא יקרה כלום, לא יהיה שינוי.

השינוי צריך להיות תוך כדי תנועה. 

אני רואה את השינוי אצלי, אני רואה אצל לקוחות שלי, אני רואה תהליכים שאנשים עוברים. באים אליי לחפש השקעה, שואלת לְמָה זה מיועד? אם זה מיועד לדירה אז למה לא לקנות דירה? לא רוצים לקחת משכנתא? אוקיי, בואו נקנה דירה להשקעה.

אני מובילה את הלקוחות להגשים את החלומות שלהם. אני שואלת, אני מקשיבה להם ואני עוזרת להם עם מה שיש להם לייצר את מה שהם צריכים ורוצים.

גילי: אז בואי עכשיו, אחרי שהתחממת😊 תסבירי מה בעצם קורה במרכז לתודעה פיננסית?

מזל: מעולה.

המרכז לתודעה פיננסית נותן את הידע והכלים כדי שאפשר יהיה לצאת לעצמאות כלכלית. 

מה עושים עם הידע והכלים האלה? יש כאלה שמצליחים באופן עצמאי להשתמש בזה, אם זה הרצאה ששמעו ומניעה אותם לפעולה. יש כאלה שצריכים לבוא לייעוץ.

הרבה פעמים פונים אליי ומבקשים ייעוץ מסוג אחד, ואני מקשיבה ואומרת: "לא, פה צריך לעשות מיחזור משכנתא" וייעוץ כזה ואחר, לא בהכרח מה שהלקוח חושב שהוא צריך.

היכולת שלי, של הראייה המרחבית, לראות את התמונה הגדולה ואז לרדת לפרטים, מאפשרת לי להוביל את הלקוחות למקומות הנכונים עבורם.

לפעמים זו שיחת טלפון בלי שום תמורה. הקשבתי ואני מנחה אותם לפנות לקרן הפנסיה, לבקש כך וכך, תנהלו איתם משא-ומתן. על זה אני לא אגבה תשלום.

יחד עם זאת, אם מגיעה אליי שיחה שכבר גולשת לחלק של יעוץ, אין לי ברירה אלה לעצור ולהגיד פה צריך לחתום על הסכם ייעוץ, כי יש התחייבות, יש אחריות, וזה הופך להיות שיחה של ייעוץ.

אתמול ישבתי עם לקוחות, עשינו שיחת סיכום ודיברנו על צוואות, ייפוי כוח מתמשך, כי זה גיל שצריך, אי אפשר להשאיר את הכל ליד הגורל. הם ביקשו המלצות ואז הם אמרו: "טוב אז תדברי את בשבילינו" ואני אמרתי: "לא, אני אתן לכם את הטלפון תעשו אתם. כי אני התחברתי לאותו אחד, אבל מי אמר שאתם תתחברו? אם לא תתחברו אליו אז יש מגוון של  אנשי מקצוע נוספים".

זה מה שאני עושה, אני מנגישה להם את אנשי המקצוע. הם לא צריכים לחפש באינטרנט, אני עשיתי עבורם את העבודה. יש הרבה אנשים שמחכים בתור ואנשים שרוצים להצטרף ולהיות חלק מצוות המרכז.

גילי: מה התוכניות לעתיד?

מזל: לפתוח חברה קטנה לניהול הפיננסים של הלקוחות, שזה גם לעקוב אחרי תיקי ההשקעות בבנק ותיקים מנוהלים וגם המוצרים הפנסיונים, פמילי אופיס.

גילי: שיהיה בהצלחה

מזל:  תודה רבה 

גילי: תודה מזל על השיחה  

מזל: תודה לך גילי, איזה כיף!  תודה שאפשרת את זה.

 סגיר~

אהבתם? דרגו את הפודקאסט ושתפו חברים.  

רוצים לקבל את הפרק הבא? 

הרשמו לרשימת התפוצה שלי, כאן ואעדכן אתכם, בכל פרק חדש שעולה.

 

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים  לקבוע איתי דרך האתר שלי שיחת מיקוד ללא עלות

 

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~

מידי שבוע אני מעלה תכנים מעניינים על אנשים, קריירה ותעסוקה

מכיר מישהו שהמסר הזה יכול לעניין אותו? תהיה חבר ותשתף

 

2 תגובות

  1. תודה רבה רבה גילי ומזל
    הפודקאסט הזה הוא אבן דרך.
    ממש מחזק אחרים
    כל מי שיקרא או יקשיב יבין שהנה תראו
    גם מי שבאה מרקע כל כך לא תומך
    ממשפחה שההורים לא תמכו נפשית כי לא יכלו
    מהבעל שהיה אלים ותוקפני
    מחוסר ביטחון אישי והיעדר אמונה בעצמי
    עדיין היא בראה את עולמה ובהצלחה פנומנלית!
    זה שיר הלל לאשה אמיצה וחזקה שמשכה את עצמה כלפי מעלה כנגד כל מה שאמרו לה.
    תודה רבה על הפרסום והשיתוף הכל כך חשוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

חושבים על שינוי קריירה?
קבלו ממני שיחת מיקוד ללא עלות
גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה - רעיונות לשינוי

היי! אני מעלה לאתר שלי תכנים רבים בנושא קריירה ואפקטיביות בעבודה, שממש חבל לפספס!

מלא.י כאן את המייל שלך

וכך נוודא שתשמע.י ממני בכל פעם שתוכן חדש, מקורי ואיכותי יעלה לאתר. מבטיחה לא להציק יותר מדי 🤞
גילי 🙂

דילוג לתוכן