מפות חשיבה להחלטות בבחירת קריירה

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין, מאמנת קריירה וניהול אפקטיבי.

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו. 

אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם. 

ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה, בחירת קריירה והתפתחות אישית. 

בפודקאסט היום אני מארחת את עינת להב,

מנחת סדנאות ומפגשים אישיים לפיתוח מיומנויות ותהליכי חשיבה באמצעות מפות חשיבה ויזואליות. 

מוסמכת למיפוי חשיבה,  mind mapping, מטעם מפתח השיטה טוני בוזן.

מנגישה ידע, מודלים וכלי עבודה לחשיבה ולמידה אפקטיבית.

אנחנו נדבר על מפות חשיבה, איך היא הגיעה לתחום מפות החשיבה, מה זה מפת חשיבה, איך זה עובד, ואיך נעזרים בכלי הזה בניתוח ופירוק התלבטויות לגבי הדרך שלנו בקריירה ובחיים בכלל.

על עשייה מתוך סקרנות ולאו דווקא מתוך ראיית התוצאה,

עד כמה "לא פשוט להיות פשוט".

אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.

~מוזיקת פתיחה~

גילי: שלום עינת להב 

עינת: שלום, נעים מאוד וכיף להיות כאן

גילי:  אנחנו נדבר היום על מפות חשיבה בהקשר של קריירה או בחירת קריירה, אבל חשוב לי בעיקר שנדבר על הדרך. הדרך שלך, שאת עברת בקריירה שלך עוד לפני הצבא.

את כתבת איזשהו פוסט שדיבר על היחסיות של הזמן ודיברת על להכניס נקודות אור בזמן.

דברי על זה קצת.

עינת: זה משהו שכתבתי כחלק מהניסיון שלי, באחד הפוסטים הראשונים בבלוג, להתבונן על עצמי או על המושג זמן בכלל או על מפות בשלבים יותר מוקדמים. את המשפט הזה כתבתי כשחשבתי באמת, כשנזכרתי בעצמי בתור נערה צעירה. כשהייתי כותבת ממש תוך כדי השיעור, לפעמים הייתי נודדת עם המחשבות שלי קדימה לשעות אחר הצהריים. הייתי מנסה  לסדר לעצמי את המחשבות ולחשוב איך אני אהפוך את היום הזה ליום מעניין. אם יש לי איזה תוכנית שאני אוהבת, אני זוכרת שהיה צער גידול בנות, עובדות החיים.. מן תוכניות כאלה. אז לא היה שפע כמו היום בנטפליקס ולפעמים היית מחכה שבוע שלם לאיזו סדרה שאתה אוהב.

היה את היום של הצופים, את היום המוצלח של הצופים ואת יום העבודה של הניקיון. כל יום היה לו איזה שהוא עוגן.

אני זוכרת שהייתי ככה אוהבת לעשות לעצמי סדר. זה היה אז ברשימות ולא בציורים או בשירבוטים או במפות.

אבל ניסיתי להסתכל ולחשוב מה יש לי, מה יש לפיתחי באותו יום, מה יכול לשמח אותי.

אם זה תוכנית, אם זו חברה, אם זה כל דבר.

באמת כשכתבתי את זה, דימיתי את זה כמו לשים אבן חן על טבעת. השיגרה זה הטבעת, השיגרה הזאת שחוזרת על עצמה כל יום, או כל שבוע. הבית ספר, שעות הפנאי, המבנה של השנה. והאור הזה הדברים הקטנים שמשמחים אותך, בין אם אתה ילד או נער צעיר או נערה, ובין אם אתה יותר גדול, כמו היום.

גילי: אז בעצם, אם אני חושבת על זה, אפשר להגיד שהתחלת את הנושא הזה של מפות חשיבה, קצת בוסר אולי, אבל כבר שהיית נערה צעירה? זה נכון להגיד?

עינת:  אם אנחנו מתבוננים על המושג מפות חשיבה כאיזה שהוא ניסיון באמת למפות את החשיבה, להתבונן על כל הדברים שיש לך בראש ובלב, לנסות לייצר בהם איזו שהיא בהירות או התבוננות, אז כן, זה סוג של מפות.

אז זה לחלוטין לא היה בצורה שמפה נראית, אלא ממש בכתיבה. אבל זה סוג של מפות במובן העמוק של המילה. של ניסיון להתבונן על עצמי, על החיים. הכי ראשוניים, את יודעת, לא דברים מאוד מורכבים כמו השאלות שמעסיקות אותך בהמשך.

גילי:  לא תמיד אנחנו מראש יודעים מה אנחנו, מה הדרך שלנו. כמו שסטיב ג׳ובס מדבר על לחבר את הנקודות לאחור.

עינת: נכון. 

גילי:  אז אוקיי, אנחנו יודעות שזה היה שם כבר מהתחלה.

ומה קרה אחר כך? זה כבר צבא? או שעוד לא?

עינת: הרצון הזה, העניין הזה, המשיכה הזאת לעשות לעצמי שמח בלב דרך כתיבה ודרך חשיבה על הזמן, על המשימות, אבל לא משימות ברמה של to do list או של משימתיות, אלא יותר במובן של עשייה של פעולות משמחות, של תחומי העניין. אז כן, זה באיזשהו מובן המשיך איתי גם אחר כך.

בצבא הייתי מש"קית חינוך ואחר כך קצינת הסברה בבית ספר לחינוך מפקדים בהר גילה. זה קצת דומה לעבודה שלי היום כעצמאית.

בעצם היה לי חופש בתוך שבוע של עבודה, שקצינים מגיעים למדרשה בהר גילה לשבוע של הסברה. הנושא היה נתון מראש, נגיד זהות ישראלית או דמוקרטיה, אבל בתוך המבנה של אותו שבוע היה לי חופש, בתור מי שמובילה ומתכננת את הסדרה, בעצם לבנות ולצקת לתוך זה את התכנים.

זה מוביל אותי לדברים שגם אחר כך עניינו אותי, וגם לעשייה שלי היום, לנסות לייצר איזו שהיא חוויה עבור מי שמגיע, וגם עבור עצמי.

להגיע לאנשים מעוררי השראה, להגיע לתכנים. היה לנו בתור קצינות הסברה איזה פתיח שהיינו תמיד מובילות, או איזו יחידת ביניים כזו באמצע.

והתפקיד היה לתאם עבור אותם משתתפים תכנים שהם הכי מעניינים ולבנות בעצם את אותו שבוע. 

גם זה קצת דומה, במובן שאתה מקבל איזה שהוא נושא שהוא דומה למפה, שיש לה איזשהו מרכז או לב או מטרה. מסביבה אתה בעצם בונה איזה שהוא מבנה שהוא הכי משמעותי בעיניך, בעיניי.

גילי: למדת במדרשה לאמנות. מה למדת?

עינת:  במדרשה לאמנות למדתי תואר BD באומנות עם תעודת הוראה.

האמת שלא חשבתי בהכרח להיות מורה. כשהגעתי ללימודים במדרשה בכלל היו לי כל מיני מחשבות על עיצוב במה, או על תרפיה באומנות.

לפעמים כשאנחנו ניגשים ללמוד משהו יש לנו איזה וויז'ן בראש, ובפועל כשהתחלתי ללמוד פיסול או להתנסות בסדנאות במדרשה, גיליתי שאני ממש לא האדם לפיסול או לעיצוב במה.

כן גם במדרשה תמיד נורא אהבתי לסדר לעצמי את השנה, את הסמסטר, את הקטע הזה של לבחור מבין המון הרצאות וסדנאות את הדברים שיהיו הכי מעוררים ושאני אתרגש לקראתם.

לסדר לי את הזמן.

זה באמת דבר שחזר על עצמו, הניסיון הזה ליצור תוכן שהוא משמעותי בשבילי, לבחור את הדברים שהם נכונים לי, ולשמוח לקראת היום שלי.

 גילי: עבדת הרבה שנים בפיתוח הדרכה. איך הגעת לתפקיד הזה?

 עינת: פשוט מישרה שפירסמו. זאת היתה המישרה הראשונה שלי אחרי העבודות הסטודנטיאליות. אני זוכרת שהתלבטתי בין שתי מישרות, הייתי בת 27 ואני זוכרת שהייתה מישרה שפירסמו בקיבוץ, לעבוד בסטודיו של לבחור תמונות, כמו המאגרי תמונות ש.. אני 

זוכרת שאמרתי לעצמי זה יכול להיות נחמד לשבת ככה, וזה קצת היה קשור ללימודי אומנות. לראות תמונות, לבחור תמונות. אבל זו היתה עבודה בלי אנשים ומין עבודה מאוד מישרדית כזאת, יותר טכנית ויותר עבודה כזאת עם עצמי. לבין המישרה שפירסמו אז במט"י, מט"י זה "מרכז לטיפוח יזמות". ובעצם פרסמו מישרה של רכזת הדרכה. לבנות קורסים, להיות אחראית על קורסים בתחום היזמות לעסקים קטנים וליזמים שרוצים לפתוח עסק.

אני זוכרת את ההתלבטות שלי בן שתי המישרות האלה. היו אז כל מיני מחשבות, מישרה אחת היתה בקיבוץ, וחשבתי איך אני ארגיש עם לא ליסוע, שזה יכול להיות נחמד ונוח, ומצד שני שאני מכירה את עצמי, אני דווקא יהיה לי נחמד לנסוע.

אני גרה בקיבוץ עינת. לא אמרתי לך ולכל המאזינים שאני עינת מקיבוץ עינת (צוחקת). במקור אני ירושלמית, אבל כבר אז גרתי בעינת.

בסוף בחרתי דווקא במט"י, היה שם משהו שבאמת הזכיר לי את העבודה שכל כך רציתי לשחזר מהצבא, שכל כך נהניתי ממנה, של לבנות סדנאות, לבנות סדרות ולבנות תחומי הדרכה. לבנות תהליכי הדרכה לאנשים, לייצר לאנשים חוויות דרך עבודה עם מרצים, עם תוכן.

ואני זוכרת שמאוד מאוד שמחתי, שנים אחר כך, על הבחירה שלי. עבדתי שם הרבה שנים. רוב הזמן, ממש עד הסוף, ממש באתי בשמחה כמעט תמיד. אף פעם לא היה לי שביזות יום א'.

אז הרגשתי שאני במקום הנכון לי, הרגשתי שאני מתפתחת ותמיד היה לי מעניין, עבדתי עם אנשים מאוד טובים. גם הצוות שעבדנו איתו וגם המרצים שפגשתי. 

ולימים, גם בזכות העבודה במט"י, התגלגלתי למה שאני עושה היום ולהיכרות עם התחום של מפות חשיבה.

גילי: אז בואי ספרי לנו על השלב הזה, של ההיכרות עם מפות חשיבה 

עינת: כשמעתי פעם ראשונה על מפות חשיבה הייתי מנהלת הדרכה, אחרי שהייתי רכזת וזה היה יותר חלק של תיאום, העבודה התרחבה גם לחלק של פיתוח של סדרות כאלה ושל פעילויות הדרכה, והיה לי יותר חופש להכניס גם תכנים חדשים. אחת המרצות שפגשתי במסגרת העבודה במט"י הייתה גלית זעפרן זכרונה לברכה, היא הציעה לעבוד ביחד.

היא התמחתה בחשיבה פורצת גבולות, יותר בהקשרים של חשיבה יזמית לפני היציאה ליזמות, כל הדרך שאדם שמחליט לפתוח עסק עושה לפני שהוא מקבל את ההחלטה לעשות שינוי כזה משכיר לעצמאי, או בכלל להקים עסק כלשהו.

והיא הזכירה את זה כדרך אגב, בין כל התכנים שהיא עסקה בהם, את הנושא של מפות חשיבה.

אני זוכרת ששאלתי אותה מה זה, זה היה נשמע לי ביטוי מעניין והיא לא הרחיבה יותר מדי. אמרה לי תסתכלי בגוגל, יש מלא מידע ברשת. אבל כאילו נתנה לי להבין שזה מאוד מאוד מעניין.

באותה תקופה לא התאפשר לנו להכניס את התוכן הזה לתוך הסדנאות, אבל כל הזמן זה ישב לי באיזשהו מקום בראש, הביטוי הזה. כנראה חיפשתי את זה אחרי המפגש איתה ואולי נרשמתי לאיזה שהוא תוכן. כי התחלתי לקבל כל מיני חומרים למייל, מאותה חברה שבסוף הלכתי ועברתי אצלה את ההכשרה. בית ספר להכשרת מנחים של טוני בוזן, מי שפיתח את המפות.

וזה חיכה כמה שנים טובות מהרגע שגלית הזכירה את זה, לבין הרגע שעשיתי עם זה משהו.

גילי:  בעניין הזה, כתבת את זה יפה, על המיילים שלא נפתחים

עינת: כן

גילי: אולי נגיד על זה כמה מילים 

עינת: כשיצאתי לחופשת לידה עם הבן ה.. יש לי שלושה בנים, הצעיר ביניהם – כרמי שהוא היום בן 5. הייתי בהריון איתו בשמירת הריון. היתה לי "שיליית פתח" שאחר כך אהבתי להסתכל על זה במובן שזה פתח אותי לעיסוק חדש.

אבל היו לי כמה חודשים טובים של שמירת הריון. ואחרי שהוא נולד התחלתי לחשוב, ככה להרהר אם לחזור לעבודה. זה כבר היה לאחר 9 שנים במט"י והרהרתי מה נכון לי.

התחלתי לקרוא כל מיני תכנים שקשורים קצת בקבלת החלטות על העשייה, ועל מחשבות על יזמות. ואחד הספרים שקראתי היה "להגשים" של ערן שטרן. ספר שאני ממש ממליצה עליו, הוא ממש היה משמעותי עבורי. 

וערן שטרן כתב באיזו פיסקה בספר על הסיפור שלו, שהוא נרשם לאיזשהו תוכן של מנטור מאוד מוכר, אני לא זוכרת מה שמו. שהוא קיבל המון זמן תוכן של אותו מנטור ולא פתח אותו, כי כנראה זה לא היה הרגע הנכון עבורו. ברגע אחד מסוים, הוא הרגיש דחף לפתוח את המיילים האלה, והמייל העליון באותה רשימה, של ערן שטרן, היה המייל שקרא להכשרה אצל אותו מנטור. והוא הלך ועשה את ההכשרה והוא סיפר שזה מאוד מאוד השפיע עליו.

ברגע שקראתי את זה, זה התחבר לי, זה היה מן ה- moment כזה, זה התחבר לי לתכנים שקיבלתי מסינק בוזן, החברה הזאת של טוני בוזן. הרגשתי שאני חייבת לרוץ ולבדוק.

אולי זה יקרה גם לי, אולי גם אני אקבל איזה sign כזה. ואני זוכרת שהלכתי ופתחתי והיו המון מיילים שלא פתחתי עד אז אף אחד מהם, והמייל העליון, בדיוק כמו בסיפור של ערן שטרן, היה הזמנה להכשרת מנחים.

ואני ממש זוכרת שעבר בי רעד וצמרמורת. הרגשתי שזה כנראה סימן. זה היה ממש קופי-פייסט של הסיפור של ערן.

באמת כמה חודשים אחר כך, נסעתי להכשרת המנחים. זה היה בקרדיף באנגליה. כרמי היה אז בן שבעה או תשעה חודשים. נסעתי עם עתי (בעלי) ואיתו, הוא עוד ינק.

גילי: שזה נשמע לי כאילו להנדס את כל המשפחה, זו החלטה החלטה..

עינת: זאת לא הייתה הכשרה מאוד ארוכה. זאת היתה הכשרה של שבוע, שבוע מלא מהבוקר עד הערב. זו היתה הכשרה שנתנה את ההסמכה. את כל מה שלמדתי ועשיתי מאז עם התוכן הזה, זה באמת מתוך התנסות ולמידה. להתנסות בהרבה סוגים של מפות להרבה תהליכים.

זה בהחלט היתה הרפתקה, לנסוע ככה לשבוע, אבל זה לא היה ליסוע לכמה חודשים עם כל המשפחה. זו היתה הכשרה ככה…

גילי: טיול

עינת: טיול, כן שילבנו את זה עם לונדון, וזאת היתה חוויה מדהימה. 

ההכשרה הייתה עם אנשים מכל העולם, ואז באמת נחשפתי לכח של מפות חשיבה בהקשר של חיבורים עם אנשים. אני זוכרת שאת אחת המפות הראשונות בהכשרה בנינו אני, ואישה בגילי מקטאר, בחורה מדהימה. וזה היה מדהים שדרך המפה, בעצם דיברנו על אימהות, על החלומות שלנו, על מה אנחנו רוצות לעשות עם התחום הזה של מפות חשיבה, וזה היה כל כך עוצמתי. זאת היתה חוויה מדהימה.

גילי: ואת חוזרת מקרדיף, ומה קורה אז?

עינת: אז עדיין הייתי בעיצומה של חופשת לידה. הייתי עם כרמי בבית שנה וחצי, והתחלתי ככה לגלגל את המחשבות של מה לעשות. אני חייבת לציין שכשיצאתי מראש להכשרה הזאת אני לא חשבתי שזה יהפוך להיות עסק שאני עומדת בפרונט ומעבירה, זאת אומרת, שזה כל הלב של העסק.

המחשבה שלי היתה לעשות משהו דומה למה שעשיתי במט"י ובצבא. לבנות בעצם ימי עיון והשתלמויות וסדנאות כאלה שאני לא החזית שלהם. בעצם לעבוד בעבודה של פיתוח והפקה. מאוד מאוד עורר בי השראה להיות המתווכת דווקא, לפגוש אנשים משמעותיים, מרתקים, ובעצם להיות זאת שיוצרת את המפגש בין אותו אדם שיש לו ידע או סיפור חיים לבין המשתתפים בהכשרות.

הרגשתי שזה מדהים לא פחות מלהעביר את התוכן. זה שאני, בזכותי, אותו יזם פגש את אחד המרצים המדהימים האלה שאחר כך עשו לו סוויץ' בחשיבה.

כשחשבתי לצאת לדרך עצמאית, חשבתי שזה מה שאני אעשה. שבעצם כל מיני דברים שאני פוגשת או שהשפיעו עליי, או שאני אחפש בעצמי, אני אבנה ימים כאלה קסומים ומרתקים ופרקטיים ובעצם אני אהיה מאחורי הקלעים. והסיבה שהלכתי ללמוד את התחום של מפות החשיבה, זה שהיה לי בראש שאולי יהיה לי תוכן שאני משלבת את עצמי בתוך אותם ימים שאני אפיק. שיהיה איזה שהוא פתיח של מפות חשיבה שאני אעביר כחלק מאותם ימים.

יכול להיות שאני עוד אעשה את זה, אבל בסופו של דבר גיליתי שזה באמת עולם ומלואו וכשהתחלתי להיכנס, להעיז ולהנחות בעצמי, ולהתנסות, זה תפס את מלוא העשייה והבנתי שכנראה שזה לא יהיה המאחורי הקלעים, אלא שאני אהיה בפרונט של העסק שאני אקים. אז זה התגלגל להיות משהו שונה. 

גילי: אז בואי תסבירי לנו מה זה בעצם אומר מפות חשיבה

עינת: מפות חשיבה, ממש כמו שאנחנו חושבים על מפות דרכים, זה כמו מפה לכל דבר. זו איזו שהיא תמונה שבעצם מייצגת עולם. זה יכול להיות עולם של מחשבות, של רעיונות, של ידע.

זו דרך ויזואלית ולא ליניארית. 

כלומר בשונה מכתיבה שזה טקסט בלבד, זו דרך ויזואלית שמשלבת מילים, ענפים ואייקונים, שמשקפים תהליך חשיבה או תהליך למידה. זאת אומרת זאת דרך אחרת לכתוב דברים, לארגן אינפורמציה, לפתח ידע. זה בעצם כלי עבודה לפיתוח של חשיבה, של תהליכים. 

זה יכול להיות תהליכים רגשיים, תהליכי קבלת החלטות. דרך אחרת בעצם לארגן אינפורמציה או לקלוט אינפורמציה.

גילי: אז אם יש לי איזה שהוא רעיון, נגיד רעיון לשינוי קריירה ואני רוצה לפתח אותו, מה בעצם אני אמורה לעשות?

עינת: דבר ראשון שאנחנו עושים כשאנחנו ניגשים לבנות מפת חשיבה, זה לשאול את עצמנו מה המטרה של המפה הזאת. כמו שיש מפות דרכים. הרי יש כל מיני סוגים של מפות, יש מפות אוכלוסין ומפות פיזיות ומפות של מקומות בילוי ואטרקציות.

אותו דבר יש גם המון סוגים של מפות חשיבה והמון ישומים של מפות. יש מפה שעוזרת לנו בעצם לעבד איזה שהוא רגש. מפה שעוזרת לנו לאפיין, נגיד לאפיין חלום או קריירה שאנחנו רוצים להתחיל בה.

מפה של החלטה, או פתרון של בעיה, מפה של פיתוח של רעיון. יכול להיות לנו כמו שיש כל מיני סוגים של תהליכי חשיבה ולמידה, יש לנו גם כל מיני סוגים של מפות.

גילי: את כשאת מדברת עכשיו, את אומרת אני צריכה קודם להחליט מה המטרה של המפה. ואם אני לוקחת את זה לעולם הקריירה ובחירת קריירה

עינת: כן

גילי: אז הרבה פעמים באים אליי אנשים ואומרים אין לי מושג. יותר מזה! הם אומרים לי בגלל שאין לי מושג, למה שאני אבוא אלייך אם אני עוד לא יודע מה אני רוצה לעשות?

כאשר במציאות זה צריך להיות הפוך: אם אתה לא יודע מה אתה רוצה, אז בטוח שאתה צריך לבוא, כי אתה צריך מישהו שיעזור לך.

אז איך עושים את זה בעולם של הקריירה ובחירת קריירה?

עינת:  שאלה נהדרת. היופי במפות חשיבה זה שבעצם אנחנו מתחילים איזשהו משהו, איזשהו גולם, אבל אנחנו לא יודעים לאן זה יוביל. וגם אפשר להגיע כשאני לגמרי לגמרי בבלאגן ובחוסר ידיעה מוחלט.

לצורך העניין, אם אני אומרת משהו כמו אין לי מושג, גם אני לפעמים משתמשת במפות לעבודה בתהליכים אחד על אחד. אז אנחנו נתחיל עם מה שיש: עם ה"אין לי מושג" הזה, ואני אשים אותו במרכז. אני אפילו אכתוב ככה: אין לי מושג.

המטרה של המפה הראשונה, לפעמים המפה יכולה להיות תהליך של כמה מפות. ואני לא יודעת לאן זה יוביל, אבל אני צריכה להתחיל מאיזו שהיא מטרה ראשונה למפה הראשונה.

לצורך העניין, אם אין לי מושג, אז המטרה שלי במפה הראשונה היא אולי לקבל איזה שהוא מושג. 

אז אפשר להתחיל לכתוב אין לי מושג ולפרק מה אין לי מושג: אין לי מושג מה אני מרגישה, אין לי מושג מה אני רוצה, אין לי מושג לאן להגיע, אין לי מושג מה המטרות.

או אם אני כותבת: לקבל מושג, כלומר מציגה את זה בצורה חיובית, אז אני מנסה לאפיין אפילו רק את המטרה של השיחה: לקבל מושג. ואז מהמרכז אנחנו מתחילים להוציא ענפים, שעליהם יושבות מילות מפתח, או ביטויים קצרים.  הרעיון הוא בעצם לצאת מאיזושהי מילה שיושבת על הענף.

לפעמים אני מתחילה מענף אחד ומתחילה להתפתח איתו. לפעמים אני מניחה קודם את כל הענפים הראשיים שהם יוצאים מהמרכז. ובעצם המילים שיוצאות מהמרכז ויושבות על ענפים שהם יותר עבים, הן בעצם מייצרות איזה שהוא מתווה לתהליך הזה, לתהליך החשיבה.

לצורך העניין, אם המטרה היא לקבל מושג, אז אני מתחילה לשאול את עצמי או את האדם שמולי בעצם לקבל מושג מה. 

אני אתן דוגמה ממש קונקרטית: למשל מישהי אמרה משהו דומה. היא אמרה אני מרגישה סיר לחץ. אז ממש ציירנו תמונה של סיר לחץ. ציירנו סיר, אפשר באותה מידה גם לכתוב סיר לחץ.

ואז הענפים הראשיים אפיינו את הסוגים של לחץ: לחץ כלכלי, לחץ פיזי בדירה, לחץ עם אמא שלה, לחץ של תקשורת, לחץ נפשי. מילות מפתח שמתייחסות למושג סיר לחץ.

ואז מהמקום הזה אנחנו מתחילים בעצם לפרק. המפה בנויה ממרכז שאליו אנחנו מתייחסים, שהוא יכול להיות שאלה, מטרה, נושא.

ענפים ראשיים שעליהם יושבות מילות מפתח שהן איזשהוא מתווה שדרכו אנחנו מסתכלים על המרכז, וכל ענף ראשי מתפצל מהקצה שלו לעוד ענפים שהם הפירוט: משמעויות, היבטים, שאלות.

צורת העבודה היא לא לינארית. זאת אומרת, אנחנו לא גומרים עם ענף אחד, עוברים לענף הבא, כי אז אנחנו נשארים בעצם במתווה שהוא מובנה. אני ממש מנסה לעקוב בצורה חופשית אחרי מה שעולה לי באופן טבעי ולהחליט באיזה צורה הוא נכנס למפה.

האם אני פותחת ענף חדש? אולי זה נכנס לענף קיים?

איזו מילה מדוייקת אני רוצה לבחור? למשל כשמישהי אומרת לחץ כלכלי, אז מה? איזה סוג של לחץ כלכלי? את יכולה להגיד פרנסה, יכולה להגיד יציבות, חוסר יציבות. יכולה להגיד בלבול,

מה לעשות? 

זאת אומרת לנסות לאפיין איזה מן לחץ זה, או מה אני מרגישה. זה יכול להיות ממש מפה של רגשות או מפה של מטרות. בגלל זה כן אנחנו מתחילים מאיזשהיא שאלה ראשונה של מה המטרה שלי במפה. גם אם זה לחלוטין משהו ראשוני שאחר כך נדייק.

גילי: בואי תיקחי איזו שהיא דוגמה ספציפית שהיא רלוונטית לעולם הקריירה.

עינת: אני נזכרת בפגישה שהייתה לי לפני כמה שנים עם בחורה צעירה שהתלבטה מה ללמוד. היא קיבלה את הפגישה מתנה מדודה שלה שרצתה לעזור לה. היתה לה התלבטות בין כמה מקומות: בין אוניברסיטת תל אביב לאוניברסיטת באר שבע, אולי תל-חי. ובעצם היא רצתה גם לדעת איפה ללמוד, באיזה מוסד ללמוד, וגם באיזה תחום, כי בכל מקום היו תחומים קצת אחרים. 

התחלנו מזה שזו מפת דרכים שממנה אנחנו פורסים מסלולים, שיוצאים מהמרכז שזה מה ללמוד או איפה ללמוד, לאפשרויות. במקרה הזה, זה ניסיון לקבל החלטה ולהשתמש במפת חשיבה כדי לפרוס אפשרויות. במקרה שלה, היא יכלה או לפרוס את המקומות, או את התחומים בתור ענפים ראשיים. התחלנו מזה שכל ענף ייצג את אחת מהאופציות שעומדות לפניה. 

היא אמרה: אוניברסיטת תל-אביב ואז היא פירטה מה זה אומר, מה האפשרויות. מה התוכן שהיא תלמד שם, מה המשמעויות מבחינת המגורים אצל ההורים שלה, כלומר להישאר בפתח תקווה, מה זה אומר מבחינתה, מה היא מרגישה ביחס לזה. זאת אומרת שביחס לכל אפשרות היא העלתה דברים.

 זו דוגמה שמאוד דיברה אליי אז, כי תוך כדי שיחה היא אמרה: ויש את תל-חי, אבל זה בגדר חלום. היא התכוונה לדלג על הבגדר חלום הזה ולא להכניס אותו בכלל למפה, כי מבחינתה זו היתה אופציה לא כל כך ריאלית. 

אני זוכרת, שאמרנו שאם אומרים על משהו שהוא בגדר חלום, אי אפשר להניח לו ככה.

גילי: זה בדיוק מה שצריך להתעכב עליו.

עינת:  בדיוק! את לא יכולה להגיד בגדר חלום ולנפנף את זה! לפחות לתת לזה רגע את הדעת ולהגיד אני מסתכלת על זה ואני מוותרת על החלום הזה, אבל גם לתת לו התייחסות.

אז לא רק שבחרנו לדבר עליו, אלא החלטנו לעשות עליו zoom in במפה נפרדת.

זאת אומרת, לפעמים אנחנו מתחילים איזה שהוא תהליך, ואז עולה משהו, שאנחנו מזהים שהוא הדבר המעניין.

גילי: שרוצים לחקור אותו לעומק.

עינת: בדיוק. לפעמים עולה לנו משהו מילה, או רעיון, או כיוון שבכלל לא חשבנו עליו ופתאום אנחנו מגלים ששווה להתעמק בו. ואז שמנו את תל-חי במרכז. 

אני חושבת שכתבנו במרכז תל חי בגדר חלום, ואז ניסינו לאפיין את החלום הזה, מה זה אומר. זאת הייתה מפה שבה עבדנו בצורה קצת אחרת: שילבנו אותה עם טכניקה של אדוארד דה בונו, מומחה לחשיבה אפקטיבית. יש לו טכניקה שעוזרת בקבלת החלטות, למשל בחיפוש קריירה.

זה כלי שקוראים לו פלוס מינוס interesting , זה קצת דומה לטבלת יתרונות חסרונות במובן של פלוס ומינוס, אבל יש מרכיב שלישי שקוראים לו interesting , פלוס מינוס ו- i. וה- i  זה המרכיב של שאילת שאלות.

בינינו את המפה של תל-חי סביב הטכניקה הזאת. ענף אחד היה כל הפלוסים, ואז היא העלתה את כל הפלוסים למפה: היא אמרה שזה הרפתקה וזה לגור רחוק מהבית. היא הסתכלה רק בצורה חיובית על כל הפלוסים. בטכניקה הזאת אנחנו דווקא כן עובדים בצורה ליניארית, במובן שאנחנו לא קופצים מענף לענף, כמו במפת חשיבה רגילה.

אנחנו כל פעם מנתבים את החשיבה רק לפלוסים, רק למינוסים או רק ל- i. שאלות מעניין.

אז היא אמרה פלוסים, אחר כך היא אמרה מינוסים: זה להיות רחוק מהבית, לא יהיה לי אוטו, אין שם קולנוע, אין לי שם את החברות שלי. שעד כאן זה כמו טבלת יתרונות חסרונות, אפילו שזה היה כתוב כמפה.

החלק המעניין בטכניקה הזאת הן שאלות "מעניין". זה החלק שבו אנחנו מטילים ספק, במקום להסתכל שחור לבן, אנחנו מסתכלות בצורה קצת יותר אפורה. 

זה שאלות שמתחילות במילה מעניין. ואז היא התחילה: מעניין איך זה יהיה לי להיות רחוק מאמא, מעניין אם זה באמת יהיה לי כיף לגור בסביבה כפרית, מעניין איך אני ארגיש, מעניין מה אני אעשה שם, מעניין אם יהיה לי טוב. וככה עשינו zoom in  על תל חי בגדר חלום. זה היה מאוד מרגש, מאוד משמעותי.

כמה שבועות אחר-כך כתבתי לה ושאלתי מה היא בחרה בסוף. היא בחרה ללמוד בתל אביב. ידעתי שהיא בחרה את הבחירה הזאתי מתוך שהיא לא ניפנפה את הבגדר חלום הזה, אלא נתנה עליו את הדעת. בעצם מיפתה וסרקה את החלום הזה, את הכדור פורח הזה, על המשמעות שלו ושלה את השאלות בצורה מאוד סקרנית.

ואולי אפילו באותו רגע לא עלו לה בהכרח התשובות, אבל עצם זה שהיא שאלה את השאלות האלה, הן עוזרות לזהות לאן הבטן שלך הולכת.

גילי: אמרת פה כמה דברים מעניינים. אחד, וזה אני מסכימה לחלוטין, שחלומות אסור לפספס ולו מהבחינה של לבדוק, של לדבר עליהם, לחשוב עליהם וכולי.

אני למשל משתמשת הרבה בשיטה של התרגיל בית הקפה. אנחנו נפגשות בעוד חמש שנים, ספרי לי מה קרה לך בחמש שנים האלה שלא התראינו. ואנחנו מדברים על החלום.

אני חושבת שלהתעסק בחלום זה נורא נורא חשוב, כי כמו שאת אומרת היא החליטה משהו אחר, אבל בוא תחליט מתוך החלטה מודעת. ולא כל החיים אחר כך להסתובב עם איזשהו… אוקיי, דיברתי על החלום שלי אבל לא, לא עשיתי עם זה כלום. ואז אתה מרגיש פספוס וחבל לחיות בפספוס. אז זה דבר אחד.

והדבר השני זה הקטע הזה של באמת להתנסות. דיברת על זה על עצמך קודם, אני חושבת שבכלל על אנשים. 

לפעמים יש לנו חלומות שאנחנו סוחבים כל הזמן, ואנחנו לא מתנסים בהם. תמיד יש לנו איזו שהיא גישה כזאת, להפוך את החלומות למשהו נפלא. אבל יכול להיות שאם אתה מתנסה, אז בעצם אתה פתאום מבין שאוקיי, זה היה חלום כמה שנים, אבל כשאני מתנסה אני רואה שאני יכול להניח אותו בצד ולעשות דברים אחרים וזה נורא חשוב!

ובכלל ההתנסות היא נורא חשובה, כי ככה אתה גם מתפתח וגם לומד מה כן ומה לא.

עינת: לגמרי 

גילי: אפשר לפרק את החלום, לא משנה, בשיטה של מפות חשיבה או כל שיטה אחרת, ולהבין מה באמת יושב מאחורי זה, ואז כמו הבחורה הזאת שאת מדברת עליה, למצוא שאתה יכול ליישם עדיין חלק די גדול מהחלום, בצורה קצת שונה ממה שאתה חשבת שנכונה לך. 

בהתכתבות ביננו, דיברנו על לעשות דברים מתוך הסקרנות ללא קשר לתוצאה. אנחנו דיברנו על זה בהקשר של הפודקאסט.

עינת: נכון

גילי: אבל אני חושבת שיש פה איזה קשר גם לעניין של מפות החשיבה. 

עינת: לגמרי.

גילי: מעניין, תגידי מה את רואה. מעניין אם אנחנו רואות את אותו דבר.

עינת: נכון, איזה יופי. את ממש צודקת שזה קשור. 

כי באמת כשאנחנו יוצאים לדרך עם מפת חשיבה, מפות לפעמים יש להם טיוטות גם. גם אני שאני מנוסה בזה, במתודולוגיה הזאת, לפעמים לוקח לי כמה מפות טובות עד שאני מגיעה למשהו שהוא מדויק. 

אז חשוב לדעת שהמפה היא לא איזה מאסטר פיס, כזה שאתה בא באיזה זרם אקספרסיוניסטי ויוצא לך. 

אלא לפעמים יש לך מתווה של כמה מפות, אתה מתחיל ממשהו ואז אתה מדייק אותו.  

אפשר להתחיל ממשהו ראשוני ולהגיד, אוקיי, שני הענפים האלה יכולים בעצם להיות ענף אחד, ואני אקרא לו בשם אחר. אז יכול להיות מתווה או כמה מפות, שבסוף רק אחרי תהליך מסוים, כמו התהליך שאנחנו עוברים כשאנחנו מתכווננים על הדרך שלנו, אז רק בסוף אני אגיע למשהו שהוא יותר מדויק. יש איזו שהיא דרך שאני צריכה לעבור. 

אתה יוצא מההתחלה ואתה לא יודע לאן המפה תוביל אותך. היא יכולה לצאת מאוד מדויקת על ההתחלה והיא יכולה לקחת אותי למקומות שאולי אני… 

זה באמת איזה שיקוף מאוד מדויק של התהליך. אם המפה תתפזר ותתרחק, אז אני אבין שאולי לא הייתי מספיק אסופה. יכול להיות שהמפה תיתן לי גם שיקוף לפיזור: פיזור הדעת או פיזור הנפש. וזה בסדר גמור, בעצם המפה היא סוג של שיקוף לדרך שאתה עובר. 

בסדנאות יש שקופית שאני אוהבת להציג אחרי הפתיח. ציטוט שאומר שהדרך ולא היעד הוא מה שחשוב.

המפות עוזרות לנו לצאת למסע, מסע מחשבתי, פחות חשוב מה שיוצא בסוף. לפעמים אנחנו כן שומרים את המפה, בעיקר כשזו מפה של איזו שהיא תוכנית, או משהו שאנחנו רוצים לשמור. 

אבל יותר משמעותי זה כל מה שאנחנו עוברים בדרך: השאלות שעולות, הרעיונות, האסוציאציות, התחושות שעולות בי לנוכח דברים שאני, מילים שאני בוחרת.

המפה היא דרך מאוד אותנטית לבטא את הדרך חשיבה הייחודית של כל אחד. ולפעמים לא נעים לי עם המילים שעולות לי. לפעמים אני פתאום מזהה שהמילה שאני בוחרת למפה שלי היא לא בדיוק אני, היא לא בדיוק אמיתית.

גילי: מה שאני חושבת שאני

עינת: כן, ושבעצם המילה האמיתית היא אולי אחרת, או שיעלה לי תוכן שלא נעים לי להגיד על עצמי. וזה יכול להיות לא נעים, או מציף. 

כמו במסע, יש דברים שאתה עובר תוך כדי העבודה על המפה. ואתה מקבל כמו בדרך, כמו בטיול שאתה עובר, נקודות תצפית דרך הענפים השונים.

זה ממש מטאפורה של מסע. לגמרי להנות מהדרך, או להסתקרן מהדרך גם אם זה לא תמיד מהנה. לפעמים זה כאב ראש.

גילי: היתה לי הבוקר שיחה עם לקוח פוטנציאלי. אחד הדברים שדיברנו עליהם זה עד כמה אתה מוכן לעשות את הדרך. דיברנו קודם על התוצאה, אנשים מאוד רוצים להגיע לתוצאה, הם פחות מוכנים לעשות את הדרך שנדרשת כדי להגיע לתוצאה.

ובטח בעולם שאנחנו מדברות על קריירה ועל דברים כאלה, אתה חייב לעשות את הדרך, אין מה לעשות. אתה גם לא תמיד יודע מה ייצא לך מזה.

אני אישית טוענת שכל דבר שאתה עושה, אתה לא עושה אותו סתם. בסופו של דבר הוא נותן לך איזו שהיא יכולת, איזו שהיא הסתכלות, איזה שהוא ניסיון. גם אם אתה לא רואה שמה שאתה עושה ברגע זה יוביל אותך לדרך הבאה, אז יכול להיות שהוא לא מוביל אותך לנקודה הבאה, אבל בנקודה שאחר-כך אתה פתאום תמצא את עצמך עושה משהו שעשית פעם.

עינת: אני ממש מתחברת. ממש. זה אותו המשפט של סטיב ג'ובס, שאתה רק בדיעבד יכול לחבר את הנקודות. 

אני יכולה להגיד שהמפות עצמן, בשונה אולי מתהליכי ייעוץ או הנחייה אחרות, ברגע שאנחנו עובדים ובונים ביחד מפה, כל התוכן מגיע מהבנאדם. אני אף פעם לא מביאה תוכן.

אבל כן אנחנו שואלים שאלות, שהם אפילו לא בהכרח שאלות שלי על הדבר, אלא שאלות בקשר לצורת העבודה.

עולה איזשהי מילה, אז אנחנו שואלים את עצמנו האם זה שייך לענף הזה או שבעינייך זה שייך לענף חדש?

נגיד תעלה מילה כמו ביטחון עצמי. אז אנחנו שואלים את עצמנו, האם זה שייך לענף שכרגע נמצאים בו, או שבעינייך זה מצדיק ענף נפרד.

לאורך כל הדרך, צורת הבנייה של המפה מחייבת אותנו לקבל החלטות. האם אני רוצה להכניס את זה למפה, ואם כן האם זה ענף ראשי או משני. מה המילה המדויקת לבטא את אותו רעיון שאני רוצה להביע, או את הרגש. 

השאלות שלי הם יותר הנחיה, שקשורות לצורה של המיפוי, אבל בת'כלס הן עוזרות מאוד לחדד. כי אנחנו שואלים מה עוד, מה עוד, נגיד על מילה מסויימת, על ענף מסויים. יש עוד משהו? יש עוד משהו? אז בן אדם יכול להגיד כן, גם את זה וגם את זה וגם את זה, או לא, מיציתי את הענף. בואי נעבור לענף אחר, יש עוד משהו עולה לי עכשיו עוד מילה, עוד ענף חדש. תחזירי לי רגע לענף הקודם. 

כשאנחנו בונים מפה בתהליך זוגי כזה, אני בעצם מכינה את המפה. אנחנו יושבים יחד מול הדף, אבל האדם שמולי בעצם פנוי לחלוטין לחשוב, הוא ממש נותן לי הוראות: בואי נפתח עוד ענף, תוסיפי לענף הזה גם..

המפה בעצם מניעה, מובילה ואוספת ומתעדת את כל השיח, ובסופו של דבר נשארת המפה כשיקוף למה שהיה שם.

גם במקרה של פגישה שיש כמה התחלות של מפות, זה גם בסדר. ותמיד נוצר איזשהו תהליך שלם, גם אם הוא מצריך המשך או עוד אוויר. בדרך כלל כשאנחנו עובדים ומתרכזים במפה, כן נגיע למשהו שלם.

גילי: קשה למצוא את המילים. אתה לא כותב משפט, אתה כותב מילה או זוג מילים. 

זה קשה.

עינת: לגמרי.

זה נראה פשוט כשאתה מסתכל על מפות של אחרים. הרבה פעמים אני שומעת לפני שמתחילים: אוקיי, מה זה שונה משמש אסוציאציות? בסדר, זו שמש אסוציאציות עם ענפים.

לפעמים זה יכול להיראות מאוד פשוט או פשטני, מילות מפתח. זה גם לא חייב להיות מילה, זה יכול להיות ביטוי קצר של שתיים שלוש מילים. אבל זה בהחלט כמו שאת אומרת, לא פשוט להיות פשוט.

גם לבחור בדיוק מה הענפים הנכונים, הענפים הראשיים. הענפים הראשיים הם מתווים את תהליך החשיבה. אני צריכה לבחור מילים שהם מאוד מדוייקות למה שאני רוצה להגיע.

גם כדאי לבחור עד שבעה ענפים ראשיים, לא יותר. זה מאלץ אותנו להתמקד ולתעדף.

בעצם ענפים הראשיים הם השלד של התהליך.

אז אם אני מסתכלת על בחירת קריירה, אני צריכה לבחור בעצם מהם הפרמטרים שהם הפרמטרים שלי. ואז אני עושה איזשהו תיעדוף.

גילי: מה זאת אומרת?

עינת: נגיד מישהי מגיעה לפגישה אצלך ואתן רוצות להתחיל תהליך כזה של חיפוש הכיוון שלי או הגדרת הקריירה. אז מה הפרמטרים שאתם מסתכלים עליהם בשיחה כזאת, או בתהליך אימוני כזה?

גילי: אני מתחילה דווקא מהכיוון של הבנה והכרה בכישורים וביכולות. פחות השאלה עצמה, אלא מתוך הכישורים.

עינת: אני ממש מתחברת

גילי: כי מתוך הדבר הזה אתה מבין שאתה יכול לעשות המון דברים. 

אם אני ננעלת על משהו אחד אז יכול להיות שאני אתקבל לתפקיד, לא אתקבל לתפקיד וזה מה שיגדיר אותי. אבל זה לא בהכרח, כי אני יכולה עם אותם כישורים לעשות גם במקומות אחרים.

עינת: נכון 

גילי: שזה דרך אגב היום מאוד מאוד חשוב. כל החברה שמסיימים עוד מעט חל"ת וכל מיני דברים כאלה, תפקידים שנעלמו ותפקידים חדשים. עם הכישורים שלך אתה יכול לעשות כל מיני דברים אתה רק צריך פשוט לגלות את זה.

עינת: ממש ככה.

אם אנחנו נניח במרכז מילה כמו כישורים, להסתכל על עצמי, על הכישורים שלי, אז אפשר למפות סוגי כישורים. כישורים של ידע, כישורים חברתיים או תקשורתיים, או כישורים טכניים, או כישורים מתוך ניסיון, כישורים אקדמיים.

לחלק את זה למשפחות של כישורים. ואז אני מתחילה מתוך מילות מפתח הראשיות האלה  להסתכל: וואו, באקדמי יש לי את התעודה הזאת וגם את הכישור האקדמי הזה שהוא לא בהכרח הלמידה האקדמית שעשיתי, אבל למדתי לשאול שאלות טובות, למדתי לתחקר.

או בכישורים התקשורתיים אני יכולה להגיד לעצמי, אוקיי אני יודעת לחקור ואני גם חברה טובה, ופתאום אני נזכרת שחברות אומרות לי שאני יודעת לשאול שאלות טובות. אז אולי אני יכולה לקחת את העניין שלי בשיח, בעזרה לחברה ופתאום להבין שזה יכול לעזור לי בפודקאסט, או בבלוג.

זו דרך אחת להסתכל על תהליך של התבוננות על כישורים ולעשות אותו דרך מפה. 

במפות אין דרך אחת לבנות את התהליך או את השיחה. אין איזה שהוא מתווה. מי שבונה את המפה יש לו את הדרך שלו להסתכל על התהליך הזה שהוא רוצה לגשת אליו.

נורא חשוב שהמילים יהיו אותנטיות. לפעמים, מילה כמו כישורים יכולה להישמע למישהו אחד קסומה מהמילה כישרון, ולמישהו אחר זה עלול להישמע דידקטי.  אז נורא חשוב שכל אחד ינסח את זה בצורה שנוחה לו: "הדברים שאני הכי טובה", " תמיד מחמיאים לי ש..", כל אחד ומה שמתאים לו לכתוב את הדבר הזה, כישורים.

גילי: מה הטיפ שהיית נותנת למי שמקשיב לנו בהקשר הזה של בחירת קריירה ומפות חשיבה?

עינת: הטיפ שלי, אני חושבת, זה כל פעם לתת לעצמך מענה למה שאתה צריך באותו רגע, כדי לצלוח את הצעד הזה שאתה נמצא בו, כשאתה מתקדם ויש לך תחנות לעשות בדרך. לתת לעצמך את הכלים אתה צריך באותו רגע, ובאמת never say never  ,לנסות.

גילי: תודה עינת להב

עינת: תודה רבה גילי, שמחתי מאוד להיות כאן 

סגיר לפודקסט: 

אהבתם? 

דרגו את הפודקאסט ושתפו חברים.

רוצים לקבל את הפרק הבא? 

הירשמו באתר שלי career-coaching.co.il ואעדכן אתכם. 

מתלבטים לגבי בחירת קריירה?

מוזמנים לקבוע איתי דרך האתר שלי שיחת מיקוד ללא עלות.

תודה שהאזנתם, להתראות בפרק הבא! 

~מוזיקת סיום~