קריירה זה לא כל הסיפור

פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע

בפודקאסט היום אני מארחת את אלי פז,

מתכנן פיננסי המוביל אנשים לעצמאות כלכלית והגשמת מטרות,

מתוך אמונה שחשוב שנממש את עצמינו בכל תחומי החיים ולא רק בקריירה.

אנחנו מדברים על:

• הדרך שעשה מאז עלייתו ארצה מרוסיה בגיל 6 ועד היום
• על היכולת שלו להסביר עניינים פיננסיים מורכבים בפשטות ולהוביל אנשים להצלחה כלכלית בזכות היותו מתכנן פיננסי
• על החשיבות בקביעת סדרי עדיפויות בחיים המאפשרים את ההצלחה הזאת
• על הערך ביצירת שיתופי פעולה המובילים להצלחה אישית ועסקית
• טיפים עבורכם המאזינים

ועוד

סיומת לפתיח:  אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.
~מוזיקת פתיחה~

גילי: שלום אלי פז, ברוך הבא למחילת הארנב!

אלי: שלום גילי,נעים מאוד להיות כאן, תודה שהזמנת אותי.

גילי: אנחנו נפגשים היום כדי לדבר על כסף כאמצעי להשגת מטרות גם בקריירה,

בוא נתחיל מההתחלה: ספר לי בבקשה בכמה מילים מי אתה היום אלי פז?

אלי: אלי פז, בן 38, נשוי ואב לשניים, גר בהרצליה, מלווה משפחות ויחידים לעצמאות כלכלית.

וגורם להם לפרוש מוקדם יותר, ליצור להם הכנסה פסיבית.

גילי: אחת השאלות שרציתי לשאול זה האם פרשת מהבנק? האם אתה עושה את שני הדברים ביחד?

או שזו הקריירה החדשה שלך?

אלי: עדיין יש לי תפקיד בבנק, אני מנהל פרויקטים טכנולוגים שקשורים בסחר חוץ בבנק,

ואני עדיין עושה את שניהם במקביל. אני ממש נהנה לעשות את שניהם.

אני מוביל תהליכים חדשים וחדשניים שעושים הרבה מאוד דברים טובים, וזה מאוד מעניין אותי.

גילי: זה לא פשוט לעשות שני דברים ביחד.

אלי: זה לא פשוט, אבל אני מחלק את הזמן שלי בתבונה. יש הרבה דברים שאני עושה לפני העבודה,

ויש הרבה דברים שאני עושה אחרי העבודה.

אני הגעתי למסקנה שאין רק את הג'וב שהוא מ- 8:00 עד 15:00 או מ- 8:00 עד 16:00.

יש חיים שלמים אחרי העבודה ולפני העבודה: גם החיים המשפחתיים והזוגיים,

ואפשר להכניס שם אפילו עוד קריירה אחת או עוד שתי קריירות בתוך הזמן הפנוי הזה.

אני פשוט מחלק את הזמן נכון. וגם לעשות כושר…

גילי: אז בוא תספר לי איך אתה מחלק את הזמן נכון

אלי: יש את החלק של פגישות עם אנשים, אז אפשר להיפגש עם אנשים אחרי שעות העבודה.

גילי: רגע…רגע… אני עוצרת אותך. תאר לי יום… באיזו שעה אתה קם בבוקר? איך נראה סדר היום שלך?

אלי: אני קם בשש בבוקר. אני מתארגן, וקודם כל עובר על המשימות שיש לי לעשות.

אם יש לי מיילים או הודעות שאני צריך לשלוח אז אני שולח את זה כבר על הבוקר לכולם, במהלך היום אנשים פשוט מגיבים לי.

בימים שאני עובד בבנק אז אני הולך לעבודה בבנק, או שאני עובד מהבית.

לאחר שאני מסיים לעבוד בבנק אז יש לי את כל החיים שיש לי: את הפגישות שיש לי לעשות,

את הכנסים שאני משתתף בהם, את ההרצאות שאני עושה, עם הילדים אני מבלה הרבה.

גילי: אז אתה ממש מנהל את הזמן בצורה מאוד הדוקה

אלי: כן.

אפילו מצליח להכניס ספורט.

גילי: איך? מתי?

אלי: תופר אותו אחרי העבודה. זה אומר שאני מגיע עם הדברים לעבודה ,

כך שאני לא צריך לעבור בבית ולהחליף. ככה שאין לי הפסקה, אני עוצר עושה את האימון וממשיך הביתה.

גילי: איפה אתה מתאמן?

אלי: בהרצליה, בחדר כושר במרכז העיר.

גילי: ובאיזה שעה אתה הולך לישון?

אלי: בסביבות 22:30-23:00.

גילי: אני מניחה שאתה קורא כל מיני ספרים מקצועיים ומאזין לכל מיני דברים,

אז איך אתה מכניס את הכל ביום?

אלי: אז קודם כל, אני חי תמיד בתחושה שאני לא עושה מספיק.

למרות שאנשים שיסתכלו עלי מהצד יגידו שאני בן אדם מאוד מאוד חרוץ, ואני מספיק המון דברים שאנשים אחרים לא מספיקים.

אבל אולי זה בדיוק הפרדוקס שמדרבן אותי לעשות הרבה יותר דברים ביום, כי יש לי את כל היום, ואני מבחינתי יכול להספיק כמה שיותר דברים.

נכון שיש ימים שמתעייפים, ויש ימים שפחות בא לעשות דברים. יש גם ימים כאלה, אז לא עושים בהם דברים.

אבל יש ימים רגילים, שיש בהם אנרגיות, ומוטיבציה וכוח, אני מרגיש בסוף היום שסימנתי וי על כל כך הרבה דברים וזה ממלא אותי. אני אומר לעצמי: כמה דברים קידמתי, כמה דברים הצלחתי לעשות היום.

גילי: איפה גדלת?

אלי: אני עליתי עם הוריי ב- 1990 מרוסיה וגדלתי בשלומי .

גילי: זה מעניין, אין לך בכלל מבטא! הפתעת אותי עכשיו!

אלי: כן… (צוחק) תראי, מגיל 6 אני עכשיו בן 38, אז עברו 32 שנה, זה עשה את שלו, למתן ואולי להשכיח את המבטא.

אני מסתכל בפרספקטיבה של כל מה שהשגתי עד עכשיו, הסטטוס שלי והמעמד, זה שאני גר היום בהרצליה.

למה עשיתי את זה? מה הסיבה? כאילו להוכיח שאני ראוי? להוכיח שאני שווה בין שווים?

אז אולי חלק מזה זה גם המבטא? לא יודע, זה יכול להיות הרבה דברים, ויכול להיות כולם ביחד.

גילי: רגע, אז הגעת בגיל 6 מרוסיה לשלומי. למה דווקא שלומי?

אלי: זה סיפור מצחיק, האמת.

בסוכנות היהודית אמרו לנו שבישראל יש את העיר הכי טובה בעולם שקוראים לה כרמיאל.

זה מה שתגידו, אתם צריכים ללכת לכרמיאל. הגענו לשדה התעופה ותפסנו נהג מונית.

אמא שלי אמרה שאנחנו רוצים לכרמיאל. כנראה שהנהג לא שמע טוב, כי הוא לקח אותו לכרמל. (צוחק)

גילי: שזה גם מקום טוב (צוחקת)  

אלי: כן (צוחק)

גרנו קצת בחיפה, ואחרי כמה חודשים ראינו שיש דירות במחירים מאוד אטרקטיבים בשלומי, בשכונה חדשה שנבנתה ועברנו לגור בשלומי. שם גדלתי והתחלתי את דרכי.

גילי: כמה שנים גרתם שם?

אלי: שמונה שנים. ואחרי שמונה שנים עברתי עם הוריי לכפר ורדים.

אני חייב לציין שבתקופה הזאת לימודים לא כל כך עניינו אותי.

יותר נכון בכלל לא עניינו אותי, הייתי מגיע לבית הספר כי הייתי חייב.

במערכת הלימודים של אז, אולי גם של היום, אני לא יודע עד כמה המערכת מגרה את התלמידים, שיהיה להם מעניין לשבת וללמוד.

אותי זה פשוט לא עניין. ואחרי פעם פעמיים, שלוש וארבע פשוט אמרו לי אתה מבחינתנו לא ממשיך איתנו, וסילקו אותי. ממש העיפו אותי מבית הספר בכיתה י'.

לא ידעתי מה אני הולך לעשות, אבל אמרתי אוקיי אני צריך להתמודד עם זה. הגעתי הביתה, אבא שלי אמר לי: "אוקיי, אני הבנתי את הסיפור, אתה לבית הספר לא הולך, אבל אתה לא תישאר בבית, אתה תלך לעבוד".

יצא ככה שהגעתי לעבוד במוסך בתפן, הייתי שוטף מכוניות ועוזר מוסך.

התפקיד הכי נחות והכי רגיל שיכול להיות במוסך. הייתי חוזר כל יום הביתה עם גריז עד המרפקים ומים עד הברכיים משטיפת המכוניות.

אפילו הסתכלתי על עובדי המוסך והיה שם מכונאי שגם לא היתה לו בגרות, אבל היה לו קורס בסיסי של מכונאות, שזה בכלל היה ממשרד העבודה, וכבר הוא היה בתפקיד בכיר יותר ממני.

אז הבנתי שאם אני לא אלמד משהו,  אני לא אקח את עצמי קדימה אני לא אתקדם, אני אתקע באותו לופ ולקחתי את עצמי ברצינות.

גילי: כמה זמן עבדת במוסך?

אלי: עבדתי שלושה חודשים במוסך.

גילי: זה מהר, יחסית לילד שעד גיל 16 לא למד, תוך שלושה חודשים להבין שהוא חייב לעשות עם עצמו משהו.

אלי: תראי, לא הבנתי את זה ישר, אבל זיהיתי את הפערים.

מה הכוונה? מצד אחד היה לי כסף בכיסים, למי זה לא כיף שיש לו כסף בכיסים?

ויכול להרשות לעצמו בגיל 16 לקנות מה שחברים שלו לא יכולים להרשות לעצמם לקנות.

הרבה חברים אהבו לצאת איתי, כי זה כיף, מזמינים ונחמד. אבל שמתי לב שמשהו לא כל כך מסתדר ולא כל כך בסדר, כי הם מספרים איזה צחוקים היה עם המורה בכיתה ואני מספר להם איזה צחוקים היו עם האלה וחמודי במוסך. (צוחק)

אז הבנתי שיש פה איזה שהוא פער ש…

יום אחד תפס אותי מנהל המוסך, הוא אמר לי: "תקשיב, אני שומע אותך מדבר עם המכונאים,

אתה ברמה יותר גבוהה, אתה לא מתאים לכאן, למה אתה נמצא כאן?"

הסברתי לו, והוא אמר לי: "אתה חייב לחזור ללימודים, אתה לא מתאים לכאן".

אני זוכר שבאתי לאבא שלי ואמרתי לו: "אבא אני רוצה ללמוד"

והוא אמר לי: "לא, אתה לא רוצה  ללמוד, לך לעבוד, יש לך כסף, תעזוב".

חיכיתי עוד יום ואז באתי ביום השני ואמרתי לו "אבא אני באמת רוצה ללמוד"

ואז הוא אמר לי: "אוקיי, רוצה? בסדר, ניקח אותך. מחר אנחנו הולכים לבית הספר".

אני כבר בדימיונות, בפנטזיה, מדמיין שהוא לוקח אותי לבית הספר עם כל החברים שלי,

לבית הספר העירוני. בבוקר אנחנו מתארגנים ונוסעים, ואני רואה שהוא נוסע בדרך אחרת.

אני קולט שהוא מביא אותי למקום אחר. ומה המקום הזה, גילי?

האקדמיה לשוטרים! (צוחק)

גילי: איפה האקדמיה לשוטרים? (צוחקת)

אלי: האקדמיה לשוטרים במעלות!

נכנסים בכיתה י' ויוצאים בכיתה יב', נכנסים ישר לשירות חובה משטרתי

גילי: בצבא

השירות הצבאי במשטרה, מסלול מתווה לקצונה ולקריירה במשטרה.

ברגע שנכנסתי לשער של בית הספר אבא שלי אמר לי: "פה יעשו ממך בנאדם". (צוחקים).

אלי: גילי: סליחה שאני קוטעת אותך, אבל מה ההורים שלך עשו?

אלי: אבא שלי היה חשמלאי, עדיין, ואמא שלי מיילדת. הגיעו מהחינוך הסובייטי, בוא נגיד ככה.

אחרי שלושה שבועות, מפקד בית הספר קורא להורים שלי לשיחה ומסביר במילים עדינות

שהבן שלהם לא קורץ מהחומר של השוטרים. (צוחק) הוא הציע להם שייקחו אותי כבר

לבית הספר שאני רוצה שאני אסיים שם, וזה בעצם מה שהם עשו.

 גילי: ובכל התקופה הזאת שהיית בבית הספר לשוטרים מה הרגשת? מה עבר עליך שם?

 אלי: שאני שוב נמצא במסגרת שלא מתאימה לי, שאני לא רוצה להיות בה, אני לא מכיר שם אף אחד.

עוד פעם קובעים לי דברים שאני לא אוהב.

גילי: בעצם חיכית שיגידו להורים שלך: קחו את הילד מפה.

לא באת עוד פעם לאבא שלך ואמרת לו אני רוצה משהו אחר.

אלי: אבל אז כבר היה מישהו חיצוני, בדרגת סגן ניצב שאמר לו: "תקשיב, תן לילד מה שהוא רוצה".

ובאמת, מהרגע שהוא נתן לי את מה שאני רוצה, אני חיבקתי את זה.

את לא יודעת אולי, אבל אני סוכן נסיעות! בבית הספר עשינו שם קורס סוכן נסיעות.

גילי: איזה בית ספר?

אלי: אורט מעלות

גילי: מה למדת באורט מעלות?

אלי: תיירות.

מסלול בגרות מלא שעשיתי, יחד עם סוכן נסיעות. ממש הכשרה של בית הספר, משהו שמשרד התיירות עשה פעם.

גילי: וזה עניין אותך

אלי: היה לי מאוד מעניין. במיוחד שזה היה עם החברים שלי..

.זאת לא היתה מסגרת שהכריחו אותי ללכת אליה, אז היה מאוד כיף.

גילי: סיימת את הלימודים עם תעודת סוכן נסיעות, התגייסת לצבא, מה עשית בצבא?

אלי: בצבא הייתי ביחידה שמתעסקת בקשר על כל סוגיו, בחיל האוויר, במקומות שאין בהם קשר.

גילי: מה אתה יכול להגיד שלקחת מתוך הדבר הזה להמשך?

אלי: הייתי מפקד צוות, אז לקחתי על עצמי אחריות: איך לארגן את הדברים, להיות אחראי גם על המשימה, גם על החיים של האנשים, גם התעסוקה של האנשים, הלימודים, גם להכשיר את האנשים שמגיעים איתך לביצוע המשימה. הרבה דברים לקחתי משם.

גילי: וכשהשתחררת, מה הלכת ללמוד?

אלי:  מנהל עסקים.

גילי: כי רצית? או כי אמרו לך שכדאי?

אלי: בהתחלה לא כל כך ידעתי מה אני רוצה, וזה מעניין שאת שואלת,

כי היה יועץ הרשמה  מאוד מאוד מיוחד איפה שהלכתי ללמוד.

אמרתי לו שאני לא יודע במה אני טוב, לא יודע מה אני אלמד כי יש כל מיני אפשרויות:

שיווק ומחשבים אני לא יודע מה מצד אחד אני צריך ומה מצד שני יעניין אותי.

אז הוא עשה איתי דבר יפה שקוראים לו דימיון מודרך.

הוא אומר לי, תתאר לי אותך בעוד 20 שנה קם בבוקר, מה אתה לובש?

ולאיזה אוטו אתה נכנס? לאן אתה נוסע? לאיזה בניין אתה נכנס?

מה אתה עושה כשאתה מגיע לעבודה?

אני יכול להגיד לך שתיארתי במדוייק בדיוק את מה שאני עושה היום!!

גילי: וואו!

אלי: סיפרתי את זה למישהו והוא אמר לי: מה שעשית זה NLP  על עצמך!

גילי: נכון

אלי:  זה תכנון של מה שקרה לך בעתיד.

אז הוא אמר לי: זה מנהל עסקים, מה שתיארת, והלכתי ללמוד מנהל עסקים.

במקביל לתואר הראשון למדתי את ייעוץ ההשקעות, ומיד לאחר שסיימתי את התואר הראשון

במנהל עסקים עשיתי את התואר השני במנהל עסקים ולמדתי את מקצוע הייעוץ הפנסיוני .

גילי: איפה למדת את התואר הראשון?

אלי: במרכז ללימודים אקדמיים- את התואר הראשון והשני.

את ייעוץ ההשקעות למדתי במכללת אורין שפלטר.

גילי: ואיפה למדת את הייעוץ הפנסיוני?

אלי: באותה מכללה.

גילי: באיזה שלב התחלת לעבוד בבנק?

אלי: התחלתי לעבוד בבנק בתור בנקאי.

גילי: כמו כולם

אלי: בנקאי שמטפל בלקוחות בסניף באשראים, שוק ההון, קצת חיסכון, בעבודה הבנקאית.

סיימתי את כל המבחנים של הרשות לניירות ערך של יעוץ ההשקעות,

ואז בבנק החליטו לשלוח אותי גם כן לקורס יועצי השקעות מטעם הבנק.

סיימתי את ההכשרה של הבנק והתחלתי לעסוק במקצוע הייעוץ.

במקביל גם עשיתי את התואר השני וגם את הרישוי הפנסיוני. גם אותו סיימתי,

אז במקביל היו לי שני רשיונות: רישיון פנסיוני וייעוץ השקעות.

גילי: אנחנו נפגשנו בשלב של פרויקט העצמה דיגיטלית, איפה זה מתחבר?

אלי: אחרי חמש שנים שהייתי בהם יועץ השקעות בסניף, יועץ השקעות ויועץ פנסיוני,

היתה וועדת איתור מטעם משאבי אנוש שפנתה למנהלות ובחרו בי,

כמישהו שילך למהלך של עצמה דיגיטלית. שיהיה מישהו שהוא פרזנטטיבי,

שיודע להעביר מסרים, ויכול להנחות את הצוותים בסניפים במהלך כזה גדול.

גילי: בהסתכלות אחורה, איך אתה מרגיש עם התהליך שעברנו בפרויקט הזה?  

אלי: בתהליך שעברנו למדתי איך להשפיע על בן אדם לעשות משהו כשהוא לא חייב לי כלום.

הייתי מגיע בתור נציג של הנהלה ראשית, אני לא מנהל של העובד, אני לא מדרג אותו,

אני לא יכול להגיד לו תעשה ככה כי אמרתי לך, כי אני המנהל שלך, כי אני לא..

אני איזהשהוא גורם של הנהלה ראשית שמגיע, מוסיף לו עוד עבודה

והוא עדיין צריך לעשות מה שאני מבקש כדי להגיע לתוצאות.

אז למדתי לדבר בשפה אחרת, שפה של תועלות, בשפה של "כדאי לך".

העניין היותר מורכב, שגם אותו הצלחתי לעשות, היה לרתום את כל הסניף להתלבש על הנושא:

את הצוות הניהולי, את העובדים הקשים, את העובדים המבוגרים,

את העובדים שקשה להם, עובדים שמתנגדים. את כולם לרתום ולעשות איתם עבודה איך כן אפשר להצליח.

וראיתי שזה עושה דברים מדהימים לעובדים.

פתאום העובדים נהיו יותר דיגיטליים, יותר ניגשים לתחומים חדשים שהם לא למדו עד עכשיו,

כי הם לא פחדו לגעת, הם לא פחדו לגשת.

בסך הכל הם חיכו שמישהו יקח אותם יד ביד ויוביל אותם ויראה להם איך עושים את זה.

את העיקרון הזה לקחתי למה שאני עושה היום עם אנשים בהרצאות שלי

על איך יוצרים הכנסה פסיבית.

בסך הכל אנשים רוצים שמישהו יקח אותם יד ביד ויראה להם איך אפשר לעשות את זה.

כי אנשים שומעים כל כך הרבה על אנשים שמתעשרים, אנשים שעושים נדלן ,

או אנשים שמתעסקים בשוק ההון וזה נראה כמו עולם גדול ומפחיד של מהמרים,

או כמו המועדון הזה של אלה שמשחקים גולף בקיסריה ועושים עסקים בינם לבין עצמם.

ובסך הכל, הבן אדם צריך שניקח אותו יד ביד ונגיד לו: 'תקשיב, זה מאוד מאוד פשוט,

יש משאבים בעולם וככה משתמשים בהם, ככה עושים עסקים, ככה עושים השקעה בהצלחה.

גילי: אני זוכרת שתוך כדי עבודה בבנק אתה גם התחלת לתת הרצאות. אתה יכול לספר על זה קצת?

אלי: כן. הבנתי שאני יכול לתת יותר ערך ממה שאני עושה בכובע של יועץ השקעות.

תמיד סיקרן איך יכול להיות שאני מציע לבן אדם רק שוק הון כאשר מתאים לו גם נדל"ן,

או שהוא יותר מדי בתוך שוק ההון ועכשיו מה שצריך לתת לו זה נדל"ן.

אבל אם הוא יילך על נדל"ן אז המתווך, יציע לו רק את הדירות שיש לו על המדף.

אולי זה לא מתאים לו, אולי זה כן מתאים לו.

חיפשתי את המקצוע שנותן את הפיתרון ההוליסטי, את כל הראייה למשקיע.

שמסתכל על הביטוחים שלו, על הירושה העתידית שלו, על הצרכים העתידיים של הילדים שלו,

על פנסיה, ביטוחים, נדל"ן, שוק ההון, הכל ביחד. למקצוע הזה קוראים "מתכנן פיננסי".

הלכתי והעמקתי בתחום הזה. שאלתי את עצמי ממה מורכבים החיים של בן האדם, איזה צמתים הוא חווה?

ואז במקרה הגיע אלי חבר, בחור בן 46 בשם ניר.

הוא אמר לי: "אלי תקשיב, אני עובד באינטל ואני יודע לעבוד בתוכנה, ליצור תוכנה, אני יודע לעשות המון דברים טובים. בכסף אני לא מבין. אתה מבין בכסף, בוא תעזור לי.  

אני צריך שבעוד 15 שנה אצא לפרישה עם 15 אלף שקל הכנסה פסיבית. אני רוצה שיהיו לי שלוש דירות ו- 15 אלף שקל הכנסה פסיבית, שיהיה לי גם בשוק ההון והכל".

אז תכננתי אסטרטגיה שכללה את כל הדברים האלה,

ואמרתי לו: "ניר היקר אני אעשה את כל מה שאתה ביקשת בתנאי אחד, שאתה תעשה כל מה שאני אומר לך. לא שואל למה צריך ובשביל מה, אתה פשוט עושה את זה", והוא הסכים. הוא היה מטופל הראשון שלי.

התחלנו לקנות דירות בפריפריה: דירה במעלות, בחיפה ובבאר-שבע, יצרנו השקעה חודשית בשוק ההון ע"י קנייה של קרן נאמנות באיזשהוא סכום.

גילי:  אני רק עוצרת אותך עכשיו ואומרת שאין פה שום ייעוץ, זה סתם סיפור.

אלי: נכון, אין פה ייעוץ, זה רק למטרות השראה ולמידה. טוב שהזכרת את זה, כי זה באמת משפט חשוב.

אני יכול להגיד שניר היום בן 49 והוא כבר ב 90% מהמטרה שלו שהייתה אמורה להסתיים רק בעוד שש שנים. הוא הספיק הרבה יותר מוקדם את המטרות הכלכליות שלו והוא ממש סיפור הצלחה.

תוך כדי שעשיתי את זה עבור ניר פנו אלי חברים של ניר ומשפחה ועזרתי להם, אז הבנתי שיש לי כאן ערך.

לקחתי למשל את נושא שוק ההון, בניתי הרצאה והתחלתי להרצות בכל מיני מקומות.

כמו למשל מרכזי צעירים, הייתי אפילו מביא כל מיני קבוצות שלי לאיזה שהוא מקום

ובשיתוף פעולה של מישהו שנותן את המקום ואת הכיבוד כל מיני כאלה דברים. הבנתי שיש לי פה ערך שאני יכול לתת לאנשים ואפשר להתקדם עם זה ולעשות עם זה דברים מדהימים.

זאת התקופה שבה התחלתי לעמוד באופן עקבי על במות, לעשות כנסים וקורסים וסדנאות ופשוט להראות לאנשים איך כן אפשר לעשות את הדברים.

גילי: אז איך עברתם להרצליה? אני מכירה אותך בתור אלי פז מנהריה..?

אלי: נכון, אז לפני קצת יותר משנתיים עברנו מנהריה להרצליה, זה מעבר לא קל,

כי בכל תחום אפשרי עשינו שינוי. זה פשוט לדמיין משהו שאת מאוד מאוד רוצה,

ואז להגיד זה מה שאני רוצה ופשוט לגרום לזה לקרות.

גילי: "פשוט לגרום לזה לקרות"… אנשים ישמעו את המשפט הזה, הוא מאוד מעצבן.

תפרט מה בעצם עשיתם.

אלי: זה מאוד מעצבן,

אבל אני חושב שהדבר הכי קשה לבני אדם בכלל, זה להגיד מה הם רוצים.

הם יודעים מה הם לא רוצים, הם לא יודעים מה הם רוצים.

מהרגע שהבן אדם אומר מה הוא רוצה, השאר נהיה קל.

עושים Reverse Engineering למה שהוא רוצה,

ואני אומר שברגע שיש לך החלטה כל היקום יתכופף כדי להגשים לך את ההחלטה הזאת,

הכל קורה בדיוק כדי שזה יצליח לך.

אז באמת אני יכול להגיד שהיו לנו אפילו כמה ניסים: הצלחנו למכור בזמן,

שהצלחנו להוריד את המוכר במחיר, שנה שהוא לא גר בנכס הוא היה בבית אבות,

אז הוא קצת היה מנותק מהעולם של המחירים.

היה לנו קונה במחיר טוב לדירה שמכרנו בנהריה, וגם היה בנק שהסכים לממן את העסקה.

אז מכל הבחינות ומכל הסיבות זה הצליח לנו, ואנחנו כבר שנה שלישית גרים בהרצליה בבית משלנו.

גילי: למה דווקא הרצליה?

אלי: עשינו מיפוי של כל האזור, כי פעם גרנו ברמת-גן, אז אמרנו שרמת-גן גבעתיים ותל אביב זה זה אותו דבר, מאוד מאוד צפוף, לא מקום שהיינו רוצים לגור שם ולגדל את הילדים.

מבחינת הדרום אז יש לנו את חולון, בת-ים, ראשון לציון, אנחנו לא מתחברים אליהם לאזורים הדרומים,

אמרנו שאיזור השרון נראה לנו מקום מעניין.

הסתכלנו על הנתונים, באתר שקוראים לו מדלן שיש בו כל מיני נתונים כמו איכות בתי הספר, נתונים סוציואקונומיים ועוד.

עשינו ממש מחקר אקדמי על כל אזור השרון: רעננה, כפר סבא, הוד השרון, רמת השרון והרצליה.

ממש מיפינו את כל האזורים, אחרי שבחרנו את האזורים שפחות או יותר נראים לנו

התחלנו ליסוע וממש לראות את המקומות.

ראינו שהרצליה מתאימה בהכי הרבה דברים מתוך הדברים שחשובים לנו:

גם ים, גם בתי ספר טובים, עם השקעה יחסית גבוהה בתלמיד שמשקיעה העירייה ביחס לשכנות שלה,

יש בה תחנת רכבת, וזה ציר תנועה מרכזי אז כל הדברים האלה ביחד ציירו תמונה מאוד מאוד טובה.

הרצליה היא עיר לא פשוטה, יש פה הרבה שכונות. כל שכונה שונה ב- 180° אחת מהשנייה.

את עוברת את הכביש וערך הנדל"ן, עבור אותו מטראז' עולה בחצי מליון.

אז נסענו ללמוד את השכונות, עד שמצאנו את השכונה שרצינו,

התמקדנו בשכונה ובתוך השכונה בבית שרצינו,

וברגע שמחליטים כבר אמרתי שלגזור אחורה זה כבר נהיה יותר קל,

כי יש כבר מספר בראש.

אז את אומרת אוקיי, איזה משאבים אני צריכה? וממקדת את כל האנרגיה שלך לנקודה הזאת.

גילי: בתקופה האחרונה אני עוקבת אחריך, יש לך שותפים.

יש לך שיתוף פעולה אינטרנטי עם אלכס ריסין. אתם עולים ללייב בפייסבוק בימי ראשון בערב.

לא פשוט לעבוד עם שותפים, אז איך זה התחיל?

אלי: שני דברים שהבנתי ככל שהתעמקתי בתהליכים ובדברים, זה שאם אתה רוצה להגיע רחוק,

לרוץ למרחקים אתה לא יכול לרוץ לבד, אתה צריך שיהיו לך שותפים.

את אלכס היכרתי בכנס שהייתי בו פעם. בגלל זה אני תמיד ממליץ לאנשים ללכת לכנסים,

לאירועים ולסדנאות. תלכו תיפגשו עם אנשים, תדברו עם אנשים.

הוא פגש אותי בכנס ואמר לי: "אלי תשמע, אנחנו עושים דברים די דומים, בוא נשתה בירה".

והכל התחיל מהבירה הזאת: הוא סיפר לי מה הוא עושה, הסברתי לו מה אני עושה,

ואמרנו בוא נראה איך אנחנו יכולים לעשות דברים ביחד. החלטנו שכל יום ראשון נעשה לייב,

זה היה קצת לפני שעברתי להרצליה.

הדבר השני שהבנתי הוא שאם אתה יכול להיות עקבי למשהו בחיים האלה,

אז תהיה עיקבי. זה מייצר רצינות, זה מייצר נוכחות, אנשים רואים אותך. אתה מייצר רעש חיובי,

אתה מצטייר בתור דמות שהיא מקצועית, שהיא מעבירה תכנים.

אז כבר שנה שלישית ברצף אנחנו עולים ללייב בכל יום ראשון בנושאים פיננסים.

לפעמים יש לנו אורחים שאנחנו מארחים, אנשים מיוחדים ומעניינים,

כאלה שיש להם חברות נדלן בחו"ל, סוכן ביטוח, מומחים בתחום הפנסיה –

כל פעם נושא אחר שמאיר אספקט כלכלי אחר שנותן ערך לאנשים.

איך להתנהל יותר טוב עם כסף של היום, ומראה לאנשים מה יש.

 אני מאוד גאה בפינה הזאת ובשותפות הזאת.

גילי: זה גם יפה וגם מעניין.

יש לך שיתוף פעולה חדש יחסית עם אלכס, שיר סלע ונטלי פורמן, נכון?

אלי: נכון.

גילי: "בואו נדבר על כסף", ספר על זה.

אלי: כשהתחלנו לעשות לייבים זה היה בקבוצה יחסית קטנה של בערך 8,000 איש

שקוראים לה Role Model.

גילי: בוא נעצור, כי Role Model זה אלברט חדד שהיה המנטור שלי בתוכנית "סוד הכסף"

וגם עשיתי איתו פודקאסט. איך בעצם הגעתם לשם?

אלי: אלברט ואני היינו חברים בפייסבוק, והוא היה מעלה בקבוצה הזאת סרטוני השראה.

בעקבות הסרטונים יצא לנו להתכתב והוא שמע על הפעילות שלי, מה שאני עושה והוא הזמין אותי לשיחה.

הוא אמר לי: "תקשיב, אני מחפש מנהל חטיבת הפיננסים וההשקעות אצלי בקבוצה, אתה מעוניין?"

שאלתי מה זה מצריך ממני, דיברנו מה מתאים לי ומה מתאים לו. הגענו למשהו שאנחנו מסכימים עליו

ולקחתי את התפקיד. הוא אמר לי: "אוקיי, אתה מקבל את המפתחות, מה שאתה תעשה זה מה שיהיה.

תשים את עצמך, תשים תוכן בתוך התפקיד".

עשיתי את זה באופן קבוע ואז אלכס הצטרף אליי,

בזכות זה שהיינו עקביים ושמעו אותנו ועקבו אחרינו, קיבלנו הצעה משיר ונטלי להיות שותפים

איתם בקבוצה של "בוא נדבר על כסף" שזאת קבוצה של 40 אלף איש.

גילי: מה עושות שיר ונטלי, למי שלא מכיר?

אלי: אני הכרתי אותה במסגרת כנס מאוד מאוד גדול שאנחנו עושים ב­- 28 לדצמבר,

בעוד חודש וחצי, קוראים לו: "כסף כן גדל על העצים". אני, שיר, נטלי ואלכס מרצים בכנס.

גילי: איך הגעתם לזה שאתם ביחד איתם בכנס?

אלי: דרך גיל רוזנברג שהוא 'האיש עם הפטיש' שהרצה איתנו בכנס הקודם שהיה במאי,

שאלכס ואני עשינו והיו בו 120 איש. את גיל אני היכרתי גם באמצעות אלברט.

אז ככה זה, בנאדם שמכיר בן אדם שמוביל לבן אדם.

עובדה שאת גם מכירה את אלברט, אז כל הנקודות מתחברות.

אז נטלי הסתכלה ואמרה: "אני יודעת שאתם רציניים", אז קיבלנו משיר ונטלי מעמד שווה,

להיות ADMIN בקבוצה, להיות איתם בכל הניהול של הקבוצה. אז מיוני יולי אנחנו ביחד בקבוצה.

גילי: ומה זה הכנס הזה? ספר עליו קצת.

אלי: יש לכולנו חלומות. עשיתי כנסים של 20 אנשים, 40 איש, 80 איש הכי גדול שהיה לי.

אמרתי לאלכס החבר שלי: "יש לי חלום לעשות הרצאה לפני 100 איש". אז הוא אמר לי: "אוקיי, אני איתך". סיפרתי לו איך אני רואה את זה: "אתה תהיה, אני אהיה, נביא את גיל, נביא עוד שני אנשים שירצו.

נכין ליין-אפ של אנשים שעולים."

וכשעשינו את הכנס פתאום נפל אסימון שיש פה פלטפורמה מאוד מאוד גדולה

שיכולה לשמש שני סוגים של אנשים: יש היום אנשים שצורכים ידע, ידע כלכלי ופיננסי או בכלל יידע,

שרוצים להגיע לאירועים כאלה.

מהצד השני, יש אנשים שמעוניינים לעמוד על במות ולדבר, לתת את הערך שלהם,

את המתנה שלהם לעולם ולדבר על התחום שהם מומחים בו.

החלטנו שנעשה כנס באולם הכי גדול שאנחנו מכירים, אולם זמנהוף בבית ציוני אמריקה,

שיכול להכיל עד 400 איש. וזה קרה מהר מאוד: הגיעו אנשים שרוצים לדבר, וביניהם הייתה נטלי.

אז בכנס יהיו גם צביה וילצ'יק ונוגה וידר.

וכשחשבנו שסגרנו את הליין-אפ הצטרפו עוד שני אנשים: אחד זה נועם שפלטר. איך הקצוות מתחברים!  

זה אותו שפלטר ממכללת אורין שפלטר ששם עשיתי את רישיונות ייעוץ השקעות וייעוץ פנסיוני!

ועכשיו אפשר להגיד לה שאני סוג של ספק שלו. נותן לו במה כנגד חסות שהוא נותן.

והשני הוא שי שפרלמן שהוא יועץ משכנתאות ויושב ראש התאחדות יועצי המשכנתאות, שגם ידבר בכנס.

הכנס הבא יהיה בעוד שנה, זה מותג שהולך לרוץ כמו עיר הנדל"ן כל שנה.

משנה לשנה אנחנו גם צופים לגדול בכמות האנשים שאנחנו מזמינים.

בשנה הבאה אנחנו מכוונים לכאלף אנשים.

גילי: אני מאמינה שכל הדברים שאנחנו עושים בחיים, בסופו של דבר אנחנו משתמשים בהם ו

הם עוזרים לנו לגדול למה שאנחנו היום.

כשאתה מסתכל לאחור על כל הדברים שעשית, מה אתה חושב?

אלי: אני חושב שכל אחד שמנסה דברים בחיים מבין יותר מה הוא כן, ומה הוא לא,

מה בעצם המגבלות שלו כבן-אדם.

אני ידעתי מההתחלה שאני לא בן אדם שיכול לשבת בטכניון ארבע שנים ולהוציא תואר מהנדס.

אני לא מסוגל לזה, אז הלכתי על מתכונת שהיא קצת אחרת,  מתכונת שאני יכול לשלב בה גם עבודה וגם לימודים.

אני אספר לך סוד: בתיכון, בבגרות במתמטיקה הוצאתי 62 בשלוש יחידות.

בשיניים הוצאתי את הבגרות הזאת! כי לא היה לי שם סיפור. לא היה לי שם צד שמרוויח וצד שמפסיד.

לעומת זאת, בשני התארים ובשני הרישיונות בתחום הפנסיוני וההשקעות,

גם אהבתי את זה וגם הייתי טוב בזה, כי יש שם סיפור: יש שם משהו שקורה,

צד שמרוויח וצד שמפסיד, ומה קרה שם באמצע ולא איזהשהוא משיק שנוגע בפונקציה.

אז הבנתי עם הזמן למה אני יותר מתחבר. לחלק האנושי, שאני טוב עם אנשים,

אני טוב להסביר דברים שהם מורכבים פיננסית ולהנגיש את זה לאנשים.

אז מה הייתי לוקח מהם כל הדברים שעברתי? איך יותר לתת לאנשים את העזרה או את הדחיפה החיובית,

כמו שעשיתי במהלך העצמה דיגיטלית שהזכרנו קודם.

לתת לבן אדם את הדרך לפעול על ידי שאני אדבר איתו בתועלות שמשמשות אותו.

גילי: אמרתי בתחילת השיחה שנדבר על כסף כאמצעי להשגת מטרות, גם בקריירה.

איך בעצם מחברים את זה? כסף וקריירה. אנחנו יכולים לחבר?

אלי: בהיבט הכי פשוט שיש, ככל שאני עולה בסולם הדרגות והתפקידים כך כושר השתכרות שלי גדל.

הקריירה, אם אני מסתכל עלייה כפונקציה של כסף, אז השאיפה שלי בקריירה

היא כמה שיותר להתקדם בצורה אנכית, כמה שיותר לשאוף גבוה.

גילי: נכון, אבל כאן גם נכנסת השאלה הערכית: עד כמה הכסף צריך לנהל אותי?

באיזהשהוא  מקום יש את התחושה הזו שאני נמצא בכלוב של זהב,

כי יש כסף שמאפשר כל מיני דברים ואני לא עושה את הדברים שאני רוצה לעשות. יש פה איזה דיסוננס.

אלי: זה נכון מה שאת אומרת.

יש מנהלים בדרגות ביניים ומנהלים זוטרים שהם נותנים כל לך הרבה שעות למערכות שהם עובדים בהם,

כי ברגע שהם נכנסו לנעלי המנהל אז הם אחראים על הכל: הם אחראים על התוצרים של היחידה שלהם,

על התפוקות של היחידה שלהם וזה באמת משעבד אותם.

זה גורם להם להיות שעות ארוכות, ולתת יותר שעות למקום העבודה שלהם מאשר לפנאי שלהם,

או לבית או לילדים.

לבן אדם יש הרבה מאוד תפקידים. כי בן אדם הוא גם הורה, הוא גם בן זוג, יש לו גם את עצמו ,

יש לו את התחביבים שלו, יש לו חדר כושר.

אם בן אדם בוחר לממש את עצמו בקריירה זה בסדר, אבל יש לזה מחירים בעולמות אחרים.

עם זאת, אני אומר שכשאנחנו מתחילים את החודש אנחנו מתחילים אותו במינוס.

מה זה המינוס הזה? זה לשלם על הדיור, לשלם על התחבורה, על כל מיני דברים

שהלייף סטייל שבחרנו בו מחייב אותנו.

אנשים שואפים תמיד ללייף סטייל שהוא גבוה יותר, או לפעמים חיים בלייף סטייל שהוא יותר גבוה ממה שמכניסים אפילו, וצריכה להיות לזה תמיכה מהצד של המשכורת.

אנשים שעושים רגע עצירה, ועושים סדר עדיפויות מה חשוב להם, לאן הם שואפים,

מה הם רוצים להשיג, שזה קשה וזה התכנון הפיננסי, זה נותן להם פרופורציה לכמה כסף הם באמת צריכים.

איזה דברים הם חייבים, ועל איזה דברים הם יכולים לוותר. יש הרבה דברים שאנחנו עושים על אוטומט או שאנחנו רוכשים, כל מיני הרגלי רכישה.

היה לנו עכשיו את יום הרווקים, או שופינג איי אל. כל האתרים כביכול עשו איזה שהוא קווצ' במחיר ואנשים קונים.

אני לא באמת צריך את הג'קט שמציעים, או שניים ממנו במחיר כך וכך, כי עוד שנה אולי זה לא יעניין אותי.

מה אני צריך? אני צריך לפרוש מוקדם, או שאני צריך לממן לילד שלי את הדירה שלו,

או שאני צריך לממן לבת שלי את התואר הראשון שלה…

גילי: שזה גם עניין של החלטה…

אלי: זה גם עניין של החלטה, אבל ברגע שפורסים את זה ומחליטים על זה, זה נהיה מאוד ברור.

כמה בן-אדם צריך, כמה הוא צריך להיות מושקע בקריירה.

אם הוא בן-אדם שאפתן והשאיפה שלו זה להתקדם ולהיות מנהל יחידה, או מנהל אגף או מנכ"ל,

וזה הסולם שהוא רוצה להתמקד בו וזאת השאיפה שלו בחיים זה גם בסדר, זאת הבחירה שלו.

גילי: מה התוכניות להמשך?

אלי: יש כל כך הרבה תוכניות, כי אני מפזר את האנרגיה שלי בכל כך הרבה פרויקטים שרק עכשיו מתחילים.

אני לא יודע באמת מה יצמח ולאיזה גודל, אני מאוד מאוד נהנה מהתהליך ומהדרך,

לראות את כל הדברים קורים ומתהווים ואני משפיע על איך שהם יהיו.

אני אמשיך עדיין לתת ערך לאנשים ולספר להם את הסיפור שלי:

את הסיפור של הילד שעלה עם ההורים שלהם מרוסיה, שנתנו לנו 200 דולר בכיס,

איפוס כלכלי אחד גדול ועם זה התחלנו את החיים.

שהבנתי שכסף זה הדיבור והלכתי ולמדתי את הכסף, הקפתי אותו מכל כיוון.

הייתה לי תאוריה שאם אני אבין את הזרימה של הנהר של הכסף בעולם,

אני אעמוד על גדות הנהר הזה, אז אני אבין איך הכסף זורם בעולם ומשהו מזה יהיה לי.

אז זאת התוכנית שלי: לתת כמה שיותר ערך לאנשים, כמה שיותר השראה, שאנשים יעשו משהו,

אפילו משהו קטן שיזיז אותם.

גילי: איזה טיפ אתה יכול לתת לאנשים שמקשיבים לנו עכשיו?

אלי: קודם כל זה מדהים שאתם מקשיבים, אתם כבר עושים משהו.

כל פודקאסט כזה, כל ספר, כל כנס מקרב אתכם לעשייה.

אין איזשהו זמן מושלם לעשות את הצעד הראשון, לעשות את ההשקעה הטובה.

הרגע הכי טוב שהיה להשקיע היה לפני שנים. הרגע הבא הכי טוב להשקיע הוא עכשיו !

זה לא משנה באיזה גודל או באיזה מצב, לא תהיה לכם את ההשקעה המושלמת

שקניתם מתחת למחיר השוק, שכבר בקנייה אתם הרווחתם, לא.

אם תתחילו לחשוב, אתם תעשו לזה Over Thinking ובסוף לא תשקיעו. פשוט תעשו איזהשהוא צעד.

אם אתם מפחדים לעשות את זה לבד, קחו איש מקצוע שילווה אתכם.

יש הרבה מאוד אנשים שהם מלווי משקיעים בכל מיני תחומים גם בשוק ההון גם בשוק הנדל"ן.

אנשים שפשוט מקטינים לכם את הסיכון לטעות.

אפשר לקחת אותם ולהיעזר בהם, לעשות איתם עסקה ראשונה יד ביד ולהתקדם.

לפחות תהיה לכם השקעה, שבשלב מסוים תשלם את עצמה, תהיה נקייה מחוב,

אתם תהנו ממנה והיא תהיה תוספת לפנסיה, או הדירה של הילדים שלכם, מה שאתם יכולים להוריש.

אבל חשוב עכשיו לעשות את הצעד.

והצעירים ששומעים אותנו – זה הכי טוב לעשות את הדברים כשצעירים.

גילי: כן, גם יש הרבה מאוד שנים זמן לכסף לעבוד.

אלי: גם אפשר להנות מהכסף הרבה יותר זמן.

גילי: יש שאלה שלא שאלתי אותך שאתה רוצה שאשאל?

אלי: כן.  לא שאלת אותי למה?

גילי: אז למה אתה עושה את מה שאתה עושה?

אלי: אני נהנה מלתת לבן-אדם יד, לעזור לו ולקדם אותו במקום שהוא לא ראה

שהוא צריך לקדם את עצמו, או לא קידם את עצמו.

זה נותן לי סיפוק מאוד מאוד גדול לראות בן אדם שהצליח מאיזושהיא עזרה שנתתי לו.

את יודעת, פוגשים אותי הרבה מאוד אנשים, אפילו אחרי שנים שהיו באיזושהיא הרצאה

או סדנה שלי ואומרים לי: "תקשיב, אתה לא מבין באיזה מקום אני נמצא עכשיו,

והכל מהרעיון הקטן הזה שאמרת לי כשישבתי אצלך!"

וזה כל כך ממלא אותי וזאת הסיבה שאני ממשיך לעשות את זה עם אנשים.

ההצלחה של האנשים היא זאת שממלאת אותי.

גילי: כל הכבוד!  תודה רבה

אלי: תודה רבה גילי שהזמנת אותי, היה לי מאוד מאוד כיף להיות איתך כאן היום.

גילי: גם לי 

סגיר~

אהבתם? דרגו את הפודקאסט ושתפו חברים. 

רוצים לקבל את הפרק הבא?

הרשמו באתר שלי  career-coaching.co.il  ואעדכן אתכם.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי דרך האתר שיחת מיקוד ללא עלות

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~