המלחמה מנקודת מבטה של נומרולוגית+

~פתיח~

נעים להכיר,

אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.

מאז השבעה לאוקטובר 2023 כולנו מתמודדים איתו בעוצמות שלא היה לנו מושג שאפשריות.

ברוכים הבאים לפרקי מלחמה של "מחילת הארנב", בהם נדבר על השפעת המלחמה על קריירה

ועבודה, וההתמודדות עם השינוי שנכפה על כולנו.

בפרק השישי בסדרה, אני משוחחת עם מאייה מזרחי עצמוני.

נומרולוגית כעשרים שנה,

יוצרת קו המוצרים "נומרולוגיה פלוס+" – מחברות, קלפים נומרולוגיים, הספר והקורס הדיגיטלי הנושאים

שניהם את השם "להיות הנומרולוג.ית של עצמך". 

בשנים האחרונות, מלבד ייעוצים והרצאות, היא כותבת פרשנויות לאישים ואירועים אקטואליים

ועורכת תחזיות נומרולוגיות. בתחזית שלה לשנת 2023 כתבה מאייה על מלחמה שתפרוץ בשנה זו.

אנחנו משוחחות על:

• נומרולוגיה ובניית מפות נומרולוגיות.
• רגעי האימה שחוותה עם משפחתה כשחמותה בממ"ד בבארי.
• הקושי לחזור לשיגרה ולאנרגיה הנדרשת כדי להמשיך ולעסוק בנומרולוגיה.
• התחזית שלה לשנת 2024 כולל ניתוחים של נתניהו, אהרון ברק, סינואר ואיסמעיל הנייה ועוד…

מיד מתחילים…

~מוזיקת פתיחה~.

גילי: שלום מאייה מזרחי עצמוני, ברוכה הבאה למחילת ארנב.

מאייה: שלום לך גילי, אני שמחה להיות כאן.

גילי: אנחנו נפגשות היום כדי לדבר על השפעת המלחמה על העבודה שלך, ומן הסתם גם על החיים

שלך בכללותם. אבל נתחיל בכך שתציגי את עצמך בכמה מילים.

מאייה: כן,

אני מאייה מזרחי עצמוני, אני אמא לשלושה בנים, לשעבר חברת קיבוץ בארי. אני עם תואר ראשון בחינוך

לא פורמלי וספרות. ועם תואר שני בתקשורת ציבורית, והייתי ממש רגל אחת מדוקטורט, כבר היה לי

אפילו מנחה מוכר, וקיבלתי מלגות על עבודת תזה שלי, ואז באמת עברתי לקיבוץ בארי.

גילי: למה הגעת לקיבוץ בארי?

מאייה: בעקבות בן הזוג שלי, בעקבות בעלי. טל נולד בבארי, חשבתי שיהיה יותר כיף לגדל ילדים בקיבוץ,

האמת שזה היה חלום ילדות שלי גם, שהגשמתי.

אמא שלו עדיין מתגוררת בבארי. כרגע כמובן בים המלח, במלון עם שאר הקהילה.

ואני נומרולוגית קרוב לעשרים שנים.

מייעצת ומכוונת אנשים באמצעות שמם ותאריך הלידה שלהם. הופעתי גם בטלוויזיה, ב"זמן מיסטיקה",

בתכנית המיתולוגית שהייתה אז בערוץ עשר, וגם בתוכניות הבוקר של פאולה וליאון, של אורלי וגיא.

הייתה לי תוכנית רדיו ברדיו דרום שקראו לה "מתייעצים" כמה שנים.

בארגז הכלים שלי אני גם מטפלת בפרחי באך ובתטא הילינג, ועושה הילינג וקריסטלים ודמיון מודרך,

כתיבה אינטואיטיבית.

אז הרבה פעמים אנשים שמגיעים אליי לייעוץ נומרולוגי ורוצים לעשות איזשהו תהליך, אנחנו ממשיכים

כבר בתהליך עם כלים. כל אחד לפי מה שמתאים: יש אנשים שאוהבים לכתוב, אז עם כתיבה אינטואיטיבית,

הם מתחברים בקלות ויש אנשים שפחות, אז יותר בתטא הילינג ויותר בפרחי באך, שזה עוקף את המיינד.

אם אתה מאמין בזה או לא מאמין בזה- זה עובד.

בשנים האחרונות אני כותבת גם פרשנויות וגם תחזיות נומרולוגיות לאקטואליה, למציאות היום יומית שלנו

בארץ, בעולם. כמו הורוסקופ, אבל באמצעות הנומרולוגיה.

מצב ביטחוני, מצב חברתי, מצב מדיני, פוליטי. כל שנה מעלה תחזית שנתית, כל חודש יש באתר שלי

תחזית חודשית.

וגם כמובן ברשתות כל הזמן פרשנויות. אני רואה חדשות, אני מצלמת את המסך ומצרפת את הפירוש

הנומרולוגי ללמה זה קרה.

בתקופת הקורונה יצרתי קלפים נומרולוגיים. כל הדברים האלה, עם הייעוצים האישיים, הובילו אותי

ליצור קורס נומרולוגי דיגיטלי, לכתוב ספר שהמהדורה הראשונה שלו אזלה וזה מאוד משמח אותי.

כשמו של הקורס הדיגיטלי שיצרתי שנה קודם "להיות הנומרולוגית של עצמך, הנומרולוג של עצמך".

ובעצם אני מלמדת שם איך להיות נומרולוג.

גילי: יפה.

תסבירי לנו מה זה בעצם נומרולוגיה.

מאייה: בהגדרה המושג הוא בעצם מתורת המספרים שמדבר על זה שלשם שלנו ולתאריך הלידה שלנו,

יש איזשהו תדר. למספרים יש תדר, לכל מספר יש תדר אחר.

שאפשר לכוון את האדם לייעוד שלו, להבין למה יש לו קשיים בחיים, לבדוק מתי לצאת ללימודים,

מתי תגיע הזוגיות המיוחלת, מתי הפוטנציאל.

הכל כמובן בגדר פוטנציאל, כי אם האדם לא מנווט את עצמו לשם או לא ישתדל את יודעת, זה קשור גם בהשתדלות שלנו.

אם הוא יגיד אוקיי, מאייה אמרה שבשנה הבאה תהיה לי זוגיות וישב בבית, אז אני לא מבטיחה שתהיה זוגיות,

כן? אדם צריך לפעול, אבל בהחלט רואים את מפת הדרכים, מפת החיים של האדם ואת הצמתים.

ואפשר ככה באמת לכוון ולראות אם יש קושי, יכול להיות שהמאמץ לא שווה דווקא עכשיו.

כדאי לחכות כמה חודשים, לחכות שנה, כי אז דברים יותר נפתחים בכל תחום.

הנומרולוגיה מגיעה מהיהדות, האמת שחלוקים על המקור שלה. יש כאלה שמדברים על ספר הזוהר של

רבי שמעון בר יוחאי, ויש שאפילו הולכים יותר רחוק ומדברים על ספר היצירה של אברהם אבינו.

בכל מקרה, הנומרולוגיה שאני עושה ומטפלת ומלמדת אותה זה הנומרולוגיה המערבית.

כי בהתחלה הנומרולוגיה באמת הייתה סוד של מקובלים ובאמת מתי מעט ידעו אותה. וככה מאות בשנים

זה התגלגל והתגלגל עד שזה גם הגיע לעולם כולו, וגם מתמטיקאים כמו פיתגורס פיתחו אותה עם נוסחאות

ממש מדויקות. זאת אומרת שאני ונומרולוגים אחרים עובדים בעצם עם אותן הנוסחאות.

מה ששונה זה באמת גם להביא את מי שאת, ואת האינטואיציה שיש לנו והרבה הרבה הרבה מיומנות

וניסיון של שנים שנותנים את הידע הזה של לבחון את המפה. לדעת איך לעשות את המארג הזה של כל

המספרים ולא רק כל מספר לעצמו.

גילי: מה את בעצם עונה לאנשים שקוראים לנומרולוגיה עסקי אוויר?

מאייה: אני לרוב לא עונה. אני לא מתווכחת עם אנשים על מה שהם חושבים. אליי מגיעים אנשים,

ואני מזמנת אלי אנשים, בעיקר נשים מגיעות, אבל גם גברים שהאינטואיציה שלהם מפותחת וחדה,

שהם יודעים שקיים בעולם הזה עוד רובד מעבר למה שרואים בעיניים. שמרגישים את זה ולא יודעים

לפעמים איך לפרש את הדברים. אז הן מגיעות אליי ואני עוזרת להן בפירוש של הדברים.

אז אני לא מתעכבת על מי שלא מאמין.

באופן אישי קצת חבל לי, כי אם אנחנו נחזור רגע לבארי, תראי איך הכל מתחבר, כן. אני מינואר 2023,

אני כל חודש וכל שנה כותבת תחזיות נומרולוגיות באתר שלי, מעלה אותן ברשתות החברתיות, הכל מתועד.

מהתחלת ינואר 2023, וכל השנה הזאת הייתה לי עננה מאוד גדולה. מעבר למצב החברתי שהיינו בו

עם ההפגנות והשסע בעם, שגם הוא מאוד העיק עליי ומאוד העיב, ידעתי שעומדת לפרוץ מלחמה השנה,

כאילו ב- 2023. וכתבתי על זה כל חודש, אפשר עדיין למצוא את הדברים שלי שם, לצערי זה התממש.

כמו רוב התחזיות שלי, אני חייבת להגיד שהן באמת מדייקות.

חבל לי שבגלל הציניות ובגלל שיש הרבה, אני יודעת, שרלטנות בתחום הזה, כמו דרך אגב, בכל תחום זה קיים.

אני מאמינה, אני רוצה לקוות שאם לא אני, אז מישהי אחרת תעשה את הדבר הזה, כי אני חושבת שבאמת

לאור מה שאני רואה בטלוויזיה, סוקרים ואנשים שמפטפטים את עצמם לדעת, גם אנשי ביטחון, לא באמת

יודעים עד הסוף. אני לא אומרת, אין לי תשובות להכל, אבל אני חושבת שאת המימד הזה של המיסטיקה

שנחשבת כאילו משהו רוחני ותלוש, כדאי גם לשלב. אני ידעתי שהולכת להיות מלחמה.

אני ידעתי, ולא היה לי למי להתריע.

גילי: ואיך את בעצם עושה מפה?

מאייה: המפה הנומרולוגית מורכבת בבסיס שלה, ביסוד שלה, מהשם, מהערך הגימטרי של השם ותאריך הלידה.

קודם כל זה השם הפרטי, הערך הגימטרי של השם הפרטי, שם המשפחה יחד עם השם הפרטי, אני בודקת

באמצעותו את הנושא של בריאות, אני בודקת נושא של ביטוי אישי, נושא של זוגיות.

בבסיס זה השם הפרטי מול יום הלידה וצמצום של כל תאריך הלידה, שבעצם אנחנו קוראים לזה נתיב גורל.

למעשה, גם באתר שלי אפשר לראות מה אומר כל מספר, אבל מה שאנחנו עושים זה להסתכל על הקשרים

בין המספרים. זאת אומרת, יכול להיות שהערך הגימטרי של השם יהיה שלוש, יום הלידה יהיה ארבע

ונתיב הגורל יהיה חמש. אז אנחנו מבינים ששלוש וארבע יש איזשהו קשר ביניהם, בין ארבע לחמש

יש קשר אחר, בין שלוש לחמש יש קשר נוסף, וכל זה בעצם מרכיב לנו מפה. כמובן שיש נושא של עיתויים.

אנחנו יכולים לדעת לא רק מי אני ומה זה שיושב מולי וכו'. לנתח ממש את האופי, הדקויות,

ובזכות זה גם לראות מה הקשיים, איפה יש הרמוניה בחיים שלו, איפה יש קושי בחיים שלה.

העיתויים נותנים איזשהו כיוון קדימה. זה פוטנציאל, אבל בהחלט אפשר לראות כל דבר.

יש לך משפט שאת רוצה לדעת איך לגשת אליו, או ריאיון עבודה. וכבר אנחנו יודעים שבדברים האלה

התאריכים נקבעים מראש, זה לא משהו שאת קובעת אותם. אז לפחות את יכולה להבין מה האנרגיה שלך

באותו יום ואיך להשתמש בה לטובתך.

נאמר שקבעו לנו ראיון עבודה ליום ולשעה מסויימת, ואני פשוט יכולה לראות באיזה אנרגיה נמצא

בן אדם ביום הזה.

קודם כל, לפעמים שואלים אותך, אומרים לך את יכולה להגיע ב- 12 לחודש או ב-14 לחודש,

לפעמים זה אפשרי גם לבדוק, ואז את יכולה להגיד: "אוקיי, אני יכולה לחזור אליך בתוך שעה?"

את פונה אליי, ואנחנו בודקות את זה.

במקרה שמתקשרים ומוסרים לך, את מגיעה ב -12 לחודש, בשעה 8 בבוקר וכולי וכולי, אז אין לך הרבה

מה לעשות עם זה, מעבר לדעת באיזו אנרגיה, באיזה תדר נומרולוגי את נמצאת, מה הוא אומר לגבייך?

למה לשים לב?

למשל, אם קשה לי להתמקד ואני ספונטנית וקופצת מדבר לדבר, וככה מאוד מתלהבת נקרא לזה.

ואני גם נמצאת ביום עם תדר כזה, זה לא יהיה טוב. כי ה- OVER הזה, האנרגיה הזאת במצב הזה

לא עושה תועלת לבן אדם.

ואז דווקא אני יכולה לומר, תנמיכי, תדברי פחות בהתלהבות, "מה באמת? אבל אני רוצה את התפקיד הזה!"

לא, לא, לא, את תדברי בהתלהבות מספקת, כי את בתדר כזה שנמצא, אבל שזה לא יצא יותר מדי.  

ילדותי לפעמים זה יכול לצאת, זה יכול לצאת לא מקצועי ואנשים מספרים לי אחר כך שבאמת

הם הרגישו את זה. זה ממש מדהים, כשאת מודעת לדבר, את פתאום לא פועלת סתם בפזיזות.

אם אני בן אדם שבדרך כלל שקט ומופנם, והיום גם כן מין כזה שלו ושקט, היום התדר האנרגטי הנומרולוגי

באותו יום שלה, אז דווקא אני אומרת לה תתעלי מעל עצמך, את צריכה להתפתח ולדבר ואת צריכה

להביא דוגמאות ואת צריכה להיות יותר חיונית, להראות חיוניות, כי התדר הוא קצת נמוך, נקרא לזה ככה,

בשביל ראיון עבודה.

אפשר לבדוק באיזה עיתוי את נמצאת בשנה הנוכחית. אני בודקת שנה אזרחית כי אני עושה את הנומרולוגיה המערבית.

אפשר לבדוק באיזה חודש את נמצאת, אפשר לבדוק באיזה יום, באיזה תדר נומרולוגי יומי, אפילו שעה.

עכשיו, אני לא עושה כל יום וכל שעה, אבל כשיש אירועים כאלה, דיון בבית משפט, ריאיון עבודה, טיסה,

תאריך לאירוע, חתונה, למשל, אז כדאי להתייעץ בדברים האלו.

כי לכל דבר יש תדר ולכל אדם. ואם אנחנו מסונכרנים עם התדר הזה, אנחנו באמת יכולים יותר להצליח.

אני פיתחתי תחזית שבועית וזה מדהים כמה שזה מדוייק. זה משהו שאני מעבירה רק בדיוור,

ב- NEWS LETTER   שלי כל יום ראשון, יש אלפי אנשים שמחכים לתחזית הזו.

גילי: השאלה אם זו לא נבואה שמגשימה את עצמה?

מאייה: לכל כך הרבה אנשים בבת אחת? אני לא חושבת.

ולכן אני גם שמה לב מאוד לאיך אני אומרת את הדברים, אם זה בדיוור, גם איך אני כותבת אותם.

את האתגרים, אני לא יכולה להגיד לך איך לעקוף, האתגרים יגיעו. אבל אם אני יודעת אותם, כמו על המלחמה.

אם הייתי יכולה להתריע ולהגיד להביא דגל אדום… כבר במאי אני אמרתי שאנחנו נצטרך לאגור מים,

נייר טואלט, פנסים בתוך הממ"דים. אנשים שעוקבים אחריי והקשיבו לי, לא היו צריכים לרוץ כשאמר

את זה דובר צה"ל, כן?

גילי: במה עסקת לפני המלחמה?

מאייה: בנומרולוגיה, גם. בשאיפה באמת שכמה שיותר להביא את הידע הזה לכמה שיותר אנשים,

להנגיש אותו. דיברנו על זה שרציתי ללמד באוניברסיטה, זה היה הכיוון שלי, אז מה שעם הידע תמיד.

באמת, אפרופו ייעוד, הייעוד שלי הוא גם ללמד ולהעביר ידע.

גילי: מה היו התוכניות קדימה?

מאייה: דיברתי כבר על פודקאסט, ככה באולפן, מסודר, וגם עם זה חיכיתי למה שנקרא אחרי החגים,

ואז הגיע הטבח.

האמת שהכול, כל מה שעשיתי ב- 2023 עשיתי אותו מתוך תחושה של עננות כזאת מעליי. ענן כבד ושחור,

שכל דבר שאני דיברתי לטווח הרחוק, בתוך תוכי אמרתי: "אני מקווה שזה ייצא לפועל". זאת אומרת,

עשיתי את הדברים ורציתי שזה יקרה, ולצערי בא 7 לאוקטובר וטילטל את כולנו, טילטל אותי מאוד.

גילי: ומה הייתה החוויה שלך באותו יום הנורא ב- 7 באוקטובר?

מאייה: חוויה קשה ביותר. אני חושבת שאני עדיין חווה אותה, לאט לאט זה הולך וקצת נחלש,

העוצמה נחלשת, אבל זה ממש קיים. לא התעוררתי עוד מאז, לא חזרתי לגמרי למה שהייתי כמאייה.

חברים וחברות שנחטפו לעזה, שנרצחו, שנטבחו.

פשוט אין מילים, הלב לא יכול להכיל את זה. אפילו בשבוע האחרון, אנחנו עדיין הולכים לבקר משפחות מבארי,

חברים, לנחם אותם. על חטופים שישבו בעזה וידענו שהם בחיים ואחרי יותר ממאה ימים נרצחו שם.

וזה פשוט קורע לב.

זה אנשים שגידלנו יחד ילדים, ואת יודעת, זה קיבוץ, זה ממש מהבטן אפשר להגיד. עוברים את הכל ביחד,

באותו שנתון כמובן, וחגים ביחד, ובבארי יש קהילה משגשגת ושופעת באירועי תרבות וחגים, ואת מכירה,

את מכירה הרבה אנשים.

חדר האוכל שהיה פעיל. עכשיו אני יודעת שהוא חזר להיות פעיל, שלוש ארוחות ביום, אז את רואה את כולם,

את רואה את הילדים, את רואה את ההורים, את רואה את הסבים.

גילי: זאת אומרת שבארי הוא קיבוץ…

מאייה: כן. קיבוץ שיתופי.

המקום של ההדדיות הזו, השיתופיות הזו, לי עשתה טוב. הייתי בתקופה מסוימת קשורה בפורום מטפלים

של הנגב המערבי, של אשכול, שזה באמת עשה טוב שם לכולנו וקידם אותנו.

יש לי רק תודה להגיד לקיבוץ בארי ולחברים בו, שאנחנו חברים איתם עד היום.

גילי: וביום עצמו, איפה אתם הייתם?

מאייה: היינו בבית, זה תפס אותנו בבית.

האמת שאנחנו כל סופ"ש, או שישי או שבת, נוסעים לחמותי לקיבוץ, כדי שלא תישאר לבד, וחוזרים באותו יום.

הילדים לפעמים נשארים לישון אצלה, כדי להיות עם חברים בערב של שישי.

שבוע קודם בסוכות אנחנו חגגנו איתה את סוכות, וב-7 לאוקטובר היינו אמורים להיות אצלה.

זה ערב חג, אז או בחג עצמו, בבוקר או בערב, אפילו לא סגרנו את זה, כי חברה טובה הלכה לניתוח וביקשה

שאנחנו נעזור לה בשישי שבת עם התינוק שלה. בגבעתיים.

ואמרתי לטל: "תראה, אם אתה רוצה, תצאו אתם, אבל אני אשאר איתה, אני רוצה לעזור לה".

באמת חברה מאוד טובה, זה משפחה. הוא אמר: "לא, גם אני, את יודעת מה, בסדר, אנחנו נוסעים שנים,

כל שבוע, כל שבוע. אני אקפוץ לבקר את אמא שלי במהלך חול המועד".

ובאמת ביום חמישי ב-5 לאוקטובר הוא היה שם.

והתפלאתי, הוא נסע בצהריים ורק ב- 11 בלילה הוא חזר. ואז הוא בא הביתה עם דברים שבדרך כלל

לא היינו מביאים משם, לא היינו עושים את זה עם אימא שלו. הוא עשה איתה טיול לפינת החי,

הם קטפו גויבות והוא הביא קצת מהגויבות של המשק, ובוטנים שהיו שמה, שהביאו ככה מהשדות,

וגזר שהיה בשדה.

ואמרתי וואו, כאילו, כמו פעם שגרנו שם, שהייתי יוצאת החוצה לעשות איזשהו טיול, ולוקחת הביתה

תפוחי אדמה טריים ועושה צ'יפס לארוחת ערב. זה טעם שאין לתאר אותו, כן? ברור שמהאדמה

זה הכול הרבה יותר טעים.

ובעצם זו הייתה סגירת מעגל שלו: ככה גם יצא שהוא היה איתה לבד, וגם כל השעות האלה שהם טיילו ביחד

ועשו קניות ביחד לבית אצלה, והוא ראה המון אנשים שפחות מ- 48 שעות אחר כך.

הבנו שהם נרצחו, נחטפו…. (משתנקת)

מאייה: קשה… קשה ביותר… ממש קשה.

בשביעי לאוקטובר התעוררנו בבוקר לאזעקות, וכשזה נמשך אז טלפנתי לחברה ואמרתי תראי,

אני לא יודעת, אני אאחר היום, האזעקות האלו… והיא אמרה לי: "מאייה, אל תצאי מהבית, בואי נראה

לאן זה הולך". פתחנו את הטלוויזיה וראינו לאן זה הולך. אז היינו כל היום כמובן מול הטלוויזיה.

מוקדם מאוד בבוקר היה כבר קשר עם חמותי, עם אימא של טל, שהייתה בממ"ד בביתה.

הבנו שהרבה אנשים מתקשרים אליה, המשפחה שדואגת, אז ההנחיה הראשונה שטל נתן,

הם לא ידעו בתוך הממ"דים מה באמת קורה בחוץ, הוא אמר לה להנמיך את הטלפון.

הוא ביקש מהמשפחה בקבוצות הווטסאפ לא להתקשר אליה, שהכל באמת יעבור דרכו.

ואחת לרבע שעה, חצי שעה, הוא באמת עדכן את כולם במצב שלה, וכל הזמן היינו איתה בקשר.

גילי: היא הייתה לבד בממ"ד?

מאייה: היא הייתה עם המלווה שלה, אבל היא עצמאית בסך הכל, אז היא דיברה איתנו.

באיזשהו שלב בערב, ב-8 בערב שניסינו להתקשר, היא לא ענתה לנו בוואטסאפ. לא היא ולא המלווה

והרבה דאגנו. עד עכשיו הם החזיקו מעמד, שעכשיו לא לקחו אותם. כי כבר ידענו שצה"ל סוף סוף

נכנס ללחימה שמה ולהוציא אותה משם, את מי שזכה להינצל. ובשעה 21:30 בערב, סוף סוף הצלחנו

לדבר עם המלווה שלה,והיא אמרה: "הכל בסדר".

כי טל אמר לה: "למה את לא מסמסת? למה את מדברת? אמרנו שלא מדברים" כי בבארי היו מחבלים

עד אחר הצהריים של יום שלישי. "לא, אנחנו פה עם חיילים". ואני נפלתי בבית, אמרתי ככה בצרחות:

"תגיד לה איזה חיילים?" כי הבנו, ככל שהשעות ככה נקפו מהטלוויזיה, שגם חלק גדול מהם התחפש לחיילים!

בשלב הזה לקחה את הטלפון חברת קיבוץ אחרת, הסבירה לנו שהחיילים הוציאו אותם מהממ"ד, מחכים

באיזשהו בית לאיזושהי הפוגה או משהו כדי שייקחו אותם לאזור כינוס.

אז מאוד דאגנו, גם אחרי זה, ממש היו חשופים, אנחנו יודעים איפה זה אזור הכינוס, זה כלום, זה הכניסה לבארי.

(צוחקת) איפה שאנשים שם מתחילים את המסלול שלהם בסינגל של בארי, אז שם בערך כינסו את האנשים.

וחיכינו לשמוע מה קורה ואמרנו אולי נבוא לקחת אותה אפילו מאיפשהו, שלא הבנו לאן זה הולך.

ואז עוד פעם נותק הקשר, כי נגמרו הסוללות ולא היה איך להטעין את הפלאפונים. ואנחנו עד 5 בבוקר,

עד 5 ורבע לא נרדמנו בבית. לא אנחנו, לא הילדים, מה קורה בשטחי כינוס האלה?

נצמדנו לחדשות, לראות שבאמת שום דבר שם לא עף עליהם, איזה קאסם או משהו, וב- 5 ורבע

היא התקשרה לומר שהיא בנתיבות, ומפה ייקחו אותם לים המלח.

היא רצתה להישאר עם הקהילה, לא לבוא אלינו. בינתיים, היא אמרה שהיא רוצה להיות עם הקהילה,

כמובן שכיבדנו את זה.

באיזשהו שלב במהלך השבת, הבנתי שלא יודעים מי חי, מי מת והתחלתי כבר בשעות הצהריים לעשות טבלה,

ואמרתי אני אעזור לחברי בארי, כשהם יתמקמו ואני אגיד להם ממה שאני יודעת, מי… …

(משתנקת) מי נרצחו ומי…

כי לקח המון זמן, גם אחר כך, שבועות אחר כך, עד שבאמת איתרו את הנעדרים. בביתם…

קראו להם נעדרים, כי היה קושי לזהות כנראה את הגופות.

אז אני אקח את מי שידעתי בזמן אמת, כי ידענו משכנים ששמעו מה שקורה שם וסמסו בווטסאפים,

ועשיתי את מי שאני יודעת שבחיים, את מי שאני יודעת שהוא נרצח. ומי שאני יודעת שהוא נעדר או נחטף,

וממש ככה שעות ישבתי עם הרשימות האלו.

גילי: בשבת עצמה?

מאייה: בשבת עצמה, כשאנחנו ככה… כן…

אמרתי, כשהם יצאו משם, מי שיצא, אני אעביר להם, כי אני הבנתי שיש מין כאוס.

גילי: פשוט ריכזת

מאייה: ריכזתי, בדיוק. אמרתי אני מרכזת את זה, לקחתי איזשהו תפקיד על עצמי… כשהם יצאו משם…

(משתנקת) אני אתן אותו למזכיר, לרכז ועדת חברה, למישהו שמה שיהיה לו עם מה להתחיל לעבוד.

זה מה שעבר לי בראש.

כן, זה מזעזע גילי, אין לי…

גילי: ברור

מאייה: אני לא חושבת שעיכלנו את זה מה שקרה.

גילי: אני חושבת גם שיותר קל לא לחשוב על זה פשוט. לא להתעמק בזה ולחזור ולדוש בזה אלא לראות

איך מתקדמים קדימה.

מאייה: זה נכון, ומצד שני אני עדיין אני מרגישה שעדיין חלק מקהילת בארי. זה תמיד יהיה בית.

גילי: כן, אבל מה שאני מתכוונת… יש לנו קבוצה של חברות שאנחנו מתנדבות בחקלאות.

פעם בשבוע לוקחות יום חופש מהעבודה ואנחנו יורדות דרומה. לפעמים בארי, לפעמים במקומות אחרים,

ואחת החברות אמרה משהו שאני חושבת שכולם יסכימו איתה, שאנחנו כולנו תקועים עדיין ב-7  באוקטובר,

אנחנו עוד לא יצאנו משם.

מאייה: נכון.

גילי: התאריך היום הוא 21 בינואר, אבל הראש שלנו, הלב שלנו, הכל, אנחנו עדיין שם.

מאייה: נכון, בוודאי. כל זמן שיש לנו חטופים שם. ואני לא אוהבת את ההשוואה לחיילים, כי חייל עם כל הכאב,

ויש לי הרבה כאב וכבוד. עדיין, הוא יצא להגן במסגרת תפקידו מה שנקרא, או תפקידה.

יש לנו גם חיילות שמה ששבויות, אבל לקחת אנשים בבוקסרים ופיג'מות מהמיטות,

תינוקות שלא שתו עדיין את החלב בבוקר ולקחת אותם… כל זמן שהם שם, אף אחד לא יכול לחזור,

המדינה לא תחזור למסלולה, לא תחזור למסלולה.

אני אגיד למה גם, כי זה יכול לקרות בכל מקום. באמת, האמון הבסיסי של האזרח למדינתו נחצה.

ואנחנו יושבות היום בראש העין, ואני לא יודעת אם בראש העין.

גילי: לא… ברור… פרוץ, הגבול פה פרוץ אותו דבר.

מאייה: זה לא רק העוטף שהיה חוטף כל הזמן. היום כל מי שיושב במדינת ישראל צריך לדעת שהוא לא בטוח.

והמינימום שאפשר לעשות, כדי באמת משהו מזה לרפא, מה- 7 באוקטובר, זה להביא את כולם עכשיו!

חיילים, חיילות, החטופים שלנו. לא להשאיר שם אף אחד, במקום המזוויע הזה שלקחו אותם.

גילי: אמן.

איך זה השפיע על המחשבות שלך וההתנהלות שלך בימים הבאים?

מאייה: כמובן שאת יודעת, שבשביל לעשות מפות נומרולוגיות, ואני קוראת לעצמי נומרולוגית פלוס,

שהפלוס הוא בעצם גם הערך הנוסף שאני נותנת בטיפולים שדיברנו, שאני גם מטפלת בפרחי באך,

בתטא הילינג וכו', אבל גם הפלוס של הניסיון שלי, של האינטואיציה המאוד חדה שלי. לראות את המפה.

כמו שאמרתי, שגם אחרים יכולים לעשות את אותן הנוסחאות, אבל אני רואה את המעבר.

ובשביל לראות את המעבר הזה אני צריכה אנרגיה, אני צריכה להיות בתדר גבוה, העסק שלי הוא אני! אני!

זה לא משהו שאת יכולה להפעיל מכונה ואפשר להגיד אוקיי, חזרנו לעבוד.

חודשיים שבאמת לא יכולתי לדבר עם אף אחד, ולייעץ לאף אחד, לקח זמן, להחזיר את עצמי לעצמי,

הייתי גם מאוד, כמו שאמרתי קודם, בלב שלי עם הקהילה, בראש שלי עם הקהילה בבארי.

מה הם עוברים, ומה עם חמותי. גם ביום יום כשלא מדברים עם אף אחד, זה ביני לביני.

היו לילות ממש בלי שינה, כי את חושבת על החברות שלך שחטופות, עד שהחזירו חלק מהחטופות והילדים…

על ילד שחטוף שם עם אחותו, שאמא שלו נרצחה ואבא שלו בשבי, והאח הגדול מחכה להם פה לאיזשהו חיבור.

את יודעת, הוא היה אצלי בבית והבן שלי אצלם.

ופתאום הכל חוזר לך, אפילו השיחות טלפון הפשוטות האלו של ה: "מאיוש, מה את אומרת?

הבן שלך הוא ברירת המחדל של הבן שלי, הוא רוצה את אמיר, מה את אומרת? זה מסתדר לך שהם

יהיו אחר הצהריים? אמיר רוצה? וכמובן שבדרך כלל זה הסתדר והוא רצה. והכל חוזר לך, השיחות,

את יודעת, הכי פשוטות, הכי יומיומיות.

גילי: החיים הרגילים.

מאייה: החיים הרגילים חוזרים לך ואת אומרת, היא לא פה איתנו כבר, היא לא תתקשר אליי יותר, וזה…

גילי: קשה.

מאייה: קשה מאוד. אז זה מה שהיה לי אחר כך.

גילי: מה את עושה בעצם בתקופה האחרונה?

מאייה:  מחנוכה התחלתי באמת להתאושש, אני אקרא לזה יותר, כי הייתה לי מין תובנה כזאת של באמת

לאסוף את עצמי עד כמה שאפשר. וכן התחלתי לפרסם פוסטים ותחזית לדצמבר ולהתחיל ככה

להניע את הדבר הזה.

הייתה לי תובנה שאני רוצה להאיר!

לתת לאנשים את הכלי הזה, שלי באופן אישי הוא מאוד עוזר בחיים.

חיזק אותי בהחלטה לעזוב שם את האזור ואמרתי וואלה, ניתן את זה למי שרוצה.

אפרופו שאלת אותי את השאלה קודם, מה את עושה עם מי שלא מאמין בזה ומצקצק?

אני לא עושה כלום. אבל מי שֶׁרוֹצֶה לדעת מה זה ולהעשיר, ומי שֶׁרוֹצָה ללמוד את זה ואולי לא היה לה

את הזמן או את הכסף, אז אני את הקורס הדיגיטלי, החלטתי שאני אתן במחיר מה שנקרא לזה עלות,

כי בכל זאת, את יודעת, יש את ה… להחזיק את הקורס הזה באוויר.

גילי: יש הוצאות.

מאייה: יש הוצאות, כן, בדיוק. ובעלות של פחות משיחת ייעוץ איתי, אפשר לקנות את הקורס הזה היום.

אני אומרת שזה לזמן מוגבל, את יודעת, אבל בשביל לתת את המקום הזה לאנשים, לתת את החכה

ולא את הדגים.

במקום ללכת למיסטיקנים ולשאול אותם, יש גם מצב כלכלי עכשיו לא פשוט, לדעת לעשות את זה לבד.

וזה עושר בעין, עושר גדול של ידע, ידע מאוד מאוד רחב שאני נותנת שם, וככה אני מרגישה שגם אני תורמת.

הקורס הזה אני מלווה אותו גם בקבוצת וואטסאפ. אז אני כל הזמן עכשיו עסוקה בלענות לשאלות ותרגולים.

וזה מחזיק אותי, אני עוסקת במשהו שאני אוהבת, אני מרגישה שאני נותנת מעצמי, כמו שאני אוהבת.

ובתוך שבוע אנשים כבר יודעים לעשות מפה, זה מדהים. הרי מה אמרנו, תראי איך הכל מתחבר.

אמרנו שהייעוד שלי זה ללמד וליצור שיטות ולהנחות, ובאמת יצרתי שיטה.

יש אנשים שיש להם ידע ולא תמיד הם יודעים להעביר אותו. אני יכולה להגיד על עצמי בצניעות מסוימת,

או בלי צניעות, (צוחקת) שאני יודעת להעביר את הידע שיש לי. וזה כייף לי להעביר את הידע,

אני נהנית מזה. זה מה שאני עושה עכשיו, אני מתמקדת בזה.

גילי: אני חושבת שבכל התקופה הזאת, כל אחד צריך לעשות קודם כל מה שהוא יכול.

רגשית, פיזית, ביכולות, הידע שלו, הכישרון שלו, וזה מעולה שככה את…

מאייה: לגמרי.

מדברים על איחוד ואחדות. ואני חושבת שחלק מזה זה להביא אותך, כמו שאת אומרת, קודם כל מה

שאתה יכול ביכולות הרגשיות שלך, ולהביא ידע מסוים. זה לא חייב להיות בחינם לגמרי ואת יודעת,

כי באמת יש לפעמים עלויות, אבל קודם כל לעסוק במה שאת אוהבת ולהביא את האור שלך,

האור הזה יגבר על החושך. וכל אחד, מי שיודעת לבשל טוב ומבשלת לחיילים, ואני עם הקורס שלי

וכל אחד במקום שלו.

גילי: כן.

האם כתוצאה מכל מה שקרה, יש לך איזשהן תובנות חדשות לגבי דרך ההתמודדות עם משבר?

מאייה: אני חושבת שאני עדיין בתהליך של עיבוד, ואני חושבת שכולנו בתוך הטראומה. אנחנו עוד

לא עברנו לשלב שלה לדבר על הטראומה ואנחנו בתוך זה.

אני כן יכולה להגיד שהדבר העיקרי שאני עשיתי, ואני ממש למדתי מזה הרבה, ואני אומרת את זה

גם לחברות שלי שאני הולכת לבקר במלון בים המלח, ולכל מי שאני יכולה לומר,

זאת התובנה שלי: לעשות מה שהלב אומר לך.

אנחנו בדרך כלל ביום יום שלנו מתחשבים בכל כך הרבה גורמים, ולא תמיד מתחשבים במקום

הבסיסי הזה של הלב. לפעמים אנחנו מקשיבים לו, אנחנו רואים את מה שהלב רוצה ואנחנו עושים

משהו אחר לגמרי.

למה? מכל מיני סיבות.

אנחנו מרגישים שזה כורח, אנחנו מרגישים שאין לנו כרגע את הפריבילגיה לעשות מה שהלב אומר לנו,

אז מאז ה-7 באוקטובר לעשות מה שהלב אומר.

קודם כל כי החיים קצרים וקיבלנו על זה עוד עדות מצמררת. אין לנו שליטה על רוב הדברים שקורים לנו.

אנחנו יכולים, אפרופו הנומרולוגיה, לכוון את עצמנו לעיתוי הנכון, לבדוק את עצמנו וכו', אבל בגדול,

זה מה שאנחנו יכולים לעשות למען עצמנו.

מאז ה- 7 באוקטובר אני עוצרת כמה פעמים ביום, ואני שואלת את עצמי: מה את רוצה? מה הלב אומר לך?

את רוצה לנוח? אז תלכי לנוח, ואחר כך תעשי את הכלים בכיור, כי יש לי איזשהו איזושהי שריטה

עם נושא של ניקיון. למשל, אני באופן אישי.

או את רוצה עכשיו לצפות בטלוויזיה, למרות שזה חמש בערב ואת לפני פגישות או דברים? תיצפי בטלוויזיה.

קומדיה טובה ככה שתרים אותך, תיצפי. פעם לא הרשיתי לעצמי, אולי לפני השינה, את יודעת,

ככה לנקות את הראש. זה בכל תחום, בכל הרבדים, להקשיב ללב שלנו וללכת עם הלב,

זו התובנה שלי שהתחדדה מאז ה-7 באוקטובר.

גילי: תוך כדי זה שאת מדברת, עולה לי המושג "חמלה עצמית". שזה בעצם מתכתב עם מה שאת אומרת.

מאייה: נכון.

גילי:  פשוט לזרום עם עצמך, לא עם המסביב.

מאייה:  נכון. ואת יודעת, מהניסיון שלי בחודשים האחרונים כשאתה זורם עם עצמך, עם הלב שלך,

גם הסביבה איכשהו מקבלת את זה. יש משהו בדבר הזה שיוצר יותר נינוחות בחיים. ופרופורציה.

גילי: טוב, זה…

מאייה: כן

גילי: זאת מילה מאוד חשובה.

מאייה: עכשיו זה אפילו עוד יותר, את יודעת…

גילי: אני חושבת שכולנו מסתכלים ואנחנו אומרים רגע, כל הדברים שהתעסקנו איתם עד ה-7 באוקטובר,

יש דברים שאנחנו אומרים זה ממש טיפשי. כל מיני לחצים, מזה התרגשנו?

וגם דברים כמו "הפיכה משטרית" או "שינוי משפטי" או כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה.

שחשבנו שרע מזה לא יכול לקרות.

מאייה: נכון.

גילי: והיום לכולנו יש הסתכלות אחרת, כמו שאמרת, פרופורציה.

אני לא יודעת מה אנשים יעשו עם זה קדימה, או מה אפילו אנחנו שיושבות כאן ומשוחחות

מה נעשה עם זה קדימה. אבל איך הייתה אומרת חברה שלי? לתת קו זכות… לעצמינו ולאנשים

שבאמת נעשה יותר טוב.

מאייה: תראי, לחיים יש כוח משל עצמם. אני מאמינה ואני רוצה להאמין ולקוות שאחרי המלחמה הזאת

ניישב גם את המלחמה בינינו, ואז אנשים יחזרו לרוטינה הישנה אולי, לא בקטע של… בקטע טוב.

גילי: החשש שלי הוא דווקא מהקטע הפחות טוב, למרות שאני לא בן אדם פסימי בדרך כלל.

אבל כבר היום את רואה שיש אנשים שחוזרים להתנהגות הלא יפה שלהם ואנשים שמפלגים

וזה מאוד מאוד מטריד.

מאייה: זה מטריד מאוד. אני דיברתי ברמה האישית, שברגע שיהיה פה קצת שקט, אז כל אחד יחזור

לדאגות הקטנות האלה שדיברת עליהן, שבאמת היום אנחנו מסתכלים: מה, זה דאגה? כי זה אופי האדם.

ואני חושבת שבאיזשהו מקום זה אולי אפילו נורמלי.

גילי: זה מצוין!

מאייה: כן. אבל לא לשכוח את התבונה הזאת, את התובנה הזאת של ללכת עם הלב, גם עכשיו וגם בעתיד.

גילי: מה התחזית שלך לגבי שנת 2024?

מאייה: אני אתחיל רגע בסיפור, אם אפשר, משהו קצר. את יודעת, משהו כמו שבועיים וחצי לפני הטבח,

הזמינו אותי בבית ספר ביבנה. המנהלת רצתה להביא משהו ככה קצת אחר לפתיחת השנה, ערב של גיבוש,

הכירה אותי באיזושהי הרצאה אחרת והביאה אותי למורות.

והיא גם אמרה לי, מאיה, גם תיתני, בגלל שזו פתיחת שנה, תתני גם איזושהי תחזית.

אמרתי לה: "את בטוחה שאת רואה רוצה שאני אתן את התחזית?" "כן, תתני תחזית".

אז כמובן עשיתי את הנומרולוגיה, והיו הרבה שאלות והיה הרבה עניין ואז הגענו לתחזית.

והיא אמרה לי: "מאייה, כמו שאמרנו, תני את התחזית". אמרתי: "הכנתי שקף גם לתחזית, אבל אני

חייבת להגיד לכן, אנחנו עכשיו מה זה באווירה טובה וככה אחרי איזה שעה, שעה ורבע של באמת

שיחה נומרולוגית כזאת ערה, אתן באמת רוצות לשמוע את התחזית?" הם אמרו: "כן, כן".

אז הראיתי את השקף, ואמרתי שהתחזית שלי לשנה הקרובה היא לא כל כך אופטימית.

ובאמת שבועיים וחצי אחר כך התחילה המלחמה.

דרך אגב, באותה שבת גם קיבלתי מאנשים שעקבו אחריי, ביניהם גם מורות, אס.אמ.אסים והודעות למסנג'ר,

איך ידעתי ואיך ניבאתי את זה וחזיתי את זה. אז לא, אני לא נביאה, אבל יש לפעמים ממש, את יודעת,

יש דברים שמה שנקרא "מכתוב" ואת פשוט רואה אותם.

אין הרבה מה לעשות איתם. רק לראות אותם, אולי להתכונן אליהם. את יודעת, רמת המודעות שלנו,

כשאנחנו יודעים משהו, אז את יודעת, יהיה לזה כוח, אז את יכולה להתכונן לזה יותר.

גילי: ושנת 2024?

מאייה: אז 2024, היא די מבחינה נומרולוגית המשך של 2023, מהבחינה של הלחימה.

אני אומרת את זה, אני שומעת היום שגם בצה"ל מדברים על הלחימה. אמרו בהתחלה כמה חודשים,

כשאמרו כמה חודשים, אני כבר כתבתי שזה יהיה שנה ואפילו יותר, אפילו שנים.

מה העוצמה ומה יהיה, קשה לדעת עכשיו.

אנחנו יכולים לצאת מאוד מחוזקים מזה, אני דווקא מפחדת שלא נצא מזה. זאת אומרת,

אם אנחנו מסתכלים על זה בזווית המיסטית של העניין, היו פה בעבר, בארץ ישראל, שתי מדינות יהודים,

שתיהן סביב שנות השמונים של המדינה, נעלמו.

הייתה להם עצמאות, וצבא, ומטבע, וכלכלה משגשגת. ובגלל מלחמות היהודים, אנחנו מכירים את הסיפורים,

נכון? לא להלחיץ, אבל אנחנו מתקרבים לשנות השמונים שלנו, של המדינה.

אז קודם כל מבחינה נומרולוגית אני מסתכלת על הדבר הזה גם.

גילי: רגע, אני חייבת לשאול.

את בעצם עושה מפה נומרולוגית למדינה? את יכולה לעשות כזה דבר?

מאייה: כן. כשאני עושה תחזית חודשית או תחזית שנתית, אני עושה מפה נומרולוגית למדינה.

גילי: מה זה אומר? איך?

מאייה: אפשר לעשות מפה למדינה לפי תאריך ההקמה שלה. אצלנו זה בה' באייר, זה חמישי למאי,

לפי זה אנחנו יכולים לדעת הרבה דברים.

אני חייבת לומר: לא כל אחד שילמד את הקורס שלי ישר ידע לעשות את המפה ולדעת להגיע לגבהים האלה,

אני מרשה לעצמי להגיד, שאני מגיעה ולדיוקים האלו בנושא של מדינה. הוא כן ידע לדייק לעצמו ולאחרים

בסביבה שלו את המפות האישיות. זה יותר קל, למה? כי מפה אישית זה את, ואולי גם בן הזוג שלך או

בני משפחה שמשפיעים עליך, כך או אחרת.

כשאנחנו מסתכלים על מדינה, זה לבדוק את מפת המדינה,

זה לבדוק את האישים שמנהיגים אותה. זה לבדוק את האופוזיציה, זה לבדוק את הקואליציה,

זה לבדוק גורמים אחרים, כמו למשל ארצות הברית, מדינות המערב, שמשפיעות עלינו.

למשל, אני ב- 2023 בתחזית שלי צפיתי שתהיה התקרבות עם ארדואן, עם טורקיה. ובאמת הייתה!

במחצית הראשונה של השנה, של 2023, הייתה התקרבות. הנשיא שלנו, הרצוג, ביקר את ארדואן,

כביכול הייתה שם איזושהי התקרבות.

זאת אומרת, רואים את זה, ממש אפשר לראות את המהלכים האלו. אז גם מבחינה מדינית, גם מבחינה כלכלית.

את יודעת שאני צפיתי, נדמה לי אם אני לא טועה שזה היה ביוני האחרון, כשאף אחד לא צפה,

שהנגיד יעלה חודש אחרי חודש את הריבית במשק, ואני צפיתי את זה! אני כתבתי את זה בתחזית ביוני

וזה באמת היה. אז אפשר לראות ממש את הדברים האלו.

אבל עוד הפעם, זה לשלב כמה וכמה מפות ביחד, בוא נגיד שזה באמת לא למתחילים.

גילי: את אמרת ש- 2024 דומה ל- 2023.

מאייה: היא המשך של 2023, לפחות במחצית הראשונה שלה. מה שישפיע, לפחות לפי הניתוחים שלי,

ואת יודעת, לפעמים אני אומרת, בזה אני לא רוצה לדייק. אבל זה לפחות מה שאני רואה נכון להיום,

לתחזית של 2024, מה שיכול להוציא אותנו מהבוץ הביטחוני, המדיני, החברתי, ואולי גם לשחרר אותנו

מהמיסטיקה של ההתקרבות שלנו לקראת שנות השמונים של מדינת ישראל, ואולי חורבן בית שלישי חלילה,

זה שינוי והחלפת ההנהגה שלנו. ואני אומרת את זה כאן בלי קשר לדעות הפוליטיות שלי.

אני אומרת ואני יודעת לעשות את ההפרדה, ביבי לא יישב בכלא.

ואני אומרת את זה גם היום: הוא לא ישב בכלא. כל מי שחושב שהוא יראה את נתניהו בכלא, שימשיך לחלום.

אני לא אומרת…

גילי: אז מה כן יהיה?

מאייה: קודם כל הישרדות, כמו שאנחנו רואים עכשיו, לצערי, גם במחיר של המדינה שלנו וההחלטות לגבינו.

גילי: כמה זמן הוא עוד ימשיך?

מאייה: אז זה מה שאני לא יודעת לומר.

אני ראיתי למשל ב- 2023 שתהיה פתיחת הסכמים קואליציוניים, וזה קרה בעקבות המלחמה.

שנכנסו גנץ ואיזנקוט וגדעון סער. אני לא יודעת להגיד, וזה באמת הנעלם, ואולי זאת באמת העננה

שיושבת לי מעל הראש ועל הכתפיים. וזה לא עניין פרטי וזה לא עניין פוליטי, זה באמת לא עניין פוליטי,

מי שמכיר אותי מאמין לי, זו באמת דאגה למדינה הזאת. אם ההנהגה הזאת תמשיך, כמו שהיא ממשיכה,

אני חושבת שאנחנו עוד בדורנו, ובדור ילדינו "נזכה" במירכאות, לראות מה זה היהודי הנודד.

אני לא רוצה להגיע לזה, חשוב שנשמור על המדינה שלנו. ההיסטוריה מלמדת אותנו מה קרה כשנדדנו.

חייבים פה הנהגה שכל העם יוכל להזדהות איתה.

בתחזית שלי ל- 2024 אני אומרת שהחודשים של פברואר-מרץ הם עדיין חודשים של מלחמה מאוד נוקבת

ואפילו קשה. אני יכולה להגיד, שזה כנראה מסתמן מה שיהיה לנו בצפון ובשתי חזיתות שייפתחו עלינו.

גילי: מה זאת אומרת שתי חזיתות?

מאייה: עזה שיש לנו כבר, וצפון. אני אומרת צפון כי זה לא רק חיזבאללה. זה סוריה, אני לא רוצה להגיד

עוד חזיתות, כי אני דיברתי על מלחמה רב זירתית ב- 3 לינואר 2023 באתר שלי.

הכתובת מבחינתי הייתה רשומה על הקיר. אני מקווה שבאמת יהיה פה איזשהו שינוי בהנהגה,

כי באמת רק זה יכול לשנות פה משהו באמת במדרון. אנחנו נמצאים במדרון.

אני מאוד נעצבת כשאני רואה את השלטים של "יחד ננצח". כי קודם כל, אם היינו בטוחים שביחד ננצח,

לא היינו צריכים שלטים כאלה, נכון?

ולמול המנהיגות המפלגת, זה לעג לרש ממש. בוודאי שאני רוצה שננצח. בוודאי שיש לנו יכולת לנצח,

אבל בהנהגה הנכונה, הנכונה לכולנו.

אני לא אומרת מי, אני לא אומרת מה, אני לא אומרת שהליכוד לא יכול להישאר בשלטון,

אבל לא מי שהוביל לתוך הדבר הזה, לכל הקונספציה הזאת. הוא לא יכול להוציא אותנו מהקונספציה הזאת,

צריך משהו אחר, מישהו אחר. ולו בשביל שגם נוכל להסתכל למעלה ולהגיד אוקיי, זה האיחוד,

זה ישראל המאוחדת.

גילי: כן.

ואיך את מסבירה את הסיפור הזה עם נתניהו שבחר באהרון ברק לייצג אותנו בהאג?

מאייה: 2024 זו שנה בסימן תדר נומרולוגי תשע. שזה מסיים בעצם תקופה, של לסגור מעגל.

ופה אני באמת רואה סגירת מעגל. מעגל שהתחיל ב- 2023, של באמת ההתעמרות הזאת והיציאה

נגד נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק, סוג של סגירת מעגל בזה שבעצם מבקשים אותו

ומבינים את הצורך ואת השעה באדם כמוהו למשפט בהאג.

גילי:  אני מבינה את מה שאת אומרת, אבל איך נתניהו מרשה לעצמו לבוא ולבקש?

אני כן יכולה להבין למה אהרון ברק יסכים, כי זאת שעה…

מאייה: דרך אגב, אהרון ברק, למה הוא יסכים?

רואים שיש לו מספרים, קודם כל של צדק במפה נומרולוגית שלו. אני בדקתי את זה, כתבתי על זה פוסט.

וגם פעמיים מופיעה אצלו הסיפרה 6. 6 זה גם העניין של הצדק וגם העניין הקהילתי, הוא בוער בו.

המקום הזה הערכי של לתרום את התרומה שלי ואפילו בהתנדבות, יש לו את המספרים האלה

במפה הנומרולוגית.

גילי: אוקיי, אז תסבירי לי את נתניהו עכשיו.

מאייה: אני אסביר. קודם כל נתניהו יצא משנה מאוד רגישה שהוא היה בה. שנה מאוד מטלטלת אותו

ובעקבותיו גם אותנו. טלטלה, שנה שבעצם הוא שיחק לקצוות, זאת אומרת או בקצה אחד או בקצה השני,

לא היה איזון בהתנהלות שלו, לפחות לפי המפה הנומרולוגית, אוקיי?

השנה הוא חוזר במידה מסוימת לסוג של איזון, לסוג של שליטה, במפה הנומרולוגית רואים את זה.

קצת פחות בקצוות ויותר במרכז. שלו אני מתכוונת, בערכים שלו. הרי מראש, לפני 2023,

לפני המשפט שהיה לו, הוא לא דיבר נגד בית המשפט, להיפך, הוא צידד בבית המשפט.

העלו הרבה בשנה האחרונה ציטוטים שלו מהתקשורת, מ- 2013 ו- 2012, דברים שהוא אמר.

זאת אומרת הבסיס שלו, הנחת היסוד שלו שכן כנראה הוא יודע שהשופט אהרון ברק יכול באמת לעזור למדינה.

הוא איש חכם, את זה אף אחד לא ייקח ממנו, הוא חכם.

אולי הוא לא תמיד הוא עשה לטובת המדינה בחוכמה שלו. יגידו, אנשים שיגידו.

אבל למול האג יש לשלוח אדם שבאמת שנחשב גם בעולם המערבי, הנאור, זה דווקא מסתדר לי.

כאילו גם האנרגיה של סגירת המעגל, את רואה את העניין של העיתוי כמה הוא חשוב בדבר הזה?

זה לא רק האישיות של הבן אדם, זה גם באיזה מרחב היא פועלת, באיזה תדר אנרגטי היא פועלת!

בתדר אנרגטי של שנה שעברה, ההתבטאויות שלו היו כנגד בית המשפט והשופט אהרון ברק.

והשנה, במרחב הזה של סגירת המעגל, במרחב של מה שקרה ובמפה האישית שלו שאנחנו רואים

שהוא פחות בקצוות בשנה הזאת, הוא יותר מתמרכז. אני אומרת הוא, הוא עצמו, לא קשור לפוליטיקה

ויותר חוזר לערכים שלו במידה מסוימת.

אז משתלב ביחד: הסגירת מעגל והוא עצמו. היה הרבה יותר קשה לעשות את סגירת המעגל הזאת,

אם היא הייתה צריכה להיות ב- 2023 למשל.

גילי: הבנתי. מה את יכולה להגיד לנו לגבי סינואר?

מאייה: את יודעת, הוא לא נשוי, ואני חושבת שזה לא סתם. מישהו אמר שהוא אמר שהוא נשוי לחמאס,

וזה לא סתם. אפשר לפגוע בו באמצעות בני משפחה, אם פוגעים בבני משפחה זה מאוד פוגע בו. מאוד.

כמובן לא להאמין לשום דבר שהוא אומר.

אני אישית חושבת שהוא לא נמצא בחאן-יונס, אני חושבת שהוא במנהרות יותר לכיוון רפיח,

מצרים אפילו, בתוך מצרים, בתוך סיני.

בדקתי גם וראיתי שאיסמעיל הנייה ראש הלשכה המדינית, וסינואר הוא הזרוע הצבאית,

ואמרו לפני כמה ימים, שבוע, שיש ביניהם איזשהו מאבק, רוצה לעשות איזושהי עסקה עם ישראל

וסינואר לא מסכים לזה וזה, הכל שטויות!

לפי המפות הנומרולוגיות, שניהם מסונכרנים. זו ממש, זו אותה מפה! הנייה נולד ב – 29.1.1962,

וסינואר נולד ב- 29.10.1962. התדר אותו תדר!

הם מסונכרנים ומשחקים לנו בראש. השוטר הטוב, השוטר הרע, אני לא יודעת איך לקרוא לזה…

אבל אם מישהו חושב שהוא יצליח להכניס טריז ביניהם, לא, זה לא נכון.

והסנכרון, מה שמפחיד פה אותי, כישראלית, שבגלל שהם מסונכרנים ואחד בזרוע המדינית

ואחד בזרוע הצבאית…

גילי: הם מאגפים אותנו.

מאייה: כן, ואת זה צריך לשבור.

אני בתחושה שלי, אני לא אתפלא דווקא אם הנייה יילך קודם. נצליח לסכל אותו לפני שנסכל את…

לדעתי יכולנו כבר לסכל את הנייה, אנחנו פשוט לא רוצים כרגע להסתבך עם חיסולים באדמות ניכר.

גילי: כן.

דיברת על מפות אישיות, על מפות של מנהיגים, מפות של המדינה, את יכולה לעשות גם מפה לחטופים?

מאייה: בוודאי שאפשר לעשות לכל אחד ואחד. זה עוד איזשהו מחקר שאני חשבתי לעשות.

לבדוק את כל הנרצחים באיזה יום אישי הם היו, כל הנחטפים באיזה יום הם היו. מבחינה נומרולוגית באיזו שנה.

מחשבים כל אחד את המספרים שלו ואת השנה, ואנחנו רואים שכשיש קבוצות הומוגניות,

שקשורות בתהליך מסוים, שקשורות במטרה מסוימת, במקום עבודה מסוים, אני רואה שיש מספרים

שחוזרים על עצמם, אצל כולם.

את המחקר הזה אני חשבתי לעשות, אני עוד לא פונה אליו, אני רוצה בעזרת השם לעשות אותו

כשכל החטופים כבר יהיו בארץ, כי זה לא נותן עכשיו לגביהם שום דבר, ברמה הפרטנית.

מה שכן יכול לתת, זה בעצם המדינה: לאן אנחנו הולכים? אנחנו הולכים לעסקה? לא הולכים לעסקה?

אז אני מסתכלת על המפה של המדינה שוב.

ואני רואה שעכשיו בחודש ינואר, אנחנו בסוג של התחלה חדשה, אנרגיה. מנסים להרים משהו חדש,

עסקה חדשה.

להערכתי, בפברואר תהיה עסקה. אני מאוד מקווה, אני לא יכולה להתחייב ולומר שזה יהיה על כולם,

מה תהיה פרטי העסקה, הפוטנציאל הנומרולוגי להחזרת החטופים והשבויים זה בפברואר.

אבל כמובן, זה לא יתחיל בפברואר, זה משהו שכבר מתבשל עכשיו.

גילי: אמן.

מאייה: אמן אמן.

גילי: כן.

אנחנו יכולות לסיים במשהו אופטימי?

מאייה: באמת לשמור על תדר גבוה, כל אחד ואחת במה שהיא יודעת שהיא טובה בו, להאיר את המקום שלה,

חלקת האלוהים שלה.

להיות בתדר של עשייה חיובית, של פעילות חיובית לשיקום. איך אומרים? כל אחד הוא אור קטן

וכולנו אור איתן, והאור חייב לגבור על החושך.

המחצית השנייה של 2024, זאת אומרת מהקיץ ואילך, בהחלט אם יהיה איזשהו שינוי בהנהגה,

עוד הפעם, לא חייב ללכת לבחירות, הנהגה שתשקף יותר את רוח העם.

בהחלט, בהחלט, בהחלט, אני רואה שיש פוטנציאל לשיפור בכלכלה שלנו.

גם אם תימשך איזושהי לחימה בעצימות כזאת או אחרת, בצפון או בדרום, עדיין משהו בנו יחזור קצת להיות,

גם לרפא קצת את הפצעים של ה-7 לאוקטובר, אם אפשר להגיד לרפא, כן, אבל לעבד אותם.

וגם מבחינה כלכלית אני רואה שדברים ישתפרו.

אני חייבת לומר לך, גם לגבי המשפט בהאג, וגם בכלל, אנטישמיות תמיד תהיה.

אבל אני רואה שבמהלך 2024 אנחנו נזכה ליותר תמיכה מהממשלות המערביות, ואולי לא רק המערביות,

יותר תמיכה גלויה, הייתי אומרת. אני כתבתי את זה בתחילת החודש בתחזית שלי, באתר.

וכבר השבוע התבשרנו שהאיחוד האירופי אמר לא להפסיק את הלחימה עד שכל החטופים יוחזרו,

והטיל איזשהו הליך על סינואר.

אמנם באיחור של שלושה חודשים, אבל זאת תהיה המגמה. הם יבינו יותר ויותר, ומאוד יכול להיות

שיעזרו להם גם להבין, אם יהיו פעילויות טרור באירופה, אז זה יעזור לאנשים להבין מול מה אנחנו מתמודדים.

גילי: את אומרת שיכול להיות שיהיו?

מאייה: כן.

גילי: טוב…

תודה רבה על השיחה הזאת.

מאייה: תודה לך גילי, ואני מקווה שתישארי אופטימית.

גילי: אני וכולם.

מאייה: כן.

סגיר~

מתלבטים בעקבות המלחמה לגבי המשך דרככם המקצועית?

אתם מוזמנים לקבוע איתי שיחת מיקוד ללא עלות וללא התחייבות.

כמו כן, מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר שלי.

חפשו גילי פיינשטיין בגוגל.

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~