שינוי קריירה ששיפר לי את מצב הרוח

פתיח~

נעים להכיר, אני גילי פיינשטיין מאמנת לשינוי קריירה. 

אומרים ששינוי הוא הדבר הקבוע היחידי בחיים שלנו.

אם תלמדו להנות ממנו הוא יכול להיות ההזדמנות הבאה שלכם.

ברוכים הבאים ל"מחילת הארנב", פודקאסט על קריירה והתפתחות אישית.

בפודקאסט היום אני מארחת את אסנת ישורון, בעלת העסק "מצב הרוח".

היא ובעלה צחי, משיטים ביכאטה שלהם אורחים מסוגים שונים למול חופי אשקלון.

אוסנת גם מרכזת את כל קבוצות הנטוורקינג באזור הדרום בארגון "עסקים עושים עסקים".

אנחנו מדברות על:

• הקריירה הראשונה שלה בצבא
• הפרישה מהצבא ובחירת הדרך החדשה
• העבודה המשותפת עם בן הזוג
• נטוורקינג כמנוף עסקי

        ועוד

בסיום כמובן, טיפים עבורכם המאזינים.

אתם מוזמנים להתרווח בכורסא או לצאת לצעידה שלכם, מיד מתחילים.
~מוזיקת פתיחה~

גילי: שלום אסנת ישורון, ברוכה הבאה למחילת הארנב!

אסנת: ברוכה הנמצאית

גילי: איזה כיף שאנחנו נפגשות

אסנת: הגיע הזמן, בהחלט (צוחקת)

גילי: נכון. (צוחקת)

צריך להגיד קודם כל שאנחנו יושבות במושב אביגדור, אצלך בבית,

ושאנחנו הכרנו בשייט בחופי קרואטיה, ואנחנו עוד נחזור לדבר הזה בהמשך.

ושתינו נולדנו באותו יום, שזה גם חשוב מאוד להגיד.

אסנת: ושאנחנו חוגגות באיחור אופנתי. 

גילי: נכון.

בואי תספרי בכמה מילים מי את אסנת ישורון היום.

אסנת: אני אמא של שלוש בנות גדולות, פנסיונרית של הצבא ובעלת עסק.

גילי: איזה עסק?

אסנת: יש לנו את שייט "מצב הרוח", אנחנו משיטים יאכטה מפרשית מול חופי אשקלון

ונהנים מהרוח, הגלים והאורחים שלנו.

גילי: איזה כיף.

בעצם מה שאנחנו רוצים לעשות, אנחנו רוצים ללמוד על הדרך שלך.

כי עכשיו את עכשיו שטה בגלים, אבל לא התחלת משייט בגלים,

אז ספרי, איך התחלת? איפה נולדת? גדלת?

אסנת: נולדתי וגדלתי באביגדור. עשיתי שנת שירות בגרעין עודד בתנועת המושבים,

הייתי מדריכת נוער במועצה אזורית אשכול, ואז הגעתי לצבא.

כשאנחנו התגייסנו לא היו מנילות ועניינים לפני… , במהלך הטירונות, אחרי שבוע,

נותנים לך פתק שתרשום מה אתה רוצה. היו שם המון מילים שנראו נורא יפות,

אז מה אכפת לי לכתוב שאני רוצה להיות חקרית מודיעין אוויר?

את עושה X, התחושה שלך היא שממילא אף אחד לא באמת יסתכל על זה,

אבל מישהו כן הסתכל, ונתנו לי את מה שרציתי, ואז למדתי מה זה אומר והתאהבתי.

העולם הזה של המודיעין הוא עולם קסום, ונשאבתי לזה כל כולי.

אחר כך יצאתי לקצונה ונשארתי, ואמרתי אני נשארת רק עוד קצת, ונשארתי עוד קצת ועוד קצת.

וכל פעם היה איזה תפקיד שיותר מפתה אותך להישאר ולעשות אותו.

גילי: מה למדת באוניברסיטה?

אסנת: למדתי חינוך והיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני עשיתי במדיניות ציבורית.

צחי, בעלי ואני הכרנו בתפקיד שלנו בצבא.

גילי: מותר להגיד מה עשיתם בצבא?

אסנת: היינו בחיל האוויר, איך שהוא התגלגלנו שנינו ונשארנו בצבא עד שהיינו ילדים גדולים.

גילי: רגע, בואי נתעכב על זה, כי זה פודקאסט על קריירה.

כשהתגייסת מה עשית?

אסנת: כשהתגייסתי עשיתי קורס חקר מודיעין והגעתי למודיעין חיל האוויר.

סופר מעניין ונשארתי אחרי העניין מתפקיד לתפקיד.

גילי: כל הזמן בתחום הזה? 

אסנת: כל הזמן בתחום המודיעין, לא כל הזמן באותו מקום.

כשהייתי בת 30 בערך, אבא שלי נפטר, אז עברתי למודיעין שדה וסיימתי שירות צבאי מלא לפני 16 שנה.

גילי: באיזה גיל?

אסנת: 41 ו-19 יום.

גילי: וואו.

ולמה את מקשרת בין הפטירה של אבא שלך למעבר?

אסנת: כי התחלתי ואמרתי שאני קודם כל אמא ל-3 בנות, אז כשאבא שלי הפסיק להוציא לי את הילדות מהגן, הפסקתי ליסוע לתל-אביב לתפקיד שלי ועברתי לשרת קרוב לבית.

גילי: השתחררת, זה אומר שיצאת לפנסיה מהצבא אחרי קריירה בתחום המודיעין.

אסנת: כן.

צחי ואני השתחררנו ממש ביחד, אני השגתי בחודש, והתחלנו לחשוב מה נעשה שנהיה גדולים.

גילי: אבל רגע, כשהשתחררתם בעצם כבר הייתם נשואים.

אסנת: היינו נשואים עם שלוש בנות, גרנו כבר עשור לפחות במושב אביגדור.

גילי: רוב הזמן בצבא, כמו שאת אומרת יש הרבה סדר וביטחון, אתה יודע איפה אתה נמצא,

ויש לך מסלול. אבל איך אתה מרגיש כשאתה מתקרב לשלב הזה שאתה יודע שאתה פורש?

אסנת: אם יש מקום בצבא שצריך מבחינתי להוריד לו את הכובע זו מחלקת פרישה.

כי רוב האנשים בצבא, כלומר אנשים בגיל שלנו שפורשים, פורשים בגיל אחר ומצב אחר בחיים

והם עושים לך הכנה מאוד מאוד מסודרת: יש השתלמויות, ימי עיון.

ממש מלמדים אותך הכל: ביטוח, פיננסים, בריאות, למה צריך לשים לב.

אני זוכרת ששמענו יותר מהרצאה אחת על החשיבות של כתיבת צוואה, אם חלילה קורה משהו,

מה קורה עם הילדים שלך. אפילו הציעו להצטרף לסדנה של זוגיות!

אתה חוזר הביתה, פתאום אתה מעורב בצורה אחרת במה שקורה עם הילדים.

מי אתה? עד עכשיו היית אורח, מי אתה שפתאום תחליט עליי?

אני זוכרת שאחד הדברים שאמרו לנו היה: תיזהרו!

מה שקורה זה שמקבלים הרבה כסף, משפצים את המטבח, קונים ג׳יפ ואחר כך מתגרשים.

כי אחד הדברים שקורים זה שהשכר שאתה מקבל הוא פחות מחצי ממה שקיבלת!

אתה מקבל פנסיה וזה נחמד וזה טוב, אבל זה לא מספיק!

אתה צריך עוד לקצפת, אתה חייב להמשיך להתנהל נכון ומסודר.

גילי: את מתכוונת שאם אתה רוצה להמשיך לשמור על רמת החיים שלך עד עכשיו ולא לרדת,

אז אתה צריך למצוא את העסק הנוסף.

 אסנת: כן. 

גילי: ואתם כשהחלטתם על העסק הנוסף…

אסנת: אחרת אתה תשתגע אם לא תעבוד…

גילי:  כן. את גם אומרת שזה לא מספיק.

ברור לנו, אנחנו כבר הרבה שנים יודעים שאם פעם ההורים שלנו,

שאבא עבד קשה ואמא הייתה בבית וגידלה את הילדים. היום שני בני הזוג צריכים לעבוד ולהרוויח.

אסנת: המסלול הרגיל של החברים שלנו הפך להיות יועצים כאלה ואחרים של משרד הביטחון,

או בכל החברות הביטחוניות, או במשרדי ממשלה, או בחברות ממשלתיות,

ואנחנו החלטנו שכשמקבלים מתנה באמצע החיים צריך לדעת לקבל אותה.

מכיוון שהשתחררנו ביחד, אז הייתה לנו באמת הזדמנות לחשוב ביחד,

מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים.

לקחנו כובע גדול, הכנסנו לתוך הכובע הזה את כל מה שאנחנו אוהבים לעשות וזה מה שיצא.

גילי: ממש כובע, פתקים והוצאתם וזה?

אסנת: לא…

גילי: מטאפורית…

אסנת: כשהיינו בחופשת השחרור, הבנות כבר היו רגילות שאנחנו יוצאים מאוד מאוד מוקדם בבוקר

וחוזרים מאוד מאוד מאוחר בערב. אז יכולנו להמשיך עם זה עוד חודש.

כל יום יצאנו לבלות במקום אחר והתחלנו: וואלה את זה בא לי לעשות, את זה בא לי לעשות,

אני חולם לעשות ככה ואחרת.

ואז באיזה יום הגענו למרינה באשדוד וישבנו על כוס קפה ושמענו את המעלנים.

גילי: מה זה מעלנים? סליחה…

אסנת: מעלנים זה החבל שקשור לתורן ותופס את המפרש.

ואמרנו: כזה אנחנו רוצים. וקנינו יאכטה מפרשית.

ואז אוקיי, איך עושים את הדבר הזה לעסק? מה עושים?

גילי: איך מתפרנסים?

אסנת: איך מתפרנסים מהדבר הזה?

אז קודם כל, אנחנו מפונקים, לחם יש. עכשיו צריך לחשוב איך עושים מזה קצפת.

כי הפנסיה נכנסת, צריך את האקסטרה.

וחיברנו לזה באמת את מה שאנחנו אוהבים, הפכנו את זה לעסק תיירותי שמתאים לנו.

אנחנו מארחים קבוצות קטנות ואינטימיות של עד עשרה אנשים.

הרעיון הוא לצאת לים, לדומם מנוע, למתוח מפרשים ופשוט ככה להתנתק מהכל,

ולהעביר את האהבה שלנו לים לאנשים אחרים.

זו המהות של העסק.

כשהתחלתי לחשוב מי את? עד היום היית שכירה, ולא סתם שכירה, אלא שכירה בצבא!

דואגים לך לאוכל, לבגדים, לנעליים, ללו"ז, לביטוח הבריאותי, דואגים לך להכל.

פתאום אתה צריך ללמוד שפה אחרת, לא סתם שפה אזרחית, גם שפה עסקית. זה ללמוד משהו אחר לגמרי.

כשאנחנו היינו בצבא, החברים שלנו המשיכו את החיים שלהם בעולם העסקי ובעולם האזרחי.

אז הזמנו את אחד החברים שלנו לכוס קפה, ישבנו וסיפרנו לו מה החלום שלנו.

ואז הוא סיפר לנו איפה אנחנו טועים. הוא אמר לנו: "אתם כל הזמן חושבים מה תרוויחו, תחשבו מה אתם מסכנים, ואתם לא מסכנים שום דבר.

מקסימום את השריטה הזאתי שעושים על האוטו החדש, אבל על היאכטה, אז תפסידו את הפחת של 10%,

ואם זה לא יילך תמכרו את היאכטה, או שתשמרו אותה לעצמכם, בשביל הפאן שלכם".

כאילו פתאום הוא הוציא את הרוח מהבלון הזה.

גילי: את החשש.

אסנת: את החשש, והפך את זה למשהו מאוד פשוט.

הוא אמר: "אני מכיר אתכם, ברגע שהחלטתם שהפאן שלכם זה להפליג,

אז אתם תפליגו כך או אחרת. אז עכשיו השאלה היא מה אתם מסכנים, ואתם לא מסכנים כלום".

אז עשינו המון שיעורי בית.

התחלנו עם דוקטור גוגל, ובכל מילת מפתח שרשמנו הוא שלח אותנו לבחורה שקוראים לה דנית

ונמצאת במרינה בתל אביב. התקשרנו אליה וסיפרנו לה שזו הפנטזיה שלנו, ושאלנו אם אפשר לבוא ולהתייעץ כדי להבין מה זה אומר עסק כזה.

והיא פשוט הייתה קסומה ופתחה שולחן וסיפרה את הפלוסים והמינוסים של המקצוע, ויותר מזה!

היא אמרה: "אם יהיה לי לקוח שאני לא יכולה לקבל אותו, אני אפרגן לכם ואני אעביר אליכם תמורת עמלה של 20%.

והיא שלחה לנו את השלושה הלקוחות הראשונים בעסק.

ולאט לאט אתה עושה אתה פיין טיונינג עם עצמך ואתה רואה מה אתה יותר אוהב לעשות,

מה אתה פחות אוהב לעשות. יש סוג לקוחות שאתה רוצה לעבוד איתם,

יש סוג לקוחות שאתה יודע שאתה פחות טוב בזה, אז אתה מעביר לקולגות ולחברים שלך, ומשם זה פשוט רץ.

גילי: ומהי חלוקת התפקידים ביניכם?

אסנת: צחי הוא הסקיפר, הוא מנהל את הסירה, מנהל את כל מה שקשור בשייט.

אני מתעסקת בשיווק וכמובן הסו- סקיפר, כי מישהו צריך לזרוק את החבלים,

ולקשור את החבלים ולהסתובב במהלך השייט. אנחנו פשוט עובדים ביחד.

גילי: מה זה אומר שיווק? את כאילו קצת מקטינה את זה, אבל זה בטח הרבה עבודה?

אסנת: היום פחות, אבל בתחילת הדרך זה היה לדאוג לאתר, אנחנו משווקים את העסק שלנו מול חברות,

אנחנו עובדים מאוד חזק בנטוורקינג במסגרת עסקים עושים עסקים.

התחלנו עם זה כשהעסק היה בן שנה, בעקבות אחד המבצעים האלה כשנופלים עלינו טילים על הראש

כי אנחנו גרים בדרום. אז היה כנס תמיכה באנשי עסקים בדרום, ואז התוודעתי לכח הזה שיש לקבוצת השווים שלך .

לעוד אנשים שיש להם עסק קטן ומתחבטים באותן בעיות, מתחבטים באותם דברים,

יכולים להתייעץ אחד עם השני, והכוח הזה של הקבוצה, פתאום אתה לא לבד!

אתה בא ממסגרת שבה אתה שכיר, ואתה חלק מצוות, ופתאום אתה מוצא את עצמך לבד!

ואתה צריך ללמוד המון דברים, אתה צריך לעשות המון דברים, ולעשות את הכל טוב!

אנחנו אחראים גם למכירות וגם לקידום המכירות, וגם לראיית חשבון, כאילו אתה צריך לעשות פתאום הכל.

גילי: הכל זה אתה.

אסנת: אתה צריך להתעסק בהכל,אפילו ברמת הניקיון והתחזוקה, הכל זה אתה! אתה חזות הכל.

ופתאום אתה יכול להתייעץ!  ופתאום אתה רואה את הלבן בעיניים של האנשים שאתה מספר

להם על העסק שלך. ואתה רואה אם משהו שאתה כותב מוריד למישהו אסימון, אז סימן שכתבת פוסט טוב,

ואם אתה לא מדבר בעברית, אז סימן שזה לא טוב וזה מרחיק את האנשים ממך.

וזה משהו ששומר לך על תודעה שיווקית כל הזמן.

מבחינתי זה מריץ אותך קדימה, גם עסקית, גם מבחינת פוטנציאל השיווק של זה,

כי אתה מכיר אנשי עסקים שמעניין אותם לשווק את העסק של עצמם,

והם מבינים שכדי לעשות את זה הם צריכים להיות במחלקת השיווק שלך, כי אחרת לא תשווק אותם.

וככה זה מקבל איזשהו מכפיל כוח שמריץ אותך קדימה.

גילי: כאילו בעצם כולם משווקים את כולם.

אסנת: בדיוק.

זה הרעיון. זו מערכת יחסים, זה בנוי על היכרות. ככל שתכיר יותר בעלי העסקים גדל פוטנציאל השיווק שלך.

אתה צריך להגיע למצב שהפגישה היא לא פגישה שראיתי אותך פעם אחת והלכתי.

אני צריכה להכיר אותך לעומק כדי לבטוח בך, כדי להמליץ עלייך.

אני לא אמליץ עליך אם אני לא מכירה אותך, אם אני לא חוויתי אותך, אם לא שמעתי אותך ו

הכרתי אותך לעומק. וזה עובד לשני הצדדים.

גילי: אז מה עשית? הזמנת אנשים לשוט איתכם?

אסנת: הזמנתי אנשים לשוט במחיר מאוד מאוד מוזל וקיבלתי מהם חוות דעת,

ואז הגיע בנאדם שהביא את המשפחה שלו, הביא עשרה אנשים, מילא את הסירה. כאילו סמך עליי לגמרי.

וזה לא לשים סכום קטן, זה כבר סכום גדול!

והוא יצא עם WOW, והוא סיפר את זה לחבר'ה, כי במפגשים יש גם את המקום שבו כל אחד

נותן חוות דעת על מישהו שהוא עשה איתו עסקה, ונמצא במפגש.

כאן זה לא להגיד: "אני, אני, אני", אלא "היא, היא, היא כמה כיף אצלה".

ואז אתה רואה את הכוח של הדבר הזה, אתה רואה את ההפריה ההדדית הזאתי.

חלק מהדברים שעשיתי בעסק שלנו, זה בזכות חבר'ה כאלה,

אנשי עסקים אחרים שבאו ואמרו לי: "תגידי, אולי תארחי אצלך סדנאות בסירה?

אולי תעשי סדנת OUTDOOR בסירה שלך?"

היום יש לי סדנת OUTDOOR שאני עושה עם שותפה, ואנחנו יכולים לארח קבוצות.

גילי: ספרי לי איך עושים סדנת OUTDOOR בסירה?

אסנת: אני עובדת עם דוקטור ליאורה שיפטן שהיא מנחת הורים, מאמנת אישית ומנחת קבוצות.

בנינו ביחד סדנה שבה היא יושבת עם חברה על הבעיות שכואבות לה, ואז מגיעים אלינו ועוברים איזה שיעור שהיא מעבירה בעקבות השיחה שלה עם החברה.

גילי: על הסירה?

אסנת: אנחנו עושים את זה בחדר, לפעמים על הסירה, תלוי בכמות האנשים.

אחר כך אנחנו יוצאים לים, הם מקבלים מאיתנו משימות שהם צריכים לבצע בתנאים בלתי צפויים,

הם צריכים ללמוד להשיט את הסירה בעצמם.

ואנחנו נותנים להם כל מיני משימות בדרך, כמו לחלץ אדם בים והם צריכים להתאמץ ולעשות את זה.

אם הם לא יעשו דברים בתיזמון מושלם, שבו ההגאי מסובב את ההגה ובדיוק ברגע הנכון

אחד משחרר חבל והשני מושך חבל, הם לא  יצליחו להגיע לנקודה שהם רוצים להגיע.

הם צריכים לקרוא המון משתנים שהם לא מכירים אותם, שהם לא רגילים אליהם.

גילי: הם צריכים גם לשתף פעולה.

אסנת: הם צריכים לשתף פעולה אחד עם השני.

וים, זה ים: יש אחד שלא מרגיש טוב, יש אחד שהוא שוויצר נורא, ויש אחד שעד שלא יתנו לו הוראה

ויגידו לו תעשה ככה וככה הוא לא יעשה, הוא לא ייקח, הוא ייתן לאחרים לעשות.

ויש דינמיקה. וליאורה יושבת, רושמת, ורושמת ואחר כך יושבים ומנתחים מה קרה בדרך, מה עשינו.

בביקורות שאנחנו מקבלים מחברות, אנחנו שומעים על בעיות שנפתרו ביחסים בין עובדים,

נהלים חדשים שיצאו כתוצאה מהדבר הזה, איך להסתכל על ה"אני" בתוך צוות.

גילי: רגע, אמרת משהו על נהלים חדשים בצוות, תני דוגמא איך נוצרו נהלים חדשים?

אסנת: הגיעה אלינו קבוצה של אנשי תחזוקה באיזו שהיא חברה, הם היו במתחים,

הם ספרו  דקות אחד לשני: "למה נתנו לו לעבוד ולא לי, למה נתנו לי עבודה יותר קשה? למה נתנו לי…?"

ובעקבות הסדנה הזאת הם עשו חלוקת עבודה אחרת ביניהם, יישרו את ההדורים והגדירו את הדברים בצורה אחרת.

גילי: הם הבינו שכמו שהם הצליחו לעבוד בסירה..

אסנת: אז הם יכולים לעבוד ביחד גם בעבודה.

הייתה אצלנו קבוצה של מנהלי צוותים. פתאום הם ראו שהבעיות שלהם בצוות הן אותן בעיות.

של זה שמשתמט, של זה שעושה יותר, שיש את אותם טיפוסים.

גילי: מה שקורה בסירה קורה גם בעבודה.

אסנת: כל אחד היה מנהל של צוות אחר, ואז בשיחה בסוף הם דיברו: "הנה אתה רואה, כמו שאתה עשית,

אז יש לך בצוות שלך אנשים כאלה שעושים את זה".  

פתאום הם הבינו שכדי להצליח לעשות חלק מהמשימות חשוב להכיר את היתרון היחסי של כל אחד מהם.

ואז הם בחרו מי ינצח על הכל, מי יעשה את העבודה שדורשת יותר ספורט, כלומר להשתחל לכל מקום ולעשות עבודה פיזית. מי עושה את זה ומי עושה את זה.

והם התחילו להפרות אחד את השני: אני בצוות שלי, יש לי נוהל כזה שאנחנו מדברים פעם בכמה ימים.

ואז ההוא לקח מזה, וזה לקח מזה והם הגיעו להסכמות איך להתנהל מול הצוותים שלהם.

גילי: וזה עיקר הפעילות שלכם היום?

אסנת: זו הפעילות לחברות. חוץ מזה, אנחנו יוצאים עם משפחות, עם זוגות.

ברגע שזה קבוצות פרטיות ואינטימיות את בוחרת עם מי את מגיעה: אם את באה בזוג,

אם את באה עם קבוצה של חברים, עם אנשים ממקום העבודה שלך או עם המשפחה הגרעינית שלך.

גילי: כמה שנים אתם היום כבר..?

אסנת: תמרה, שזו הסירה שלנו, כבר בת 15 וחצי.

גילי: שם הסירה תמרה? 

אסנת: שם הסירה שלנו תמרה.

גילי: אוקיי

אסנת: אנחנו מאוד אוהבים את הים.

למי עוד יש בן זוג שלוקח אותה פעם ביום להפלגה רומנטית?

לפעמים יש שם עוד כמה אנשים, אבל זה ממש לא מפריע… (צוחקת)

זה מאוד כיף להכיר אנשים, זה מאוד כיף להיות כל יום בים. זה  180 מעלות מהלחץ שהיינו בו.

גילי: זה נכון, אבל לפעמים אתה בוחר משהו שהוא באמת החלום שלך אבל הוא לא בהכרח

יכול להפוך לקריירה הבאה שלך, לעסק הבא שלך. אז זה מזל!

אסנת: כן, זה מזל! זה גם לא טריוויאלי שעושים את זה ביחד, כך אומרים לי אחרים,

לי זה לגמרי טריוויאלי, אבל אני חושבת שגם העיתוי היה מדוייק.

גילי: הפרישה מהצבא?

אסנת: כן. אתה יוצא ממקום שהוא מאוד מאוד אינטנסיבי, מאוד מאוד לוחץ.

אז מה? אם אני אהיה יועצת של משרד הביטחון אני אצטרך לדאוג לעצמי למדים,

אני אצטרך לדאוג לעצמי לרכב, אני אצטרך לדאוג לעצמי לכל הדברים.

אז למה להמשיך לעשות את אותו הדבר עם חליפה אחרת?

ופה אמרנו שאם אנחנו מתפרנסים, אז יש לנו הזדמנות להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים לעשות:

אנחנו אוהבים לשוט, אנחנו אוהבים לארח, אנחנו אוהבים להתעסק במטבח ולהכין כל מיני הפתעות קטנות לאורחים שלנו, אנחנו נהנים מזה. זה מעצים, זה מפרה, זה עושה רק טוב.

ואנחנו פשוט עפים עם זה…

גילי: שטים עם זה (צוחקת)

אסנת: שטים עם זה (צוחקת)

כל שנה הדגש הוא אחר: בתחילת הדרך היינו עושים בעיקר הפלגות לזוגות עם ארוחות.

לאט לאט רצינו לשנות, אז עברנו להתעסק יותר עם משפחות, עם ימי גיבוש לחברות קטנות,

עם שוברים לעובדים מצטיינים או משהו בסגנון הזה.

אנחנו לא מבטלים את הדברים שעשינו, אבל עכשיו אנחנו מתמקדים יותר במשחקי ניווט.

יש לנו משחק ניווט ל-5 סירות: ESCAPE BOAT, במקום ESCAPE ROOM.

חמש סירות שיוצאות לים והראשון שמגיע ליעד מנצח וזוכה בכבוד רב.

כך אנחנו יכולים להשיט אוטובוס בשיתוף פעולה עם קולגות שלנו מהמרינה.

יש לנו את הסדנאות OUTDOOR , יש לנו אנשים שעושים סדנאות פרטיות על הסירה שלנו.

אנחנו זורמים ככה כל פעם לכיוון אחר ומגוונים לעצמנו, אבל בצורה כזאת גם מציעים סל שירותים יותר רחב.

גילי:  האם לא קרה במהלך השנים שרציתם לעשות דברים אחרים שהם לא בהכרח שייט?

אסנת: אנחנו עושים דברים אחרים שהם לא בהכרח שייט.

למשל, במשך שנים אירחנו פה בסלון הופעות סלון לאמנים בתחילת הדרך, כדי לתת להם במה והזדמנות.

אני מאוד נתפסתי לקטע הזה של הנטוורקינג, והיום אני מרכזת את כל קבוצות הדרום באירגון הזה של עסקים עושים עסקים, ואני מעבירה את ההדרכות של הנטוורקינג.

אנחנו מתנדבים בכל מיני ארגונים, אנחנו כל הזמן בעשייה. אתה נולדת איש צבא, אתה לא יודע "לעשות כלום".

אנחנו מצליחים להשכיל ולעשות מה שאנחנו אוהבים, ולקדם ולעשות דברים שאנחנו אוהבים

בצורה שאנחנו אוהבים. אני חושבת שזה שיצאנו ביחד מהצבא נתן לנו את האומץ לעשות באמת את הכי רחוק ממה שעשינו.

גילי: נכון. כמו שאמרת בעסקים אתה מאוד בודד, אז זה שאתם שניכם ביחד וכל אחד יכול

לתת את החוזקה שלו ולהרים אחד את השני כשצריך.

אסנת: לגמרי.

יש לך עם מי להתייעץ. אני פוגשת אנשים בנטוורקינג שהם לגמרי לבד. הם צריכים להצטדק לא רק כלפי הלקוחות שלהם, אלא גם כלפי בן הזוג שלהם, כי כל הלחצים מהעסק שלך מגיעים הביתה.

במקרה שלנו, אנחנו ביחד: הוא לא יכול להאשים אותי, אני לא יכולה להאשים אותו.

אם יש איזה שהיא סוגייה אנחנו צריכים לפתור אותה ביחד. אנחנו צריכים להבין ביחד לאיזה כיוון אנחנו הולכים.

גילי: אני חושבת שזה גם חזק יותר עם בן הזוג. כי באמת איך אתה עושה את ההפרדה בין בית לעבודה?

אסנת: מגיל אפס יש לנו חוק שלא הולכים לישון ברוגז. גם אם רבנו והתווכחנו,

לפני שהולכים לישון סופרים עד שלוש, מתחבקים והולכים לישון.

מה אני אגיד לך, זה עובד! זו החלטה של שני ילדים בגילאי 21- 22 , אבל זה תופס גם היום!

אני רואה הרבה זוגות שלא יכולים לעשות את זה, זכינו, אנחנו יכולים!

אז הכל דבש? אצל אף אחד לא הכל דבש, בסך הכל הכללי הכל דבש.

אני חושבת שלנו זה היה קל כי לא עבדנו אחד עם השני בגיל צעיר,

אלא התחלנו לעשות את זה בשלב אחר, שאתה מחפש דברים אחרים.

אתה יודע מה אתה רוצה להשיג, שהמטרה שלך היא להצליח לשמור על רמת חיים שלך,

להצליח לשמור על הפאן שלך, לעבוד לטובת מה שאתה אוהב.

גילי: זה נכון, אבל דווקא בגלל שאולי הרבה שנים אתם כל אחד בעולם שלו,

ודי באיזו שהיא חממה, זה יכול להיות מתכון להרבה בעיות.

אסנת: הצליח לנו.

גילי: כי אם אתה עובד עם בן הזוג שאתה בחוץ ואתה חוזר הביתה עם אותו בן זוג,

התעצבנת על משהו בעבודה או הפוך התעצבנת על משהו בבית…

אסנת: תראי, אנחנו לא אחד הבוס של השני. אני הבוסית בשיווק והוא הבוס ביכטה.

כל אחד יש לו את תחומי האחריות שלו. אנחנו חושבים ביחד, אנחנו מתייעצים ביחד,

אנחנו מתלבטים ביחד, אבל בסוף כל אחד יש לו את הדרך שלו.

את צחי לא תראי בחיים בפגישת נטוורקינג, זה TOO MUCH בשבילו, ובשבילי זה הפך להיות דרך חיים.

אני לגמרי נהנית שם, מתפתחת, עושה שם דברים שבאמת חבל על הזמן, ונהנית מזה.

גילי: האם יש דברים מהצבא שלקחתם אתכם לעסק שלכם?

אסנת: בסוף, הכלים שקיבלתי בצבא של לעבוד לפי תוכנית עבודה, להיות הכי טוב במה שאתה עושה,

להיות מאוד מאורגן ומאוד מסודר, הם חלק ממני. הם הלכו איתי לעסק,

גם אם אני לא כותבת עכשיו בדף ועט את תוכנית העבודה, היא מאוד ברורה לי!

אני עובדת…

גילי:  מסודר

אסנת: אנחנו מדברים ביחד ואנחנו חושבים מה אנחנו רוצים שיהיה עוד שנה, וזה יהיה עוד שנה,

כי זה נטוע בנו, לעבוד בצורה הזאתי. אני לא כותבת את זה, ואני לא עושה לי לוח חזון

כמו שאני שומעת שאנשים אחרים עושים, אבל זה לגמרי שם. זה לגמרי טבוע בך הדברים האלה.

גילי: כן.

אני חושבת באופן כללי, שכל דבר שאתה עושה יש בו ערך.

זאת אומרת לא משנה מה, אפילו בדברים הכי קטנים.

אסנת: כן, בדברים הקטנים. למשל מדים? יש לי מדים!

בעבודה תמיד אהיה עם חולצה שכתוב עליה "מצב הרוח", והיא עם צווארון והסמל רקום.

הפליירים יהיו סופר מסודרים, הם לא יהיו דרדל'ה, הם יהיו מזמינים. בצבא קראתי לזה בצורה אחרת, כן?

אני מושבניקית, פלחית, שלוחית עם חולצת טריקו וטרנינג, אבל בסירה אני מארחת,

כדי שלך יהיה את הפאן, אני אתן לך את כל האווירה של הפאן, את כל המסביב.

אני תמיד אהיה עם קוקו אסוף ואני תמיד אהיה עם כובע, ואני תמיד אהיה עם בגדים מסודרים.

גילי: אם היית היום מסתכלת אחורה, את שמחה שזה הכיוון שהלכת אליו? או שהיית עושה משהו אחרת?

אסנת:  אני לגמרי שמחה.

אני חושבת שאני בנאדם הרבה יותר טוב עכשיו: אני הרבה יותר רגועה, אני הרבה יותר שמחה,

אני ניהנית מהילדות שלי, אני ניהנית מהבית שלי, אני ניהנית מהעבודה שלי, אני נהנית מהביחד שלי.

אני לגמרי בזרימה, אני נהנית לזרום עם הרוח והגלים, וזה מלווה אותי בכל מקום.

גילי: מעולה.

מה התוכניות שלכם להמשך?

אסנת: אנחנו מחכים לרגע שנצא עם הסירה שלנו לסיבוב ארוך בים התיכון.

אתה צריך את הטיימינג הנכון לעצמך, שאתה לא טרוד בדברים אחרים ואתה יכול לצאת עם הסירה לתקופה ארוכה.

השנה כשנפגשנו בשייט, זו היתה השנה הראשונה שהרשינו לעצמנו כמעט שלושה חודשים של חופש לשייט.

לא ביכטה שלנו, אלא בסירה של חברים טובים, שזה בכלל גן עדן שאתה מבלה והסירה שלך עובדת בינתיים.

גילי: בואי נקפוץ כמה שנים קדימה:

הסירה עובדת עבורך ואת יכולה להיות איפה שאת רוצה. איפה את רוצה להיות?

אסנת:  אנחנו רוצים ים תיכון: יוון, להגיע למלטה, סיציליה, ספרד. לא לצאת מים תיכון.

גילי: למה?

אסנת: אני אוהבת בקטן. להתחיל לאט לאט, עקב בצד אגודל ואז להחליט מה אני רוצה להמשיך.

גילי: יפה.

יש לך איזשהו טיפ מתוך הדרך שלך שאת עברת, מתוך ההתנסות?

אסנת: אני חושבת שבדרך שלנו, מה שהנחה אותנו, זה לעשות את מה שאנחנו אוהבים

ולאהוב את מה שאנחנו עושים, ולשמור על האיזון.

 אם אני אגיע ואני אעבוד בצורה כזאתי שאני אפסיק להנות מהשייט, אז לא עשיתי בזה שום דבר.

אז אני צריכה לשמור על האיזון שאני עדיין יהנה מה התחביב הזה במסגרת העבודה,

כי אחרת פיספסתי בענק את הדבר הזה.

כשאתה שומע עצות של אחרים, לא כל עצה של מישהו אחר מתאימה לך.

בתחילת הדרך הלכנו למעוף כדי לשמוע מה זה אומר להקים עסק, ובאנו עם הרעיון הזה, והתגובה שקיבלנו ממעוף הייתה התנועה המבטלת הזאת: "עיזבו, זה לא עסק מה שאתם מדברים".

אחרי כמה שנים פגשנו את אותו יועץ, והוא בא והתנצל והוריד את הכובע.

לפעמים, כשיש לך חלום לך עליו, לך עם תחושות הבטן שלך, לך עם האינטואיציה שלך,

לך עם החלום שלך ואל תוותר!

גילי: כן, צריך לעשות את ההתאמות, אבל עדיין לשמור.

אסנת: תעשה את ההתאמות, אבל תשמור!

ולפעמים העצות הסטנדרטיות, השבלוניות, הן מסרסות את החלומות.

גילי: נכון.

בייחוד כשאתה מגיע עם משהו שהוא אחר, הוא לא רגיל.

אסנת: הוא לא הסטנדרט.

גילי: וכן, אנשים בדרך כלל נותנים תשובות מתוך העולם שלהם, אין מה לעשות.

אסנת: לכל אחד מאיתנו, רווחה כלכלית או היעד שלו בסוף הוא משהו אחר.

כשאתה נותן עצות תקשיב למי שעומד מולך.

גילי: מה הוא רוצה? לא מה אתה רוצה! (צוחקת)

אסנת: כן.

אני באה אליך ממקום מסוים ואני רוצה להגיע למקום X, אולי אם הייתי רוצה להגיע למקום Y,

אז היית יכול לעשות לי את התנועה המבטלת הזאת, אבל בעצם לפני שבדקת, לפני שהסתכלת, פסלת!

ו"הפוסל במומו פוסל".

אז להיזהר כשבוחרים את איש המקצוע שילווה אתכם, את היועץ סתרים הזה, את המאמן, לשים לב.

לבחור את הנכון בשבילך.

 גילי: איך אתה יודע שאתה בוחר את היועץ נכון?

אסנת: אני ידעתי את מי לא לבחור (צוחקת)

 גילי: זו נקודה חשובה! בעיני מה לא זה הרבה יותר חשוב ממה כן…

אז יש איזה נקודות שאת יודעת להגיד פה צריך להיזהר, אורות שנדלקים?

אסנת: האורות שלי נדלקו בקטע של השוואה לאיזה שהוא סטנדרט. אני לא הייתי במשבצת הזאת.

חוסר ההקשבה להכל מסביב…

גילי:  שלו? 

אסנת: שלו, במקרה הזה. 

גילי: תודה רבה!

אוסנת: בבקשה רבה! שמחתי! תודה רבה לך!

סגיר~

אהבתם? מוזמנים לעקוב אחרי גם באתר שלי.

חפשו גילי פיינשטיין בגוגל.

מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית?

מוזמנים לקבוע איתי שיחת מיקוד ללא עלות וללא התחייבות.

תודה שהאזנתם,

להתראות בפרק הבא

~מוזיקת סיום~